לא עומדת בקצב...

הזמן עובר וזכרון הטיול לדרום אפריקה ומאוריציוס הולך ומתרחק לו, ועדיין לא סיימתי לתעד את כולו.
עובדת על זה.
ובינתיים החיים ממשיכים כרגיל והנה ביום ראשון שוב אנחנו טסים.

הפעם לבוסטון, לביקור חיבוקים אצל בני וכלתי, ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת, מעבר לכך שהרגשנו שבני ממש זקוק לזה.

והערב נחגוג לבתי יום הולדת  - ה"תינוקת" שלי כבר בת 37! - בהרכב מלא. כולל החבר של אחייניתי הצעירה, שמגיע איתה מדי פעם.

אני קוראת עכשיו את "הראיון האחרון" של אשכול נבו, שלמרות שהוא ממש זורם לי ומהנה כרגיל, מרגיש כמו התמודדות שלו עם מחסום כתיבה או משבר גיל ה...בן כמה הוא בכלל? עוד לא חמישים לדעתי. או שילוב של שניהם. או כתיבה מצוינת שמדמה שילוב של משבר גיל ה...יחד עם מחסור כתיבה. אי אפשר לדעת.

לא נראה לי שאסיים אותו לפני שנטוס, אז אקח אותו איתי ואולי אשאיר אותו לבני.

אחרי שסיימנו עם תיקוני הצבע פצח T במבצע חדש.
החלפת הסככה של החניה.
האמת שתמיד שנאתי את הסככה שהיתה לנו, שמעבר לעובדה שכיסתה בקושי רוחב+אורך של מכונית אחת (ולנו יש שתיים פלוס אופנוע, פלוס אופניים) היתה פשוט מכוערת מאד.

עכשיו סוף סוף תהיה סככה - בעצם סוג של פֶּרְגוּלַה - יפה וגדולה.
T השיג מחיר טוב, וגם עם אישור קונסטרוקטור כמו שצריך - באמת אין צורך שדבר כזה גדול ייפול עלינו מתי שהוא - ועדיין מלחיץ אותי כשחשבון הבנק שלנו יורד מתחת ליתרה (חיובית) מסויימת......סוג של שריטה כזאת שפיתחתי... מבחינתי זה כמו להיכנס למינוס (לא זוכרת באיזו שנה נכנסנו בפעם האחרונה למינוס)........אז מקווה שלא תהיינה יותר מדי הוצאות בלתי צפויות בחודשים הקרובים....

אתמול יצא לי לקחת את נשמותק לשיעור פסנתר.
הילד פשוט ביקש להתחיל ללמוד, אחרי שביום הולדתי היה שם פסנתר והנכדים השתעשעו איתו קצת במהלך הערב, ובתי מצאה מורה נהדרת בעלת גישה טובה לילדים.
נשמותק ניגש לכל הנושא הזה באופן מתמטי לגמרי - אבל גם מגלה כשרון לא קטן.
מהרגע הראשון היא מלמדת אותו לקרוא תווים, וגם מפתח סול (יד ימין) וגם מפתח פה (יד שמאל).
והוא מתמודד נהדר.
המורה ממש מתלהבת ממנו.
וגם מקפידה איתו, בחביבות.
ואני התענגתי מכל רגע.
ובינתיים T וחכמוד עשו מלחמת כריות בבית, ונהנו מאד גם הם.
חכמוד סיפר לי שעוד מעט גם הוא מתחיל שיעורי נגינה, בגיטרה.

אני ממש שמחה, כי לדעתי כל ילד זכאי לחינוך מוסיקלי בסיסי כלשהו, בלי קשר אם הוא באמת ינגן או ישיר או ירקוד בהמשך - זה עושה משהו טוב ללב, לראש, לנשמה - ואגב גם למוח (קראתי שגילו שכאשר אדם מאזין למוסיקה כל אזורי המוח מופעלים או משהו כזה).

אז סוף שבוע משפחתי רגיל, עם ארוחת יום הולדת הערב, וכמובן הנכדים יישארו לישון, ואז נלך לקאנטרי - צפוי מזג אוויר טוב סוף סוף אז אולי גם נשב אחרי כן בדשא עם 'הפרלמנט'....

ואז נתחיל להתארגן לטיסה.
התלבטנו קצת האם לנסוע במונית לשדה או ברכב ולחנות בחניה לטווח ארוך. לנסיעות קצרות יותר לגמרי כדאי לנסוע עם הרכב ולחנות, מבחינת המחיר. תשעה ימים זה גבולי....והיתרון של מונית שלוקחת אותך ישירות מהבית לטרמינל ובחזרה...בלי לחנות, בלי לחכות להסעה לטרמינל, בלי לחפש את רכב אחר כך....כנראה עולה על ההפרש הכספי הזעום. אנחנו לוקחים את מוניות "הדר" לשדה כי לכיוון הזה הן נוסעות בתעריף מאד מוזל (מומלץ), וגם בחזרה התחלנו לאחרונה לעלות לקומה השנייה כדי לתפוס את המוניות המוזלות יותר הביתה.
אז כנראה מונית....

ושיהיה סופשבוע נהדר (ואף מילה על רפש הבחירות שמשתולל סביבנו).

זהירות צבע טרי

הוא יכול להשאיר זוגות נעליים באמצע הסלון, מעילים על גב כמה כסאות, כמה צרורות מפתחות על הדלפק/שולחן/שיש המטבח.

בקבוק השמן או קופסת הפפריקה או אפילו קרטון החלב יכולים להישאר בחוץ לאחר השימוש, לעיתים קרובות לא לגמרי סגורים....

שאריות בצל או שום או פטרוזיליה ישכבו לנצח על השיש בלי לחזור למקרר או למגירה. 

אבל! אם יש פגם כלשהו בקירות - סדק שנפער או נזק ממים שחדרו מחלון לא אטום, מכה משואב האבק כשהמנקה עברה לידו בחוסר זהירות או כתם מכף יד שוקולדית של אחד הנכדים - ו-T מתחרפן. 

ואז, פעם בכמה שנים, הוא פוצח בפרויקט - שיפוץ או רק צבע, תלוי בחומרת המצב.

בבית הנוכחי נדמה לי שעשינו תיקוני צבע פעם אחת, ממש בקטנה. בעיקר בחלל המדרגות, שם נפערים פעם אחר פעם סדקים בלתי ברורים - משהו זז באדמה שתחתינו, כנראה.

פעמים מספר היה זה T עצמו שעבר עם טיח ואז מברשת צבע על ארגזי תריסי הגלילה הנסתרים, ש"מתגלים" בכל פעם שטכנאי צריך לתקן רצועה שנקרעה או מנוע שהלך.

עכשיו T מוגבל בתנועותיו, מאז ניתוח הכתף. הוא התקשר כמה וכמה פעמים לצַבָּע המצוין, שהיה זה שצבע את הבית בזמן הבנייה, ומשלא נענה, הבין שהלה לא מעונין, והזמין את 'שחיף', בן זוגה של 'שנטי', שלאחרונה עזב את עסקי יבוא הבגדים מסין שהיה לו שנים, ונכנס לעסקי השיפוצים.

מסתבר שיבוא בגדים זה כבר לא עסק משתלם. כולם מזמינים לעצמם בזול באינטרנט. 

לשיפוצים, לעומת זאת, תמיד יש ביקוש.

ראינו את כשרונו ויכולותיו של 'שחיף' בבתים השכורים שלהם, אותם הוא שיפץ תמורה הפחתה בשכר הדירה, וידענו שהוא יעשה עבודה טובה. 

מצד שני גם ראינו איך הזוג הזה חי (קצת חוראני, ובשאנטי - מכאן הכינוי), מגדלים שני "ילדי טבע", שהולכים לגן אנתרופוסופי, ואני, לפחות, חששתי איך ייראה הבית שלי במהלך ובסוף עבודות הצביעה.

ואכן - כאשר עושים תיקוני צבע, לא משנה כמה נזהרים, כמה מכסים בניילונים ובסדינים ישנים....בסוף הכל מלא אבק לבן כזה שנדמה שלעולם לא נצליח להיפטר ממנו.

שלא לדבר על טיפות צבע על הריצפה, על הארון, על המדרגות....

ושוב ניכרים ההבדלים ביני לבין T. אותו כלל לא הטריד האבק הלבן שחדר לכל פינה וכיסה כל חפץ...הוא חטף אובססיה על טיפות הצבע ש'שחיף' השאיר בסוף כל יום עבודה.

בקיצור, בין האובססיות שלו והאובססיות שלי, מצאנו את עצמו בסוף כל יום על ארבע - מנקים, שואבים, מעבירים סמרטוטים ושוטפים.........

והגוף שלנו (בן הששים והששים פלוס) התלונן על כך רבות אחר כך.

אבל סוף טוב הכל טוב, בתום יום הצביעה האחרון הגיעה המנקה, והיא הצליחה להחזיר את הבית למצב תקין ונורמלי. 

ועכשיו שנינו מרוצים.