במשך יומיים T עבד על בישולים לקראת פגישת מחזור עם העובדים לשעבר של עסק האירועים שלו ושל שותפנו. ביום הראשון הוא עשה הכל לבד, כי אני הייתי כאובה בבוקר ואחרי שקבלתי את הזריקה עדיין כאב לי עד הערב.
ביום של המפגש כבר הייתי במצב טוב אבל נזהרתי, כך שבקשתי משותפנו שיגיע מוקדם יותר לעזור עם הדברים הכבדים יותר. גם בסוף הערב השארתי לו לטפל בדברים הכבדים, כך שאני מקווה שלא אתגרתי את הכתף יתר על המידה.
האמת שלא האמנו כמה המפגש יהיה מוצלח. כעשרים וחמישה אנשים הגיעו בהתרגשות ושמחה לההיפגש, סיפרו איך זה היה יותר ממקום עבודה עבורם, וגם הסטנדרטים שקיבלו שם היוו את הבסיס שלהם לכל העבודות שלהם אחר כך. אנשים שהיו בני עשרים, אחת מהם אפילו בת 17, עכשיו כבר מבוססים, בעלי משפחות, חלקם כבר גרושים ואחד נשוי מחדש.
ישבו שעות ודיברו ושתו וכמובן אכלו את האוכל הנפלא ש-T בישל, והשתגעו מהפינוק ומההשקעה. הקרנו תמונות וסרטונים מהתקופה האחרונה לפני שהעסק נסגר, והתענגו על הנוסטלגיה.
למחרת בבוקר התבשרנו שאביה של 'שריתה' נפטר. הוא היה חולה הרבה זמן והגוף שלו התחיל לקרוס אבל אי אפשר היה לדעת מתי זה יקרה - והנה באותו הבוקר זה קרה. ולמרות שהוא היה בסוף שנות השמונים לחייו, חי חיים מפוארים וגידל משפחה של ארבעה ילדים והמון נכדים, והיה צלול עד הרגע האחרון - עדיין זה מאד מאד עצוב.
הלווייה בעוד כמה ימים, בבית קברות חילוני באיזה קיבוץ באזור שלהם. ככה הם רצו. שותפנו עזר לאמא של שריתה לארגן את הכל, וזאת למרות שיש לה כאמור ארבעה ילדים...........כנראה ככה זה בהרבה משפחות. כמו ש-T עוזר להורי במקום אחי.
מפגישת המחזור נשארו לא מעט שאריות מזון, ושאלנו את הילדים אם הם באים לארוחה בששי, אבל הם הודיעו שמעדיפים שנבוא אליהם, אז נביא איתנו חלק מהשאריות. זו היתה הפעם ראשונה שהתארחנו אצלם בדירה החדשה וזה היה נהדר. הדירה יפהפיה, באמת מעוצבת נהדר בדיוק לפי הטעם של בתי, והשוס הגדול היא המרפסת הגדולה שממנה משתקף נוף של כל הרצליה לכל הכיוונים וגם עד הים. היתה שקיעה יפהפיה כשישבנו לאכול ארוחת ערב במרפסת על שולחן פיקניק נפתח וכסאות פלסטיק שחתני שאל מאחותו. עדיין אין להם פינת אוכל. יש במטבח אי עם כסאות שמספק אותם ביום יום, אבל כדי לארח הם עדיין צריכים למצוא שולחן וכסאות. השולחן הנוכחי גדול מכדי להתאים להם. הדירה מהממת אבל הכל יותר קטן - פרט למטבח, וכמובן המרפסת הנהדרת הזאת. אבל לכל ילד יש חדר משלו, והחדר של שרי הוא ממ"ד, ויש חניה לשתי מכוניות מתחת לבניין........והכל חדש. זה בהחלט שדרוג לעומת הדירה הקודמת, שעכשיו צריך לנקות ולצבוע ולסדר גם אותה לקראת הכניסה של השוכרות בתחילת החודש הבא.
לפני שנסענו אל בתי עוד קפצנו לבקר קצת אצל הורי והבאנו גם להם קצת שאריות. הם מאד מאד מרוצים מהמטפל החדש, ונקווה שזה ימשיך ככה. זה כנראה בדיוק מה שהם צריכים, כי הוא עדין ושקט ויוזם ועוזר והם לא יודעים לבקש או לדרוש בעצמם. חבל שחיכינו כל כך הרבה זמן (חצי שנה) להחליף את הקודמת, אבל הם לא באמת סיפרו לי עד כמה היא לא תפקדה כמו שצריך, אפילו עם אבא - שכל הזמן טען שהוא מרוצה אבל שהיא לא נחמדה אל אמא. איזה מן גבר אתה, שמסכים שיתיחסו ככה לאשתך? ממש לא ברור לי. מילא, כרגע זה כבר מאחורינו.
אז היום יש יום שקט שבו כנראה פרט להליכת הבוקר לא נצא מפתח הבית ולא נפגוש אף אחד. יום של שקט, שבו אולי כבר אתחיל להתארגן לטיסה ליוון בהמשך השבוע, כי עם הלווייה והשבעה ועוד כמה תורים שקבעתי בתחילת השבוע, לא יהיה לי הרבה זמן לזה................
