‏הצגת רשומות עם תוויות אסטרולוגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אסטרולוגיה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 במאי 2024

יום השואה ושאר הימים

השנה יום השואה הרגיש קשה מתמיד. קרוב מתמיד. שייך מתמיד.

ולא, אני לא מאלה שחושבת שמה שקרה לנו בשבעה באוקטובר אפילו התקרב להשמדה ההמונית והמערכתית שהתנהלה נגד עמנו במהלך השואה. 

אבל גם קצת כן. 

כי בדומה לפוגרומים ופרעות אחרות שקרו לבני עמנו בעולם במשך כל הדורות וגם כאן בארץ, יהודים (וכל מי שלרוע מזלו היה איתנו, כמו עובדים זרים, בדואים, תיירים ועוד) נרצחו ועונו ונאנסו ונחטפו ובתיהם נבזזו והופצצו ונשרפו.....אך ורק משום שהם יהודים. וישראלים. 

הרג לשם הרג. הרס לשם הרס. התעללות לשם התעללות. ללא אבחנה בין אזרחים לחיילים, בין קשישים לילדים לנשים....כלום. מתקפה שמצד אחד היתה מתוכננת היטב והרבה זמן מראש, ומצד שני שחררה את כל היצרים המרושעים והאפלים שיש באדם. 

ויש, לצערי, בבני אדם יצרים כאלה בשפע. כן, גם אצל חלק מבני עמנו, לצערי. רק שכאן אני מתפללת שנצליח לרסן אותם. ושם - שלהבו אותם ועודדו אותם ושחררו אותם לטרף.

אז יום השואה לופת את הקרביים יותר מתמיד. ויש לי הרגשה שבשבוע הבא אני פשוט אציין שני ימי זיכרון. לא מרגישה שום דרך שבה אוכל לחגוג יום עצמאות. לא השנה. 

בענייני דיומה - את  ארוחת ששי השבוע קיימנו בלי הבנים, נשמותק וחכמוד, שברגע האחרון התברר כי יש להם תכניות אחרות. זהו, הם רשמית מתחילים להתבגר השניים האלה. 

הם חסרו לנו מאד, ולא רק כי T הכין לכל אחד מהם את המנות שהם הזמינו במיוחד - שניצל בקר לנשמותק ושניצל בציפוי קורנפלקס לחכמוד. אבל כמובן ששלחנו אליהם עם ההורים ועם שרי הביתה את כל השאריות הטעימות.

T גם הכין פנה קוטה, עם "שטרויזלשטרויזל" למעלה, לאחר שנשמותק כל כך התלהב (בעיקר מהשם) מהשטרויזל שהיה חלק מהקינוח (הלא מוצלח) שקבלנו במסעדה כשיצאנו איתם בחודש שעבר. 

ואני בעוונותי ניסיתי לאפות להם "אלפחורסאלפחורס" אחרי בערך ארבעים שנה שלא ניסיתי שוב את המתכון - וחירבשתי אותו לגמרי. בעיקר רשמתי לעצמי עכשיו באותיות מודגשות: צריך להכין וללוש את הבצק רק ידנית, בלי לערב מערבל מזון. בנוסף, אמנם הגדלתי ראש והכנתי את דולסה דה לצ'ה בעצמי מפחית של חלב מרוכז, אבל הוא היה דליל מדי וניתן היה למרוח בין העוגיות שכבה דקה מדי. בקיצור - יהיה מתי שהוא מקצה שיפורים. בינתיים כולם נהנו מהעוגיות (פשוט עוגיות!) הדי טעימות שיצאו לי שלא דמו בכלל לאלפחורס. 

סיימתי את הספר THE WOMEN שהתברר כמרתק, וסיפר את סיפורן של אחיות אמריקאיות שהתנדבו לצבא ארה"ב בויאטנם בתקופת מלחמת ויאטנם והמשיך את סיפורן גם בשנים שלאחר המלחמה. עד כמה שידוע לי הוא עדיין לא תורגם לעברית. 

כרגע אני קוראת בהנאה רבה מאד את הספר שדכנות למתחילים מאת מדי דוסון בהמלצתה של אמאל'א. ממש ממש נהנית. תודה אמאל'א. 

היה לי תור לעיסוי הבוקר, שקבעתי מזמן ומשום מה לא שמתי לב שזה יום השואה. הצפירה כמובן התרחשה באמצע, והמעסה מייד יצא מן החדר לשתי דקות, כך יכולתי לעמוד לבדי בפרטיות מוחלטת ולהתייחד עם ששת המיליונים ללא מבוכה. בכל מקרה הגוף שלי מודה על הטיפול, כל סנטימטר וסנטימטר שבו. כבר קבעתי תורים גם לסוף החודש הבא וגם לזה שאחריו. 

במקביל, ומאד מאד לאט (כפי שאופייני לי) התחלתי לעבוד על מפת הלידה (באסטרולוגיה) של בתם של 'שותפנו' ו'שריתה'. היא ביקשה ואני הסכמתי בהיסוס רב, בעיקר כי זה תמיד לוקח לי הרבה זמן ואנרגיה, ואני כבר כמעט שלא מנתחת מפות לאנשים. 

בכל פעם אני ניגשת לניתוח המפה בדרך אחרת, והפעם היתה לי הרגשה שכדאי לי ללכת מן הכבד אל הקל. מה זה אומר? 

בדרך כלל אני מתחילה מהכוכבים "האישיים". שמש, ירח, מרקורי, וונוס ומארס. הכוכבים "הקלילים", אלה שמאפיינים אותנו אבל תכל'ס - אם נעשה עבודה רצינית ואמיתית עם עצמנו, יש הרבה מאד דברים שנוכל לעבוד עליהם באישיות שלנו ולתקן ולשנות, ומה שמופיע במפה הוא לא "סוף פסוק" כמו שאומרים. 

מצד שני, יש השפעות במפת הלידה שהן "כבדות" יותר, קארמתיות יותר, כאלה שקשה עד בלתי אפשרי להילחם בהשפעה שלהן עלינו, ורק אם אנחנו מאד מאד מודעים ומאד מאד מוכנים לעשות את העבודה ההתפתחותית הנדרשת, אפשר לפחות לבחור במודע כיצד להגיב אליהן כך שחיינו יהיו טובים וקלים יותר. 

אז עם 'בת-של' החלטתי שהכי קל יהיה לי להבין את הרעיון המרכזי של המפה שלה דרך הכוכבים הכבדים ומיקומם בבתים. בעיקר פלוטו, שאמנם המזל שלו במפת הלידה משפיע על דור שלם, אבל כאשר הוא ממוקם בבית כלשהו - הוא מאד מאד אישי ומשפיע עוד יותר מאשר הכוכבים האישיים. ונראה שהחלטתי נכון, כי כבר שם, בפלוטו שלה, קבלתי תיאור מתומצת מדהים ומדויק של הבחורה (בת 24 סטודנטית שנה שלישית לרפואה שהתגברה על סרטן העצמות בברך בגיל 12), ומכאן אפשר להתחיל להתעמק. לאט לאט....בסוף אשלים את הכל, אני מקווה. 

אז אולי היום נקיים את המסורת שנקטעה במהלך הפסח ונקפוץ לבקר אצל בתי, ואולי נזכה לבלות קצת זמן איכות עם נשמותק וחכמוד, אם הם יהיו בבית ופנויים. 

יום חמישי, 7 במאי 2020

גָּרוֹנַה

לא יודעת אם זה מזג האוויר ההפכפך - קריר / חמים / קריר שוב - או המפגש עם הנכדים (לפחות אחד מהם מצונן) או שילוב של השניים, אבל שלשום התעוררתי עם כאב מוכר בגרון.
זו לא דלקת גרון, אני מכירה את זה מכל הפעמים שהייתי מקוררת בחורף. התקררתי. כאב מציק בפינה הימנית העליונה של הלוע. אוף.

זו לא קורונה, ככל הנראה, אבל התחלנו בחיבה לקרוא לזה גָּרוֹנַה.

מעבר לכאב (עליו אני מתגברת בעזרת ג'ינג'ר וגם תרסיס שאמור להקל על העניין) אני מרגישה די בסדר. לא יוצאת להליכות אבל בכל השאר מתפקדת כרגיל. מקווה שיעבור ולא יחמיר.

בינתיים נשארת בבית, לא נפגשת עם אף אחד ולא משנה את השגרה עדיין. לא בוער לי. מחכה לראות מה גל ההקלות הגדול יביא בשבועיים שלושה הקרובים.
כמו תמיד יש חילוקי דעות ביני לבין חברתי 'מחברת' לגבי מצב הקורונה.
שתינו שומעות את אותם הדיווחים, קוראות את אותם המבזקים, אך בפועל כל אחת שומעת משהו שונה. זה אפילו קצת מצחיק.
עכשיו כשאני חושבת על זה, ככה בדיוק אנחנו חלוקות לגמרי בדעותנו לגבי הפוליטיקה והמצב בארץ. שתינו רואות את אותם הדברים, אבל כל אחת מאיתנו מבינה אותם אחרת.

אז אתמול היא שלחה לי קישור למאמר הזה ופסקה שלא ניתן להידבק מנגיף הקורונה דרך משטחים.
קראתי את המאמר (כמה פעמים, לוודא שאני מבינה את הנקרא ולא מפספסת כלום) ומה שאני קראתי זה: לא הוכח שיש מעבר של הנגיף במשטחים ולכן אין בהן תועלת.

וואלה, "לא הוכח"? ולכן "אין בהן תועלת"? על זה את מסתמכת?
וגם : "הכפפות יכולות להיות כר לחיידקים ווירוסים ולכן לא כדאי לעטות אותן במרחב הציבורי, מלבד אנשי צוות רפואי"

רגע, רגע, מה אתם אומרים? שזה בסדר שאנשי צוות רפואי יסתובב עם כר לחיידקים ווירוסים? או שאצלם באורח פלא זה לא כר לחיידקים ווירוסים? או שאתם לא סומכים עלי שאני מסירה את הכפפות באופן נכון ומשליכה אותן לאחר כל שימוש?

אז זה נכון שכל עוד אני מקפידה לא לגעת בפנים ולשטוף ידיים היטב במים וסבון (או אלכוג'ל, אם אני לא בבית) אז לא חייבים כפפות. אבל לא כך היא הבינה את האייטם.

בקיצור - אני כבר הפנמתי שכל אחד שומע דרך הפילטרים של עצמו.

בלי קשר, המורה שלי לאסטרולוגיה (מלפני עשרים שנה) פתאום יצרה קשר ואמרה שהיא פותחת שיעור בזום פעם בשבוע לוותיקים, ואם בא לי להצטרף.
זה היה ממש נחמד, ונראה לי שאמשיך להצטרף בינתיים כל שבוע לשיעורים האלה.
אני לא מתעסקת הרבה באסטרולוגיה שלמדתי (למדתי אצלה שלוש וחצי שנים) אבל מידי פעם עדיין כן מנתחת מפות להנאתי, בעיקר של חברים ובני משפחה. לא מחזיקה מעצמי מקצוענית, חלילה, ובאמת הרגשתי קצת חלודה ליד חלק מהחבר'ה הצעירים יותר שהשתתפו בשיעור (אצל רובם החומר יותר טרי בראש) אבל היה ממש כיף.

ביום ראשון 'תינוקי' חוגג יום הולדת שנה - ואנחנו מתכננים מסיבת יום הולדת בזום. לכבוד יום ההולדת הוא התחיל ללכת לבד כמה צעדים, והביא אושר גדול כמובן להוריו הגאים.
זהו, העיקר שנהיה בריאים 🙃

יום רביעי, 22 ביוני 2016

עוד כמה עדכונים

החיילת שלנו ממשיכה במגמת השיפור, לפחות בהתנהלות שלה, קמה בזמן לעבודה ולצבא וגם התפרצויות לא חווינו מאז השיחה איתה.
בששי היא ביקשה רשות להביא חברה טובה ואת החבר של החברה לביקור קצר אחרי הצהריים, וכולנו ישבנו יחד בחצר על אבטיח ועוגות שמרים ש-T אפה והיה נחמד.
ארוחת הערב בששי עברה בנעימים. אני מניחה שנוכחותם של אחי ומשפחתו עזרה בעניין הזה, אבל אולי לא רק.
בשבת הלכנו כרגיל לקאנטרי להתעמל, והזמנו את חברנו א' לצהריים, מאחר ושוב אשתו (גם היא א') בחו"ל אצל אחיה (זה סיפור בפני עצמו, האח בדיכאון קליני והיא מנסה לעזור לו לחזור ארצה.....לקבל כאן את הטיפולים הנדרשים, להיות קרוב אליה, אין לו אף אחד אחר מלבדה).

בראשון היה לנו תור לפלסטיקאי (חבר שלנו מהתיכון) שהסיר סוף סוף כמה נגעים שרופאי העור של קופת החולים התמידו בהתעלמותם מהם, ואשר אותנו הם מדאיגים (לי כבר הסירו נגע מסוג BCC  בעבר, ולכן ברור שיש לי נטייה לגדל אותם, ולאח של T היתה מלנומה אז גם הוא בקבוצת סיכון, והגב שלו מלא נמשים חשודים.

את שלי שלח הרופא לבדיקות פתולוגיות, ול-T הוא נתן הפניה לצילום נגעים בבית חולים, לבדוק אם יש עוד כאלה שראוי להסיר ולבדוק.

בערב היתה לנו כאן פגישה עם מנהל הנכסים שמנהל את הנדל"ן שלנו בארה"ב ונמצא בביקור בארץ

בשני T חתם על החוזה למכירת הדירה של הדוד שלו. אז גם הפרק הזה בסיפור עומד להסתיים.

אתמול אימנתי , והיום יש לי את האימון שלי - ואחר כך שוב חדר כושר וגם קבעתי לי תור למסאז' שם בקאנטרי. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי זה יהיה קצת מסובך עם הפצעונים שנותרו מהסרת הנגעים....אבל הרוב בפנים אז אגיד לה לא לעסות לי את הפנים הפעם, ומה שעל הגוף - היא תסתדר.

היום גם תגיע שוב העוזרת החדשה.

דיברתי עם העוזרת הקודמת והודיתי לה על כל השנים והבטחתי לה שתקבל את הפיצויים שלה, והיא גם הודתה לי על כל השנים ואמרנו שנישאר בקשר (אנחנו חברות בפייסבוק). עכשיו היא תוכל למצוא דירה או בית קטן יותר ליום שהתפנה, אם תרצה, משהו שיהיה לה יותר קל מהבית שלי.

התחלתי בניתוח המפה האסטרולוגית של החיילת (אני לא עוסקת בזה בשוטף אבל למדתי אסטרולוגיה ומדי פעם נחה על הרוח ואני מנתחת מפות לידה של חברים, בני משפחה...) - ואני יודעת שיש הרבה שיגידו שזה קשקוש, אבל עם מה שאני מצאתי בינתיים עליה בכוכבים אי אפשר להתווכח. כולל הבית ההרוס, הפגיעה על ידי האבא, אובדן הבית, החולמנות, התזזיתיות, ההתכחשות למציאות, הבזבזנות...אפילו את האימוץ על ידנו, והתחלה של חיים חדשים עם ערכים שונים לגמרי מאלו שהכירה. ויש גם כמובן הרבה פוטנציאל לטוב ולבניית משהו יציב ויפה - הרבה כשרון ויכולות - אבל זה תלוי בה, כמובן, ברצון שלה ובנכונות לעבוד על עצמה.

במפה ראיתי במפורש שהיא חייבת טיפול פסיכולוגי - וכרגע היא לא מוכנה. היא חוששת לגעת בדברים, חוששת לדבר עליהם, חוששת מפגיעה על ידי המטפל/ת עצמו/ה....נסגרת בתוך עצמה. ואני מבינה שאי אפשר ללחוץ. אני מקווה מאד שמתישהו היא תבין שהיא זקוקה לזה כדי לשחרר דברים ולהתחיל לבנות את חייה - ואני מביאה בחשבון שייתכן שזה לא יקרה, או לפחות לא בזמן הקרוב.

אבל בסך הכל הענינים די רגועים, ועוד מעט אצא לי לאימון

התקלות בישראבלוג עדיין מונעות ממני לכתוב גם שם וגם לא להגיב בבלוגים אחרים. מקווה שהן תיפתרנה...