‏הצגת רשומות עם תוויות חוסר אונים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חוסר אונים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 26 בנובמבר 2018

התנכלות?

בישוב שלנו יש שלושה ימים קבועים לאיסוף הזבל ויום אחד קבוע לאיסוף גזם וחפצים נוספים (כמו קרטונים וכו').
בערב שלפני יום האיסוף המיועד אפשר להוציא למדרכה את פחי האשפה או את הגזם/פסולת נוספת בהתאמה.

לעיתים קורה שלא חל איסוף ביום המיועד, ואנחנו לא באמת יודעים מדוע - כי המועצה לא טורחת ליידע את התושבים על כך מבעוד מועד.
אולי זה כתוב איפה שהוא - באתר של המועצה או בפייסבוק, אבל זה לא מגיע ישירות לתושבים, ולא לכולם יש פייסבוק או נכנסים כל יום לאתר של המועצה.

בתחילת ספטמבר הוצאנו כמה קרטונים לקראת יום האיסוף המיועד, והנחנו אותם על ערימת הגזם ששכנים אחרים כבר הוציאו.
באותו שבוע לא היה איסוף גזם משום מה.
הפסולת והגזם נותרו שם.

ואז בסוף ספטמבר קיבלנו דו"ח מהמועצה. על "איסור הנחת מכשול ברחוב ו/או מעל לרחוב".
T כתב מכתב ערעור והסביר שהוצאנו כמה קרטונים, ביום המיועד לאיסוף, והנחנו אותם על גזם של אחרים שכבר היה שם....ושזו לא אשמתנו שלא בוצע איסוף באותו שבוע.....
הוא מסר את מכתב הערעור אישית לפקחית שכתבה את הדו"ח והיא אמרה לו שהיא תפעל לבטל את הדו"ח.

לאחר כמה ימים קיבלנו הודעה בכלל מעורך דין של המועצה, שהערעור שלנו נדחה ושעלינו לשלם את הדו"ח וש"לפנים משורת הדין" הם מוותרים לנו על ריבית והצמדה.....
ריבית והצמדה? על דו"ח שנותרו לנו שלושה חודשים עד למועד התשלום המיועד? מגוחך.

T כתב לעורך הדין עם בקשה להישפט, מסרב לקבל את הערעור.
והיום הגיע דו"ח חדש.
על הנחת פסולת ברחוב שלא בתוך פח האשפה. זו בכלל האשמה מופרכת.
מעולם לא הנחנו זבל מחוץ לפח. אנחנו בין הבודדים ברחוב שמחזירים את הפח הביתה באותו יום שהוא מרוקן. תמיד אנחנו מוציאים אותו לרחוב בזמן, סגור ומסודר.

זה כבר מרגיש כמו התנכלות לשמה.
התקשרתי לפקחית כדי לקבוע פגישה.
היא לא ענתה לא לטלפון במועצה ולא לטלפון הנייד שלה.
כתבתי לה מסרון.

אני עדיין מחכה שתחזור אלי..............

יום שני, 5 ביוני 2017

חרא של חתולים - הצד שלהם

להלן שיחה דמיונית בין החתולים שלי:

לפני חודשיים:
היא: "ראית? שוב היו צפצופים מעצבנים מהשירותים והם היו מלאים במים.

הוא: כן, שמעתי, ראיתי, אבל היא באה מהר מאד ועשתה כל מיני פעולות וטיפלה בזה. נראה שעכשיו זה בסדר. 
היא: לא ממש בסדר, הגרגירים קצת לחים....אוף, זה לא נעים לי. נו, טוב, מה לעשות?

לפני חודש
היא: טוב, אני כבר ממש לא יכולה לסבול את זה. לא רק שהגרגרים לחים, גם הקרקעית רטובה. אני לא מוכנה לעשות כאן פיפי וקקי.
הוא: אני מבין אותך, אבל מה אפשר לעשות?
היא: היא לא שמה לב כי זה נראה תקין ואין צפצופים. והוא בכלל לא מתעסק עם השירותים שלנו!
הוא: וגם אלה לא שמו לב, אלה שבאים לבקר אצלנו כשהם לא בבית כמה ימים.
היא: נכון, הם פשוט מציצים על השירותים שלנו אבל לא נוגעים בפנים.... חייבים להודיע לה איכשהו. 
הוא: ניסיתי להסביר לה כשהם חזרו הלילה עם המזוודות שלהם.
יללתי, אבל היא חשבה שאני רוצה לשתות אז פתחה לי את הברז. 
היא: טוב, השתנתי וחרבנתי על השיש במטבח, זה בטוח יתפוס את תשומת לבה. 

לפני שלושה שבועות: 
הוא: את רואה ששום דבר לא עזר? היא ניקתה את מה שעשית אבל לא הבינה. 
היא: הנה יש לנו הזדמנות להעיר את תשומת לבה של הבת שלה שבאה לישון כאן. עשיתי עכשיו בחדר שבו הבת ישנה. בטוח היא תספר לה על זה ועכשיו סוף סוף היא תבין. 
הוא: בסדר, ליתר ביטחון אעשה גם על הצד שלה של המיטה.
היא: מצוין, עכשיו היא תהיה חייבת להבין. 

לפני שבועיים: 
היא: טוב, שום דבר לא קורה כאן ואני לא מסוגלת להיכנס לשירותים האלה יותר. ממש רטוב שם ואני שונאת רטוב. איך היא לא רואה את זה? 
הוא: מה אפשר לעשות? לא רואים כלום, הכל נראה תקין, ואין צפצופים. היא רגילה שכאשר יש בעיה במכשיר הוא מצפצף ומתריע.
היא: ובכל זאת מה נעשה?
הוא: יש לי רעיון, בואי נרד למרתף, שם מאחורי המדרגות יש משטח שאף פעם לא מגיעים אליו. בואי נתחיל לעשות שם.
היא: מיאו, רעיון טוב. קצת קשה להגיע לשם, ועוד יותר קשה לצאת משם, ואין חול כדי לחפור ולכסות.....אבל לפחות זה רחוק ומוסתר, ויבש. יאללה בוא נתחיל.

לפני שבוע: 
היא: טוב, משהו היא קלטה כנראה, כי היא כל הבוקר ניקתה את מה שעשינו שם למטה במרתף, וגם הוציאה לנו שירותים חדשים ליד הישנים. 

הוא: כן, סוף סוף. מיאו, איזה כיף להשתין ולחרבן בחול יבש. 
היא: תענוג! מה שכן, הארגז הזה שונה ממה שאנחנו רגילים. הוא לא מנקה את עצמו.
הוא: בסדר, אבל היא מקפידה לנקות את הקקי לפחות פעם ביום...והפיפי מתגבש לו כך שלא דורכים על רטוב. בסך הכל זה סבבה וזה עדיף על מה שהיה כאן בזמן האחרון!
היא: לגמרי. אופס....פספסתי את הארגז ויצא לי פיפי על הריצפה......
הוא: חחחח לא נורא. את פשוט רגילה שיש לך גג וקירות.... אל תדאגי. היא תנקה צ'יק צ'ק. 

ביום ראשון שעבר בערב:
הוא: את לא מאמינה מה היא עשתה.
היא: מה?
הוא: סוף סוף היא הכניסה יד לתוך השירותים למשש את החול ואת הקרקעית, וכנראה הבינה שהכל שם רטוב.
היא: באמת? מיאו, אולי סוף סוף היא תעשה משהו. לא שאכפת לי, עכשיו שיש את הארגז השני...........

ביום שני בבוקר:
היא: מיאו אתה לא מבין מה הולך שם למעלה.
הוא: מה?
היא: באתי לעשות קקי והיא היתה שם בחדר שלנו, של הכביסה, פירקה לגמרי את השירותים שלנו, קירצפה וקירצפה את כל החלקים....איכס אתה לא מבין כמה אבנית מעורבת בקקי הייתה שם. זה כנראה סתם חצי מפתחי הניקוז, ובגלל זה המכשיר לא התרוקן כמו שצריך. ובגלל זה הכל היה לח כל הזמן גם אחרי הניקוי האוטומטי. מעניין למה הוא לא מצפצף במצב כזה..........
הוא: אז לא עשית קקי בסוף?
היא: לא היה לי נעים לעשות שם בארגז לידה, וייללתי. והיא דווקא הבינה, והוציאה לי אותו החוצה למסדרון, שתהיה לי פרטיות. השארתי שם חבילה יפה דווקא. 
הוא: טוב....נראה אם עכשיו הכל יסתדר.
היא: כן....נחכה ונראה. 

ביום חמישי בבוקר: 
היא: מיאו, תשמע משהו - היא כנראה לא בטוחה אם עשינו קקי או לא עשינו קקי בשירותים האוטומטיים, כי מאתמול ההפעלה האוטומטית הופסקה.
הוא: איכס, אני שונא כשזה לא מתנקה. אם היא רוצה שנשתמש בהם, היא חייבת להפעיל את הניקוי לפחות פעמיים ביום!
היא: טוב, אין ברירה, כנראה שנצטרך שוב להתריע לה שמשהו לא בסדר.....אני הולכת להשתין לה שוב על המיטה....
הוא: סבבה, ואני אחכה להזדמנות להיכנס לחדר למטה איפה שהוא עובד על המחשב, ואשתין שם על הכרית. הם יהיו חייבים לשים לב ולבדוק מה עדיין לא בסדר........

ביום שבת בצהריים:
היא: טוב, היא כבר יומיים בטירוף של כביסות - גם של כל הכריות וגם של כל המצעים שלכלנו להם, והיא כבר הפעילה את את הניקוי האוטומטי בשירותים שלנו שוב, אבל...אבל אני לא יודעת.... ממש לא בא לי על השירותים האלה שלנו. לא יודעת אם אני כבר לא רגילה אליהם או שעדיין החול לא יבש לגמרי.....
הוא: כן, אני יודעת למה את מתכוונת. אני עושה שם, אבל זה לא נעים לי.
היא: נראה לי שנצטרך שוב להתריע....
הוא: סבבה, אין בעיה. את תשתיני על הצד שלה של המיטה, ואני אחרבן על הצד שלו.........

אחרי שעתיים:
הוא: יש! היא שוב הוציאה לנו ארגז חלופי!
היא: יופי, אולי הפעם היא הבינה סוף סוף?
הוא: אבל משהו אחר מוזר כאן...
היא: מה עכשיו?
הוא: אני לא מצליח להיכנס לחדר השינה שלהם דרך הפשפש שלנו בקיר. 

הדלת של החדר סגורה וגם המעבר שלנו חסום.
היא: אוי, נראה לי שנמאס להם שאנחנו "מסבירים" להם כל הזמן בעזרת פיפי וקקי על המיטה שלהם.......
הוא: אני לא מבין מה קורה עכשיו. איך אני אכנס לחדר?
היא: אוף, עוד חדר שאין לנו כניסה אליו!
בעצם עכשיו המרתף חסום לנו, חדר האורחים וחדר העבודה סגורים כל הזמן, אלא אם הם נמצאים שם...
ועכשיו גם חדר השינה.....
והאמבטיה. כל כך אהבנו לשכב בכיור להתקרר ביום חם....ועל כיסא המחשב לנמנום בצהריים....ועל הרמקולים בלילה....ועכשיו אי אפשר. מה יהיה? 

בראשון בבוקר: 
היא: טוב, זה לא נורא. כשהם בחדר הם כן נותנים לנו להיכנס.
הוא: כן, לפחות זה..........

היום בבוקר: 
היא: מבחינתי הכל מושלם עכשיו. בלילה הפשפש שלנו פתוח למעבר, גם אם הדלת סגורה, יש ארגז חול נורמלי
הוא: נכון, והיא גם מנקה את הקקי אחרי שאנחנו עושים אותו..........הלוואי שיישאר ככה........

אני: אז בין פסיכולוגית החתולים לבין הוטרינר - כנראה שצדקה הפסיכולוגית. היתה בעייה בשירותים שלהם. 
העניין הוא שהבעייה היתה סמויה מן העין, רק במישוש אפשר היה להבין שהגרגרים לחים והקרקעית רטובה...

הם כנראה לא עשו דווקא ולא קנאו אלא ניסו להתריע בפני כל מי שניתן היה - שיש בעייה. ולא הבנו.
הבעיה היא, שגם אחרי שהבנתי, וניקיתי ופתחתי את הסתימה וקרצפתי והשמשתי מחדש את השירותים האוטומטיים....הם לא רוצים להשתמש בהם. ו"מתריעים" לי גם כשהכל בטוח תקין.
אז חזרתי לארגז המיושן, שמעבר להתעסקות הפיסית הכרוכה בניקוי הפסולת הגסה והחלפת החול כל שבוע או שבועיים....זה יוצא הרבה הרבה יותר יקר מעלויות ה CAT GENIE, השירותים האוטומטיים. כמעט פי שניים.

אין לי מושג מה יהיה בהמשך....אני תשושה מההתעסקות הזאת. בינתיים השירותים פעילים (מנקים את עצמם פעמיים ביום למרות שכנראה אף אחד לא משתמש בהם) ולצידם יש גם ארגז חול "מיושן". 
והמשך יבוא.....

וגם כאן

יום שישי, 19 במאי 2017

חרא של חתולה - פרק ב'

כבר סיפרתי שמזה כמה ימים שאנחנו מריחים ריח של שתן או צואה או שניהם מכיוון המרתף, אבל חיפשתי וחיפשתי ושטפתי את כולו כמה פעמים ושום דבר לא עזר.

ואז ביום חמישי החלטתי שאני לא מוותרת, והתחלתי להזיז את כל הרהיטים והחפצים בחלק העמוק של המרתף, האזור שמאחורי מדרגות הירידה למרתף ומתחתיהן.
אין גישה לשם - או כך חשבתי - אבל התחלתי להבין שהריח מגיע משם. והתחלתי לזחול בעקבות הריח.

הוצאתי חפץ אחר חפץ ורהיט אחר רהיט, רחרחתי כל אחד מהם, ועברתי עליו עם סמרטוט לח ספוג בסודה לשתייה (שמנטרלת ריחות) ליתר ביטחון. בינתיים לא מצאתי כלום.

האזור שם אינו מואר כמו שאר המרתף, אז הלכתי להביא מנורה וחיברתי אותה לחשמל והדלקתי אותה והתחלתי להאיר לכל הכיוונים ולכל הפינות....

ואז.....מתחת למדרגות, היכן שמונחות המרצפות "ספֵּייר" ועוד חלקי חילוף ששמרנו כשבנינו את הבית, למקרה הצורך - שם התגלתה לעיני הזוועה: המקום הפך לשירותים ציבוריים. מצבורים מצבורים של גללי צואה ושלוליות שתן שכבר נספגו בחלק מהחפצים שמונחים שם.........
מי יודע כמה זמן זה מתרחש! 
כמה ימים לפחות. 

התחלתי לפנות ולנקות ולזרוק דברים שהיו כל כך ספוגים שלא הצלחתי לנקות....
אבל אז התברר שאת רוב המרצפות והלוחות ושאר הדברים אינני יכולה בכלל להזיז, לא כל שכן להוציא משם - הם כבדים מדי. 
והכל נעשה כשאני על ארבע, כי זה מתחת למדרגות ואין בכלל מקום לעמוד.

שפשפתי ושטפתי וניקיתי כמיטב יכולתי אבל ברור לי שיש צורך במישהו חזק - פועל או משהו - שישלים שם את העבודה. יפנה את הכל החוצה, ננקה את מה שניתן לניקוי ונזרוק את מה שאין ברירה. 

בינתיים ארזתי את החתולה ב"סלתול" שלה וקפצתי אתה לפינת הרחוב ל"וטרינרים ללא הפסקה". החלטתי שכאן ועכשיו נתחיל סוף סוף בתהליך הבירור הרפואי, קודם כל.
הווטרינר הקבוע שלהם נמצא ברעננה. אני ממשיכה לקחת אותם אליו לחיסונים וניקוי שיניים וכו רק משום שהוא מייבא מארה"ב חיסון נגד פרעושים שהפסיקו לייבא כאן בארץ ורק לו יש אותו. אבל זה קורה פעמיים בשנה. 

לתהליך הבירור הנוכחי אני לא מתכוונת להתחיל לטרטר את החתולה (או החתול, אם יתברר איכשהו שזה בכל זאת הוא) בכל פעם עד לרעננה. 

כשהגעתי למרפאה בדיוק יצא הווטרינר התורן עם כלב, פציינט כנראה שהיה זקוק לטיול, ואמר לי: בדיוק סגרתי. תחזרי אחר הצהריים.
אמרתי לו שחשבתי שהם "וטרינרים ללא הפסקה" - והוא גמגם שכן, אבל בתיאום. אוקיי. עם כל וטרינר זה בתיאום, לא? אז למה אתם קוראים לעצמכם "ללא הפסקה"? ודווקא אצל הווטרינר שלנו ברעננה יש שעות פעילות קבועות ותמיד יש מישהו במרפאה שיכול לקרוא לווטרינר במקרה שהוא איננו. מוזר. 

בכל מקרה אמרתי שאחר הצהריים אני עם הנכדים ולא אוכל להגיע, והוא אמר שאתקשר בערב לתאם לששי בבוקר. 

אז התקשרתי. 
ואף אחד לא ענה. 
נראה לי יותר כמו הפסקה ללא וטרינרים!
אז התקשרתי לווטרינר פרטי שנמצא מעבר לפינה בצד השני של הרחוב שלי. 
ושטחתי בפניו את סיפורי. 

הוא שאל את כל השאלות הרלוונטיות, ואמר בדיוק את ההפך ממה שאמרה לי פסיכולוגית החתולים. 
שאני צודקת, שאני חושדת שהחתולה "מענישה" אותנו על משהו - על נסיעה לחו"ל או על הצומי לנכדים ולבת. הוא אמר שחתולים יכולים באמצע החיים להתחיל עם בעיות התנהגותיות כאלה, ולפעמים מספיק שהחלפתי בושם שלא נראה לה והיא תביע כך את מחאתה.

גם הוא המליץ להתחיל בבירור הפיסי, אבל לפני כן, ביקש ממני לשים ארגז חול רגיל - בנוסף לשירותים האוטומטיים של החתולים, למקרה שבאמת משהו בשירותים עצמם מפריע לה, וגורם לה להדיר רגליה מהם. 
הוא ביקש ממני לחכות שבוע וליצור אתו קשר ביום רביעי, לדווח מה קורה, ואז נתחיל בבדיקות דם ושתן קודם כל. 

במקביל, ביצע T חסימה מאולתרת של הירידה למרתף (אין למרתף דלת שניתן לסגור), כדי שהיא (הם) לא תוכל (יוכלו) לרדת לשם.
בערב ראינו שהיא מנסה לרדת למרתף, נתקלת במחסום, ועולה למעלה לחדר השירותים שלה. כשעליתי לשם אחרי כמה דקות, ראיתי שהיא עשתה את צרכיה בארגז שפתחתי. 
סימן טוב? לא יודעת.

מה אני כן יודעת? אני יודעת שיש לנו בעיה, ולפי מה שהווטרינר הזה אומר - אין הרבה מה לעשות אם זו באמת בעייה התנהגותית.
אוף!

וגם כאן