מוצאת את עצמי מתעדת במשך שבועות על גבי שבועות את הטיול ליפן, ובינתיים החיים ממשיכים ודברים קורים וגם אותם אני רוצה לתעד לעצמי.
החגים הסתיימו ובסך הכל עברו בנעימים - קצת ארחנו, קצת התארחנו, פעם אחת חתני החליט להזמין מקומות במסעדה (נונו, איטלקית חביבה בהוד השרון) וזה היה מאד נחמד.
מזג האוויר חלומי, נהנית מכל רגע שלו ויודעת שהוא יתחלף מתי שהוא, וזה גם בסדר. העיקר שיש עוד זמן רב עד שהחום ובעיקר הלחות המעיקה של הקיץ יחזרו.
בתי שוקדת על הכנות להסמכה כפסיכולוגית קלינית ואני נרתמתי לעזור: עוד יום בשבוע להיות עם הנכדים, ומידי פעם גם לקחת אותם בשבת, לאפשר לה ללמוד בשקט. שבת לא קורה הרבה כי חתני דווקא מאד נהנה להוציא אותם מהבית לטיולים ופארק ולעשות פעילויות שונות איתם לבד.
הצלחתי להיפגש הרבה עם חברות בימים האחרונים, וזה עושה לי ממש טוב.
'
מחברת' מתמודדת לא רע עם מצבה הפרוד החדש, ונכון שהדרך עוד ארוכה ויש רגעי משבר ורגעי בדידות וגם חששות מהמצב הכלכלי החדש ובכלל....אבל היא כבר יצאה לכמה דייטים והיא מתחילה טיפול פסיכולוגי ואני יותר אופטימית כרגע שהיא תהיה בסך הכל בסדר.
גם ארבעת ילדיה הגדולים כולם (הקטנה בצבא) מאד תומכים ומאד בסדר, ובסך הכל יש לה נחת מהם ומהנכדים המתוקים.
נפגשתי גם עם '
החתולה', שסיימה עם טיפולי ההקרנות וכרגע המחלה בעצם מאחוריה. יש עוד התלבטויות אסתטיות - אבל היא בעיקר מחפשת פתרונות טכניים (ריפוד לצד אחד של החזייה וכו) ולא מחפשת ניתוחים נוספים כרגע. בדיקה גנטית העלתה שהיא לא נושאת את הגן האחראי לסרטן השד ולכן היא גם לא ממהרת לבצע ניתוחי כריתה מניעתיים נוספים. מאד מאד מקווה שהסיפור הזה מאחוריה.
היו לה עכשיו שנתיים מאד קשות - שהתחילו בעבודה בקונפליקטים לא פשוטים עם מנהל אגף שתודה לאל עזב והוחלף במישהו ידידותי (למרות שלא ממש מקצועי), בן זוג שעזב אחרי זוגיות בת יותר מעשר שנים וחיים משותפים והשנה הסרטן.
התבדחנו שצרות באות בשלשות ואולי בזה זה נגמר.....
היום נפגשתי עם '
במבה', שלקראת יציאתה לפנסיה בסוף השנה (זה היה אמור להיות בספטמבר והם כל הזמן דוחים ודוחים ומבקשים ממנה להמשיך עוד כי לא מצליחים למצוא לה מחליפה ראויה) התחילה לקחת יום חופש כל שבוע. אמנם כרגיל בזמן האחרון רוב המפגש התנהל סביבה - תחילה עזרתי לה לבחור מצעים, אחר כך הקשבתי במשך שעתיים לקיטורים על חברות ועל אחותה - אבל בשלב זה איכשהו זה עדיין לא מפריע לי.
אין לי דברים חשובים ומרעישים לשתף איתה (מעבר למה שאני מצליחה להשחיל בשיחות הטלפון שלנו, שגם הן נסובות בעיקר סביבה), רוב הדברים שמעסיקים אותי לא מדברים אליה - ועכשיו שאני קוראת את מה שכתבתי, אני תוהה מה מחזיק אותנו יחד כחברות............ צריכה לחשוב על זה.
נפגשנו הרבה עם המהנדס וביוכימיה במהלך החגים, גם בקאנטרי והם גם קפצו אלינו איזה בוקר לקפה. א פרו פו מה מחזיק אותנו יחד מהפיסקה הקודמת.... היא עדיין מעשנת כמו קטר (בשום אופן לא אצלי בבית, ובקאנטרי אני מתרחקת כשהיא מדליקה סיגריה) והיא עצבנית כל הזמן ונמצאת כל הזמן במגננה התקפית - מגיבה בתוקפנות על כל מיני דברים שאנשים אומרים, גם בעלה - אולי בעיקר בעלה - ולא תמיד נעים להיות לידם בגלל זה.
ובכל זאת, כנראה שעדיין יותר נעים לנו איתם מאשר לא נעים. גם על זה אני צריכה לחשוב. בסך הכל הם חברים ממש טובים, והיא חברה טובה שלי בלי קשר לחברות הזוגית.....אבל על מה מבוססת החברות הזאת? כבר לא תמיד זוכרת.
כבר העליתי כאן את המחשבה הזאת, שלאחרונה אני מוצאת את עצמי עסוקה קצת בעניין הזה של חברות/חברים. את מי אני רוצה במרחב שלי, מי רוצה אותי בכלל, מה חשוב לי בחֲבֵרוּת.....זה עדיין בתהליכי עיבוד.
חזרתי ללימודים באימושיין, פעם בחודש - תכנית שקוראים לה "לחיות חיים נינוחים בשיטת סאטיה" שהוא בעצם המשך של "נקודת מפנה", שהיא התכנית הבסיסית של אימושיין - שמלמדת את שיטת סאטיה אבל מיועדת לכל אחד, גם מי שלא מתכננים להיות מאמנים.
המשתתפים הם גם מאמנים כמוני וגם אנשים שרק עברו את "נקודת מפנה" ורצו להמשיך.
נטלי בן דוד מעדכנת ומפתחת את שיטת סאטיה כל הזמן, במקביל להתפתחות האישית שלה. המפגשים מתקיימים פעם בחודש, ובכל מפגש מתעמקים בנושא אחר - המפגש הראשון התקיים כשעוד הייתי ביפן, אז באתי לפני שבועיים לצפות בהקלטה שלו. זה היה מעין מבוא ושיעור על מערכות יחסים כבסיס לטרנספורמציה.
המפגש השני דיבר על הפחד של אנשים לחוש*. על מה עוצר את מה שאפשרי בחיינו. אני כל כך נהנית לצלול שוב לעומק של השיטה הזאת, בה אני עובדת ביום יום ובכל זאת תענוג להתעמק עוד, ללמוד עוד רובד, להבין עוד משהו ששכחתי או שהבנתי באופן אחר עד עכשיו........
והתחלתי לחשוב על לחזור להתאמן. כבר העליתי כאן הרהורים על העניין הזה..........
אני לא חושבת שאני רוצה לחזור למאמן שלי, למרות שהוא נהדר מדהים גדול מקצועי ומקסים.
אני רוצה משהו אחר, מישהו אחר, ולא מתביישת לומר - מישהו קרוב יותר גיאוגרפית ופחות יקר.
היתה לי בראש מישהי, אבל היא עובדת יותר בשיטה האונטולוגית ופחות סאטיה (שכוללת בתוכה גם אונטולוגיה אבל גם גוף, תחושות, נשימה, קפסולות זיכרון)....לא בטוחה שזה מה שאני רוצה.
חושבת כרגע על מישהי אחרת אבל עוד לא הבאתי את עצמי להרים לה טלפון.
נפגשתי השבוע עם
ל', בת דודתו של T מאנגליה (אולי אמצא גם לה כינוי: אולי פשוט 'לונדון'?). היא ובעלה בביקור בארץ, זה הביקור הראשון שלו מאז חלה בשנה שעברה בסרטן.
המפגש היה משמח ומרגש והשיחה קלחה, ובכל זאת גם עכשיו אני עדיין מרגישה שמשהו מפריע לי.
ניסיתי להבין מה, ושחזרתי את השיחות שלנו בזמן האחרון.
כבר בביקור האחרון שלה בארץ ביולי (קפצנו T ואני לראות אותה במודיעין, היא באה ארצה במיוחד כדי לשמור על הנכדים) היא אמרה שהיא ובעלה מתוכננים להגיע ארצה באוקטובר, בתנאי שתוצאות הבדיקות שלו תהיינה תקינות.
הייתי איתה בקשר במהלך ספטמבר, איחלתי לו בהצלחה בבדיקות, דיברנו בטלפון בראש השנה (התקשרתי לומר שנה טובה) ושוב היא אמרה שיהיו כאן באוקטובר.
רק עכשיו חשבתי על זה שהיא לא אמרה מתי באוקטובר. הרי היו להם כבר כרטיסי הטיסה. היו תאריכים.
בכל מקרה בשבוע שעבר שלחתי לה הודעת מה נשמע, האם הכל בסדר. רציתי לשאול אם ומתי הם מגיעים.
היא לא ענתה, אבל התקשרה למחרת בבוקר ממספר הטלפון הישראלי שלה. הם בארץ. הגיעו לפני יומיים.
התעניינתי מה שלומם, הכל בסדר היא אמרה, מאד עסוקים - שומרים על הנכדים בחול המועד, יש נסיעה לירושלים, יש מפגש בבית השגריר האנגלי....
אבל לקראת אמצע/סוף השבוע (שוב - אין תאריך, אין בהירות) הם יהיו במלון בנתניה, זה קרוב אלינו, ניפגש.
לקראת ערב החג התקשרתי. חשבתי שאם הם כבר יהיו בנתניה, אולי ירצו לבוא לכאן לארוחת ערב עם הילדים/נכדים שלנו. אה, לא, הם מגיעים לנתניה למחרת - בחג עצמו. היא תתקשר אלי ביום חמישי.
ביום חמישי, משלא התקשרה כמובן, התלבטתי. לא רוצה להתקרצץ, מצד שני לא רוצה שהיא תגיד לי אחר כך שנעלמתי לה שוב.....
אוף, איך אני לא מתגעגעת להתחשבנויות האלה (שמזכירות לי את היחסים עם '
השואבת')....
התקשרתי. שבע בערב.
לא, הם הגיעו למלון ועדיין לא קיבלו חדר. הם יוצאים להסתובב. הם לא רוצים להיפגש. הם זקוקים לשקט.
לא התקשרתי ביום ששי. לא שמעתי ממנה.
בשבת כתבתי לה הודעה בה אני מקווה שהם נהנים, שנשמח להיפגש אבל שאנחנו מבינים שהם גם זקוקים למנוחה ושקט.
היא ענתה. רק אז הבנתי שהם נשארים במלון כל השבוע.
היא התחילה לפרט באיזה יום מגיעים בני דודים שונים לפגוש אותם. שאלה אם נוכל לבוא ביום ראשון.
דווקא בראשון T היה עסוק בבוקר ובצהריים, ולי היו לימודים אחרי הצהריים עד הערב.
אבל החלטתי שאני לא מפספסת את ההזדמנות לראות אותם, ביחוד אותו - שלא ראיתי מאז חלה.
קבעתי איתם לפני הצהריים, וכאמור היה מפגש ממש מהנה.
קבענו שניפגש שוב עם T במועד אחר.
בסוף זה יהיה מחר. יום חמישי לפני הצהריים, לפני שיחזרו למודיעין לבן שלהם. עדיין אין לי מושג עד מתי הם בארץ.
אז נכון - יכולתי לשאול במפורש - ממתי עד מתי אתם בארץ, ממתי עד מתי אתם במלון.....
העובדה שהיא נוטה להיות עמומה אמורה להיות ידועה לי כבר.
ובדרך כלל התכניות שלה באמת משתנות כל הזמן, ותמיד ברגע האחרון.
אבל מרגישה באמת שמשהו השתנה בינינו, ואני די בטוחה (למרות ששווה עדיין להתעמק בזה ולחקור את זה עם עצמי) שמה שהשתנה, לא קרה אצלי.
ימים יגידו............
*תחושה= משהו שקורה פיסית בגוף: חם/קר, נעים/לא נעים, כאב, עקצוץ, מחנק וכו.
רגש = הדרך בה אנחנו מפרשים את תחושות הגוף. בדרך כלל רגש= יותר מתחושה פיסית אחת. למשל פחד יכול להיות מורכב מיובש בפה, דופק מואץ, לחות בכפות הידיים....אצל כל אחד זה קצת אחרת.
וגם
כאן
