אבא שלי:
אבא שלי ממשיך עם ההורמונים לטיפול בסרטן הערמונית, גם בכדורים וגם כבר קיבל זריקת הורמונים ראשונה, ויש מגוון של תופעות לוואי.
הוא עייף יותר וחלש וגדלו לו שדיים - עד כאן מה שהזהירו אותו שעלול לקרות.
עם או בלי קשר להורמונים הרגליים שלו מאד כבדות וקשה לו ללכת, ויש לו קוצר נשימה לפעמים.
בנוסף, שבוע אחרי שהתחיל עם ההורמונים הוא סבל מסחרחורות והפרעות קצב בלב ואושפז למשך יומיים למעקב במחלקה קרדיולוגית. שם שוב אובחן פרפור פרוזדורים, והפעם הוסיפו לו כדור חדש - קרדיולוק - שאמור לעזור.
כולנו תהינו אם הטיפול בסרטן הערמונית לא יהרוס לו את הלב (ואת החיים) אבל גם במיון וגם הרופאים במחלקה וגם הקרדיולוג שלו ואפילו האונקולוג שלו כולם כולם אמרו לו שלמרות תופעות הלוואי, עדיף שימשיך ויסיים - אם ניתן - את הטיפול נגד הסרטן. ושניתן לחיות עם תופעות הלוואי.
האונקולוג החליף לו, ליתר בטחון, את התרופה שהוא לוקח באופן שוטף לכיווץ הערמונית, מתוך מחשבה שהיא זו שאחראית לסחרחורות, ולא ההורמונים. ללא ספק זו תקופה קשה ואני רק מקווה שהגוף שלו, וגם המוראל שלו, יעמוד בתקופת הטיפולים הזאת, וההקרנות לאחר מכן. לפעמים הטיפול קשה יותר ואף מזיק יותר מהמחלה. נראה מה יהיה.
במקביל, כל הויכוח שלו עם ה'אחוזה' לגבי אופן התשלום החודשי הסעיר את אבא מאד, הוא אף התחיל להתקשר למוסדות נוספים לדיור מוגן כדי לשאול אם הם כן מוכנים לקבל תשלום חודשי בכרטיס אשראי (שלא בהוראת קבע), ובינתיים הבין שאף אחד לא מקבל תשלומים ככה. מצדנו אנחנו הבנו שהוא מסתובב סביב עצמו במעגלים מהסיפור הזה ושזה רק מזיק לבריאות שלו, אז הרמנו טלפון ל'אחוזה' בעצמנו וביקשנו לדבר עם המנכ"לית החדשה, זו שהורתה לבטל את הסדר התשלומים הקיים שלו.
כשצלצלנו המנכ"לית לא הגיעה עדיין למשרד, והמזכירה שלה ביקשה לדעת באיזה עניין. כשאמרנו, שאנחנו בתו וחתנו של אבא שלי, ושאנחנו מעוניינים לשוחח איתה בנושא התשלום החודשי ל'אחוזה', הובטח לנו שהיא תחזור אלינו אחר הצהריים.
איש מעולם לא חזר אלינו, אבל באורח פלא אבא שלי קיבל שיחה, עוד כשהיה מאושפז במחלקה הקרדיולוגית, ממנהלת החשבונות של 'האחוזה', שאמרה שזו היתה פשוט אי הבנה (?!), ושלא יחול שום שינוי באופן התשלומים כפי שבוצע עד כה. מעניין מאד....
בנושא הבריאות של T:
הוא קיבל הפניות ל-CT וגם לנוירולוג (בעניין תחושת העלפון בעת הרמת הראש) בהנחיית הכירורג המומחה לכלי דם, וכבר נקבעו תורים לשניהם. בינתיים נראה שהוא מרגיש בסדר רוב הזמן....
בגזרת החתולים:
לקחתי את מיינקוני לחיסון השנתי שלו. החתלתול לא ממש אהב להיכנס לסל-תול וחטפתי שריטה בצוואר מהחצוף הקטן. אבל חיסנתי אותו אצל ווטרינר מקומי ביישוב שלנו, בלי לנסוע בפקקים עד רעננה ובלי לשלם הון תועפות ובלי שיעצבנו אותי....ועל הדרך קיבלתי תכשיר חדש עבורו ועבור ל', שמורחים לתוך העור בקלות ומונע פרעושים, קרציות ותולעים למיניהן - בקיצור לא צריך כדורים (שאין שום סיכוי לגרום להם לבלוע) ולא צריך עוד זריקות.
במסגרת התקלות והשיבושים בבית:
החדשות הטובות הן, שהגיע ולאחר מכן הותקן טוחן האשפה החדש, ובא פתרון לסוגיה הזאת.
הפעם הותקן טוחן האשפה הנכון, כלומר: זה שמראש רציתי, וסוף סוף והגיע סוף לסאגה המוזרה הזאת, שבה הותקן אצלי בכיור במטבח טוחן אשפה שיש לי רק דברים לא טובים לומר עליו. ובא לציון גואל, כמו שאומרים.
גם מחמם המים בגאז הוחלף לבסוף, לאחר שהתקלה המשיכה לקרות לסירוגין במשך כמה ימים. T התקשר לחברת הגאז, ולאחר הרבה התלבטויות הוחלט להחליף את המכשיר, שכבר היה ישן והשתלם יותר להחליפו מאשר לתקנו (שבימינו זה פשוט אומר: להחליף כרטיס זיכרון).
כאילו כל זה לא הספיק, שוב חזרה לנו הסתימה בשירותי האורחים, ואיימה להציף את הבית.
זה הפך לסיפור בהמשכים.
בהתחלה הזמנו שרברב, שהגיע ועשה הפעם בדיקה קצת יותר מעמיקה מהרגיל, וגילה שכנראה עכבר חדר לביוב אצלנו וכרסם את הפקק שבנקודת הביקורת, מה שלטענתו גרם ללכלוך ולשורשים ולחצץ לחדור למערכת ולחסום אותה. הוא המליץ להפעיל את ביטוח הדירה ולא לשלם על התיקון באופן פרטי. בדיעבד כנראה שמזל שזה מה שעשינו.
הפעלנו את הביטוח (והתפעלנו מכך שהם שלחו לנו שרברב עוד באותו היום), אבל במקום להחליף את קופסת הביקורת הוא החליט לעשות בה תיקון (עם דבק סיליקון - משהו ש-T היה יכול לעשות בעצמו), ובשלב ההוא עדיין לא היינו בטוחים שבין ההשתתפות העצמית מצד אחד והעבודה המינימליסטית של שרברב הביטוח מצד שני, לא היה לנו כבר עדיף לתקן באופן פרטי.
אבל אז הוא טען שאינו יכול לנקות את הקו החסום ודאג שחברת הביטוח תשלח לכאן ביובית כדי לפתוח באופן יסודי את הסתימה.
הביובית הגיעה למחרת ולא הצליחה לפתוח את הסתימה. הם החדירו מצלמה לעומק הקו וראו קרע משמעותי בצינור הביוב, והעלו סברה ששורשים של עץ חדרו אליו וגרמו לחסימה. על מנת להימנע משבירת ריצוף הבטון (בומנייט) ביקשו מחברת הביטוח לשלוח אלינו בעל מקצוע שלישי, בעל מומחיות לתקן את הצינור "לפרוסקופית", אם לשאול מושג מתחום הרפואה.
עוד יום חלף, והגיע המומחה, שפצח בתיקון הצינור (שלטענתו כלל לא נחסם על ידי שורשי עץ אלא קרס מפאת כובד החול והבטון שמעליו), ואז בכלל התברר שהקו הזה אכן דרש תיקון ומנע תקלה עצומה בקרוב, אך הסתימה בכלל לא שם, וצריך שוב לבדוק את זה מתוך הבית.
עד שהוא והצוות שלו סיימו את עבודות התיקון הגדול של הצינור, הם היו חייבים לנסוע לתקלה דחופה אחרת אצל לקוח נוסף, והבטיחו להתייצב אצלנו ביום ראשון על הבוקר כדי לפרק את האסלה ולחפש את מקור הסתימה מבפנים. כאמור - סיפור בהמשכים.
בינתיים השירותים האלה מושבתים וגם הכביסה היתה מושבתת, כי המים מחדר הכביסה עוברים על אותו הקו. לאחר שהצטברו לי הררי כביסה (גם שלנו, גם קצת של בני ומשפחתו וגם מצעים ומגבות) T הציע לנקז את המים ממכונת הכביסה לתוך דלי או גיגית גדולה. לי היה רעיון אחר - מאחר שהמכונה לא רחוקה מהחלון של חדר הכביסה, הצעתי לנסות להוציא את צינור הניקוז של המכונה דרך החלון. וכך עשיתי. המים נשפכו אל הגג של חדר האורחים - לא נורא - וכך במהלך סוף השבוע סיימתי מספר רב של "נאגלות" של כביסה, וברור שהכל כבר מקופל ומסודר (אבל עדיין לא גיהצתי את שדורש גיהוץ).
בנושא הבריאות שלי:
סוף סוף היה לי תור למומחה לגיל המעבר, לאחר ש'רופאהחדשה' התעקשה שאני לוקחת הורמונים הרבה יותר מדי זמן וזה מסוכן. הרופאה גם טענה שכאשר אני עושה הפסקה בהורמונים (בערך פעם בשנה, בחורף) כדי לבדוק האם נעלמו התסמינים, זה לא בריא ויותר מסוכן לגוף כאשר אני חוזרת לקחת אותם אחר כך.
היא כתבה את כל זה בהפנייה, ובנוסף סיפרתי למומחה את כל ההיסטוריה שלי עם תסמיני גיל המעבר. הוא היה מאד נחמד ועשה לי קצת סדר בדברים.
הוא הסביר שאכן יש סיכון לסרטן השד כאשר לוקחים את ההורמונים האלה, אבל שהדורות החדשים יותר של ההורמונים האלה משמעותית פחות מסוכנים, ואלה שאני מקבלת עכשיו הם במינון הכי נמוך שיכול להיות (ועדיין להיות אפקטיבי). כשאמרתי לו ש'רופאהחדשה' רצתה להמליץ על הורמונים שמכילים אסטרוגן בלבד, הוא הסביר שכל אישה שיש לה רחם זקוקה גם לפרוגסטרון, שמגן על הרחם שלה, כאשר היא מקבלת אסטרוגן לאורך זמן. בקיצור, הוא סומך על ההחלטות של הגניקולוג שלי ושמח לשמוע שאני גם בודקת את השד כל שנה גם אצל כירורג וגם פעם בשלוש שנים בעזרת ממוגרפיה, עושה את בדיקות הפאפס באופן קבוע ובאופן כללי שומרת על עצמי.
מה שכן, הוא הסביר שבאמת לא בריא לעשות הפסקה עם ההורמונים כל שנה אלא כל חמש או עשר שנים, כי זה באמת מזיק לגוף בכל פעם להתחיל אותם מחדש. את כל זה הוא רשם בסיכום הביקור ואעביר את זה בהזדמנות ל'רופאהחדשה'.
בגזרת הבריאות של כולנו:
אני מרגישה טוב - בדיקות קורונה חוזרות שוב יצאו שליליות, וחזרתי לפעילות הגופנית הרגילה שלי (גם אם לאט יותר) אבל מידי פעם עדיין יש לי התקפי שיעול. מיינקוני מאד נבהל בכל פעם שזה קורה. T דיווח על כאב גרון בתחילת השבוע אבל למחרת זה עבר וחלף כלא היה. הוא מרגיש טוב ומתעמל ומתפקד כרגיל.
חתני כבר מרגיש ממש טוב, וגם חכמוד שחלה בעקבותיו כבר מתחיל להתאושש.
בצפת כלתי דיווחה על דגדוג חשוד בגרון - אך בינתיים לא נראה שזה התפתח לשום דבר.
אלה העדכונים בינתיים, בין לבין הפוסטים האחרונים שמתעדים את הטיול. המשך יבוא.
