‏הצגת רשומות עם תוויות הדירה של בתי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הדירה של בתי. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 4 ביולי 2026

עדכונים שוטפים

במשך יומיים T עבד על בישולים לקראת פגישת מחזור עם העובדים לשעבר של עסק האירועים שלו ושל שותפנו. ביום הראשון הוא עשה הכל לבד, כי אני הייתי כאובה בבוקר ואחרי שקבלתי את הזריקה עדיין כאב לי עד הערב. 

ביום של המפגש כבר הייתי במצב טוב אבל נזהרתי, כך שבקשתי משותפנו שיגיע מוקדם יותר לעזור עם הדברים הכבדים יותר. גם בסוף הערב השארתי לו לטפל בדברים הכבדים, כך שאני מקווה שלא אתגרתי את הכתף יתר על המידה. 

האמת שלא האמנו כמה המפגש יהיה מוצלח. כעשרים וחמישה אנשים הגיעו בהתרגשות ושמחה לההיפגש, סיפרו איך זה היה יותר ממקום עבודה עבורם, וגם הסטנדרטים שקיבלו שם היוו את הבסיס שלהם לכל העבודות שלהם אחר כך. אנשים שהיו בני עשרים, אחת מהם אפילו בת 17, עכשיו כבר מבוססים, בעלי משפחות, חלקם כבר גרושים ואחד נשוי מחדש. 

ישבו שעות ודיברו ושתו וכמובן אכלו את האוכל הנפלא ש-T בישל, והשתגעו מהפינוק ומההשקעה. הקרנו תמונות וסרטונים מהתקופה האחרונה לפני שהעסק נסגר, והתענגו על הנוסטלגיה. 

למחרת בבוקר התבשרנו שאביה של 'שריתה' נפטר. הוא היה חולה הרבה זמן והגוף שלו התחיל לקרוס אבל אי אפשר היה לדעת מתי זה יקרה - והנה באותו הבוקר זה קרה. ולמרות שהוא היה בסוף שנות השמונים לחייו, חי חיים מפוארים וגידל משפחה של ארבעה ילדים והמון נכדים, והיה צלול עד הרגע האחרון - עדיין זה מאד מאד עצוב. 

הלווייה בעוד כמה ימים, בבית קברות חילוני באיזה קיבוץ באזור שלהם. ככה הם רצו. שותפנו עזר לאמא של שריתה לארגן את הכל, וזאת למרות שיש לה כאמור ארבעה ילדים...........כנראה ככה זה בהרבה משפחות. כמו ש-T עוזר להורי במקום אחי. 

מפגישת המחזור נשארו לא מעט שאריות מזון, ושאלנו את הילדים אם הם באים לארוחה בששי, אבל הם הודיעו שמעדיפים שנבוא אליהם, אז נביא איתנו חלק מהשאריות. זו היתה הפעם ראשונה שהתארחנו אצלם בדירה החדשה וזה היה נהדר. הדירה יפהפיה, באמת מעוצבת נהדר בדיוק לפי הטעם של בתי, והשוס הגדול היא המרפסת הגדולה שממנה משתקף נוף של כל הרצליה לכל הכיוונים וגם עד הים. היתה שקיעה יפהפיה כשישבנו לאכול ארוחת ערב במרפסת על שולחן פיקניק נפתח וכסאות פלסטיק שחתני שאל מאחותו. עדיין אין להם פינת אוכל. יש במטבח אי עם כסאות שמספק אותם ביום יום, אבל כדי לארח הם עדיין צריכים למצוא שולחן וכסאות. השולחן הנוכחי גדול מכדי להתאים להם. הדירה מהממת אבל הכל יותר קטן - פרט למטבח, וכמובן המרפסת הנהדרת הזאת. אבל לכל ילד יש חדר משלו, והחדר של שרי הוא ממ"ד, ויש חניה לשתי מכוניות מתחת לבניין........והכל חדש. זה בהחלט שדרוג לעומת הדירה הקודמת, שעכשיו צריך לנקות ולצבוע ולסדר גם אותה לקראת הכניסה של השוכרות בתחילת החודש הבא.

לפני שנסענו אל בתי עוד קפצנו לבקר קצת אצל הורי והבאנו גם להם קצת שאריות. הם מאד מאד מרוצים מהמטפל החדש, ונקווה שזה ימשיך ככה. זה כנראה בדיוק מה שהם צריכים, כי הוא עדין ושקט ויוזם ועוזר והם לא יודעים לבקש או לדרוש בעצמם. חבל שחיכינו כל כך הרבה זמן (חצי שנה) להחליף את הקודמת, אבל הם לא באמת סיפרו לי עד כמה היא לא תפקדה כמו שצריך, אפילו עם אבא - שכל הזמן טען שהוא מרוצה אבל שהיא לא נחמדה אל אמא. איזה מן גבר אתה, שמסכים שיתיחסו ככה לאשתך? ממש לא ברור לי. מילא, כרגע זה כבר מאחורינו.

אז היום יש יום שקט שבו כנראה פרט להליכת הבוקר לא נצא מפתח הבית ולא נפגוש אף אחד. יום של שקט, שבו אולי כבר אתחיל להתארגן לטיסה ליוון בהמשך השבוע, כי עם הלווייה והשבעה ועוד כמה תורים שקבעתי בתחילת השבוע, לא יהיה לי הרבה זמן לזה................

יום שישי, 26 ביוני 2026

שבוע שבו גם כמה דברים טובים

 "אני לא רוצה לפתוח פה לשטן" התחילה אמא שלי משפט כאשר שאלתי איך היה יום הניסיון הראשון עם המטפל החדש של אבא....אז עצרתי אותה באמצע המשפט. אם היא לא רוצה לפתוח פה לשטן, סימן שהיה בסדר. ועדיף לדבר כמה שפחות, ולחכות לראות אם זה ממשיך ככה. 

האמת שהוא הפתיע. או שבאמת רף הציפיות שלנו ממנו היה מאד נמוך מלכתחילה, לאחר שהיה אמור להגיע בראשון ודחה לשני, ואז קבענו לשעה 11:00 והוא הגיע קרוב ל-12:30. אבל אז קבענו שיתחיל את הניסיון בחמישי בבוקר, מוקדם, כי לאבא שלי היתה מתוכננת פרוצדורה כירורגית (MOHS בתנוך האוזן) ורצינו שהוא ילווה אותו לשם. 

לא היינו בטוחים שאכן יגיע, וממש לא חשבנו שיגיע בזמן, לאור האיחור שלו ביום הראיון - אבל הוא הפתיע. והוא היה מצוין, לאורך כל אותו יום ולמחרת בבוקר.....כשהורי שחררו אותו לסופ"ש. הם ממשיכים להתעקש שהם לא רוצים שהוא יהיה איתם בסופ"ש, וכל עוד אבא עצמאי יחסית ואמא בריאה וחזקה מספיק לעזור לו במה שהוא זקוק - אני זורמת עם זה. 

הופתעתי גם מההיענות של המטפל לכל בקשה שלי - צילום דרכון, מילוי שאלון רפואי /ויתור על סודיות...וגם כל מה שהוא קובע עם אבא שלי, הוא גם מתאם איתי ליתר ביטחון. וקורא לי madam.....למשל thank you madam, או ok madam. 

אז באופטימיות זהירה נתחיל את ימי הניסיון...בתקווה שהוא יצליח והסידור הזה יעבוד. 

עוד השבוע היתה מסיבת המקווה של אחיינית2, שהיתה מאד נחמדה ומרגשת. והחתונה כמה ימים אחר כך, שהיתה גם היא נהדרת ומרגשת. הם זוג מאד מיוחד אחיינית2 ובעלה. שניהם אמיתיים כאלה, אותנטיים ובלי שטויות. הם ביחד מגיל 13, והיחסים שלהם התבגרו יחד איתם. היה מאד מרגש. אבא שלי כיכב כאשר "רקד" עם ההליכון לצידה של אמא שלי בדרך לחופה לפני הזוג הצעיר, ושרי כיכבה יחד עם בתה של אחיינית1 ונכדתה של אחותה של גיסתי - בתור "נערות פרחים" שהלכו לפני הזוג ופיזרו פרחים בדרך לחופה (הן קראו לעצמן "שושבינות" והיו מאד גאות בעצמן, ונראו כמו כלות קטנות בעצמן). 

למזלנו, למרות הזהרות האימה מפני חסימות הכבישים של החרדים באותו היום, כל עם ישראל כנראה נשאר בבית או חזר מוקדם מהעבודה מאותו היום, הכבישים היו פנויים לחלוטין ולקח לנו רק ארבעים דקות להגיע מאזור השרון ללב תל אביב בשבע בערב, כשבדרך כלל עמוס מאד.  

עוד חדשות טובות השבוע הן ש-T הצליח להשכיר את הדירה של בתי וחתני, כך שהחל מאוגוסט תהיה להם עוד הכנסה שתנגוס כמעט במחצית החובות החודשיים שהם משלמים......גם זו לטובה. הדירה הושכרה לשלוש סטודנטיות אמריקאיות מתוקות ומצחיקות שהתלהבו מהדירה ברמות אחרות. אני מאמינה שהן תהיינה דיירות טובות. מקווה לפחות. 

הן שאלו המון שאלות, חלקן מהסוג של "אם תפרוץ מלחמה בדיוק לפני שנצטרך לפנות את הדירה ולא נהיה בארץ כי נברח לחו"ל ולא נוכל לחזור בזמן" וכל מיני היפותטיות כאלה שבהחלט עשויות להתממש אבל אי אפשר באמת להיערך מראש לכל מצב. נאמר להן שנתמודד עם כל דבר שיעלה כמיטב יכולתנו. 

במקביל לכל זה דווקא היה לנו דווקא שבוע לא קל, ל-T ולי. 

T הרגיש חלש וחסר אנרגיה רוב השבוע, וסבל מכל מיני מכאובים (לא התקף כאב דווקא) - למשל במפשעה באזור ניתוח הבקע השני (המנתח טוען שהכל תקין, ובכל זאת עדיין מידי פעם סובל מכאבים שם). אפילו התלוצצנו ש-T עבר כל מיני הליכים רפואיים מסובכים כדי לפתור בעיות שלכאורה נפתרו - מבחינה רפואית - אבל בפועל הסבל והכאב נשאר.......איש מיסתורי עם גוף מיסתורי, הבעל שלי היקר. 

T טוען שהמצב במדינה מדכדך אותו לאחרונה במיוחד ושהוא חושב שההרגשה הירודה הפיסית שלו נובעת בעצם ממצבו הנפשי. זה בהחלט יכול להיות. אני לגמרי יודעת שאצלו זה בעיקר להיפך - כשהוא לא מרגיש טוב הוא גם במצב רוח מחורבן. כנראה שזה נכון לשני הכיוונים. 

אז בעידודו של שותפנו הוא החליט ששבוע בבית שלנו ביוון עשוי לעזור בתחום הזה, ומצאנו "חלון" פנוי מהשכרות (אין כבר הרבה כאלה הקיץ הזה) והזמנו לנו כרטיסים לחודש הבא לשבוע. בטוח זה יעשה לו טוב. 

השבוע שלי היה מאתגר מכמה סיבות. 

הראשונה כמובן ההתעסקות סביב המטפל של הורי. זה התחיל מקרטע והכניס אותי קצת ללחץ. 

סיבה נוספת היא הכתף המסכנה שלי שמצבה ממש החמיר וגרם לי סבל בכל שעות היום והלילה. התור שלי בשבוע הבא לאורתופד, אז אני מקווה לקבל זריקה שאני לא ממש אופטימית לגבי כמה זמן היא תחזיק...... אז בינתיים התחלתי לקחת וולטרן גו אקטיב לכמה ימים, שבאמת הקל עלי קצת אבל כשלקחנו את הורי לחתונה של אחיינית2 והכנסתי והוצאתי את ההליכון של אבא שלי מתא המטען, זה הכל נדלק מחדש. 

ולבסוף, התבשרתי על ידי שגרירות ארה"ב שעלי להתייצב בכל זאת לראיון בשגרירות (והתור הכי מוקדם שיכולתי לקבל היה לעוד חודש), ושבינתיים הויזה שלי בוטלה. האמת שמאד נבהלתי, כי הם צרפו להודעה הבהרה שהודעה זו נחשבת לסירוב - וממש לא בא לי שיהיה לי רשום שאי פעם סורבתי לויזה אמריקאית. 

אבל אז הם שלחו לי את הדרכון בחזרה, וראיתי שעל הויזה הנוכחית שמו חותמת של cancelled without prejudice - וכאשר ביררתי מה זה אומר, הבנתי שזה לא נחשב "סירוב" כאילו אני לא בסדר במשהו אלא סיבות טכניות, ושאין בעייה לבקש שוב. אז טיפה נרגעתי (למרות שעדיין לא ברור לי מדוע הם בכלל הפנו אותי לעמוד הזה של בקשה לויתור על ראיון מלכתחילה....כבר הייתי יכולה להיות אחרי זה!)...למרות שמעט לחץ עדיין קיים. 

אז זה היה השבוע שהיה......קצת לא טוב וקצת טוב ברמה האישית, וכרגיל לא אדבר על הרמה הכללית...שרק ממשיכה להתדרדר מיום ליום ומשעה לשעה......

יום ראשון, 21 ביוני 2026

השיגרה הנוכחית

אז מה היה לנו בימים האחרונים?

T לקח את חכמוד לצילום רנטגן בתל אביב, לאחר שנפצע בתחרות MMA והרגל לא מפסיקה לכאוב לו. הוא לקח אותו על האופנוע, וחכמוד אמר שזה היה  אחד הדברים הכי כיפים שהיו לו בחיים. עוד אין לי מושג מה תוצאות הצילום, אגב. 

גם השבוע לא היתה ארוחת ששי כי בתי וחתני ערכו מסיבת יום הולדת (אחרונה בהחלט) לשרי בבריכה עם עוד שני ילדים מהכיתה,  ובשבת הם כבר התחילו להעביר דברים לדירה החדשה. עכשיו בעצם הכל בסימני מעבר הדירה. מחר אני אמורה לשעשע את שרי בזמן שבתי בוחרת מנורות לבית. 

עדיין לא הצלחנו להשכיר את הדירה שלהם. היו שלוש סטודנטיות שרצו מאד לשכור את הדירה, אבל לאחת מהן יש עדיין חוזה שכירות בדירה הנוכחית שלה עד סוף ספטמבר, אז אלא אם היא תצליח להשיג תת שוכר (סבלט) במקומה לחודשיים האלה, הן כנראה תוותרנה. בינתיים הגיעו עוד סטודנטיות והתלהבו מהדירה, אבל בינתיים לא החזירו תשובה. וגם מלון אחד התעניין לשכן בה כמה מעובדיו.....אבל לא יצא מזה כלום בינתיים.....אז נראה מה יהיה.

המטפלת של הורי עזבה בשעה טובה ומוצלחת (ואגב המשיכה לבשל לעצמה עד הרגע האחרון!). בביקור אצל הורי בשבת שמענו עוד על התחצפויותיה ומעלליה, ושמחתי שהיא באמת כבר איננה. מחר אמור להגיע עובד חדש לניסיון, ובאמת אין לי מושג למה לצפות. נחכה ונראה. 

הצלחתי להיפגש כמה פעמים עם 'מחברת' בימים האחרונים, נראה שהיא ממש זקוקה לזה וגם לי זה עושה טוב. 

בינתיים T התחיל ניסיונות של שיתוף פעולה עם עוד וילות ביוון בקירבת מקום לזו שלנו, כי יש הרבה מאד פניות גם לגבי תאריכים שכבר תפוסים אצלנו, וגם יש קבוצות גדולות יותר, כך שהבית שלנו לא מספיק להם. יהיה נהדר אם תהיה עזרה הדדית בינינו לבין וילות סמוכות....

בששי עשינו אזכרה לחמי יחד עם גיסי וגיס-טי. זה היה קצר וענייני - אנחנו בעצם עושים את זה כי לחמי וחמותי הדברים האלה היו חשובים, אבל האמת שלנו זה לא אומר שום דבר. 

הפריזר שקנינו להורי התברר כלא מוצלח - T לא שם לב שהוא קנה DF ולא NF - כלומר מקפיא שמייצר קרח שצריך להפשיר אותו ידנית ולא מקפיא שלא מייצר קרח. והוא התחיל לייצר קרח במיידי, עד כדי כך שמגירה אחת סירבה להיפתח כבר אחרי שבועיים של שימוש. אז עכשיו אבא שלי התחיל תהליך החזרה, ונמצא לו מקפיא חדש. למזלנו מדיניות ההחזרה של רוב החברות מאפשרות לאזרחים ותיקים להחזיר עד 4 חודשים אחרי הרכישה, ולא שבועיים כמו שאר האוכלוסיה. נקווה שיסתדר. 

בביקור בשבת אצל הורי שוב הרגשתי שאין לי כוח אליהם. בעיקר אמא שלי עם ההתעקשות שלה לא לטפל בבריאות שלה - לא השיעול שהיא משתנקת איתו כל הזמן, ומסרבת לבדוק ולטפל, וגם החירשות שרק מחמירה והיא מסרבת לבדוק ולהתאים מכשיר שמיעה. 

"אלה דברים שמפריעים לכם יותר משהם מפריעים לי" היא פוסקת בכעס, כאילו זו הצדקה. הלוואי והיתה צועקת על המטפלת כמו שצעקה עלי באותו בוקר. היתה אולי קוטעת את החוצפנות שלה באיבה. מילא. זה מה שיש. לא אשנה אותה, הרי. 

הערב מסיבת המקווה של אחיינית2 ... דווקא מצפה למפגש הבנות הזה אצל אחי וגיסתי. איזו שבירת שיגרה שכזו והזדמנות להתחיל להתרגש מכל אירוע החתונה הזה שכל כך מלחיץ את אחי וגיסתי. 

המשך יבוא

יום ראשון, 24 במאי 2026

בוסטון 05-2026 - הימים הראשונים

אז הטיסה שלנו התקיימה כמתוכנן ואפילו היתה טיסה טובה, למרות שלא היתה טיסת לילה - שאנחנו בדרך כלל מעדיפים.

צפיתי בארבעה סרטים שאת חלקם כבר ראיתי. כולל "הקוסם מארץ עוץ", שכאשר הייתי קטנה כל כך פחדתי ממנו שזה ממש העלה לי חום וגרם לי לחלות.

נחתנו בערך בשעה שבה אוספים את הנכדים מהגן/בית הספר, אז תכננו לקחת "אובר" ולפגוש אותם בבית, אבל חיכתה לנו הפתעה מפתיעה בשדה התעופה.





כלתי החליטה לאסוף את קיקה וסביבוני מוקדם ולפגוש אותנו בשדה. זה היה מרגש ומשמח מאד.

יום הטיסה  היה יום הולדתו של T, והם הכינו ארוחה חגיגית לכבודו.



ממש מייד נכנסנו לשיגרת הסבאות/סבתאות שלנו. 

משחקים, אמבטיות, סיפורים לפני השינה, יציאה לפארק - וכמובן בישולים והליכות בוקר לאורך נהר הצ'ארלס.









אנחנו מקבלים כל כך הרבה אהבה מהמתוקים האלה, שזו פשוט התמוגגות אינסופית מתמשכת.

בימים הראשון היה ל-T צוואר תפוס והוא די סבל מזה אבל T הוא T וזה לא מנע בעדו להמשיך לתפקד. 

ביומיים הראשונים היה כאן שרב מטורף, שלושים וחמש מעלות! ואז אחר הצהריים אחד השתוללה פה סופה טרופית למשך כמה שעות עם גשם שוטף, רעמים וברקים. זה היה מוזר וגם מצחיק, כי בדיוק יצאנו עם הילדים לאכול גלידה...

לאחר מכן הטמפרטורות ירדו בחזרה ל"רגילות לעונה" - הווה אומר עשר עד 18 בערך - ולמרות שכולם אומרים כמה שזה נעים, לי זה כמובן קר. אבל אני מצוידת בכל מה שצריך ולבושה בהתאם. מחר אמור לרדת גשם כל היום. 

בינתיים בארץ בתי עשה את ה-CT שאמור לגלות אם באמת יש לה את המחלה הניוונית הזאת בשבלול האוזן, ועדיין אין תוצאות.

בנוסף היה לה עוד ראיון ללימודי הפסיכואנליזה, והפעם זה היה איום ונורא. היא התקשרה אלי בדרך הביתה מהראיון כולה מבואסת ומאוכזבת, אמרה שהמראיינת ערערה אותה מהרגע הראשון, היתה תוקפנית ודרשה ממנה לספר לה פרטים אודות טיפולים שהיא עשתה, שהיא לא יכלה לענות עליהם ב"שלוף". לכאורה היא היתה אמורה לכתוב לבתי מראש להכין חומר על השאלות האלה אבל היא שכחה לעשות זאת, ובכל זאת שאלה את כל השאלות. זה היה מוזר. תהיתי אם זה היה בכוונה כדי "להתקיל" אותה ולראות איך היא מגיבה במצבים כאלה. בתי ממש חוששת שבגלל הראיון השני הזה היא לא תתקבל ללימודים. 

במקביל היא וחתני גם חלו, והם שניהם מתפקדים תוך כדי מחלה בכל השבוע האחרון. הם קיבלו את המפתח לדירה החדשה ועסוקים באינטנסיביות בצביעה, ניקיון, ובימים הקרובים יונח הפארקט, יותקן המטבח וכן הלאה כל הדברים שהקבלן לא איפשר להם לעשות כל עוד הוא לא מסר להם את הדירה.

זה נשמע לי קצת הזוי שלא ניתן היה לתאם לעשות את הדברים האלה קודם - אבל לא אנחנו עשינו את המשא והמתן עם הקבלן וכך הם סיכמו איתו. 

לא הספקתי לספר לפני הטיסה אבל להורי התקלקל הפריזר בשבת ממש לפני שטסנו. וכמובן שאבא שלי מייד התקשר אל T , שמייד הזמין להם פריזר חדש, והוא כבר הגיע בשלישי והכל שם בסדר. ושוב אני תוהה ביני לבין עצמי איך זה מובן מאליו שהטלפון הראשון שאבא שלי עושה כאשר יש לו תקלה או בעייה כלשהי הוא אלי או אל T. בחיים לא אל אחי. 

שוחחתי עם 'מחברת' תוך כדי אחת מהליכות הבוקר שלי והתעדכנתי גם מה קורה אצלה. הבת ממשיכה עם טיפולי הכימותרפיה, הסרטן הולך ונעלם אבל גם הגוף שלה הולך ונחלש. לא פשוט. מחברת גם מאד מאד חוששת ממלחמה - מטבע הדברים, זה באוויר כל הזמן ואין לדעת אם ומתי זה יקרה. 

בששי בני ניגן בבית הכנסת הרפורמי, כבכל ששי והרבה פעמים בחגים, ו-T ואני הצטרפנו אליו. 

קבלת השבת היוותה החלק האחרון של יממה בת 25 שעות של שבועות, ובין היתר קיבלו את התורה בוגרים של תכנית הלימודים של בית הכנסת, בני ה-18. שלושה מהם נאמו מול הקהילה, כל אחד מהם דיבר על נושאים שהעסיקו אותו בהקשר של היהדות שלו - למשל ההתמודדות עם אנטישמיות, למשל מהות התפילה עבורו...זה היה מעניין ומרגש. בוגר אחד בחר לנגן בקרן יער במקום לנאום. הוא ניגן ממש יפה.

כל הערב בעצם שזור בשירים ובמוסיקה, כל התפילות מושרות על ידי חזנית ורוב המשתתפים מכירים את השירים ושרים יחד איתה. זה מקסים. 

אני לא אדם דתי וגם לא מסורתי אבל אני כן יהודיה, וכשאני מבקרת בבית הכנסת הזה, אני נזכרת בצדדים הטובים והיפים של היהדות. אני שמחה שבני עובד שם, וגם ממש אוהבים אותו שם, ומקווה שגם הנכדים שלי יהיו חלק מקהילה כלשהי, אפילו בקטנה, כדי שיהיה להם קשר ליהדות שלהם.

עכשיו סוף שבוע והנכדים בחופש מבית הספר, אז יצאנו איתם בבוקר לטיול קטן, ועכשיו מציירים ומשחקים במשחקי קופסא.

בתחילת השבוע נטוס T ואני לוושינגטון די סי ונפגוש שם את בת דודי מאורגון ובעלה, בתה (שגרה שם ועובדת אצל איזו סנטורית דמוקרטית) וגם את בן דודי משיקגו שיגיע עם אשתו - אותה לא ראיתי מאז החתונה של בתי, אז הם ביקרו בארץ עוד כשהילדים שלהם היו קטנים. אף אחד במשפחה לא מת על אשתו של בן דודי - וכנראה זה הדדי. נראה איך יהיה המפגש......


יום רביעי, 8 באפריל 2026

שונאת להיות צודקת

 כפי שהגבתי לעדי בבלוג שלה, למרות שאני תמיד טוענת שאין לי מושג בפוליטיקה ואין לי מושג באסטרטגיה, ידעתי מראש שמה שקרה הלילה - פתאום הפסקת אש והכרזה (לא מבוססת כלל) של טראמפ על ניצחון - זה מה שיקרה.

לא ידעתי איך ומתי זה יקרה אבל היה לי ברור שאנחנו נחטוף, ואנחנו נאכל את כל ההשלכות של המערכה הזאת, ואנחנו נואשם גם שהכל בגללנו - ואז ברגע אחד טראמפ יחליט שזהו זה. ונישאר עם כל החרא. וגם ניחשתי שזה ישאיר אותנו במצב גרוע יותר ממה שהיינו בו לפני כן. 

ונכון מה ששואלת עדי, האם יכולנו לאורך זמן לתחזק את הלחימה הזאת ואת הספיגה הזאת......וברור שהתשובה היא לא. אבל לצאת למלחמה הזאת כפי שיצאנו - אמנם לצה"ל היו תכניות מאד ברורות לגבי מה הם רוצים ומסוגלים לעשות בה, אבל לדרגים המדיניים (שלנו ושל האמריקאים) לדעתי לא היתה תכנית בכלל. והאיראנים הוכיחו שהם חכמים יותר ובעלי אורך רוח יותר מכולנו. ומבחינתם הם יכלו להמשיך. ועכשיו יש להם את האוראניום ויש להם את הטילים ויש להם את מיצרי הורמוז........ועוד יותר מוטיבציה להגיע כמה שיותר מהר לגרעין כדי שלא יעזו להציק להם ככה בעתיד. 

בממ"ד הלילה התבדחו בתי וחתני על המסיבה שנעשה עכשיו כשהם יארזו את דבריהם ויחזרו לביתם, אבל האמת היא שאני לא מרגישה שבא לי לחגוג. נכון שיש הקלה מסוימת שקבלנו את הבית בחזרה, אבל גם היו חלקים נחמדים בעובדה שהם חיו כאן. 

אתמול בערב, אחרי ארוחת חג טעימה ש-T הכין יחד עם חתני,  שיחקנו HITSTER והיה כיף גדול, וגם הופתעתי ושמחתי לגלות כמה שירים נכדיי מכירים, גם כאלה שהרבה לפני זמנם, ואפילו ידעו קצת למקם אותם על ציר הזמן..........אפילו שרי התמצאה הרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי. נהנינו מאד. 

עוד חדשות טובות השבוע היו שהמתווך הגיע עם קונים פוטנציאלים לראות את דירתם של בתי וחתני, ואף שהיתה להם אזעקה בדיוק בזמן הביקור והם כולם ירדו ביחד למקלט, זה לא מה שהטריד אותם. הם התעניינו יותר באופציה לשבור קירות ולבנות עוד חצי חדר כדי שכל אחד מילדיהם יקבל חדר משלו.........והלוואי שזה אפשרי והלוואי שיקנו. או אז נערוך T ואני מסיבה..........זה בטוח. 

ובהמשך לחזרתו לחיים של אתר ישראבלוג , אני מקבלת עוד ועוד תגובות מבלוגרים וקוראים מהתקופה ההיא וזה כיף ממש. עדיין יש תקלות - למשל לא כל התגובות מופיעות לי בעמוד התגובות (גם כשקבלתי התראה שמישהו הגיב) וזה מתסכל מאד. פתחתי על זה קריאה ומקווה שיסדרו. 

בנוסף כאשר אני מנסה להגיב מהטלפון הנייד אני לא מצליחה לעשות זאת כאשר אני "משתמש מאומת" (כלומר תחת empiarti) אלא רק כאשר אני "מגיבה כאורח". זה כמובן לא מקובל עלי וגם על זה פתחתי קריאה. הבנתי שהם מנסים להתגבר על התקלות.......ומקווה שכל אלה תקלות ילדות. 

עדיין לא החלטתי אם לחזור לכתוב גם שם (בוודאות אמשיך כאן)...............

אז בכל מקרה המלחמה כרגע נעצרה - לפחות מול איראן - אבל הכל על כרעי תרנגולת, והגיוני שלמען שימור קואליציית הרשע והפשע איזושהי מלחמה חייבת להימשך, אז בטח זה יהיה לפחות לבנון, ואני אפילו כבר לא יודעת מה לאחל לנו. 


יום שישי, 20 בפברואר 2026

הרבה סימני שאלה

השבוע יצא שנפגשתי יומיים רצוף עם 'מחברת'. היא באמת עוברת תקופה לא קלה, בין הבריאות של בתה לבין עניינים שבלב. נראה לי שכאשר הדאגה לבתה וכל ההתעסקות עם זה מרחפת מעל לכל, אז גם דברים אחרים נוטים לקבל גרסא עגומה יותר. יותר באסה מהפרידה מהחבר, יותר לחץ ממלחמה קרבה..כן או לא. לא פשוט. אז אני משתדלת להיות שם, להקשיב, לא להטיף ולא להכביד בעניינים משלי. 

לקראת סוף השבוע פתאום נחת עלי דכדוך פתאומי. אני לא יודעת לומר אם זה קשור או לא קשור לחדשות ולכל הפרשנים מטעם עצמם שיודעים או לא יודעים לנבא אם ומתי תתחיל כאן מלחמה אבל ראיתי שאני לא ממש בטוב. הרבה אין לי מה לעשות עם זה, רק להסכים להרגיש איך שאני מרגישה ולעבור דרך זה....בדרך כלל זה עובד ובסוף זה מתפוגג מעצמו. 

אין לנו דרך לדעת באמת אם ומתי תהיה מלחמה, ולכן אנחנו ממשיכים בתכניות שלנו כאילו אין, וכמובן שבכל רגע נתון המציאות יכולה להגיע ולשבש לנו את הכל. ונתמודד. 

נכון לעכשיו אנחנו טסים מחר ליוון לשבוע. אלא אם יקרה משהו. 

נכון לעכשיו אנחנו חוזרים משם בשבת הבאה. אלא אם יקרה משהו. 

גם בבית עצמו ה"ארמון" היתה תקלה במיזוג, שהתבטאה בכך שבחדר השינה העליון המזגן פשוט לא פעל. 

במסגרת האחריות של הקבלן שמכר לנו את הבית פנינו אליו כדי שייסדר את זה. מדובר במערכת "משאבת חום" מהסוג החדיש ביותר, גם לחימום וגם לקירור, שאמורה להיות גם הכי חסכונית...אלא שמאז שהוא בנה את הבית לפני שנתיים ועד שאנחנו קנינו אותו, הבית עמד ריק וללא שימוש והם לא השכילו להפעיל את המזגן מידי פעם....ובקיצור עכשיו התברר שהמים בצינורות מטונפים וגם הפילטרים, וצריך להזמין שרברב שיעשה לזה תחזוקה. הודענו לו שאנחנו מגיעים לשבוע ושבשבוע שאחרי כן כבר יש לנו דיירים בתשלום, והוא התאמץ מאד יחד עם השרברב שלו לסדר מה שהוא יכול היה כדי שזה יעבוד עבורנו השבוע, אבל לשרברב יהיה זמן לתחזוקה רצינית רק בעוד כעשרה ימים.....אז נקווה לטוב עד אז. מקסימום נקנה מקרן חום אחד או שניים ליתר בטחון........

על זה נאמר "צרות של עשירים". 

התחלתי לקרוא ספר בשם רילוקיישן מאת איילת גונדר־גושן. היה קטע עם הספר הזה, שהמליצו לי עליו כבר לפני כמה שנים. בטעות אז הורדתי ספר בשם רילוקיישן דרלינג, רילוקיישן מאת אילת מאמו שי (אז קל להתבלבל - גם שם הספר דומה וגם שמה הפרטי של הסופרת דומה), ונחרדתי לגלות את הרמה שבה מדפיסים ספרים בימינו. באמת שאני כבר שנים לא מגבילה את עצמי רק ל"ספרות יפה" אבל הספר הזה היה פשוט מתחת לכל ביקורת - בכתיבה, בהגהה, בעריכה, בתוכן.........פשוט נורא. ולא הבנתי למה ואיך כולם ממליצים עליו. אופס. רק עכשיו התברר לי שהמליצו על הספר ההוא.......שכעת התחלתי לקרוא ואני עדיין לא יודעת לומר איך ומה. אז בהצלחה לי. 

בתחום מכירת הדירה של בתי, היא וחתני החליטו לתת את הדירה בבלעדיות למתווך שמצא כן בעיניהם, והם תולים הרבה תקוות ביכולות שלו לשווק ולדחוף ולמכור להם את הדירה הרבה יותר טוב ממה שהם עושים בעצמם. אני בספק אבל.......כך הם החליטו. חתני גם החליט לשפץ על חשבונם קצת את הלובי של הבניין....אולי זה, לפחות, לא יבריח את מי שבכלל יטרח להגיע (בקושי מתקשרים ובקושי מגיעים גם ככה). אוף. נקווה לטוב. 

קפצנו לביקור קצר אצל הורי היום, אז היה טוב לראות שהם בסדר. דווקא אמה של מנהלת הבית שלנו ביוון מאושפזת עכשיו, ונשמע שהיא דואגת מאד לשלומה. איחלנו לה כל טוב וכמובן שלא לחצנו עליה לגבי הבית, הניקיון, הכביסה של המגבות והמצעים....כל עוד זה רק אנחנו אז אנחנו יכולים להסתדר. עוד לא מדובר בלקוחות. נקווה לטוב גם בגיזרה הזאת. 

אז אולי תהיה מלחמה עכשיו ואולי יותר מאוחר...ואולי נטוס מחר ואולי לא. ואולי נחזור בזמן ואולי לא. ובכל מקרה הבית שלנו כאן יעמוד לרשותה של בתי ומשפחתה למקרה שתפרוץ מלחמה....אז לפחות על זה אני פחות מודאגת. ואם הם יגורו כאן אז גם החתול לא יהיה לבד..............

יום שלישי, 10 בפברואר 2026

שבוע שגרתי

שמתי לב שלא כתבתי שבוע שלם, וכשניסיתי להיזכר מה בעצם קרה השבוע - הבנתי שהוא היה די רגוע ושגרתי.

היה אמנם ל-T התקף כאב נוסף בתחילתו - כלומר חמישה ימים אחרי ההתקף החזק של השבוע שעבר - אבל הוא הוגדר על ידו כ"בינוני". 

לא זוכרת אם סיפרתי כאן, שמאז שהורי עשו מנוי לעיתון "ידיעות אחרונות" הם התחילו לקבל ספר במתנה כל חודש. בדרך כלל אלה "ספרי מטוסים" אבל מידי פעם אמא שלי דווקא אוהבת, ומעבירה לי לאחר שסיימה - ובאמת יצא לי כבר לקרוא ספר או שניים שהעבירה לי שהיו לא רעים. מסוג הספרים שבשנתיים האחרונות יש לי סבלנות אליהם. לאחרונה התחלתי לקרוא אחד מהם, ספר בשם "בליינד דייט" מאת קתרין סנטר, שהתברר שלפני כמה שנים כבר קראתי ודי אהבתי ספר אחד שלה - "צעדים קטנים של אהבה" (או HOW TO WALK AWAY, קראתי אותו אז באנגלית במקור). 

התחלתי לקרוא והספר דווקא תפס אותי מייד, אלא ששני דברים היקשו עלי: ראשית, מדהים עד כמה התרגלתי לקרוא בטלפון ספרים דיגיטלים. לא נוח לי להחזיק את הספר המודפס. אני חייבת להדליק אור במיוחד כדי לקרוא כי הוא לא מואר מבפנים. אפילו להפוך את הדפים כבר לא נוח לי. זה מרגיש ממש מוזר. והדבר הבא שמפריע לי, שתמיד הפריע לי, הוא שתוך כדי קריאת התרגום העברי, כל הזמן אני "שומעת" איך המשפטים האלה היו כנראה נשמעים במקור באנגלית. מסתבר שקצת איבדתי את הסבלנות של קריאת ספר מתורגם - אלא אם אין ברירה כי המקור נכתב בשפה שאינני מבינה. בסופו של דבר, באמצע הספר, נשברתי והורדתי את המקור באנגלית לטלפון..........

נפגשתי פעמיים עם 'מחברת', שעוברת תקופה לא פשוטה עם בעיות בריאות של הבת שלה, וגם נפגשתי עם שכנתי 'שלהבת' - שלאחרונה אנחנו קובעות ביומן ומצליחות להיפגש פעם בחודש/חודשיים וכיף לנו עם זה ממש. לפני כן תמיד רצינו להיפגש אבל איכשהו הזמן היה בורח לנו - בעיקר היא זו שעסוקה מאד - ועכשיו שאנחנו קובעות מראש ביומן זה מצליח לנו וזה משמח מאד. 

את הארוחה המשפחתית ערכנו השבוע בשבת כי בתי ומשפחתה היו מוזמנים לאמא של חתני בששי בערב. בסוף זה בוטל בגלל אחותו הקטנה שברגע האחרון הודיעה שיש לה תכניות אחרות, אז הם נשארו בששי בבית. חמותה של בתי אמרה שזה יידחה לשבוע הבא, אבל כשבתי שאלה אותה אם בטוח האחות הקטנה זמינה - לא התקבלה תשובה. זה נראה לבתי מעט מוזר....אבל אני מקווה שלקראת יום רביעי הם כן יידעו אם הם הולכים אליהם או באים אלינו.

בכל מקרה הם באו בשבת בצהריים וגם הורי הגיעו, והיה מאד נחמד - פרט לעובדה שכאשר באים בשבת בצהריים הביקור איכשהו תמיד הרבה יותר קצר. כנראה ממהרים לשנ"צ של שבת.......אבל האיכות פיצתה על הכמות (כלומר על משך זמן הביקור) וכולנו נהנינו מאד. 

בראשון על הבוקר פגשנו את בתי, חתני וגם אחיינית-T2 (בתו האמצעית של אחיו של T שהיא מעצבת פנים) בדירה החדשה שלהם למעבר ראשוני עם הקבלן, לוודא שהכל בוצע לפי רצונם ודרישותיהם. הם שכרו את שירותיה של אחיינית-T2 ומאד מרוצים מהעבודה איתה. זו היתה הפעם הראשונה שמי מאיתנו ראה את הדירה. זהו בניין שעבר "פינוי בינוי" - כלומר בניין ישן שנהרס לגמרי ונבנה מחדש - בעצם בניין חדש. הבניין יפה מאד וגם המיקום שלו מצוין (רק ברור שתהיה לנו שם בעיית חניה, כמו בחלקים רבים של הרצליה), הגימור מעולה וגם הדירה יפה מאד, מוארת ומאווררת, עם נוף מרהיב שמשקיף על כל העיר ומגיע (ביום של ראות טובה) עד הים. 

היינו נהנים יותר כמובן לו היו כבר מצליחים למכור את דירתם הנוכחית - באמת שאין לי מושג מה יהיה עם זה, לדעתי הם כבר צריכים לרדת עוד במחיר, לפרסם "חייבת להימכר" וכדומה......כי הזמן אוזל. אבל כרגע זה מה שיש. 

אתמול אחר הצהריים בתי עברת את בדיקת ה-MRI שרופאת האף אוזן גרון ביקשה. נדמה לי שלא סיפרתי כאן על הסוגייה החדשה הזאת של בתי - על הירידה המשמעותית בשמיעה שלה ושהיא בנוסף סובלת מטנטון רציני. 

בבדיקת השמיעה בישרו לה שאכן יש ירידה משמעותית, בעיקר באוזן ימין, בשמיעה, וטענו שהטנטון נוצר על ידי המוח כסוג של "פיצוי" על אובדן ההשמיעה של הצלילים הגבוהים, או משהו כזה. הם טענו שהיא חייבת להתחיל להשתמש באופן קבוע במכשיר שמיעה מאד ספציפי, שגם מטפל בטנטון, וכמובן שזה מכשיר שרק הם מוכרים, ושלא מסובסד על ידי קופת החולים. 

לאחר בירור בתי גילתה שכל אחד במדינה יכול לקבל כ- 3000 ש"ח עבור כל אוזן מקופת החולים, אלא שזה רק כאשר רוכשים את המכשיר במכון עם הסדר עם הקופה. למכשיר הספציפי הזה אין לקופת החולים הכללית (בה בתי מבוטחת) שום הסדר (ולדעתה אין להם הסדר עם אף קופה), ועד כמה שהיא הצליחה להבין - אין להם מסלול החזר עבור מכשירים שנקנו באופן פרטי. בנוסף, גם אם היא תקבל החזר, עדיין מחיר המכשיר שהם טוענים שהיא זקוקה לו גבוה כל כך שהיא בכל זאת תצטרך להוסיף עוד כ-9000 ש"ח. וכל זה בנוסף על עוגמת הנפש שהיא חווה מעצם הקביעה שהיא תצטרך להתחיל להשתמש במכשיר שמיעה. 

בכל מקרה היא קודם כל פנתה לרופאת אף אוזן גרון פרטית (שגיסתי המליצה לה) וההיא שלחה אותה לעוד בדיקת שמיעה וגם ל-MRI כאמור. ואז נראה מה הלאה. 

בזמן שחתני הסיע אותה לבדיקה, אנחנו נשארנו עם הילדים - כלומר עם שרי בעיקר - שיחקנו וציירנו ו-T גם הכין ארוחת ערב מקורית: בייגלס אמריקאים עם סלמון מעושן וגבינת שמנת. ככה סתם הוא החליט שבא לו לנסות להכין בייגלס - בפעם הראשונה בחייו. וזה יצא מושלם. טעים ונימוח ו.....לא נשאר לבתי וחתני אפילו פירור עד שהם חזרו הביתה. 



יום שישי, 26 בדצמבר 2025

שיחת ניקיון ו"שירות לקוחות"

מהי "שיחת ניקיון"? זהו מושג מהאימון (לפחות אימון בשיטת סאטיה שאותה אני למדתי ובה אני עצמי התאמנתי), שנועדה "לנקות" משהו במערכת יחסים. 

מה שמאפיין שיחת ניקיון, הוא שהמטרה העליונה של השיחה היא היחסים עצמה, עצם קיום השיחה, ולאו דווקא התוצאות של השיחה. 

כך כשאנחנו באים לשוחח עם מישהו על משהו שמפריע לנו ביחסים או משהו שאנחנו רוצים לבקש, אנחנו לא באים אל הצד השני בטענות, בהאשמות או בביקורת, אלא מדברים בראש ובראשונה על עצמנו. אנחנו מתארים מצב קיים, נושא ספציפי שאותו אנחנו מבקשים להעלות בשיחה - ומספרים מה זה גורם לנו להרגיש. אם אפשרי, אנחנו גם לוקחים אחריות על החלק שלנו במצב שנוצר.

בשלב הבא אנחנו מעלים את הבקשה שלנו או את מה שאנחנו רוצים לשנות. אנחנו מסיימים בכך שאנחנו שואלים את האדם השני מה דעתו על מה שסיפרנו, וכמובן האם הוא מסכים איתנו, מסכים להיענות לבקשתנו או לא. 

בשיחת ניקיון אנחנו מביאים בחשבון שלא תהיה הסכמה ושלא נקבל את מבוקשנו, אבל כאמור - אנחנו שמים את מערכת היחסים עצמה בראש סדר העדיפויות. זו שיחה שנועדה לוודא שאנחנו לא "שומרים בבטן" דברים, שיגרמו לנו אחר כך לנטור טינה או לפעול בעקיפין....וממילא להרוס כך את מערכת היחסים. ובדרך כלל אומרים שאם שיחה עצמה גרמה לקלקול או נתק במערכת היחסים, כנראה שמערכת היחסים מלכתחילה לא היה מספיק חזקה, או יציבה. 

אמנם השיחה על הדירה של בתי וחתני, אותה קיימנו אתמול בערב, לא נועדה להיות "שיחת ניקיון" - לא באנו לפתוח דברים שישבו בבטן או להעלות נושאים שביקשנו לשנות במערכת היחסים שלנו, אבל כן הכנתי את T לשיחה הזאת באותו אופן שבו אני מכינה אנשים לשיחת ניקיון. 

ביקשתי שישתדל לא להגיב בתוקפנות להתבטאויות של חתני, שתמיד מקפיצות אותו. ביקשתי שיבהיר לאורך כל הדרך שכל רצוננו הוא לעזור, ושהוא פשוט מבקש להבין מה המצב בדיוק, מה נדרש כדי לעזור להם כרגע בפלונטר שנוצר מכך שהם קנו דירה שאו טו טו הם צריכים להיכנס לגור בה, בלי שהצליחו עדיין למכור את דירתם הנוכחית. בנוסף כמובן סיכמנו שאנחנו נגביל את העזרה שלנו, שיהיה מועד תוקף ידוע מראש שבו נפסיק עם ה"מענקים" הגדולים החודשיים, ומקסימום נמשיך עם סכומים הרבה יותר קטנים. 

ייתכן מאד שבתי עשתה לחתני שיחת הכנה דומה לקראת הפגישה שלנו אתמול בערב, כי הוא גם הכין שיעורי בית מאד מסודרים - וידע להראות לנו בדיוק אילו הוצאות היו להם, יש להם ויהיו להם, ובאיזה מצב הם נמצאים כרגע בדיוק. 

בנוסף הוא היה רגוע ולא התלהם גם כשלא הסכים עם מה ש-T אמר, וגם T לא אמר הרבה ובעיקר הקשיב ושאל קצת שאלות הבהרה. 

כמובן ש-T צדק מראש כאשר שיער שההחזר החודשי שלהם כרגע הוא הרבה יותר מהסכום שבו חתני נקב. הוא גם צדק כשהוא ביקש מהם לפרסם את הדירה במחיר נמוך יותר, כי מרגע שבתי עשתה זאת - כבר התחילו טלפונים וכבר ביקרו אצלם שני קונים פוטנציאלים, ועוד אחת קבעה להגיע בשבוע הבא. זה כבר הוכיח להם שההערכה שלהם לגבי שווי הדירה מלכתחילה כבר לא רלוונטית. 

בכל מקרה כאשר T אמר כמה נוכל להעביר להם בחודש הבא, וכמה נוכל בחמשת החודשים שאחרי כן, חתני קיבל את זה ללא עוררין. בנוסף, כאשר T אמר שאחרי התקופה הזאת, כנראה שנוכל להמשיך לעזור להם בסכום הרבה יותר נמוך, הוא חייך, אמר שהוא נבוך, ושהוא מודה אבל שהוא מקווה שלא יהיה בכך צורך. אחר כך, כשהם חישבו מה יקרה אם באמת ימכרו את הדירה במחיר הנמוך יותר, הוא הבין שכן יהיה בכך צורך. כי כמובן ככל שמוכרים את הדירה במכיר נמוך יותר, כך החזר המשכנתא החודשית (שתהיה בהכרח גבוהה יותר ממה שתכנן) יהיו גבוהים יותר. 

בכל מקרה הכל היה רגוע וידידותי והם היו שניהם מכבדים ומלאי תודה, והיום הם יגיעו לארוחת ששי כרגיל.

אני מאד שמחה שקיימנו את השיחה הזאת וגם הם שניהם אמרו - כל אחד בתורו - כמה הם שמחים שדיברנו ושאנחנו מעורבים יותר. 

על הדרך חתני גם סיפר לנו שהוא ביקש מאחותו הקטנה את הרכב של אבא שלו (הוא אמר שזה לשנה), כדי שיוכל להחזיר את רכב החברה, להפסיק לשלם "שווי רכב" במשכורת, ובכך להגדיל את הנטו. שמחנו לשמוע שהיא הסכימה, וגם שהוא יזם משהו כזה כדי להגדיל קצת את ההכנסות שלהם. שמחתי באותה הזדמנות לשמוע שקוימו הרבה שיחות בין שלושת האחים - חתני, אחותו הגדולה ואחותו הקטנה, ליישור ההדורים ביניהם, ושחלה התקדמות, לפחות לפי הרגשתם. האחות הקטנה עדיין לא מתכוונת למכור את דירת האב, אבל כרגע היא הצהירה שברגע שיתקבל צו הירושה, היא מתכוונת לחלק את הכספים שקיימים בחשבון (שלא ידוע כמה הם) בין שלושתם באופן שווה. גם זו התקדמות ברוכה. 

בנושאים אחרים שקרו השבוע: 

התקשרו אלינו מ-HOT כדי לבשר שסוף סוף התקינו אצלנו ברחוב סיבים אופטיים ושהם מציעים לנו לעבור לרשת המתקדמת ועוד במחיר מופחת ממה שאנחנו משלמים היום. כמובן שהסכמנו מייד, תיאמנו מועד לטכנאי - ואז כמובן התברר שהתשתית לא ערוכה על מנת להגיע עד לבית שלנו עם הסיבים. 

בהתחלה הם חשבו שמספיק להחזיר את הנושא למחלקת התשתיות שיסדרו את זה ויחזרו לתאם איתנו מועד התקנה חדש, אבל בהמשך התברר שהם "מתלבשים" בעצם על התשתית של בזק, שאותה אנחנו כבר מכירים ביישוב שלנו. מדובר ב"טלאי על טלאי" כאשר על מנת להגיע עד לבית שלנו, יש צורך לעבור דרך בית של שכנים שלא מוכנים לשתף פעולה. 

עצם העובדה שתשתית האינטרנט שלנו תלויה בבית של מישהו כבר לא מצאה חן בעינינו - היה לנו את הסיפור הזה כאשר ניסינו להתחבר לסיבים של בזק ושל סלקום (שרוכבים על התשתית של בזק) - גם לו היה השכן מסכים לכך. אבל הוא ממילא לא מסכים לכך, אז כל העניין לא רלוונטי. אז כן, ירדנו מסיפור אינטרנט הסיבים. 

סיפור אחר שקרה השבוע, הוא שהחלטנו להזמין את כרטיסי הטיסה שלנו לבוסטון לביקור אצל בני במאי הקרוב. 

בדקנו אפשרויות וגילינו להפתעתנו שכרטיס טיסה באל על דרך lastminute.co.il יוצא זול יותר מאשר כאשר קונים אותו באל על עצמה. אז עשינו הזמנה, קיבלנו אישור וגם הודעה מחברת האשראי שהכסף נגבה - אבל כשעה אחרי כן קבלנו מייל נפרד, שבו היה כתוב "הזמנתך נכשלה כיוון שאזלו המקומות במח' המחיר בטיסה שהוזמנה. ניתן לאשר את ההזמנה בתוספת: 128$ לנוסע".

ההודעה נראתה לנו תמוהה, מה זאת "מחלקת מחיר"? ואיך ייתכן שאחרי שאישרתם את הרכישה וגם לקחתם את הכסף פתאום הכרטיסים במחיר הזה אזלו? 

בהמשך ההודעה היה כתוב שאם נבחר לא לשלם את תוספת המחיר עד השעה שמונה בערב, הכרטיסים יבוטלו. 

זה היה מאד מוזר, ו-T ענה להם במייל שאנחנו לא מבינים מה זאת "מחלקת מחיר" ובוודאי שאנחנו לא מוכנים לשלם את תוספת המחיר הזאת, ובבקשה לבטל מייד את הרכישה. 

קבלנו תשובה מהירה מאד, ש"מחלקת מחיר זה שלכל חברת תעופה יש חלוקה פנימית למחלקות מחיר מעבר למחלקות במטוס. זה לא אומר איפה תשב זאת הדרך שלהם למצע את המחיר לפי הזמן בו אנשים מזמינים. לדוגמא אם מחלקה U היא הזולה ביותר במחלקת תיירים ועולה נגיד 10$ יש עליה 9 מקומות. כשהיא תיגמר נעבור למחלקת מחיר O שעולה 20$ ועליה יש עוד 9 מקומות וכן הלאה. במקרה זה אזלה מחלקת המחיר ההוזמנה במקור ועברנו למחלקת המחיר הפנימית הבאה.". 

ייתכן שזה נכון אבל לא נשמע לנו הגיוני שאחרי שאישרתם את הרכישה ולקחתם את הכסף פתאום נזכרתם שאזלו הכרטיסים במחיר הזה ויש צורך להוסיף. 

מה שעיצבן אותנו עוד יותר, היה המשפט הבא: "לבקשתך ההזמנה בוטלה ללא חיוב, מסגרת האשראי תשוחרר עד 48 שעות בהתאם לנהלי חברת האשראי.". למה 48 שעות? 

בכל מקרה עברו כבר כמעט 48 ואני עדיין רואה את החיוב בכרטיס האשראי שלי. מה שאומר שאני לא יכולה להזמין כרטיסים אצל מישהו אחר עד שהם לא משחררים את מסגרת האשראי הזאת..............מעצבנים. 

אז כן, זה מה שקורה במדינה שלנו לאחרונה..........ואני רק יכולה לחזור ולהודות על צרות שכאלה - תשתית אינטרנט וכרטיסי טיסה. ולא דברים גרועים יותר. 

ושוב ושוב להודות על המשפחה שלנו ועל החברים שלנו...ועל כל מה שטוב, בתוך כל מה שלא טוב במסביב. 

יום שלישי, 23 בדצמבר 2025

עדכוני בריאות, חרדות והדירה של בתי

אחרי ש'קלי' הזהירה אותי ברוב טובה ששבר בצוואר הירך לא כואב במנוחה אלא רק בהליכה, הלחצתי את אמא ולשמחתי היא שמעה בקולי ועל הבוקר השאירה הודעה במרפאה שהיא נפלה ולא יכולה ללכת ובבקשה שיגיע מישהו לבדוק. 

הגיע האח (האח והאחות במרפאה של ה'אחוזה' פשוט מעולים!), בדק אותה היטב, והתלבט אם לשלוח אותה למיון או למוקד אורתופדי בקופת חולים וצילום. אמא לא רצתה מיון בשום אופן (היא גם הצהירה מראש שגם אם מוצאים שבר היא לא מוכנה לעבור שום ניתוח) - הודעתי לה שזו לא אופציה אבל דחיתי את הויכוח למתי שזה יהיה רלוונטי, אם בכלל. 

נסעתי איתה למוקד האורתופדי במכבי, תוך שאני מכריחה אותה לשבת על ההליכון של אבא ואני מסיעה אותה, דבר שהיא בהתחלה התנגדה לו אבל הבינה שמאד מאד קשה לה ללכת. 

האורתופד בדק אותה - ורק אז גיליתי שגם בעמידה לא כואב לה, אלא רק בזמן הליכה. אבל כואב מאד בזמן הליכה. עשו לה צילום ולשמחתנו הגדולה לא מצאו שום שבר. אז אכן מדובר במכה יבשה, שכואבת אמנם נורא אבל זה משקפת סכנה כלשהי. ולא, לא צריך ניתוח. האורתופד הסביר שלו היה שבר כלשהו גם לעמוד היא לא היתה מסוגלת. 

היא אמנם מאד סובלת - כי היא לא יכולה ללכת מרוב כאבים, והיא לא בנויה לשבת במנוחה. ושוב משכך כאבים לא משפיע עליה. ואין שום שיפור בכאב בינתיים. נראה כמה זמן זה ייקח עד שיתחיל להשתפר. 

האמת שבלילה שלפני שלקחתי אותה למוקד התעוררתי לפנות בוקר עם התקף חרדה, מהסוג שהיה תוקף אותי בתקופת בעיות הבריאות והניתוח של T. בעצם חלמתי על T, שנייה לפני שהתעוררתי בחרדה. חלמתי שהוא מדבר בטלפון עם בתי ותוך כדי שיחה הוא חוטף איזה התקף - יותר חמור מהתקפי הכאב "הרגילים" שלו, והוא התמוטט לרצפה עם הטלפון ביד. אגב זה היה טלפון חוגה, מהסוג שהיה פעם. צעקתי לכיוון הטלפון אל בתי שאבא לא מרגיש טוב ושאני מזמינה אמבולנס, ואז שמעתי שמצלצלים באינטרקום (ואז הבנתי בחלום שאנחנו גרים בדירה כלשהי, לא בבית הנוכחי). וכשהאינטרקום צלצל חשבתי לעצמי שזו בטח בתי שהגיעה בגלל מה שקורה ל-T, והתבאסתי שאין לה מפתח או קוד כניסה כי היא צריכה לצלצל באינטרקום. זה היה הרגע שבו התעוררתי. 

והחרדה התפשטה לי בכל הגוף, אבל הבנתי שאני דואגת כרגע לאמא שלי, ולאו דווקא ל-T. וזה לא עבר. לא הצלחתי להירדם עד הבוקר, וגם תוך כדי התעמלות בחדר כושר היא המשיכה ללחוץ לי על החזה ולהעביר זרמים בכל הגוף. זה היה נורא. 

כל החרדה חלפה כאשר התברר שאמא שלי בסדר ואין לה שבר כלשהו. 

אבל כשסיפרתי לבתי על החלום היא החליטה שזה בגלל שאנחנו דואגים להם עם הדירה חדשה שלהם. וייתכן שהיא צודקת, כי בארוחה שעשינו במוצאי שבת - עם הדלקת נרות, ובלי הורי - חתני נכנס לשיחה עם T אודות מצב הדירה, ו-T בעצם הבין שהם כרגע עם משכנתא של 4 מיליון ש"ח ובלי שום כוונה לפרסם את הדירה למכירה במחיר נמוך יותר כדי להגדיל את הסיכוי למכור. ניתן היה לראות שכל אחד מהם רואה את המציאות בצורה לגמרי שונה, וכל אחד מהם גם מתרגז מהשני - כאילו השני לא מתייחס אליו בכבוד, כאילו "הוא לא מבין כלום". גם T הרגיש כך וגם חתני הרגיש כך. הם לא רבו ולא היה פיצוץ אבל ניתן היה לראות איך שניהם מאד מתוסכלים. 

T משוכנע שההחזר החודשי שלהם על המשכנתא הרבה יותר גדול ממה שחתני חושב (וזה הסכום שהם ביקשו מאיתנו שנעזור להם כל חודש). הוא גם פתאום הבין שאם חתני מתעקש לא להוריד את המחיר שהוא מבקש על הדירה, אין סיכוי שגם תוך שנה הם ימכרו אותה. אולי גם עם מחיר מופחת הם לא יצליחו. המחירים ירדו ועוד יורדים ואנשים מחכים, לא ממהרים לקנות - בטח לא בלי ממ"ד או מרפסת. ולמרות שהדירה שלהם יפהפיה, יש רטיבות בקירות - כי הבניין לא מצליח להתארגן לעשות שיפוץ וטיפול איטום לקירות - והלובי מכוער, וכמובן שגם זה מרתיע קונים פוטנציאלים, וגם זה כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה של הבניין. בקיצור ברור שאנחנו מודאגים. 

בסוף חתני כן הסכים לדבר אחד - לנסות לפרסם את הדירה במחיר מופחת, ולראות אם מגיעים בכלל אנשים. זה לא מחייב אותו למכור במחיר הזה, אבל לפחות אז הוא יידע אם המחיר הוא הסיבה שאף אחד לא מגיע לראות את הדירה. 

בשבת T שוחח על כך ארוכות עם 'שותפנו', שהציע ש-T ישים תאריך תוקף על הסיוע שאנחנו נותנים להם. שיגיד שזה לחצי שנה, או משהו כזה. אחרת, הוא הזהיר, הם לא יהיו לחוצים למכור בכלל. אני מאד מקווה לא לעכר את היחסים עם בתי וחתני בגלל הסיפור הזה. 

בכל מקרה ארוחת מוצ"ש והדלקת הנרות היתה מאד נחמדה וכולם נהנו ושרנו המון שירים והילדים היו מתוקים. 

לבסוף, השבוע אמורים להגיע להתקין לנו אינטרנט סיבים - סוף סוף הניחו תשתית של סיבים ברחוב הקטנטן שלנו. אני מקווה שהמעבר יעבור חלק ושנהנה מהאיכות והמהירות של התשתית החדשה. 

יום רביעי, 27 במרץ 2024

מחשבות וכל מיני

אני במוד של לשפוך על הנייר הוירטואלי מחשבות אקראיות. 
נראה לאן זה ייקח אותי.

הקשבתי השבוע לפרק בפודקאסט המצוין של ג'רמי פוגל think&drink different אודות השורשים האיסלמיים של ישראל, ושוב (כמו בעת קריאת "הספר האדום" של אסף ענברי) התוודעתי לנטייה של ישראל / היהודים לדואליות. להתנדנדות בין תמיכה בצד אחד לבין תמיכה בצד אחר במהלך ההיסטוריה - לפעמים מתוך אידאליזם אמיתי אבל בדרך כלל מתוך יצר ההישרדות, לנסות לתמוך בצד שיש סיכוי שיתמוך בנו. 
במהלך ההקשבה לפרק נזכרתי בעצם כיצד החזרה המשמעותית (גם אם עדיין קטנה מבחינה מספרית) של יהודים לארץ ישראל ותחילת ההתיישבות התחילה בעצם תחת השלטון העות'מני, דהיינו: המוסלמי. היישוב ומנהיגיו דאז בעצם תמכו, כתוצאה מכך, גם בתורכים אבל גם בגרמנים לקראת ובמהלך מלחמת העולם הראשונה.... (בדיעבד זה נשמע מגוחך).  אם הבנתי נכון, בתקופה ההיא התורכים באמת לא הערימו קשיים על היהודים בכל נושא ההגירה (לכל רחבי האימפריה, לא רק לישראל), רכישת אדמות, לעיתים אפילו התאזרחות והקמת יישובים.  

כך ב"ספר האדום" בלטה מאד הדואליות לגבי התמיכה של רבים ממנהיגי היישוב דאז בברית המועצות וסטאלין "שמש העמים" שלכאורה תמך במדינה היהודית הסוציאליסטית לעומת תמיכתו של בן גוריון (בעיקר) בבריטניה ובארצות הברית. ובאמת בתחילת דרכנו ברית המועצות תמכה במדינה שבדרך וגם בשנות המדינה הראשונות. אחר כך כמובן דברים התחילו להתהפך. 
איכשהו זה מעורר בי הרבה מחשבה, הרבה תהיות....בטח באקלים השורר בעולם היום. טוב, משאירה את המחשבה הזאת פתוחה לעת עתה. 

נראה שהחתולה שלי התאוששה לאחר הבדיקות והטיפול המסור של הוטרינר. הוא הראה לי בצילומים מה שנראה כשני כדורי שיער קטנים במערכת העיכול שלה. הוא נתן לי שמן פרפין והנחה אותי לטפטף לה אותו שלוש פעמים (לא פשוט לתת תרופה כלשהי לחתול....אבל משהו מזה הצלחתי) - כדי לאפשר לכדורי השיער פשוט להחליק החוצה בזמן היציאות שלה. בינתיים לא שמתי לב שזה אכן קרה....מקווה שהיא תהיה בסדר.
בנוסף הוא הראה לי את בדיקות הדם שלה, שמראות שהיא מעט אנמית, מעט ירודה, באופן שהוא טען שהוא תואם גיל - ושהגיע הזמן (כנראה כבר מזמן) להאכיל אותה במזון לקשישים. שאלתי בדאגה מה יקרה אם גם בן השנתיים שלי יאכל מזה (כי אין מצב שהיא תקבל אוכל והוא לא יאכל לה, בטח לא אוכל יבש שפשוט יושב שם בקערה לכל המעוניין) והוא טען שזה לא יזיק לו. אז קניתי. 
מקווה שיהיה בסדר. בכל מקרה מאז שהיא חזרה מהוטרינר היא לא חזרה להקיא, היא אוכלת והיא מתפנקת והיא שותה (מאד חשוב! הוא אמר שהיא קצת מיובשת כשהגיעה אליו)....כאמור, נקווה לטוב. 

בששי בתי והמשפחה לא הגיעו, נחו להם בבית. היינו אמורים לבוא לבקר אצלם בשני אבל נשמותק לא הרגיש טוב אז הם אמרו לנו לא לבוא. מקווה שיגיעו בששי הקרוב. הזמנתי לששי גם את המשפחה של אחי, אחרי חודשים שהם לא היו אצלנו. אצל גיסתי כרגיל יש כל מיני מחלות וצרות, מקווה שהם יגיעו בהרכב מלא. 

אצל אבא דומה היה שהעניינים נרגעו והשתפרו ועכשיו פתאום נפלה עליו צרה חדשה - כאב נוראי בעקב הרגל. משהו כמו דורבן, אבל הבחור בקושי עומד על הרגליים, בקושי הולך, מה דורבן עכשיו? מחכה שהרופא / הפיסיותרפיסט יוכלו לעזור. מסכן, כל פעם משהו. הגוף פשוט בוגד. 

במסגרת ההברקות של שרי, בתי סיפרה לי שבשבת היא התעוררה כולה ישנונית ושאלה איזה יום היום? כשגילתה ששבת היא קראה "איזה כיף אני בחופש" ואז נרדמה לעוד שעתיים. הילדה בגן. לא רוצה לדעת איך יהיה כשתצטרך ללכת לבית הספר. 

קוריוז קטן: לאחר שעשיתי בדיקת DNA וכזכור התאכזבתי מהתוצאות (99% אשכנזיה יהודיה ממזרח אירופה מכל הצדדים) פתאום קבלתי הודעת דוא"ל דרך האתר ממישהי מניו יורק שגילתה שיש לנו DNA משותף ברמה שאנחנו בנות דוד שניות. אני הרי לא חיפשתי קרובי משפחה אבל רפרוף על הרשימה שקיבלתי בעקבות תוצאות הבדיקה לא הראו לי קירבה משפחתית מעל בני דודים חמישי-ים או משהו כזה, אז זה לא כל כך עניין אותי.
כשקבלתי את הודעתה של האישה הזאת, התייחסתי אליה בהתחלה בקצת חשדנות. אבל אז היא התחילה לשלוח לי תמונות של אמא שלה ודודים שלה וסבים שלה, כולם מארגנטינה, וגם את תעודת הלידה של אמא שלה. 
הראיתי לאמא שלי ופתאום אורו עיניה. 
התברר שאמא של הניו יורקית הזאת ואמא שלי בנות דודות ממש. האבות שלהם היו אחים. והם היו משפחה מאד קרובה, מהצד של אבא של אמא שלי. אמא שלי היתה במיוחד קרוב לדודה של הניו יורקית, שהיתה בגילה, ואפילו למדו בתיכון ביחד. 
בקיצור, היתה התלהבות גדולה מצד אמא שלי, שאף פעם לא מתעניינת בקרובי משפחה קרובים או רחוקים. התגלית הזאת מאד שימחה אותה. 
לא שאני מתכוונת לפגוש את האישה הזאת אי פעם, אבל בשלב זה אנחנו מתכתבות וזה נחמד. 

לבסוף - בתי וחתני מנסים למכור את הדירה שלהם. 
לפני כשנתיים הם קנו (על הנייר) דירת גג בבניין שאמור היה לעבור הריסה ובנייה (מה שנקרא תמ"א 38/2). אני זוכרת ש-T ואני היינו מאד מתוסכלים מהרכישה הזאת. ראשית כי כלל לא התקבלו אז אישורים עבור ביצוע התמ"א. שנית כי הם התחייבו לשלם על הדירה סכום דימיוני (אמא שלי קוראת לזה "סכום פרונוגרפי"). משהו לא הגיוני יחסית למה שהם אמורים לקבל. ושלישית כי התכנית של הדירה לא באמת תאמה את מה שהם חיפשו. לא הבנתי למה בכל זאת הם הלכו על זה. וכמובן שקצת אחרי שהם חתמו על החוזה מכירי הדירות התחילו לרדת.... וכמובן שעכשיו אחרי המלחמה יהיה להם קשה מאד למכור דירה בלי ממ"ד. בקיצור........אנחנו די מודאגים מכל העניין הזה. 
בינתיים האישורים כן התקבלו והבניין נהרס והבנייה החלה, אבל עדיין מדובר על לפחות שנתיים עד הכניסה............
ואם הם באורח פלא יצליחו למכור את הדירה עכשיו, זה אומר שהם יצטרכו כנראה לשכור דירה אחרת (כי מי יסכים לתאריך פינוי כל כך רחוק?), עוד הוצאות, עוד טרטור.... 

חברה שלי אמרה שהם כנראה בונים עלינו שנציל אותם במקרה הצורך, וברור שאנחנו עוזרים להם המון (רק השנה מימנו גם את הבר מצווה של חכמוד, גם את טיול בר המצווה לתאילנד שאמור להתקיים בפסח, וגם העברנו להם - כמו לבני - סכום כסף מכובד במתנה) ותמיד נהיה כאן בשבילם, אבל לא בסכומים האסטרונומיים שהם יצטרכו עבור הדירה ושכר הדירה שבינתיים....ממש לא. אז מה יהיה? 

וכמובן המצב מסביב - במדינה, בעולם, במדינה מול העולם - רק ממשיך ללכת ולהתדרדר ולא ארחיב אבל אני מרגישה את המועקה. ממש פיסית. 
אז כמו שמוטי חותם את הפוסטים שלו בזמן האחרון - אני לא יודעת מה יהיה.