עזבתי את מקום עבודתי, נטשתי מקצוע אחד ורכשתי חדש. בניתי לעצמי סדר יום חדש, חיים חדשים. אני מגלה דברים חדשים, אמיתות חדשות, שמחות חדשות - בי ובעולם שסביבי...
יום ראשון, 12 ביולי 2026
יוון - יולי 2026
יום שישי, 22 בנובמבר 2024
כל מה שקורה
דווקא בחודשיים האחרונים ובעיקר בשבועיים האחרונים התחלנו לחטוף אזעקות, לאחר שבכל השנה האחרונה בקושי היו אזעקות ביישוב.
בחדשות היה מי שטען ש"זה דווקא ככה כי אנחנו לקראת הסדרה בצפון". שמעתי גם שפתאום החמאס לא דורשים עוד את הפסקת המלחמה כתנאי לעיסקת חטופים. אבל אני כבר לא מאמינה לשום דבר ולאף אחד.
בכלל, החדשות רק הולכות ומדכאות ומרגיזות ומתסכלות יותר ויותר ככל שעובר הזמן, ובין החיילים ההרוגים והחטופים הסובלים והנמקים שם בעזה, ותושבי הצפון (וגם הדרום עדיין) המפונים מבתיהם, והמילואימניקים ומשפחותיהם הכורעים תחת הנטל ... מה שמגיע מהממשלה והכנסת הוא פשוט זוועת הזוועות ואין שום סיכוי שאאמין למישהו שיאמר לי שיהיה טוב. אני לא מבינה איך יכול להיות טוב כשאנחנו ממשיכים בכיוון הזה. פשוט לא.
אז אני שמה את כל זה בצד עד כמה שאני מסוגלת, והחיים ממשיכים.
באורח פלא T הצליח גם להשיג תורים זריזים לכל מה שהוא היה צריך. תור טלפוני מהיום למחר למומחה גסטרו שקבע לו קולונוסקופיה כבר השבוע. אז הוא עבר שלושה ימים של הכנות - דיאטה ללא סיבים, כדורים, אבקות.... והבטן כמובן השתוללה והתרוקנה לה, והקולונוסקופיה עצמה התקיימה באסותא חיפה. כן, חשבתי שאולי זה לא רעיון כל כך טוב, הם בכל זאת חוטפים טילים וכתב"מים הרבה יותר מאיתנו. אבל T רצה מועד כמה שיותר קרוב, וזה מה שיצא. וזה עבר בשלום. וגם הבדיקה עברה בשלום והיא תקינה לגמרי.
רק שהוא חטף איזה וירוס כנראה, צינון או שזה אולי קורונה. וגם נשמותק לא מרגיש טוב, אז ביטלנו את הגעתנו לבתי לארוחת ששי.
בכל מקרה נקבע ל-T תור חוזר אצל "ד"ר בקע" בשבוע הבא, לקראת קביעת מועד לניתוח. באמת מתקתק אותה הבעל שלי.
השבוע המשכנו עם ההתרוצצויות עבור הורי ועשינו עוד V ועוד V על רשימת המטלות.
בתחילת השבוע הגיעה המיטה החדשה של הורי, מיטה מתכווננת חדשה. אבא כמובן עוד לא ניסה אותה, כי הוא עדיין בשיקום, אבל אמא נשמעת מרוצה. מה שכן, במיטה החדשה כבר אין לה ארגז מצעים, אז נוסף לרשימת המטלות סעיף חדש של ארון מצעים.
בנוסף מצאנו להם קלנועית משופצת במצב מצוין ובמחיר ממש סביר. היא אמורה להגיע אליהם הביתה בימים הקרובים.
אבא משתקם מאד יפה פיזית, אבל מצד שני לא נראה לי שהם מצליחים להתגבר על השיעול שלו, בימים ובלילות. אני מאד דואגת שזה שוב יגיע לדלקת ריאות.....כבר החליפו לו את סוג האנטיביוטיקה והוסיפו עוד שתי תרופות, ובינתיים אין כל כך שיפור.
הוא התחיל לומר שנראה לו שהוא מיצה את השיקום, ושהוא רוצה הביתה. שוחחתי עם האח במרפאה באחוזה ונראה לי שאכן הגיע הזמן לבקש מהשיקום לשחרר אותו, ולהמשיך את השיקום בבית במסגרת "אשפוז ביתי". נראה מה אבא יחליט. האח מהמרפאה באחוזה התקשר אלי, ביוזמתו, ומאד עודד אותי לשכנע את אבא לחזור הביתה, ואמר שידאג לו לשלב המעבר מהשיקום הביתה. מאד נחמד מצידו, לדעתי.
הביטוח הלאומי ביקש מאמא עוד מסמכים, לטובת גמלת הסיעוד שלה, אז שלחתי. לזכותם ייאמר שהם התקשרו אליה למחרת לאשר שקיבלו ושלא תדאג.
לאבא הם הודיעו שהתביעה נדחית כי הוא עדיין בשיקום. אני די כועסת על העובדת הסוציאלית של האחוזה שלא באמת מבינה מהחיים שלה ועודדה אותי להגיש את התביעה כבר עכשיו. היא לא הצליחה לעזור לאמא שלי עם בקשת ההיתר לעובד זר (ובסוף עשיתי את זה בעצמי מחו"ל) ובאופן כללי לא ידעה יותר מדי להדריך אותי לגבי הגשת התביעות השונות או הפניות לתאגידי הסיעוד. הורי כנראה צדקו כשאמרו שהיא חסרת תועלת.
השבוע גם אספנו את שרי מהגן יום אחד ושמרנו עליה עד הערב. שיחקתי איתה ו-T הכין פנקייקים, לשמחתו של נשמותק. חכמוד לא הרגיש טוב ובילה במהלך כל הביקור במיטה של הוריו, לא רצה אפילו לשתות מים. למחרת הוא כבר התאושש. בתי חשבה שזה היה כי הוא התאמן קשה מדי יום קודם, ב-MMA. היא אמרה שחתני כל הזמן מזהיר אותו לא להגזים, מזהיר אותו מפני פציעה, אבל שהילד נחוש. אבל כאשר למחרת גם חתני לא הרגיש טוב, הבנו שזה כנראה סוג של וירוס שפשוט תקף את שניהם.
בבוסטון סביבוני הגאון ממשיך להתקדם בחשבון להנאתו (כולל חיסור, כפל וחילוק) ועכשיו ביקש מבני גם ללמוד לשחק שחמט. הילד בן חמש וחצי.
גם היחסים בינו לבין קיקה הולכים ומתקרבים, הם משחקים יותר ביחד וגם רבים יותר - לשמחתם של בני וכלתי, שבשנתיים הראשונות דאגו שהילד מתעלם לגמרי מאחותו הקטנה.
אצלנו מיינקוני ממשיך עם עשיית צרכיו במטבח, ולא תמיד בתוך הארגז. התיאוריה של T היא שהוא זקוק לארגז גדול יותר וגם לפי שניים (פי שתיים?) כמות של חול. אז בינתיים הכפלנו את כמות החול והוא נראה מבסוט, כי הוא חופר הרבה וקובר את הכל מתחת לחול. נראה אם זה באמת יעזור. אני ממתינה בינתיים עם נושא החלפת הארגז לגדול יותר. אולי אין צורך.
פרט לזה, הוא מתוק וחמוד ומתפנק, ישן עלי לפעמים בלילה ויושב עלי לפעמים ביום, ובאמת אין חתול מתוק ממנו. ולא, עוד לא התפניתי לדבר עם הפסיכולוגית.
בין לבין הזמנו שבכה חדשה ושער לירידה למרתף.
יום ראשון, 30 באוקטובר 2022
סידורים סתם וסידורים לקראת הטיסה וקצת עניינים רפואיים
מחר אנחנו טסים.
היום ביליתי את הבוקר באריזה וגם בסידורים שונים - לקראת הטיסה כמו צ'ק אין מקוון, החלפת החול והמים לחתולים והכנת כל מה שצריך להכין עבור הילדה שתבוא לטפל בהם, הזמנת מונית לשדה וכדומה.
לעומת זאת T היה עסוק בהכנת גלידה בטעם יוצא דופן ומוזר לטובת לקוחות הייעוץ שעומדים לפתוח מסעדה אסייתית. אם איני טועה זו גלידה בטעם מאצ'ה (תה יפני ירוק) עם ספירולינה, זרעי צ'יה, בננה (למה???) ...ועוד משהו. אם הם יאהבו את הגלידה הם ירכשו מכונה להכנת גלידה והוא יספק להם את המתכון.
כמו שאני מכירה את הבעל שלי, הוא יארוז מחר כשעה לפני שנצא לשדה התעופה.
בשבוע שעבר סוף סוף התקינו לנו את הדלת החדשה והיא באמת יצאה נהדר. סוף סוף דלת שגם מתאימה לבית מבחינת הצורה והצבע וגם מותקנת כמו שצריך.
אבל כמובן שלא ייתכן שלא פספסנו משהו, וגם הפעם שכחנו לגמרי שהדלת מחוברת למערכת האזעקה, וכעת הדלת החדשה צריכה התאמה מחדש. הזעקנו את מומחה הרשת שלנו ואנחנו מקווים שהוא יגיע הערב לטפל בעניין. כן, זה די ברגע האחרון לפני הטיסה שלנו והוא התלונן, בצדק, ש"אצלכם הכל תמיד ברגע האחרון" אבל את המעקפים שאנחנו מצליחים לעשות בינתיים כדי בכל זאת להפעיל את האזעקה בכל לילה ובכל פעם שאנו יוצאים מהבית, הילדה של השכנים שתבוא לטפל בחתולי לא תוכל לעשות.
עוד בתחום התקלות סבלנו במשך מעל לשבוע מנפילות רשת של האינטרנט ובהתכתבות עם נציגי השירות השונים של הוט (אני פותחת תקלות כמעט רק בוואטסאט, כשאפשר. לא מחכה עוד על הקו בשיחות טלפון, זה משגע אותי) הם ניסו לסדר כל מיני דברים מרחוק בכל יום מחדש וזה לא צלח. בסוף הנציג האחרון אמר שהוא ישלח לנו נתב חדש עם שליח (שנתקין לבד....) ואז הוא חזר אלי שזה בלתי אפשרי, שנגיע למרכז שירות של הוט כדי להחליף בעצמנו. אמרתי שזה לא מקובל עלי וחיכיתי עוד קצת, ואז הוא אמר שבכלל אין נתבים מהסוג שיש אצלנו, ושהוא שולח טכנאי עם נתב חדש, שגם יתקין לנו אותו. הללויה. הטכנאי הגיע למחרת (!!) ובזמן (!!) והחליף את הנתב והגדיר את מה שהגדיר ו.....מאז אין תקלות. פלאי הטכנולוגיה.
היום הביופסיה של אבא שלי, לאחר שדחה אותה ואז הצליח להקדים אותה שוב - אז עוד מעט אצא לאסוף את הורי ולקחת אותם. כמובן שהם ניסו לשכנע אותי שהם יכולים לנסוע לבד, ואז כשלא הסכמתי הם ניסו לשכנע אותי שרק אגיע בסוף להחזיר אותם הביתה....ואז כשעדיין לא הסכמתי הם נכנעו.
בינתיים T יחכה פה לאיש הרשת שלנו כדי שיתקן את האזעקה. אחי היה אמור ללמד הערב באוניברסיטה אבל הוא חלה לקראת סוף השבוע אז בכל מקרה הוא נשאר בבית.
ה-MRI גב של גיסתי יצא תקין, ברוך השם. השבוע יעשו לה גם אולטרסאונד לכליות ומערכת השתן. עדיין לא ברור מנין כאבי הגב הנוראיים שלה
בן דודי שגר במלבורן כתב לי שהבת שלו חולה ושגם הוא מתחיל להיות חולה ושממילא הוא עסוק בהכנות לאיזה פסטיבל מוסיקה....בקיצור מיליון סיבות מדוע אינו יכול להיפגש איתנו ביום הבודד שבו נבלה במלבורן לפני שנמשיך לניו זילנד. בכלל לא ציפיתי להיפגש איתו ביום הזה אלא בעיקר בסוף הטיול, כשנחזור לשלושה ימים למלבורן, אז הרגעתי אותו לגבי העניין הזה. בכלל, מאז שהודעתי לו שאנחנו מגיעים, הוא נשמע בעיקר מתנצל ומתרץ לגבי מדוע לא בטוח שיספיק להיפגש איתנו ומצד שני חופר ברמות על לגבי מה נראה לנו שנרצה לראות / לעשות בזמן שהותנו במלבורן. זה נשמע לי כאילו הוא מרגיש מחויב אבל שזו טרחה עבורו. תודה רבה, בן דוד יקר, אנחנו מסתדרים לבד מצוין. אם תרצו להיפגש - סבבה - אבל שתדע שאנחנו ממש לא בונים עליך.
התחלתי לקרוא את "THE GODS THEMSELVES" ואני מאד נהנית. שוב. ויש לי עוד ספרים "בקנה" כך שנראה לי שלא יהיה חוסר בחומר קריאה במהלך הטיול, אם יהיה לי בכלל זמן וכוח לקרוא.
אני משתדלת להקשיב כמה שפחות לחדשות ובעיקר לכל הנושאים הפוליטיים - ממילא הפעם גם אין לי כל יכולת להשפיע מאחר שתאריך הנסיעה נפל יום לפני הבחירות, שנקבעו אחרי שהוא נקבע - ואני מהפסימיים - חוששת שכל מה שחשבנו שנפטרנו ממנו במהלך השנה ומשהו האחרונות יחזור וישלש את עצמו. אולי בסוף נחליט לא לחזור.....?
יום שלישי, 17 בדצמבר 2019
שיפור הדרגתי
אמא שלי דווקא מדווחת שאין שיפור אצלה, ואז הבנתי שהיא ממשיכה את רוטינת ההתעמלות שלה (הליכות בחוץ פלוס חדר כושר)...אז הצעתי לה בעדינות לנסות לשבות ליום יומיים לגמרי ולראות אם זה אולי עוזר.
לא בטוח, אגב. אולי זה כמו שחמי ז"ל היה אומר על מחלות כאלה: או שזה לוקח שבוע או שבעה ימים...............
חתני, אגב, יוצא לאימון אינטנסיבי ברגע שהוא מתחיל להרגיש חולה. טוען שככה הוא הורג את הוירוסים/חיידקים. והאמת היא שרוב הזמן זה עוזר לו...........לא תמיד.
בכל מקרה למרות שהיא באמת בריאה וחסונה, לא יכולה להשוות את גופה בן ה(כמעט) 88 של אמא שלי לגופו החסון של חתני בין ה-39.
לא ממש.
נוקת עם חום כבר ממוצ"ש - והשבעתי את בתי שאם היום הוא לא יורד, שתיקח אותה לבדוק אוזניים, גרון, אולי אפילו צילום ריאות. היא בדיוק כמו שבתי היתה בתור תינוקת - ברגע שהחום יורד (בזכות הנובימול) היא אוכלת, משחקת, מחייכת, ישנה.....הכל בסדר. אבל כשעולה החום היא ממש מסכנונת. נצמדת לבתי, לא יורדת לה מהידיים, לא אוכלת, מתקשה לישון..........
תינוקי עכשיו כבר בשלב שהוא כל הזמן עומד, זה הבילוי החביב עליו. זה וכמובן לעשות בלגן - לשלוף ספרים וצעצועים מהמדף. מה שלא ממש מעניין אותו זה אוכל, דווקא. הוא ממש קטנצ'יק וגם יחסית לעצמו הוא לא עולה במשקל כמו שצריך. אבל הוא תינוק שמח ופעיל וערני - מתפתח מעל ומעבר למצופה, אוהב להקשיב לסיפורים...במיוחד ל"אריה שאהב תות".
בקיצור - מאמינה שיהיה בסדר בסוף עם האוכל.
T נהנה במסע הצלילה שלו במאלדיבים, וכבר הצליח לשלוח תמונות וסרטונים נהדרים, אבל לא מהמצלמה שלו - ממנה משום מה הוא עוד לא הצליח להעביר את התמונות לענן או למחשב (שלקח איתו במיוחד בשביל זה).
מוזר.
מקסימום יעשה הכל כשיחזור הביתה.
הים שם סוער מאד השבוע ובהתחלה הוא אפילו חטף קצת מחלת ים (בסירת הצלילה בעיקר, מהנדנודים ומריח הדיזל של המנוע) אבל הצליח להתגבר על זה והצלילות נהדרות, משהו כמו שלוש צלילות ביום ואחת בחושך.
בחוץ אפור ולפעמים גשום אבל חום אימים והם רוב הזמן או מתחת למים או במזגן בסירה.
גם החבר'ה שצוללים איתו נחמדים מאד, והוא באמת נהנה מאד.
אתמול הטכנאי שתיקן את הקמין לא עשה את העבודה כמו שצריך עד הסוף והוא יצטרך עוד לעבור כאן כדי לכוונן כמה דברים. ראשית - זה נדלק אבל לא תמיד. לפעמים צריך לנסות פעמיים או יותר עד שזה יידלק. לא תקין. שנית לא ניתן להנמיך את גובה הלהבות - אני לוחצת ולוחצת להנמכה ושום דבר לא קורה עד שפתאום באחת הלחיצות כל הלהבות (פרט לפיילוט) נכבות לגמרי. זה לא אמור להיות ככה. הוא אמר שיעבור כאן.............מקווה מאד בשבילו, אחרי הסכום האגדי שנאלצנו לשלם על העבודה (שאמורה היתה לכלול ניקיון יסודי, שהוא לא ביצע בכלל) ועל החלק התקול.
הטכנאי של מכשיר חימום המים בגאז הגיע והחליף כרטיס.......מקווה שזה כן יעשה את העבודה כמו שצריך.
אחרי שהלך יצאתי להליכה קצרה - להתרענן ולעשות כמה סידורים נחוצים כאן במרכז היישוב (מרחק 3 דקות הליכה מהבית). חשבתי שיהיה קר אבל שמשי ושיהיה לי טוב לנשום קצת אוויר צח. בפועל אחרי כמה דקות בחוץ הבנתי שלא קר בכלל והתחלתי להתקלף מחלק מהשכבות.
כשהייתי כבר בדרך חזרה התקשרה 'מחברת' שהיא בסביבה וקפצה לקפה, וזה היה מאד נחמד.
החתולים שמעו אותי כנראה מקטרת ל-T אתמול בטלפון שהם לא מתייחסים אלי מספיק בהעדרו, והם באו שניהם (כל אחד בזמן אחר) להתפנק עלי על הספה בערב. אבל בלילה הם לא ישנים איתי במיטה. החתול ד' ישן על הספה "של הנכדים" מולי, ומחכה שאתעורר, והחתולה ל' כנראה ישנה בסלון. הם כן מתייצבים אצלי בחדר בבוקר כהרגלם...אבל אחר כך מוצאים להם את פינות הבית המועדפות עליהם ונעלמים. קצת מעליב....
נוקת מרגישה קצת יותר טוב, דיווחה בתי, והיא יצאה איתה לסיבוב קצר בחוץ להתרענן גם היא.
הילדים הגדולים עשו לה הצגות הבוקר שגם הם לא מרגישים טוב ולא רוצים ללכת לבית הספר, וברגע של חולשה היא נכנעה להם, ואחר כך הצטערה על זה, אז כשיצאה לטייל עם הקטנה הודיעה להם שבינתיים הם מתבקשים לנקות את הבית.
לסדר את חדר העבודה/משחקים, וגם לשאוב (יש להם שואב אלחוטי שגם ככה הילדים מאד נהנים לעבוד איתו).
מעניין אותי מה היא מצאה כשחזרה הביתה מהטיול הקצר עם התינוקת..........😉
בסך הכל באמת אני משתפרת. הלילה גם ישנתי טוב יותר, רצוף פחות או יותר מסביבות אחת עשרה ועד חמש, ואז עוד הצלחתי להרדם/לנמנם וקמתי סופית קצת אחרי שבע.
עוד לא עשיתי היום את תרגילי הפיזיותרפיה......
מקווה להמשך שיפור ושכולם יתחילו כבר להבריא במהרה בימינו אמן!
יום שלישי, 23 באוקטובר 2018
סידורים בעיר הגדולה
אבל היה חם, ולא בא לי לבד, אז שאלתי את T מה תכניותיו, וסיפרתי שיש כמה סידורים קטנים שעל חלקם, לפחות, בא לי לעשות V, והוא הציע לי להתלוות אליו - לסיור בין לקוחותיו - ולהשלים את מה שנספיק על הדרך.
כבר ציינתי שהיה חם? כנראה זה יעלה עוד כמה פעמים בפוסט הזה.
איכשהו הצלחתי להיות חולה/בבית בכל הימים הסתוויים הנעימים, ולצאת לראשונה דווקא לכבשן הלוהט של הימים הנוכחיים.
כל עוד היינו ברכב, זה לא היווה בעייה. מזגן חזק וכו'.
תחנתנו הראשונה היתה במסעדה של אחד מלקוחות הייעוץ של T ו'שותפנו', שנמצאת בשלבי בנייה מתקדמים.
שלבי בנייה - משמע אין מזגן עדיין. ו...גם זה יהיה מוטיב חוזר בפוסט הזה.....הפועלים מעשנים.
משמע: גם חם וגם מחניק.
בסדר, למזלי המסעדה נמצאת במבנה שחלקו כבר פעיל, ברחתי לבית קפה סמוך והזמנתי הפוך וישבתי במזגן עד ש-T סיים את מה שרצה לעשות שם.
משם נסענו למסור לתיקון את מכונת האספרסו שלו הורי, זאת שקנינו להם כשביקרנו אצלם בקליפורניה במרץ האחרון.
היתה תקלה בטרנספורמטור שאבא הביא איתו מארה"ב, ואיך שהכנסנו את המכונה לחשמל - משהו קפץ.
בינתיים קנינו להם (יחד עם אחי) מכונה חדשה, אבל עדיין בא לי לנסות לתקן את זאת, שיהיה.
T חיכה לי ברכב, ואני מסרתי את המכונה בחנות שאיכשהו נשארנו נאמנים אליה, שנמצאת בשכונתנו הקודמת, ברעננה. מדהים כמה שנים אנחנו כבר לא גרים ברעננה, וגם בשנותנו האחרונות ברעננה כבר לא גרנו בשכונה הזאת, למרות שעדיין באנו לשם לעשות קניות וסידורים, בעלי החנויות באזור הזה עדיין מזהים אותי ושואלים מה אתי ואיפה אני - סוג של לחזור לבקר בבית.
משם נסענו לתל אביב, לעוד מסעדה של לקוח אחר של T שנמצאת גם היא בשלבי בנייה מתקדמים.
תל אביב.
כבר אמרתי שאני לא סובלת את העיר הזאת?
גם שם, כמובן, המזגן לא עבד, והפועלים עישנו.
כאן כבר לא היה לאן לברוח.
אחרי ש-T סיים עם המסעדה, הוא הציע שנשב לאכול צהריים באחת מהמסעדות הרבות שיש באזור.
"מה בא לך?" הוא שאל, ולמרות שהיה כבר אחרי אחת (שזו השעה שאנחנו בדרך כלל אוכלים צהריים) והייתי אמורה לחוש רעב, כל מה שבא לי זה: "הביתה!"
הרגשתי שחם לי ודביק לי ואני לא יכולה לנשום בכלל, כי גם ברחוב כולם (אבל כולם!) עישנו.
נכנסנו למסעדה אחת ש-T שמע עליה שהיא מוצלחת, וכשהמארחת אמרה שיש לה מקומות רק בחוץ - תפסתי את T ביד, אמרתי לו שאני מצטערת אבל נאכל צהריים כבר בבית, וטסנו לכיוון הקניון שם החנינו את המכונית.
בקניון (שהיה ממוזג ונטול עשן) הספקנו עוד מטלה ברשימה שלי: מדבקות למקלדת המחשב הנייד.
מי שיש לו מקלדת שלא נרכשה בארץ מכיר את זה: צריך להוסיף מדבקות עם האותיות העבריות (וזאת למרות שבתכל'ס אני מקלידה על עיוור, אבל עדיין........צריך). ואיכשהו תמיד אותן שש או שבע אותיות נשחקות ונעלמות להן.
אצלי אלה O/מם סופית,
י/H,
ד/S,
ש/A,
./?,
ת/>,
צ/M
ואחרונה חביבה ה/V.
לא התעמקתי באילו מלים חוזרות על עצמן אצלי בהקלדה כל כך הרבה שגורמות לשחיקה החביבה הזאת.
ב"קרביץ" הקרובה אלינו הביתה כבר המון זמן המדבקות האלה חסרות במלאי. משום מה ב"קרביץ" הקטנטונת בקניון התל אביב היו מדבקות למקלדת בשפע. קניתי שתיים, שלא יחסר.
בדרך הביתה הודיעו לנו זוג ששוכרים מאיתנו דירה באזור תל אביב, שהצ'קים שלהם מוכנים (כשחתמו חוזה לא היה להם עדיין פנקס צ'קים בכלל), וכיוון שהיינו כבר בסביבה אישרנו שנעבור לקחת.
"אנחנו אצל ההורים בשכונת תל ברוך צפון" הם סימסו את הכתובת.
אוקיי.
מתביישת (?) לומר שלא ידעתי שקיימת שכונה כזאת. התברר שהיא קיימת כבר כשמונה עשרה שנים.
אני באמת לא מסתובבת באזור הזה.
פעם, מזמן מזמן היינו עוברים דרכו, בדרך לעבודה או לחמי וחמותי ז"ל, אבל היום, גם כשפעמיי לתל אביב, יש את איילון וכביש החוף (2) או כביש 4...תלוי לאן אני רוצה להגיע ומהיכן להיכנס........
הגענו לכתובת המבוקשת ו........לא היה אפילו סנטימטר אחד של מקום לחנות בו.
אז סימסנו שהגענו, שאין חניה, ושאנחנו ממתינים באוטו.
"כבר יורדים" קיבלנו תשובה........כרבע שעה לפני שהם הגיעו בפועל.
יש לי הרגשה ש"הצ'קים מוכנים" היתה הצהרה מוגזמת. אולי היו צריכים לומר: "קיבלנו מהבנק פנקס צ'קים".
כי נראה לי שהם התחילו למלא אותם כשהודענו שהגענו.
ואולי בגלל זה גם עשו המון טעויות (זה, והעובדה שכנראה לא כתבו צ'ק מעולם - והאמת שזה הגיוני, הגיע הזמן שצ'קים יפוסו מן העולם, ע"ע הפוסט הקודם) - ואילצתי אותם לחתום בראשי תיבות בכמה וכמה מקומות.
כל זאת כשאנחנו יושבים ברכב ברחוב, מנסים לא לחסום מסלול שלם, והם עומדים בחוץ ומתבשלים בשמש.......מילא.
נסענו הביתה וטרפנו את העוף (הטעים) שהכנתי בשבת, ואת המרק הווייטנאמי ש-T הכין באחד הימים, עם אטריות אורז.....
אין כמו בבית. במזגן.
יום רביעי, 3 באוקטובר 2018
חזרה לשיגרה
ממש מרגישה כמו דבילית לשמוח כל כך מהחזרה ליום יום השגרתי שלי.
הקרסוליים שלי אמנם כל הזמן מזכירים לי שהם קיימים אבל אני מעניקה להם את תשומת הלב הנדרשת, ומקווה לטוב.
'שריתה' נתנה לי תרגיל חדש להפעלת/חיזוק הרצועות: עלייה וירידה במדרגות על הצד
יום רביעי, 22 ביוני 2016
עוד כמה עדכונים
בששי היא ביקשה רשות להביא חברה טובה ואת החבר של החברה לביקור קצר אחרי הצהריים, וכולנו ישבנו יחד בחצר על אבטיח ועוגות שמרים ש-T אפה והיה נחמד.
ארוחת הערב בששי עברה בנעימים. אני מניחה שנוכחותם של אחי ומשפחתו עזרה בעניין הזה, אבל אולי לא רק.
בשבת הלכנו כרגיל לקאנטרי להתעמל, והזמנו את חברנו א' לצהריים, מאחר ושוב אשתו (גם היא א') בחו"ל אצל אחיה (זה סיפור בפני עצמו, האח בדיכאון קליני והיא מנסה לעזור לו לחזור ארצה.....לקבל כאן את הטיפולים הנדרשים, להיות קרוב אליה, אין לו אף אחד אחר מלבדה).
בראשון היה לנו תור לפלסטיקאי (חבר שלנו מהתיכון) שהסיר סוף סוף כמה נגעים שרופאי העור של קופת החולים התמידו בהתעלמותם מהם, ואשר אותנו הם מדאיגים (לי כבר הסירו נגע מסוג BCC בעבר, ולכן ברור שיש לי נטייה לגדל אותם, ולאח של T היתה מלנומה אז גם הוא בקבוצת סיכון, והגב שלו מלא נמשים חשודים.
את שלי שלח הרופא לבדיקות פתולוגיות, ול-T הוא נתן הפניה לצילום נגעים בבית חולים, לבדוק אם יש עוד כאלה שראוי להסיר ולבדוק.
בערב היתה לנו כאן פגישה עם מנהל הנכסים שמנהל את הנדל"ן שלנו בארה"ב ונמצא בביקור בארץ
בשני T חתם על החוזה למכירת הדירה של הדוד שלו. אז גם הפרק הזה בסיפור עומד להסתיים.
אתמול אימנתי , והיום יש לי את האימון שלי - ואחר כך שוב חדר כושר וגם קבעתי לי תור למסאז' שם בקאנטרי. עכשיו שאני חושבת על זה, אולי זה יהיה קצת מסובך עם הפצעונים שנותרו מהסרת הנגעים....אבל הרוב בפנים אז אגיד לה לא לעסות לי את הפנים הפעם, ומה שעל הגוף - היא תסתדר.
היום גם תגיע שוב העוזרת החדשה.
דיברתי עם העוזרת הקודמת והודיתי לה על כל השנים והבטחתי לה שתקבל את הפיצויים שלה, והיא גם הודתה לי על כל השנים ואמרנו שנישאר בקשר (אנחנו חברות בפייסבוק). עכשיו היא תוכל למצוא דירה או בית קטן יותר ליום שהתפנה, אם תרצה, משהו שיהיה לה יותר קל מהבית שלי.
התחלתי בניתוח המפה האסטרולוגית של החיילת (אני לא עוסקת בזה בשוטף אבל למדתי אסטרולוגיה ומדי פעם נחה על הרוח ואני מנתחת מפות לידה של חברים, בני משפחה...) - ואני יודעת שיש הרבה שיגידו שזה קשקוש, אבל עם מה שאני מצאתי בינתיים עליה בכוכבים אי אפשר להתווכח. כולל הבית ההרוס, הפגיעה על ידי האבא, אובדן הבית, החולמנות, התזזיתיות, ההתכחשות למציאות, הבזבזנות...אפילו את האימוץ על ידנו, והתחלה של חיים חדשים עם ערכים שונים לגמרי מאלו שהכירה. ויש גם כמובן הרבה פוטנציאל לטוב ולבניית משהו יציב ויפה - הרבה כשרון ויכולות - אבל זה תלוי בה, כמובן, ברצון שלה ובנכונות לעבוד על עצמה.
במפה ראיתי במפורש שהיא חייבת טיפול פסיכולוגי - וכרגע היא לא מוכנה. היא חוששת לגעת בדברים, חוששת לדבר עליהם, חוששת מפגיעה על ידי המטפל/ת עצמו/ה....נסגרת בתוך עצמה. ואני מבינה שאי אפשר ללחוץ. אני מקווה מאד שמתישהו היא תבין שהיא זקוקה לזה כדי לשחרר דברים ולהתחיל לבנות את חייה - ואני מביאה בחשבון שייתכן שזה לא יקרה, או לפחות לא בזמן הקרוב.
אבל בסך הכל הענינים די רגועים, ועוד מעט אצא לי לאימון
התקלות בישראבלוג עדיין מונעות ממני לכתוב גם שם וגם לא להגיב בבלוגים אחרים. מקווה שהן תיפתרנה...










