עד כה החזרה לשיגרה נעימה לי מאד, ולולא הכאבים החוזרים ונשנים בכתפיים, אפשר היה לומר שהכל דבש.
לגבי הכתפיים - הספקתי להיבדק אצל אורתופד לפני שטסנו לכרתים. הוא שלח אותי גם לעוד אולטרסאונד - הפעם לשתי הכתפיים - כדי לראות אם המצב השתנה/התדרדר עוד. וגם לפיסיותרפיה.
וגם נתן לי עוד כדורים (לא ארקוקסיה, משהו אחר מאותה משפחה - לא זוכרת את השם. בטרן אולי....).
אני מקפידה לקחת את הכדורים רק כשממש ממש אין ברירה, למשך יום או יומיים בלבד, ורק אחרי האוכל.
כשהתקשרתי לקבוע תורים לאולטרסאונד ולפיסיותרפיה ניסו לתת לי תור לפיסיותרפיה למרץ 2020 😱.
אמרתי למוקדנית שהיא הצחיקה אותי, חיפשנו מכון חלופי וקיבלתי תור לנובמבר. גם לא עזרה גדולה אבל .....
לפחות אולטרסאונד קיבלתי לספטמבר, וכבר קבעתי לי תור לאורתופד כמה ימים אחרי....לראות איך מתקדמים.
בששי אכלנו במסעדת מו ומו ברחובות לכבוד יום הולדתו של אחי.
אחי חובב בשר משובח ויצא להם לאכול שם כמה פעמים ולאהוב את האוכל, אז אך טבעי היה לקבוע מקום כזה לכבוד יום הולדתו.
הבשר באמת היה משובח אבל כל השאר בינוני ומטה.
רועש, צפוף, שולחן קטנטן שקשה מאד להגיש לו (אז העברנו צלחות מהמלצרית ובחזרה כמו בקיבוץ), והרעש הפריע גם לשמוע את המלצרית אבל גם לשוחח בינינו.
המחירים חסרי פרופורציה יקרים, הסלטים שהזמנו כמנה ראשונה היו סתמיים.
בקיצור - לדעתי לא שווה לנסוע עד רחובות בשביל זה. למרות שהבשר באמת באמת היה טעים.
בשבת התעמלנו ב'אחוזה' ואז חזרנו הביתה עם הורי (שפגשו אותנו בשער) והגיעה בתי עם כל הנכדים (חתני חטף איזה וירוס והיה חולה מאז שחזרנו מכרתים) ואכלנו צהריים ושיחקנו קלפי 'רביעיות מקצועות' והיה נחמד מאד. הבונוס של צהריים במקום ערב הוא ש'נוקת' היתה ערה חלק ניכר מהזמן ואפשר היה "לשוחח" איתה. היא היתה מלאה חיוכים וקולות מתוקים וכולנו התמוגגנו.
אתמול היה לי סוף סוף "טיפול במים" שקיבלתי מתנה ליום הולדתי הששים בינואר מ'מחברת' וטרם קבעתי לי תור. נראה לי הולם לקבוע לאחד בספטמבר, כשהנכדים התחילו בית ספר והשיגרה מתחילה לחזור.....
היה חלומי. זו היתה הפעם הראשונה שלי וזה עשה לי ממש טוב.
אחר כך נפגשתי עם 'מחברת', שרצתה לראות אותי מיד אחרי הטיפול ושמחה מאד שנהניתי. זה טיפול לא זול ואני מאד מעריכה את המתנה הזאת שלה, לא מובנת מאליה.
היום מתחילה את הבוקר במספרה (צבע ואולי מעט קיצור....לא החלטתי) ואז ממשיכה לבתי לעזור עם 'נוקת' (שמקבלת חיסונים היום) והגדולים (שחוזרים לבד מבית הספר). בקיצור - יום עבודה.
לסיום רציתי לומר מילה או שתיים על בלוגרים שלא עונים למגיבים שלהם:
אני יודעת שכל אחד כותב בלוג מהסיבות שלו, וגם אני בעיקרון כותבת "בשביל עצמי" ולא מצפה לתפוצת נאטו ולא מתאמצת להרחיב את מעגל הקוראים שלי.
אבל היה נדמה לי שהמינימום של ה"דרך ארץ" בבלוגיה הוא: אם הגיבו לך, תענה. אפילו "תודה רבה". אפילו "אשמח לא לקבל ממך תגובות מסוג זה בעתיד". משהו.
לא מצליחה להבין בלוגרים שלא עונים למגיבים שלהם. קשה לי קצת גם עם בלוגרים שקוראים את התגובות ועונים עליהן רק כאשר הם נכנסים כבר לכתוב פוסט חדש, אבל את זה אני מבינה - לחץ של החיים וכולי.
הגדיל/ה לעשות בלוגר/ית שבתחילת פוסט חדש העיר/ה הערות תלונה על חלק מהתגובות שקיבל/ה לפוסט הקודם. כאילו גם לא תענה/י למגיבים וגם יש לך דרישות לאופי התגובות.
לא התאפקתי ושאלתי אותו/ה מה העניין. התשובה שקיבלתי "באופן חריג", כמו שהוא/היא כתב/ה לי, לא באמת סיפקה אותי. זה היה משהו בכיוון של "אני כותב/ת עבור עצמי, אין לי עניין לענות למגיבים למרות שבדרך כלל התגובות מחממות את לבי".
טוב, שמתי את זה כאן - כנראה יותר מצורך לשחרר קיטור מאשר כל סיבה אחרת - כי ממילא כל מי שקורא ומגיב כאן כן עונה לי כשאני מגיבה אצלו/ה...............אז תודה על ההקשבה. 🙏🙂
לגבי הכתפיים - הספקתי להיבדק אצל אורתופד לפני שטסנו לכרתים. הוא שלח אותי גם לעוד אולטרסאונד - הפעם לשתי הכתפיים - כדי לראות אם המצב השתנה/התדרדר עוד. וגם לפיסיותרפיה.
וגם נתן לי עוד כדורים (לא ארקוקסיה, משהו אחר מאותה משפחה - לא זוכרת את השם. בטרן אולי....).
אני מקפידה לקחת את הכדורים רק כשממש ממש אין ברירה, למשך יום או יומיים בלבד, ורק אחרי האוכל.
כשהתקשרתי לקבוע תורים לאולטרסאונד ולפיסיותרפיה ניסו לתת לי תור לפיסיותרפיה למרץ 2020 😱.
אמרתי למוקדנית שהיא הצחיקה אותי, חיפשנו מכון חלופי וקיבלתי תור לנובמבר. גם לא עזרה גדולה אבל .....
לפחות אולטרסאונד קיבלתי לספטמבר, וכבר קבעתי לי תור לאורתופד כמה ימים אחרי....לראות איך מתקדמים.
בששי אכלנו במסעדת מו ומו ברחובות לכבוד יום הולדתו של אחי.
אחי חובב בשר משובח ויצא להם לאכול שם כמה פעמים ולאהוב את האוכל, אז אך טבעי היה לקבוע מקום כזה לכבוד יום הולדתו.
הבשר באמת היה משובח אבל כל השאר בינוני ומטה.
רועש, צפוף, שולחן קטנטן שקשה מאד להגיש לו (אז העברנו צלחות מהמלצרית ובחזרה כמו בקיבוץ), והרעש הפריע גם לשמוע את המלצרית אבל גם לשוחח בינינו.
המחירים חסרי פרופורציה יקרים, הסלטים שהזמנו כמנה ראשונה היו סתמיים.
בקיצור - לדעתי לא שווה לנסוע עד רחובות בשביל זה. למרות שהבשר באמת באמת היה טעים.
בשבת התעמלנו ב'אחוזה' ואז חזרנו הביתה עם הורי (שפגשו אותנו בשער) והגיעה בתי עם כל הנכדים (חתני חטף איזה וירוס והיה חולה מאז שחזרנו מכרתים) ואכלנו צהריים ושיחקנו קלפי 'רביעיות מקצועות' והיה נחמד מאד. הבונוס של צהריים במקום ערב הוא ש'נוקת' היתה ערה חלק ניכר מהזמן ואפשר היה "לשוחח" איתה. היא היתה מלאה חיוכים וקולות מתוקים וכולנו התמוגגנו.
אתמול היה לי סוף סוף "טיפול במים" שקיבלתי מתנה ליום הולדתי הששים בינואר מ'מחברת' וטרם קבעתי לי תור. נראה לי הולם לקבוע לאחד בספטמבר, כשהנכדים התחילו בית ספר והשיגרה מתחילה לחזור.....
היה חלומי. זו היתה הפעם הראשונה שלי וזה עשה לי ממש טוב.
אחר כך נפגשתי עם 'מחברת', שרצתה לראות אותי מיד אחרי הטיפול ושמחה מאד שנהניתי. זה טיפול לא זול ואני מאד מעריכה את המתנה הזאת שלה, לא מובנת מאליה.
היום מתחילה את הבוקר במספרה (צבע ואולי מעט קיצור....לא החלטתי) ואז ממשיכה לבתי לעזור עם 'נוקת' (שמקבלת חיסונים היום) והגדולים (שחוזרים לבד מבית הספר). בקיצור - יום עבודה.
לסיום רציתי לומר מילה או שתיים על בלוגרים שלא עונים למגיבים שלהם:
אני יודעת שכל אחד כותב בלוג מהסיבות שלו, וגם אני בעיקרון כותבת "בשביל עצמי" ולא מצפה לתפוצת נאטו ולא מתאמצת להרחיב את מעגל הקוראים שלי.
אבל היה נדמה לי שהמינימום של ה"דרך ארץ" בבלוגיה הוא: אם הגיבו לך, תענה. אפילו "תודה רבה". אפילו "אשמח לא לקבל ממך תגובות מסוג זה בעתיד". משהו.
לא מצליחה להבין בלוגרים שלא עונים למגיבים שלהם. קשה לי קצת גם עם בלוגרים שקוראים את התגובות ועונים עליהן רק כאשר הם נכנסים כבר לכתוב פוסט חדש, אבל את זה אני מבינה - לחץ של החיים וכולי.
הגדיל/ה לעשות בלוגר/ית שבתחילת פוסט חדש העיר/ה הערות תלונה על חלק מהתגובות שקיבל/ה לפוסט הקודם. כאילו גם לא תענה/י למגיבים וגם יש לך דרישות לאופי התגובות.
לא התאפקתי ושאלתי אותו/ה מה העניין. התשובה שקיבלתי "באופן חריג", כמו שהוא/היא כתב/ה לי, לא באמת סיפקה אותי. זה היה משהו בכיוון של "אני כותב/ת עבור עצמי, אין לי עניין לענות למגיבים למרות שבדרך כלל התגובות מחממות את לבי".
טוב, שמתי את זה כאן - כנראה יותר מצורך לשחרר קיטור מאשר כל סיבה אחרת - כי ממילא כל מי שקורא ומגיב כאן כן עונה לי כשאני מגיבה אצלו/ה...............אז תודה על ההקשבה. 🙏🙂
