‏הצגת רשומות עם תוויות המטפלת של אבא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות המטפלת של אבא. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 21 ביוני 2026

השיגרה הנוכחית

אז מה היה לנו בימים האחרונים?

T לקח את חכמוד לצילום רנטגן בתל אביב, לאחר שנפצע בתחרות MMA והרגל לא מפסיקה לכאוב לו. הוא לקח אותו על האופנוע, וחכמוד אמר שזה היה  אחד הדברים הכי כיפים שהיו לו בחיים. עוד אין לי מושג מה תוצאות הצילום, אגב. 

גם השבוע לא היתה ארוחת ששי כי בתי וחתני ערכו מסיבת יום הולדת (אחרונה בהחלט) לשרי בבריכה עם עוד שני ילדים מהכיתה,  ובשבת הם כבר התחילו להעביר דברים לדירה החדשה. עכשיו בעצם הכל בסימני מעבר הדירה. מחר אני אמורה לשעשע את שרי בזמן שבתי בוחרת מנורות לבית. 

עדיין לא הצלחנו להשכיר את הדירה שלהם. היו שלוש סטודנטיות שרצו מאד לשכור את הדירה, אבל לאחת מהן יש עדיין חוזה שכירות בדירה הנוכחית שלה עד סוף ספטמבר, אז אלא אם היא תצליח להשיג תת שוכר (סבלט) במקומה לחודשיים האלה, הן כנראה תוותרנה. בינתיים הגיעו עוד סטודנטיות והתלהבו מהדירה, אבל בינתיים לא החזירו תשובה. וגם מלון אחד התעניין לשכן בה כמה מעובדיו.....אבל לא יצא מזה כלום בינתיים.....אז נראה מה יהיה.

המטפלת של הורי עזבה בשעה טובה ומוצלחת (ואגב המשיכה לבשל לעצמה עד הרגע האחרון!). בביקור אצל הורי בשבת שמענו עוד על התחצפויותיה ומעלליה, ושמחתי שהיא באמת כבר איננה. מחר אמור להגיע עובד חדש לניסיון, ובאמת אין לי מושג למה לצפות. נחכה ונראה. 

הצלחתי להיפגש כמה פעמים עם 'מחברת' בימים האחרונים, נראה שהיא ממש זקוקה לזה וגם לי זה עושה טוב. 

בינתיים T התחיל ניסיונות של שיתוף פעולה עם עוד וילות ביוון בקירבת מקום לזו שלנו, כי יש הרבה מאד פניות גם לגבי תאריכים שכבר תפוסים אצלנו, וגם יש קבוצות גדולות יותר, כך שהבית שלנו לא מספיק להם. יהיה נהדר אם תהיה עזרה הדדית בינינו לבין וילות סמוכות....

בששי עשינו אזכרה לחמי יחד עם גיסי וגיס-טי. זה היה קצר וענייני - אנחנו בעצם עושים את זה כי לחמי וחמותי הדברים האלה היו חשובים, אבל האמת שלנו זה לא אומר שום דבר. 

הפריזר שקנינו להורי התברר כלא מוצלח - T לא שם לב שהוא קנה DF ולא NF - כלומר מקפיא שמייצר קרח שצריך להפשיר אותו ידנית ולא מקפיא שלא מייצר קרח. והוא התחיל לייצר קרח במיידי, עד כדי כך שמגירה אחת סירבה להיפתח כבר אחרי שבועיים של שימוש. אז עכשיו אבא שלי התחיל תהליך החזרה, ונמצא לו מקפיא חדש. למזלנו מדיניות ההחזרה של רוב החברות מאפשרות לאזרחים ותיקים להחזיר עד 4 חודשים אחרי הרכישה, ולא שבועיים כמו שאר האוכלוסיה. נקווה שיסתדר. 

בביקור בשבת אצל הורי שוב הרגשתי שאין לי כוח אליהם. בעיקר אמא שלי עם ההתעקשות שלה לא לטפל בבריאות שלה - לא השיעול שהיא משתנקת איתו כל הזמן, ומסרבת לבדוק ולטפל, וגם החירשות שרק מחמירה והיא מסרבת לבדוק ולהתאים מכשיר שמיעה. 

"אלה דברים שמפריעים לכם יותר משהם מפריעים לי" היא פוסקת בכעס, כאילו זו הצדקה. הלוואי והיתה צועקת על המטפלת כמו שצעקה עלי באותו בוקר. היתה אולי קוטעת את החוצפנות שלה באיבה. מילא. זה מה שיש. לא אשנה אותה, הרי. 

הערב מסיבת המקווה של אחיינית2 ... דווקא מצפה למפגש הבנות הזה אצל אחי וגיסתי. איזו שבירת שיגרה שכזו והזדמנות להתחיל להתרגש מכל אירוע החתונה הזה שכל כך מלחיץ את אחי וגיסתי. 

המשך יבוא

יום ראשון, 14 ביוני 2026

בשבוע החולף

הפוסט הזה יושב כבר יומיים בטיוטות ובכל פעם מקבל איזה עדכון קטן. 
כרגע שוב יש סכנת מלחמה....בדיוק כמו בשבוע שעבר. מי יודע מה יהיה.....? אף אחד. אז כל עוד זה לא התחיל, עניינים כרגיל. 

אז בשבוע החולף למרות כל הבלבולים הספקתי לא מעט. 
נפגשתי עם 'מחברת' וגם עם 'שלהבת', שכנתי העסוקה כל כך שאנחנו מצליחות לקיים בערך אחד מתוך שלושה מפגשים שאנחנו קובעות לנו. שלהבת תמיד אומרת, שהעיקר שאנחנו קובעות והעיקר שבסוף משהו מכל זה מצליח, והיא צודקת כמובן.
למחברת יש היום יום הולדת - בדיוק כמו לנשיא טראמפ ("אז מה זה אומר עלי?" היא שאלה אותי כשנפגשנו). רק שהיא חגגה בבית עם הילדים שלה, ולא על מדשאת הבית הלבן עם קרבות MMA........😉

במפגש עם 'שלהבת' שוב הלכנו לעגלת הקפה ביישוב, והפעם קצת התאכזבנו ממצבה המוזנח. גם הקפה לא היה משהו אבל המאפינס היו טעימות. 
כשכבר היינו בדרך הביתה 'שלהבת' הזכירה עוד מישהי מהיישוב שהיא התיידדה איתה לאחרונה, אלמנה בגילי, שהתברר שאני יודעת מי זאת - היא היתה נשואה לרופא השיניים שלי שנפטר לפני כמה שנים. 'שלהבת' שאלה אם אהיה מוכנה למפגש משולש יחד עם האלמנה ואני מייד הסכמתי. נראה איך זה יהיה. 

כיון שהארוחה המשפחתית בסופ"ש הזה תוכננה לשבת בצהריים, החלטנו להזמין בששי אחר הצהריים את חברינו הוותיקים 'המהנדס' ו-'ביוכימיה' לקפה, אחרי שנים שלא נפגשנו ארבעתנו ביחד. עם 'ביוכימיה' אני נפגשת בבתי קפה מידי פעם, אבל בפעמים האחרונות שנפגשנו ארבעתנו ל-T די נמאס מהנרגנות של 'המהנדס', שתמיד היתה קיימת אבל מאד הקצינה בשנים האחרונות, ולא בא לו להיות בחברתו. 

אלא שלאחרונה גילינו ש'המהנדס' אובחון עם מחלת הפרקינסון, והרגשתי שלא יפה ככה להתנתק מחברות של כל כך הרבה שנים, במיוחד במצבו.......אז נקטתי יוזמה ושאלתי אם בא להם לבוא לקפה אחר הצהריים בששי. הם נענו בשמחה, אבל בסוף ביטלו בששי בצהריים. 'המהנדס' לא מרגיש טוב......דיווחה 'ביוכימיה'. עצוב. נראה מתי ננסה להזמין אותם שוב. 

הארוחה בשבת בצהריים עם משפחתה של בתי והורי היתה נחמדה מאד וטעימה מאד. 
חתני לא הגיע - היתה לו הגשה של עבודה לתואר (גם הוא באמצע תואר שני עכשיו) וחברים שקבעו איתו על הבוקר התקשו להתעורר...וכל הסיפור נדחה לצהריים. לא נורא, השאר הגיעו וחגגנו לשרי עוד יום הולדת והיה נחמד מאד. בתי הגדילה לעשות וקנתה עבורנו מתנה לילדה - בדיוק את הבגדים והדברים שהיא ידעה שהיא רוצה - כך שהיא היתה מרוצה וגם אנחנו היינו מרוצים. 

עוד השבוע הצלחתי לקחת את אבא שלי לרופאת העור שלנו - שמאד מאד קשה לקבוע אצלה תור מרוב שהיא מבוקשת וגם עובדת מעט מאד. 
מה שקרה, הוא שאבא התלונן על גרד מציק בגב, ושני רופאים שונים ב'אחוזה' הגיעו לאבחנות שונות ומשונות, החל מאלרגיה וכלה ב'גרדת' - אלוהים יודע איך הוא אמור היה לחטוף את זה בתנאים הסטריליים שבהם הם חיים ב'אחוזה'. כמגוון האבחונים כך מגוון הטיפולים שניתנו, והם די שיגעו את הורי, בין היתר עם הצורך להרתיח את כל הכביסה כי גרדת - אם זו האבחנה - מאד מאד מדבקת. 

אני הייתי בארה"ב ולא יכולתי לעזור, אבל איך שחזרתי ארצה התקשרתי למזכירה של הרופאה, פניתי ללב שלה, כמו שאומרים, והצלחתי להשחיל את אבא שלי להתקבל אצלה מעכשיו לעכשיו. 
הרופאה - שכולנו (כולל אחי וגיסתי) מטופלים אצלה וכולנו סומכים על האבחנה שלה במאתיים אחוז, שללה את כל האבחונים, כולל השערות שזו תופעת לוואי של תרופה כלשהי או איזושהי מחלה נסתרת שבאה לידי ביטוי בגירוד. כלל לא מדובר בפריחה, היא פסקה, אלא בפצעונים שנגרמו כתוצאה מהגירוד עצמו. הגירוד לדעתה נגרם מזיעה - שכיבה רבת שעות (שזה ממש נכון, אבא שלי ישן איזה 11 שעות ביממה ומזיע מאד תוך כדי שינה) ושימוש בבדים סינטטיים גם בסדינים וגם בפיג'מה. 
היא נתנה לו שלושה חומרים שונים לטיפול בגרד עצמו, וביקשה לספק לו גם בגדים וגם מצעים של 100 אחוז כותנה. 
נקווה שזה יעזור. בכל מקרה יש לו עדיין תור אליה ביולי (שלא ביטלנו) - ובמקרה הצורך נחזור אליה. 

הלילה אחיינית1 אמורה לישון אצלנו, כי מחר מוקדם בבוקר יש לה את בחינת ההסמכה לפסיכולוגיה הקלינית באיזה קיבוץ בעמק חפר. היא לומדת לבחינה הזאת כבר כמה חודשים, גם תוך כדי המלחמה עם איראן - כאשר גרה אצל אחי וגיסתי עם הקטנה והיה קשה מאד ללמוד ולהתרכז. אבל היא תותחית ואני סומכת עליה שהיא מוכנה ושהיא תצלח את ההסמכה בשלום. אלא מה? עכשיו עם ה"היערכות לטילים מאיראן" שוב, קיום הבחינה כבר מוטל בספק, והיא לא בטוחה שהיא תגיע לישון אצלנו. איזה בלגן. 

בסוגיית המטפלת של הורי, בסוף הם החליטו לפטר אותה ולקחת מטפל גבר. ככה גם היה להם קל יותר לבשר לה על כך, לכאורה לא כי יש להם טענות אליה אלא כי בעת הזאת מתאים להם יותר מטפל זכר. היא קיבלה את זה יפה מאד, לפי מה שהם אמרו, ואני דאגתי שיעשו לה שימוע ויגישו לה מכתב פיטורין תקני עם הודעה מוקדמת וכל הסיפור, שלא תיווצרנה אחר כך בעיות. מה שנותר לי לעשות הוא לחשב עבורם "גמר חשבון" ולסיים את העסקתה כמו שצריך.

בינתיים כבר שוחחתי עם התאגיד ויש להם מישהו מתאים, לדעתם, שיגיע בתחילת השבוע הבא לשבוע ניסיון. באמת שלא משעמם אצלנו. 

יום חמישי, 7 במאי 2026

כל מיני עניינים

נסענו לניחום אבלים השבוע ברמת גן, והוייז הסיע אותנו דרך בני ברק - ושוב נוכחנו עד כמה זו פשוט ארץ אחרת. ארץ אחרת. טוב, נעזוב את זה.  אגב שם T שוב נתקל במצב שבו, כאשר יש קצת רעש מסביב, הוא לא שומע כלום. שוב הוא הצהיר שהוא יתחיל להשתמש במכשיר השמיעה.....אבל שבמצב כזה ממילא הוא לא שומע גם עם המכשיר. נראה. 

אגב בדרך חזרה מה"שבעה" מערכת הרכב שלנו החליטה להשתגע. מאוורר המזגן הפעיל את עצמו על המקסימום ולא ניתן היה להוריד את זה או לכבות, גם הוייז קירטע והראה את המסלול שלנו באיחור ענק, הרדיו נשמע מקוטע - ולא ניתן היה לעשות שום דבר כי המערכת לא הגיבה. מזל שהנהיגה עצמה היתה בסדר. עצרנו בצד ונעלנו את הרכב ואז פתחנו מחדש (כי לא ניתן "לכבות" רכב חשמלי, הוא תמיד פועל) וזה לא עזר. רק כשחזרנו (קפואים) הביתה ונעלנו את הרכב למשך כמה שעות זה הסתדר מעצמו. נצטרך לפנות לתמיכה שלהם שוב.......

בינתיים T עסוק מאד בהכנה לתערוכה שהוא עורך בסוף השבוע הזה לאמנות האפוקסי שלו. נראה כמה יגיעו ויותר מעניין - כמה יקנו. הוא עצמו לא היה מודע לכמה הוא כבר ייצר. נראה כמה מזה יימכר. 

עם המטפלת של אבא כרגע לא מדברים שוב על חופשה - נראה שהיא ירדה מזה בינתיים. דיברתי עם הורי והצעתי שנפטר אותה פשוט, אבל רק אחרי שנחזור מחו"ל - אם ניסע - כי לא אוכל להתעסק עם זה מרחוק (מספיק טיפלתי בזמנו בכל נושא היתר ההעסקה של עובד זר מול משרד הפנים וקצבת סיעוד מול ביטוח לאומי כשאבא היה בשיקום ואנחנו היינו אצל בני בבוסטון, זה היה סיוט).

עם הבת של מחברת יש עליות וירידות והמצב לא קל ולבי איתה ועם מחברת. כואב הלב לראות בחורה צעירה, אמא לשתי תינוקות, מתמודדת עם קושי כזה. 

לקראת הנסיעה שלנו לבוסטון ביקשתי מ'רופאהחדשה' מלאי של תרופות - בעיקר של T - וכך אוכל לנסוע ברוגע ולדעת שגם אם ניתקע שם בגלל מלחמה כלשהי, אני לא צריכה להילחץ בגלל תרופות. 

מה עוד? 

ראיתי משהו מוזר אתמול בחשבון הבנק של אבא שלי. ברגיל אני לא נכנסת לשם בכלל בתקופות שהוא בריא ומתפקד ואני לא צריכה לעשות בשבילם פעולות, אבל אתמול בתי שאלה אם נראה לי שסבא וסבתא יעבירו להם כסף מתנה כמו שהם עושים לפעמים, והיא לא זכרה שהם העבירו לה בשנה שעברה. עד כמה שאני יודעת הם מעבירים כסף לנכדים כל שנה כבר די הרבה שנים, ולכן אמרתי לה שאני די בטוחה שהם העבירו גם בשנה שעברה - אבל החלטתי לבדוק את זה.

אני לא זוכרת בדיוק מתי התחיל אצל הורי הנוהג הזה, נדמה לי שכאשר אבא שלי יצא לפנסיה ומשום מה כל שנה יש צורך שהוא ימשוך כסף מביטוח המנהלים שלו או מאיזושהי תכנית חיסכון - לא התעמקתי בזה - וכיון שהוא החליט שהוא לא זקוק לכסף הזה, הוא יחלק אותו לילדיו - לי ולאחי. בזמנו זה עזר לנו מאד, אבל הגיע שלב שבו היינו מעבירים את הכסף הזה מייד לילדים שלנו, ואז ביקשנו מאבא שלי שיעביר ישירות אליהם. כך הוא המשיך להעביר לאחי בשנים הבאות, אבל במקום להעביר אלינו, העביר לבני ובתי. ואז אחיינית1 התחתנה והוא התחיל להעביר ישירות אליה, והשנה הוא התחיל להעביר ישירות גם אל אחיינית2. לא התעסקתי עם זה - כי זה עניין שלו. אבל עכשיו כשבדקתי את ההעברות שלו בשנה החולפת כדי לדווח לבתי (ואכן הם קיבלו ממנו מענק יפה בקיץ, סביב בר המצווה של נשמותק, מוזר שהיא לא זכרה את זה) - גיליתי שבנוסף להעברות שהוא ביצע לארבעת נכדיו, הוא גם ביצע העברה גדולה מאד לאחי. הסכום המועבר הוא פי שלושה יותר ממה שהעביר לכל נכד. ונותרתי תוהה קצת לפשר העניין - למרות שבחיים לא אעלה את זה בפניו כמובן. אבל זה מוזר....לא? 

יום שלישי, 5 במאי 2026

מה חורף עכשיו?

נראה כאילו הפכפכות מזג האוויר תואמת להפכפכות של הכתום מוושינגטון..........

אתמול הייתי במקרה בנתניה וירד שם מבול כאילו אנחנו באמצע החורף. יחד עם הרוח המטורפת זה הרגיש ממש סוריאליסטי. 

אצלנו בסך הכל בסדר. 

בששי היתה כאן ארוחה משפחתית מאד מוצלחת עם בתי ומשפחתה המתוקה והורי. אחרי האוכל הנכדים התלבשו על אלומי התמונות מכל השנים ונהנו להיזכר בעצמם בגרסאות הצעירות יותר ובכל הפעילויות הכיפיות שעשינו איתם מאז שנולדו. אפילו חכמוד השתתף, במקום לשבת עם האוזניות והטלפון, וגם ניהל שיחה ארוכה עם T על אופנועים.......

שרי ביקשה לשחק טריוויה ומצאתי להם כל מיני שאלות און ליין, וזה היה ממש כיף. 

כמובן ש-T הכין הרבה יותר מדי אוכל, והם לקחו איתם קופסאות הביתה ואנחנו עדיין אוכלים את השאריות. 

כשהבאתי את הורי מה'אחוזה', כמעט נכנסתי ברוכב אופניים חשמליים שעקף אותח במהירות וברשלנות בדיוק כאשר עמדתי לפנות שמאלה לרחוב שלנו. הוא בכלל לא ראה שאני עומדת ומאותתת שמאלה ועומדת לפנות, והוא גם בכלל לא שם לב שבלמתי בפתאומיות שנייה לפני שהוא חתך אותי וכמעט פגעתי בו, והמשיך לנסוע כאילו כלום. סכנת נפשות הרוכבים האלה. בתל אביב זה קורה כל הזמן, אצלנו ביישוב זה הרבה יותר נדיר, לשמחתי. 

אבא מתעייף יותר בימים אלה, ולמרות שהוא עדיין צלול ומתפקד, רואים שהוא ממש מזדקן. חסרות לו הרבה יותר מילים, והוא שוכח דברים שנאמרו לו. אין מה לעשות, בכל זאת בן 92 ועם לב שהולך ונגמר. 

לפני כמה חודשים הוא התחיל מנוי ב-STING TV ולמרות הסברים חוזרים הוא לא מצליח להסתדר עם ממשק המשתמש ובפועל הם כמעט לא צופים שם בסדרות או בסרטים, רק בטנפליקס. עם אמא בכלל אין מה לדבר על דברים כאלה, היא צופה בתכנים אבל לא יודעת לתפעל את הטלויזיה בכלל. וזה חבל כי יש שם תכנים מצוינים. בשבת ישבתי לערוך להם מצגת קטנה, איך לחפש ולמצוא סדרות וסרטים, להוסיף לרשימת הצפייה ולמצוא אותם אחר כך ברשימת הצפייה, ואיך לראות מה כבר נצפה ומה זמין. מקווה שהם ייעזרו בזה. 

קבעו לאבא בדיקת אקו לב בדיוק ביום החתונה של אחיינית2, ורק כשגיסתי הפצירה בו לנסות להחליף את המועד - כי ברור לכולנו שהוא יהיה גמור אחרי נסיעה לתל השומר והבדיקה הזאת ויש סכנה שלא יהיה לו כוח להגיע לחתונה - הוא התקשר והחליף וקיבל תור כמה ימים אחרי כן. 

בינתיים פתאום המטפלת שלו התחילה לדבר על יציאה לחופשת מולדת, והוא שאל אותי מה דעתי על זה. 

ובכן - מה דעתי? ראשית היא לא נמצאת מספיק זמן אצלו ולא צברה מספיק ימי חופשה כדי לצאת לארבעים וחמישה יום לחו"ל, אז אם היא נוסעת זה יהיה על חשבונה. 

שנית מחליף/ה עולה יותר כסף, אלא אם מסתפקים במחליף ישראלי לכמה שעות ביום - צריך לבדוק אם יש זמין. 

שלישית - אם היא כל כך רוצה לנסוע אולי עדיף לפטר אותה ולחפש מישהי במקומה. יש לי כל מיני מחשבות בנושא, וזה בעיקר תלוי בהורי, מה הם רוצים. הם חושבים שבזמן החופשה שלה הם יכולים להסתדר לבד. ייתכן, אבל אם גם אני אהיה בחו"ל (אם אטוס לבוסטון) ויקרה משהו - הכל ייפול על אחי. והוא לא ממש זמין. בקיצור, אין לי כוח לכל זה. 

א פרו פו חו"ל - שאולי יקרה ואולי לא יקרה, ביקשתי מ'רופאהחדשה' מלאי של תרופות כדי שאם ניתקע בבוסטון בגלל מלחמה, לפחות לא אהיה לחוצה מהעניין הזה. 

שוחחנו עם בת דודי מאורגון לגבי המפגש המתוכנן שלנו בוושינגטון די סי במהלך הביקור שלנו בארה"ב. אם נטוס ואם זה ייצא לפועל, זה יהיה ממש נהדר. הרבה מאד "אם"ים כמובן. 

השבוע שוב יצא לנו להתעסק עם IRS, כשפתאום קבלנו מכתב שבו הם טוענים שחסר להם דיווח שלנו משנת 2022 - למרות ששילמנו מיסים באותה שנה - ולכן הזיכוי שלנו (שמתברר שיש לנו) מתעכב. כמובן שבשנת 2022 עדיין היינו אצל רואה החשבון הקודם הכושל שלנו, ופנינו אליו בניסיון לקבל את כל האישורים שה-IRS דרשו. הוא נפנף אותנו ואמר שהוא כבר לא עובד באותה חברה, והפנה אותנו אליהם. 

פנינו לחברה, שבהתחלה טענה שהוא מחויב לענות לכל הלקוחות שלו לשעבר למרות שעזב אותם (לדעתי הם פיטרו אותו), אבל לאחר ששלחנו להם את התכתובת המחוצפת בינינו - בה הוא התנער לגמרי - הם התעשתו ומייד סיפקו לנו את כל מה שהיינו צריכים. התברר שהפעם הוא דווקא כן ביצע הגשה כמו שצריך, והבלגן דווקא אצל ה-IRS, מה שגם לא מפתיע. בכל מקרה רואה החשבון הנוכחי שלנו קיבל מאיתנו את כל החומר והוא יפנה אליהם ויסדיר - בתקווה - את כל העניין. במצב הנוכחי נשמח מאד לזיכוי כספי בלתי צפוי..........זקוקים לכל גרוש. 

אחרי כמה תלאות T קיבל את האופנוע החדש (הלא חדש) שלו. זה אופנוע משנת 2021 אבל ממש חדש, בקושי נסעו בו. מה שקרה, הוא שכאשר הסעתי אותו לאסוף את האופנוע, הוא לא הניע. מסתבר שאופנועי הרלי נוטים לרוקן את המצבר כאשר הם לא בשימוש, ולכן הם גם מגיעים עם מטען משלהם. T הטעין את האופנוע בבית המוכר וחיכה וחיכה...ואז היתה באזור הפסקת חשמל..........ובסוף ביקש שאחזור לקחת אותו הביתה. המוכר הביא לנו את האופנוע בערב לאחר שנטען לגמרי, וגם העביר לנו כסף לטובת רכישת מצבר חדש....ומאז T מרוצה וכבר נסע כמה פעמים עם האופנוע ושמח וטוב לב. 

זהו, פרט לכך שלמיינקוני היה התקף פרכוס קטנטן השבוע, מה שמזכיר לנו שלמרות הכדורים - הבעייה עדיין שם. בדרך כלל הוא בסדר, לשמחתנו. גם עבורו רכשנו עכשיו מלאי של הכדור, למקרה שניתקע בחו"ל. 

ה"אולי מלחמה" הזה ישגע את כולנו בסוף. 




יום רביעי, 15 באפריל 2026

אובך בחוץ ובפנים

אני מרגישה שהאבק ששורר בכל חדר גם פנימה, לנשמה.

זו השורה היחידה שנותרה מפוסט שלם שכתבתי הבוקר, ומשום מה הוא לא נשמר.... 

מה כתבתי בכלל? האם יש לי כוח לשחזר את כולו? מה רציתי לומר? האם אני זוכרת הכל? 

אולי כתבתי על כך ששבוע עבר מאז הפסקת האש ומאז שבתי והמשפחה חזרו לביתם, אבל זה מרגיש לי כמו הרבה יותר משבוע.

אולי סיפרתי על ביקור של העובדת הסוציאלית של התאגיד של המטפלת אצל הורי, והניסיונות שלנו לגרום למטפלת להבין שאמא שלי היא בעלת הבית ושצריך לכבד גם אותה, לא רק את אבא ואותי (שאותי היא רואה כסוג של סמכות). 

ודאי סיפרתי על הביקור שלנו אצל בתי בבית והמפגש המהנה עם הנכדים, אליהם התגעגענו מאד וגם הם אלינו. איך עזרתי לשרי להכין המווווון שיעורי בית, חיבקתי ארוכות את נשמותק, שהתמסר לזה בשמחה, והקשבנו לצלילי הגיטרה החשמלית של חכמוד ונהננו מאד. אפילו את חתני הספקנו לפגוש כשחזר הביתה, רגע לפני שעזבנו.

קבעתי סוף סוף תור לאמא לרופא אף אוזן גרון - לא מאמינה שהיא תסכים שהוא ישלח אותה לבדיקת שמיעה (אבל אולי?) אבל אולי לפחות הוא יוכל לעשות לה ניקוי אוזניים ואולי זה יעזור קצת? היא פשוט לא שומעת כלום! 

לבתי יש בשבוע הבא סוף סוף בדיקה שקשורה לבעיית השמיעה שלה, אז אני מקווה שגם בתחום הזה הדברים יתקדמו.

מקווה שזכרתי לספר שנפגשתי עם 'מחברת', ושהיא נשמעה מאד אופטימית לגבי סיכויי ההחלמה של בתה - למרות שהדרך עוד קשה וארוכה. זה היה משמח. 

באמת שאינני יודעת מה יהיה במדינה, גם מבפנים וגם מבחוץ, אז אני כרגע מסרבת לדבר על זה. 

יום השואה היה עצוב ואמיתי עבורי, כמו בכל שנה, וכרגע מתקרב יום הזיכרון שנהיה כבד מנשוא בשנים האחרונות. וזה בלי שיש לי אובדן מיידי במשפחה. לא יכולה אפילו לדמיין מה עובר על המשפחות. על יום העצמאות אני לא מדברת בכלל, לא מתכוונת לצפות בשום טקס שממש נגנב מאיתנו, האזרחים, לטובת המקורבים. בושה וחרפה.

אה, כן היה עוד משהו שסיפרתי עליו, לגבי הצ'לו שלי עתיק היומין (נו, טוב, רק משנת 1972) שהחלטתי סוף סוף למכור. נראה אם יהיה לו קונה...לא רואה הרבה ביקוש לכלי הזה. 

ועכשיו אבק מכסה את החוץ ואת הפנים - למרות שברגעים אלה ממש העוזרת החביבה שלי עמלה על נושא הפנים - ובעצם ככה התחלתי את הפוסט הזה...........אז כך אסיים. 


יום שלישי, 16 בדצמבר 2025

חנוכה עצוב

הטבח בסידני בדיוק בנר ראשון של חנוכה הכניס אותי לדכדוך עוד יותר גדול מהרגיל. 

כן, הכתובת היתה על הקיר, כן היו אזהרות..... והנה, אירוע כל כך יפה וחביב, הדלקת נר חנוכה ראשון על חוף הים - כי בחצי הכדור הדרומי זה קיץ עכשיו - מאורע שמתרחש בכיף כל שנה, הפך לאירוע אכזרי עצוב ומדמם. 

יש רוע בעולם. נכון שכאשר מחטטים קצת לעומק אפשר למצוא אצל כל "מחבל" כזה סיבות אישיות פסיכולוגיות מדוע בחר בדרך הזו.......אבל בסופו של דבר הביטוי של כל זה הוא רוע. 

ולא, אין באמת מקום "בטוח". לא בישראל, לא בשום מקום. והטרור השיג בדיוק את מטרתו - ממשלת אוסטרליה ביטלה את כל האירועים של חנוכה באוסטרליה השבוע ובתי חב"ד יוותרו סגורים. הרי זה בדיוק ההיפך ממה שהייתי מצפה מהאוסטרלים לעשות. הם היו צריכים להגיד - צאו, תחגגו, תראו להם ששום דבר לא יעצור אתכם - ואנחנו לוקחים על עצמנו להגן עליכם. אבל לא........

בעולמנו הקטן והאישי השבוע שרי המשיכה להיות חולה, כולל דלקת באוזן וקבלת אנטיביוטיקה - כי זה מה שתמיד קורה לה כשהיא חוטפת וירוס כלשהו - למה למה למה לא עשו לה ניתוח כפתורים? ....לדעתי עדיין אפשר. אבל משום מה הם מעדיפים בכל חורף להעביר אותה את הסבל המיותר הזה. 

בכל מקרה בתי נדבקה ממנה וגם היא בילתה את הימים האחרונים עם חום במיטה. שרי כבר הבריאה ובתי התחילה להתאושש ואז נשמותק העלה חום ונשכב גמור במיטה. בתי טוענת שזה בוודאות שפעת. אפילו לא טרחתי לשאול אם הם התחסנו, כי אני די בטוחה שלא.

כיון שהורי החליטו גם הם שלא בא להם לצאת מהבית, אז היה לנו ערב ששי שקט לעצמנו. זה דווקא נחמד לפעמים. צפינו בסרט בשם "מהלכת באפילה" בנטפליקס, אודות המחתרת הבאסקית בספרד לאחר נפילת פרנקו. אנחנו אהבנו, למרות שראיתי אחר כך שאין לו ציון גבוה ברשת. 

היה השבוע איזה רגע לא נעים עם המטפלת החדשה של אבא שלי, שלא רצתה לקחת חופש בחגים. עובדים זרים בסיעוד נדרשים לבחור עד תשעה ימי חג שנתיים שבהם מותר להם לצאת לחופש בלי להוריד להם ימי חופש על כך. מצד שני, אם הם עובדים ביום הזה יש לשלם להם כמו בשבת - 150%. המטפלת הקודמת שמחה מאד לקחת חופש בחגים שלה, ואף "שיחקה" עם התאריכים (בניגוד לעצתי אבל בהסכמתו של אבא) והיתה יוצאת לחופש כשנוח לה, ולא בחג עצמו. מילא, להורי זה לא הפריע. בכל מקרה הנוכחית גם ככה מבואסת מכך שאינה עובדת בשבתות - כל מה שהיא רוצה זה כמה שיותר כסף, כדי לשלוח הביתה למשפחתה. וזה מובן. אבל אבא שלי לא ממש רצה לשלם לה על תשעה ימי חג........

בסופו של דבר אבא החליט שתשעה ימים של 150% שכר בשנה זה עדיין הרבה פחות מאשר לשלם את כל השבתות....ושהוא מרוצה ממנה מאד וחבל לו להפסיד אותה, אז נכנע. ככה זה היום, חסרים עובדים זרים טובים ואלו שישנם יכולים פחות או יותר לדרוש מה שהם רוצים. 

בגיזרת הבריאות אבא חלש אבל נראה שהגב הפסיק לכאוב ומידי פעם הוא כן מצליח להתעמל קצת. בנוסף אין לו שום בעייה להתעסק כרגיל עם המחשב, לשמוע את הפודקסטים שלו, לצפות בסרטים וסדרות עם אמא.....השיגרה הברוכה שלהם. וטוב שכך. 

ביקרנו אצלם בשבת בבוקר. כמובן שהצלחתי להיכנס עם אמא לויכוח על מדוע היא מסרבת ללכת לבדיקה אצל רופא אף אוזן גרון כי היא כבר ממש לא שומעת כלום. ניסיתי להציע לה שאולי, כמוני וכמו אחי, יש לה גם הצטברות של שעווה, שהניקוי שלה הוא פשוט יחסית ואולי זה יעזור קצת. נכון שהיא באמת מתחרשת, אבל חלה כזו התדרדרות בזמן כה קצר - שאני חושדת שלא סתם התחרשות. על מכשיר שמיעה היא בכלל מסרבת לשמוע. אני מצרפת את זה לשיעול הכרוני שגם בו היא מסרבת לטפל.......וקבלתי אמא עצבנית והודפת. למחרת היא התנצלה, כדרכה. "אני חרא של בן אדם, נכון?" היא פתחה את שיחת הטלפון היומית שלי אליה. כן, ברור, צחקתי איתה. הבנתי - עלי לעזוב אותה לנפשה. היא הצליחה להגיע כמעט לגיל 94 ...מי אני שאנדנד לה? 

התבאסתי השבוע גם ממספר התקפים שהיו ל-T השבוע, בניגוד לשבועות האחרונים שהיו יחסית ללא התקפים או עם התקפים קלים. אני תוהה אם יש גם פן נפשי להתקפים האלה.........התקף חזק....ואז שניים בינוניים יום אחרי יום...אז מה עשינו בזה? מדוע המטפל מכריז שיש שיפור רציני במצב הגוף? 

לעומת זאת מיינקוני בלי התקפים כבר מעל לשבוע. די בטוח שזה בזכות הכדורים שהוא מקבל. הלוואי שזה באמת מה שיעזור לו. 

חברתי 'אורה' ששברה את עצם הירך עברה עוד ניתוח השבוע, "רה קונטרוקציה" היא אמרה שזה נקרא. גיבורה הבחורה הזאת. אני מקווה שהפעם ההחלמה והשיקום שלה ישאו פרי. 

בינתיים גם T וגם אני התחלנו ללמוד יוונית דרך אפליקצית DUOLINGO. האמת שזה נחמד מאד ואנחנו מתקדמים יפה. 

מצד אחד קשה להתרגל לכתב, ששונה כמובן מהאלף בית הלטיני אליו אנחנו רגילים, אבל מצד שני יש הרבה מילים שנשמעות מוכרות, כי מסתבר שהיוונית היתה הבסיס ללטינית ולטינית היא הבסיס לרוב השפות שאנחנו מדברים (שאינן עברית). אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית.....כמובן שלא הונגרית. הונגרית זה משהו אחר. דומה אולי רק לפינית. 

עוד תחביב שבינתיים אני מצליחה להתמיד בו זה לימוד נגינה על פסנתר. הורדתי אפליקציה בשם SIMPLY PIANO ואני משתדלת לנגן בכל יום, לפחות עשר דקות אבל בשאיפה לחצי שעה.

לאחר שהתייאשתי מהנגינה בצ'לו ובגיטרה - בהם ניגנתי בצעירותי - בגלל המצב של הכתף שלי, החלטתי לנסות את הפסנתר - שאמנם לא מקשה על הכתפיים אבל התברר שלא פשוט לי עם הגב. כדי לא לוותר גם על זה, אני לובשת חגורת בטן בכל פעם שאני מתיישבת לנגן וזה מאד עוזר. 

למרות שלכאורה למדתי לנגן על פסנתר בילדותי ואני גם קוראת תווים, החלטתי להתחיל עם האפליקציה ממש מהבסיס, ואני מאד נהנית. 

אני מתקדמת בספר "טיפול בשתיקה" ועדיין לא יודעת לומר אם אני ממליצה עליו או לא. אעדכן בהמשך. 

שוחחנו עם בת דודי מאורגון בסוף השבוע - וואי, היא מופיעה יותר ויותר בבלוג ואולי הגיע הזמן שאמצא לה כינוי? - היה כיף כרגיל לדבר ולהתעדכן וגם לתכנן להיפגש מתי שהוא ביוון. ואז התברר שבמאי, באזור התאריכים שאנחנו בדרך כלל מבקרים אצל בני, הם יהיו כמה ימים בוושינגטון (די.סי) בביקור אצל בתם, שעובדת עבור איזה סנטור/ית (לא זוכרת מי עכשיו בדיוק). תוך כדי שיחה גילינו שגם בנו של בן דודי מאוסטרליה (אחיה) יפגוש אותם שם, לאחר שייסיים התמחות בת שלושה חודשים בחברה בתחום הרובוטיקה בטקסס. אז אולי נצטרף אליהם שם גם אנחנו........

שריתה מתאוששת מניתוח העפעפיים שלה וכרגע אם לא יחול שינוי אנחנו מתכננים לטוס איתם לבית ביוון באמצע ינואר. בנוסף הזמנו טיסות בסופ"ש של יום העצמאות לבלות בבית ביוון עם בתי והמשפחה. הטלתי על בתי ועל בני משימה לסכם ביניהם מתי מתאים להם להיפגש שם בבית ביוון בקיץ, כדי שנוכל לשריין את התאריכים האלה (ולא להשכיר אותו במועד זה). שותפנו ושריתה הזמינו טיסות לעצמם ולבת והארוס שלה לבלות שם בפסח. הם מקווים שגם הבן יוכל להצטרף אליהם אבל הוא בצבא ולא יכול לדעת מראש אם הוא יהיה פנוי בתאריכים האלה. 

בכל שאר הזמן אנחנו מקווים להשכיר את הבית באתרי השכרה לטווח קצר כמו AIRBNB, VRBO, BOOKING ועוד - ו-T עובד חזק על הנושא הזה. מה שחסר הוא בעצם צילום מקצועי של הבית, אותו נעשה לאחר שנסיים לעצב אותו. בתקווה שזה יקרה במהלך הביקור שלנו בינואר. אפשר לומר שכל מה שהזמנו לבית כבר הגיע, פרט לכמה פריטים חסרים מאיקיאה, שאותם פשוט בקשנו לבטל ולקבל עליהם החזר כספי, ונקנה אותם בנפרד במקום אחר. 

T בודק כרגע אופציה להוסיף חימום לבריכה, כך שניתן יהיה להשתמש בה גם בעונות המעבר. האמת שאני זוכרת שגם בקיץ המים בה היו קרים, גם כשבחוץ היו 40 מעלות. 

לבסוף, בתי וחתני הבינו שהם לא מצליחים כרגע למכור את הדירה שלהם, ובעוד חודשים ספורים הם כבר אמורים להיכנס לדירתם החדשה - אז הם קיבלו החלטה לקחת עוד משכנתא, לשלם כבר עכשיו כמעט את כל היתרה שהם חייבים לקבלן, ולקבל אורך נשימה להמשיך לנסות למכור אותה לאחר שיעברו דירה. הם חושבים אפילו להשכיר אותה בינתיים. נראה לי שיהיה להם קל יותר להשכיר אותה מאשר למכור אותה. 

הבעייה הגדולה היא כמובן שאם הם לא ימכרו אותה בזמן הם יצטרכו לשלם מס רכישה רציני ביותר - שאין להם. לדעתי על פי החוק היבש הם כבר עכשיו צריכים לשלם את מס הרכישה, כי כתוב שצריך לשלם אותו עד שנתיים מתאריך חתימת החוזה על הדירה החדשה. אולי בימינו מאפשרים לרוכשים יותר זמן......אין לי מושג. 

בכל מקרה אנחנו עשינו חשבון בכמה כסף אנחנו יכולים לעזור להם בכל חודש בינתיים, ונתחיל להעביר להם אותו כבר בחודש הבא. זה אמור להקל......

אז זה מה שקורה איתנו בימים האחרונים........כרגיל מתמקדים בדברים הטובים ובדברים שיש לנו עליהם שליטה, כי כל השאר.................

ועדיין נותר בעזה חטוף אחרון.........רן גואילי. לא נשכח אותו. 

יום שישי, 21 בנובמבר 2025

חזל"ש

מפה לשם עבר כבר חודש מאז שחזרנו מארצות הברית. 

לא אדבר על כל מה שקורה בארץ (או בעולם) כי ...עדיף שלא אדבר. 

גם על המצב במשפחה של חתני לא אדבר - רק אומר שכבר היה ה"שלושים" של האבא ולא נראה שמשהו השתנה...ויש חשש גדול שייווצר (אם לא נוצר כבר) קרע בלתי הפיך בין האחים/אחיות....אוף. 

בגזרת הבריאות שלנו - החלמנו לגמרי מאותו וירוס מרושע, T היה כבר פעמיים אצל המטפל מומחה הכאב, ובינתיים סבל מכמה התקפים קלים ואחד בינוני. נראה מה יהיה הלאה. 

בתור טלפוני עם 'רופאהחדשה' T הבין שתוצאות בדיקות הדם שלו תקינות לגמרי בעצם ואין לו כרגע מה לדאוג. הוא קבע תור ביקורת אצל הפרופסור, אבל אין לנו ציפיות לרעיונות חדשים או פריצות דרך משמעותיות מהפגישה הזאת. 

מיינקוני ממשיך גם הוא לפרכס כל כמה ימים, וכמו "אבא" שלו T, לפעמים זה קל וקצרצר ולפעמים יותר משמעותי. מתוקי מסכני. 

כרגע T ושותפנו נמצאים ביוון ומסדרים את כל הקשור לבית. 

הם כבר גרים בבית וחלק ניכר מהריהוט, הציוד והאביזרים כבר הגיע והותקן, אבל היו כמה דברים ממש משמעותיים שטרם הגיעו ועוד מעט הם כבר חוזרים...אז זה ממש לא היה מצב אידיאלי. אתמול סוף סוף הם הצליחו לתפוס את חברת המשלוחים, ופתאום התברר שהחברה החליטה, על דעת עצמה, לאגור אצלה את כל הדברים עד שיגיעו כל הפרטים בהזמנה......

היה מתסכל מאד לגלות שדברים גדולים שגם זקוקים להתקנה כמו מקרר, פריזר (אינטגרלים), מדיח, מכונת כביסה ומייבש ועוד דברים רבים "יושבים" אצל חברת המשלוחים כבר מעל לשבוע ושותפנו ו-T מחכים בבית על קוצים בתקווה שהכל יגיע לפני שהם חוזרים ארצה. לאחר שיחת הבהרה נאמר להם שכל מה שכבר הגיע יסופק היום - ומחר הם כבר טסים לישראל. אז אולי שום דבר לא יותקן אבל לפחות זה כבר יהיה בבית.

החדשות הטובות הן שהם מצאו מי שיטפל בבית בהעדרנו - גם מישהי מקומית מהכפר שתבוא לבדוק שהכל תקין וניתן יהיה להיעזר בה עם משלוחים ועם בעלי מקצוע שצריכים להיכנס עבור התקנות או תיקונים, ובנוסף הם גם סיכמו עם מישהו רצינית יותר - מעיר קרובה - שממש תטפל בתחזוקה וניקיון השוטפים, בקבלה של דיירים לכשנשכיר, בטיפול שוטף בבריכה וכו'. שמחתי מאד לשמוע שלאחר משא ומתן והסברים מפורטים של מה אנחנו צריכים ומה אנחנו לא צריכים, הם הצליחו להסכים על התנאים וכולנו יצאנו מרוצים. 

הבנתי משותפנו ומ-T שהכפר "שלנו" הוא כמו קיבוץ וכולם מכירים את כולם והם התחילו להכיר ולהתיידד. אז למשל אחיו של בעל בית הקפה ייתן להם הצעת מחיר לבניית גריל ומטבחון בחצר, ובעל המסעדה על החוף קישר אותם עם זו שתשמור להם על הבית וכן הלאה וכן הלאה. כולם מאד מאד נחמדים ומסבירי פנים וכשאין שפה משותפת נעזרים בידיים ובגוגל TRANSLATE. מקסים. 

הם כל כך נהנים ביוון בכלל ובבית בפרט, עושים הליכות בוקר בזריחה וישנים טוב בבית ואוכלים טוב.......עם כל ההסתייגות שהיתה לי מהפרויקט הזה, נראה לי שטוב שיש לכולנו מקום לנפוש בו קצת לגוף, ללב ולנפש מידי פעם.......המקום הזה נוסך רוגע מעצם היותו.

זריחה בעת הליכת בוקר של שותפנו ו-T

בגזרת המטפלת של הורי שהודיעה שהיא עוזבת את הארץ לאיטליה, נכנסתי לתהליך חיפוש רציני של מטפלות גם דרך קבוצות וואטסאפ שונות וגם דרך שלושה תאגידים שונים. 

מהר מאד הבנתי שהמצב לא פשוט, שהעובדים שכבר בארץ מבקשים שכר הרבה יותר גבוה ממה שהורי משלמים עכשיו, ושכולם מתעקשים לעבוד כל השבתות (שזה מייקר עוד יותר את העניין, וכרגע הורי לא זקוקים לזה עדיין). 

במקביל לחיפושים גם הייתי צריכה כל הזמן להסביר שוב ושוב להורי מדוע הם לא יכולים כרגע לוותר על מטפלת, גם אם אבא לא זקוק לזה כל הזמן (בעיקר כי מהיום למחר פתאום הוא יזדקק ואז לא ניתן יהיה למצוא מעכשיו לעכשיו).

לבסוף בהפניית אחד התאגידים פגשנו מישהי שעל פניו נראית מצוין - הודית בת 40 שנמצאת כבר ארבע שנים בארץ, עבדה בדיור מוגן אחר סמוך לכאן עד שהמעסיקה שלה נפטרה (בגיל 101!), הועסקה בחודש האחרון בדיור המוגן של הורי ואז המעסיקה החליטה שהיא בעצם לא צריכה מטפלת. כלומר, היא כבר ב'אחוזה' והיא פנויה והיא לחוצה לעבוד...אז גם השכר שהיא מבקשת אמנם גבוה אבל לא משמעותית גבוה ממה ששילמנו עד כה, וכרגע היא גם מתגמשת עם השבתות. היא מאד רוצה שבתות, ומבקשת שאולי הורי יתגמשו ויסכימו לעבודה בשתי שבתות לפחות, אבל כשהבהרנו שכרגע הם לא רוצים שבתות בכלל היא לא התעקשה על כך. 

זה כמובן לא אומר שום דבר על מה שיקרה בהמשך - ברור לי שהדברים האלה לא יציבים ותמיד ייתכן שהיא תתחיל לעבוד ותעזוב פתאום או שבכלל לא תגיע ביום שקבענו או שתתחיל לבקש דברים שלא סוכמו........וגם ייתכן שהורי יגידו שהיא לא מתאימה להם. בקיצור - זה לא שאני רגועה עכשיו, אבל אני מלאת תקווה שהעניין הזה קרוב לפתרון ושיהיה קצת שקט בגזרה הזאת, לפחות. 

לאבא שוב כואב הגב - כמו שקרה כבר שלוש או ארבע פעמים בשנים האחרונות - וזה מגביל אותו ומכריח אותו לקחת משככי כאבים על בסיס יום יומי, אבל לשמחתי כאשר מעט פוחת הכאב הוא לא מוותר על הליכות קצרות, לפחות. את שאר חוגי ההתעמלות הוא כמובן זונח כרגע. 

בשבת נסענו למודיעין לבקר בביתו של בנה של 'לונדון', שגם היא ובעלה מבקרים עכשיו בארץ וגם בתה היתה בביקור אצל אחיה למשך כמה ימים לקצת זמן איכות עם האחיינים. היה כיף גדול להיפגש עם כולם. בשבת הקרובה גם יהיה מפגש של בני הדודים (הדור שלנו, בלי הדור הצעיר) בנשר בדירתם החדשה של בן הדוד שחזר מניו ג'רזי ואשתו. אישרתי הגעה בלי לדעת אם T כבר יהיה בבית או לא, והתברר שהוא חוזר כמה שעות לפני המפגש, אז אני מקווה שיהיה לו כוח לנסוע איתי לשם. 

כל אחד מהמוזמנים כתב מה הוא מביא (או יותר נכון - מביאה), וכולם כיוונו למאכלים "מהבית" - מה שהאמהות שלהם היו מכינות. כיון ש-T לא כאן ואני לא מהמשפחה ואני לא מכינה את המאכלים שלהם (ברובם מהמטבח ההונגרי-יהודי), החלטתי לאפות את עוגות השמרים שלי (קינמון וקקאו) שגם הן כבר הפכו למסורת במפגשי בני הדודים של משפחתו של T. 



מה עוד? 

נפגשתי עם בתי ועם שרי באחד הימים בשבוע שעבר והסתובבנו ביחד בקניון בהרצליה, והשבוע קפצתי לבקר אצלם שוב אחר הצהריים וזכיתי גם לבלות מעט עם נשמותק וטיפ טיפה גם עם חכמוד. כל זמן שיוצא לי להיות עם המתוקים האלה זה זמן איכות עבורי. 

הערב אני מוזמנת אליהם לארוחת ששי אז סוף סוף יהיה לי זמן עם כולם. כולל הבנים, כולל חתני. 

בגזרת המפגשים עם חברות הצלחתי להיפגש במהלך השבועיים האלה עם 'שושנה', עם 'מחברת' (פעמיים), עם 'ביוכימיה' (וגיליתי לצערי ש'המהנדס' אובחן עם פרקינסון בשלבים מוקדמים), ביקרתי אצל 'אורה'  בשיקום האורתופדי (כשעוד היינו בבוסטון היא שברה את עצם הירך, עברה ניתוח וכעת מבלה שבועות ארוכים בשיקום) והשבוע סוף סוף גם 'היידי' ואני הצלחנו למרבה שמחתנו להיפגש. 

אני יודעת שאני חוזרת על עצמי אבל המפגשים האלה עם חברות וחברים ועם המשפחה שלי הם התזונה הטובה ביותר לנפש וללב שלי. 

א פרו פו תזונה - שוב יש לי ימים שבהם ממש (אבל ממש!) מתחשק לי לאכול שוקולד.........אני אחר כך מתרגזת על עצמי כי עד שהצלחתי יפה כל כך לרדת את כל מה שעליתי בקיץ...ממש לא מתאים לי לחזור למצב הזה שוב. אבל ...זה מה שקורה כרגע במציאות. מקווה שאצליח להתגבר על החשק בהמשך.......

ובנימה אופטימית זו נראה לי שאסיים את פוסט העדכונים הארוך הזה...............


יום שני, 13 בינואר 2025

אכזבה לא מפתיעה

 לצערי גולת הכותרת של הפוסט הזה היא: ההתקפים של T ממשיכים. 

אכן צדק 'ד"ר בקע' המנתח כשיצא מן הניתוח ובישר לי ול'שותפנו' שכיון שלא מצא את המצב שחשב שימצא כשפתח את T, אז לא תיקן את מה שחשב שדורש תיקון אלא פשוט את הבקעים עצמם, ואין לו מושג ממה נגרמים ההתקפים ולכן אינו חושב שהניתוח יפתור אותם. 

צדק גם הפרופסור כשאמר שאינו חושב שהבקע גורם להתקפים, אבל צדק גם שלא התנגד לביצוע הניתוח, כי את הבקעים הגדולים האלה צריך היה לתקן בכל מקרה. ואגב אף אחד לא מדבר על זה, אבל עצם העובדה שנוצרו הבקעים האלה בעקבות ניתוח הוויפל הגדול ש-T עבר לפני שלוש שנים, זוהי תעודת עניות לכל הפחות למי שתפר וסגר את T בתום הניתוח ההוא. וזה לא היה הפרופסור. הוא לא נשאר לשלב הסגירה, למרות תחנוניי. אז אין לי מושג למי לבוא בטענות.

כך או אחרת T חווה כבר שני התקפים, האחד בינוני והאחד קל, יום אחרי יום, והסאגה נמשכת. התאכזבתי מאד, הוא התאכזב פחות, כי הבין שזה כנראה ימשיך. 

עוד אכזבה לא מפתיעה השבוע קרתה כשאבא קיבל את מכתב הדחייה ממשרד הפנים לגבי הארכת הויזה של המטפלת. זה היה צפוי, כאמור, והתאגיד כבר הגיש בקשה נוספת במסגרת "צו השעה" (שנוסד בעת הקורונה אבל מיושם גם בגלל המלחמה) ועכשיו נחכה לראות מה נקבל על זה. 

הפתעה נעימה קרתה כאשר אמא התחילה לדווח על יחסים ממש טובים שהחלו להתפתח בינה לבין המטפלת, שבהתחלה נראה היה שמנסה לדחוק את אמא הצידה לא רק בכל הקשור לטיפול באבא אלא בכלל בכל ניהול הבית. זה לא קרה מעצמו, ניהלתי שיחה טלפונית בנושא עם המטפלת במהלך סוף השבוע כשהיתה בחופש. הסברתי לה שהיא בוודאי לא מתכוונת לכך אבל שאמא נפגעת ממנה ומהרצון שלה לעשות הכל בבית, הזכרתי לה שבכל זאת זה הבית של אמא, והפצרתי בה לנהוג בה ביתר עדינות, גם כשהיא מאד מאד רוצה לעזור. במהלך השיחה ניכר היה שהמטפלת לא ממש מבינה מה אני רוצה ממנה, אבל עובדה שבעקבות השיחה היחס אל אמא השתנה. בין אם היא הבינה באמת ובין אם היא פשוט מנסה להיות בסדר איתי, משהו טוב קרה באופן מיידי, ואמא - שלא יודעת על קיום השיחה הזאת - דיווחה שהיא לא יודעת איך ולמה, אבל היחסים בינה לבין המטפלת השתפרו פלאים. וטוב שכך. 

אמא שלי חוגגת היום יום הולדת 93, יחסית בבריאות טובה מאד אבל במצב רוח ירוד כמובן, ובתת משקל משווע - שאליו היא מודעת ומנסה לאכול יותר וגם שותה INSURE פלוס...יחד עם אבא שגם בקושי מצליח לאכול. 

הנכדים שלי ממשיכים להיות חולים, כאשר נשמותק כבר בסדר אבל חכמוד ממש לא - כך שעדיין לא הצלחנו לראות אותם, מאז שהיינו אצלם לכבוד יום הולדתו של חכמוד. 

בבוסטון חגגו לקיקה יום הולדת 3 עם הילדים מהגן - לאחר שהחגיגה נדחתה בשבוע, כשגם הם כולם היו חולים במהלך חגי חנוכה, חג המולד והשנה האזרחית החדשה. למרות שבחוץ השתוללה סופת שלגים, כמעט כל ילדי הגן הגיעו למסיבה, שהיתה מאד מוצלחת, וקיקה היתה בעננים. 

השבוע הצלחתי להיפגש עם 'מחברת', וישבנו בשמש החורפית על כוס קפה ושוחחנו לנו בנחת, זה היה ממש טוב. 

סיימתי את הספר "מי שסוכתו נופלת" - שהיה טוב, גם אם מעציב מאד. 

התחלתי לקרוא את THE SAFEKEEP באנגלית מתורגמת מהולנדית מאת סופרת לא מוכרת בשם Yael van der Wouden, שזהו סיפרה הראשון. אמא קראה והמליצה..........נראה איך זה יהיה. 

סיימנו סידרה מצוינת בנטפליקס בשם "אדמה סוררת" (AMERICAN PRIMEVAL). אמנם אלים מאד אבל עשוי מצוין, ומראה את התקופה הזאת בהיסטוריה, קצת לפני מלחמת האזרחים בארה"ב, באזור ספר (מדינת UTAH בעיקר) שבעיקר שולטת בו אנרכיה מוחלטת. רואים את המלחמה שננטשה בין צבא ארצות הברית לשבטי הילידים השונים וגם למורמונים שניסו להשתלט על האזור ולהקים מדינה עצמאית משלהם. בין היתר רואים עד כמה המורמונים, שמציגים את עצמם לכאורה כשוחרי שלום, לפחות בתחילת הדרך לא היו כך כלל וכלל. 

החדשות קשות לי מנשוא עכשיו, מפחדת לקוות שאכן תצא לפועל עיסקת חטופים......מפחדת שהיא תתפוצץ, שהיא תהיה חלקית מדי ותידון חלק מהם למוות...מפחדת מהמשך התהליכים האיומים שמתרחשים בפוליטיקה הישראלית...מפחדת באופן כללי.