עדכונים

זמני או לא, הבוקר ישראבלוג לא זמין - ובמקומו מקבלים את הדף הראשי של רשת 13.
באתי להגיב על אחד הבלוגים שאני עוקבת אחריהם, ו.....אין אפשרות.
אני יודעת שזה קרה כבר כמה פעמים ושכעוף החול האתר בכל פעם חזר לתחייה, אז לא מספידה אותו עדיין (מה גם שהודיעו שהוא עבר לידי הבלוגרים וימשיך באופן כזה או אחר בעתיד הקרוב).

סוף סוף הגיע התור שנקבע לי לפיסיותרפיה (אי אז ביולי) ועם הרבה התלבטויות הלכתי.
האמת שהופתעתי.
לאחר שאלון קצר לגבי הכאבים שלי ושיחה עניינית על היסטוריית הכתפיים שלי, הפיסיותרפיסטית התחילה להסביר לי בדיוק מה קורה שם בתוך המפרקים שלי ומדוע, הסבירה לי המון דברים שלא ידעתי על היציבה, והתחילה להדגים לי ולתת לי תרגילים לחיזוק שרירים (שלא ידעתי שהם קיימים) וגם הדרכה כיצד לבצע פעולות יום יומיות (למשל - לשבת ליד המחשב!) כדי למנוע את הצביטה החוזרת של הגידים שגורמת לי שוב ושוב לדלקות.
זה היה מאיר עיניים, ממש. עשרים שנה של דלקות חוזרות בכתפיים ומעולם אף אחד לא הסביר לי את העניין הזה.
יותר מכך - חלק מהפיסיותרפיסטים ואוסתיאופתים שטיפלו בי ונתנו לי תרגילים (אותם עשיתי באדיקות עד לפני שנה, כשחטפתי את הדלקת האיומה ההיא בכתף ימין) הנחו אותי לעשות פעולות שמזיקות לי, לא רק שלא עוזרות. מוזר.
אז לא שעכשיו בן לילה הכל בסדר - קשה ליישם את מה שהיא לימדה אותי.
בינתיים הצטרפתי לקבוצה מודרכת אצלה פעם בשבוע, שבה אני (ועוד כמה אנשים) מבצעת את התרגילים שהיא נתנה לי, היא משגיחה ומוודאה שאני עושה אותם נכון, ובכל פעם מוסיפה לי עוד.
מקווה לטוב.

במקביל חזרתי ליותר פעילות אירובית מאז סוף השבוע, מקווה שגם זה יעשה לי טוב.

ביליתי הרבה עם הנכדים בסוף השבוע שעבר, מתיקות בהתגלמותה ממש.
'נוקת' "חנכה" את האמבטיה שקניתי עבור 'תינוקי' ביום ששי, ונראה שהיא מאשרת שכיף להתקלח אצלנו.

ועכשיו כבר סופרת לאחור להגעתו של הבן עם הכלה ו'תינוקי' ביום ראשון הקרוב.

שוב טילים על ישראל - הפעם מצפון...
ועדיין הרוח היבשה המזרחית המעצבנת הזאת (רק קרה במקום חמה).......

ואף מילה על המצב הפוליטי

עדכונים שוטפים

ושוב מקבלים את הדף הזה כשמנסים להיכנס לאתר ישראבלוג:

ותודה לטליק שהפנה את תשומת לבנו.
אני מניחה שמדובר בנפילת שרת או תקלת תקשורת - ולא סגירה סופית של האתר - אבל אין לי מושג מדוע אני מניחה כך.

אני רק יודעת שזה קורה שוב ושוב ואין לי מושג מדוע ואם יגיע היום שבו הוא ייפול ולא יעלה שוב.
אני לא כותבת שם כבר שנתיים, לדעתי, אבל כן קוראת עדיין אצל בלוגרים אהובים - ומנצלת הזדמנות לקרוא להם עכשיו שוב להעז ולפתוח בלוג בפלטפורמה אחרת ולהמשיך לכתוב.

ולא שבפלטפורמות אחרות אין תקלות, אבל לפחות נראה שיש להן אבא ואמא ועתיד....
ומי שיזדקק לעזרה טכנית אשמח לעזור ואני לא היחידה.

זהו לגבי זה.
מעבר לכך בימים אלה אני סוג של אלמנת קש,. T בעלי היקר נסע לו לאיי המלדיבים לשבוע של צלילות. שבוע שלם על ספינת מחקר עם מדענים ששמו פעמיהם לאזור שוניות שלא ביקרו בהן חמש שנים, ואין לאף אחד מושג מה ימצאו שם. בנוסף למדענים הצטרפו גם כמה תיירים, ביניהם ששה מישראל - כולל T וחבר שלנו ואשתו ואחד מבניהם - ונראה לי שזו תהיה חוויה בלתי נשכחת עבורם.

כבר הספקתי לקבל ממנו כמה תמונות........

כיון שלא רק שאיני צוללת אלא איני מסתדרת מי יודע מה גם עם שייט בכלל (לא שלא עשיתי זאת, בגלפגוס וגם בים התיכון, אבל אני סובלת ממחלת ים ובאמת אין לי מה לחפש בסוג כזה של חופשה) שלחתי את T שייהנה בלעדיי, ובינתיים דווקא נחמד לי לבד בבית.

אתמול אספתי כרגיל את הנכדים מבית הספר - וזכיתי להסברים מעמיקים מחכמוד לגבי היטלר והשואה (לשמחתי הוא לא לגמרי מבין מה היה שם, וזה לגמרי בסדר - יש זמן עד שיתוודע לזוועות לאשורן), ומשום מה מחכמוד שמעתי על ההתנקשות ביצחק רבין - אין לי מושג באיזו מסגרת סיפרה להם המורה על יגאל עמיר ועל הרצח עצמו, בפרטי פרטים.

חכמוד היה די מצוברח - לא לגמרי היה ברור אם קרה משהו בבית הספר או שאינו מרגיש כל כך טוב - אבל הצלחתי מהר מאד לשמח אותו עם הרבה תשומת לב ופינוקים קטנים, והשניים לגמרי כיסחו אותי במשחק קלפי רביעיות, וגם נשארתי לאכול איתם ארוחת ערב (כי חתני התעקש ש"אין לי אל מי למהר הביתה").
וגם היום אני מוזמנת לארוחת ערב אצלם, וגם הורי מוזמנים.
אמא שלי מחתה ("מה פתאום? רציתי להזמין אותך לארוחת ערב אצלנו!") אבל לא הואילו מחאותיה. אאסוף אותם לפנות ערב ונסע.

מה שכן, הבהרתי לכולם שטוב לי ונחמד לי לבד, וגם אם אשמח להיפגש ולבלות עם ילדיי ונכדיי והורי....טוב לי גם להיות עם עצמי, ויש לי גם חברות ששמחות שיש לי יותר זמן פנוי השבוע, ובבקשה להבין זאת.

בינתיים אתמול הספקתי לראות את הפרק עוצר הנשימה של "משחקי הכס", להתקדם גם ב"הגשר" עונה שלישית (מעולה) ו"להרוג את איב" עונה שנייה (דבילי אבל נחמד) וגם בספרה של מירה מגן "אחותו של הנגר" שהמליצה לי עדה. בינתיים ממש נהנית.

את "האחרות" (שהרה בלאו) לא ממש אהבתי. קראתי בנשימה עצורה עד הסוף, בעיקר מסקרנות, אבל הכתיבה לא הלהיבה אותי וגם העלילה לא באמת.

הבוקר הסתערתי על מטלות בבית (בישולים לעצמי, כביסות וגיהוצים) וגם כמה סידורים.
נכון שבששי בבוקר עמוס בכל מקום וקשה למצוא חניה, אבל אני מוצאת שיש איזה קסם באווירת ההמונים הזאת, בדוכנים שצצים מחוץ לקניון ובתוכו.....היה לי נחמד דווקא.

ואל השנ"צ שלי הצטרפו שני החתולים, שדווקא נראו מרוצים מזה שיש הרבה יותר מקום על המיטה........

ביום שאחרי

בתי התקשרה הרגע ושאלה אם אני מחזיקה מעמד.
היא התכוונה כמובן לעובדה שבני וכלתי טסו אתמול הביתה לבוסטון.
"אני בסדר גמור" אמרתי לה והתכוונתי לזה. "איזה קוּלִית" היא אמרה ונימה של פליאה קלה בקולה.
כזאת אני.
אוהבת מאד, עד עמקי נשמתי. מתגעגעת בכל נימי נפשי. אבל לגמרי בסדר עם המציאות כפי שהיא.
הם חיים שם ואנחנו פה.
כל עוד הם בסדר - מאושרים, מאוהבים, מתפרנסים, מגשימים את שאיפותיהם וחלומותיהם - אני בסדר.
גם איתה, עם בתי, אני ככה.
אני לא מההורים האלה של "נו, מתי רואים אתכם?" כלומר כן - מאד אוהבים לראות אותם, להיות איתם, לארח אותם ולהתארח אצלם - לבלות ביחד, איתם ועם הנכדים - אבל אם יש להם תכניות אחרות - לבד, עם חברים, עם המשפחה שלו - אין לי בעייה עם זה.
אולי משום שהם באמת יוזמים הרבה מפגשים איתנו, ואני לא צריכה לרדוף אחריהם כדי להיות איתם.
ואולי זה בדיוק ההיפך - עובדת היותנו הורים "משחררים", מקלה על ילדינו לרצות להיות איתנו. בזמן שלהם. בתנאים שלהם (בתיאום עם התנאים שלנו).

בחמישי הייתי עם T ובני עם חכמוד ונשמותק בחוג הכדורגל. הנכדים היו בעננים שהיינו שם בהרכב מלא. כולנו קיבלנו המון חיבוקים, והם היו במצב רוח נהדר.
בשלב כלשהו ביקש חכמוד "שמישהו יבוא איתו" לשחק בחלק חשוך יותר של מגרש המשחקים (החוג מתקיים בבית הספר שלו, כך שהוא מרגיש שם "כמו בבית"). בני הלך איתו, ו-T ואני נשארנו על הטריבונות לצפות בחוג של נשמותק. לאחר כמה זמן ראיתי את בני חוזר עם חכמוד על גבו "שק קמח", ונעליו של חכמוד בידיו.
התברר שבחשכה החלקית ששררה באזור ההוא של החצר, הם לא שמו לב שמישהו יצק בטון אדום (מה זה בדיוק? ולשם מה?) כנראה זמן קצר לפני שהגיעו, וחכמוד במרוצתו נתקע בתוכו. "דוד XX תציל אותי" שמע אותו בני פתאום צועק, "נתקעתי בבוץ טובעני". בני חש אלי והרים אותו מתוך הגומה המיסתורית, ואז התברר שנעליו של הילד נותרו תקועות בתוך הגומה. אז גם התברר שלא מדובר כלל בבוץ, ושהחומר - יהיה אשר יהיה - אדום ומלכלך עד מאד. בני היה עם נעליים חדשות וסוודר חדש שקנינו לו באותו שבוע....הכל התמלא באדום הזה.
חכמוד נכנס ללחץ שהוא עשה משהו לא בסדר, שיכעסו עליו, שאמו תצטרך "לשלם מיליון שקל קנס" בגלל הנזק שהוא עשה.....
ואנחנו הסברנו לו שלהיפך - בית הספר צריך להיענש על כך שנעשו עבודות כאלה בחצר בה מתקיימים חוגים אחר הצהריים ומשחקים ילדים, בלי לשים שלט ובלי ליצור איזה גידור או סרט סימון כלשהו.
כך או אחרת, T נשאר להיות עם נשמותק בחוג, ובני ואני לקחנו את חכמוד (יחף ורטוב ונסער) על גבו של בני הביתה (מזל שבית הספר קרוב). אני שטפתי אותו ובני ניקה כמיטב יכולתו את נעליו ואת הסוודר שלו. נעליו של חכמוד נהרסו כליל.
האמבטיה שלהם הפכה אדומה לגמרי....ואחרי שחכמוד נשטף היטב והתנגב והתלבש, עוד עמלתי לנקות את הבטון האדום הזה......(כן, למחרת הרגשתי יופי את הגב!).

בששי בערב ארחנו כאן 16 איש לארוחת יום הולדת גם של חכמוד (הוא כבר בן  7!!) וגם של בני (שחגג 34 בשבוע שעבר). בנוסף ל"חשודים המיידיים הרגילים" (משפחתה של בתי ומשפחתו של אחי) נכחו גם הוריה של כלתי (שגם ישנו כאן באותו לילה, ולמחרת נסענו יחד עם הזוג הצעיר לשדה התעופה להיפרד), וגם בן דודי שהגיע משיקאגו עם בתו.
היה ממש שמח, וכמובן ממש טעים.
חכמוד קיבל מתנות יפות, וגם בני,  וגם נשמותק קיבל (כמיטב המסורת המשפחתית) מתנות "ניחומים" לא רעות בכלל. גיסתי (המופלאה, כבר אמרתי?) אפילו הביאה לבתי "מתנת ניחומים" לכבוד יום הולדתו של אחיה.....

אז בשבת, אחרי שהשארנו את בני וכלתי בשדה התעופה, נסענו לקאנטרי. חדר הכושר תמיד מרפא קצת את מכאובי הבישולים/שטיפות כלים/התעסקות עם נכדים.
בצהריים נרדמנו כמו מתים.

היום השלמתי כביסות וסיימתי לסדר את חדרי האורחים - מכינה חדר אחד כבר לבואם של בן דודי ובתו השבוע. הגיהוץ (כבר דיברנו על זה בפוסטים קודמים) יחכה שהגב שלי יחזור לגמרי לעצמו.
במקום זאת יצאתי להליכה לפני הצהריים (חשבתי שהערב יירד כבר גשם אבל עדיין לא הגיע לכאן).
אחר כך כורסת העיסוי פעלה היום במרץ - יש לה תכנית אחת שקוראים לה waist stretch שכשמה כן היא - עושה פלאים לגב ולעמוד השדרה. ממש מותחת אותך........זה מעולה!

הבחינה של בתי ביום חמישי הקרוב, ואני סופרת את הימים/שעות/דקות שהדבר הזה יהיה מאחוריה (ומאחורינו)......
שנת 2017 מסתיימת היום (המהנדס וביוכימיה יגיעו להרים איתנו כוסית בערב). נשאר עוד מלא כיבוד מיום ששי כך שלא צריך לטרוח במיוחד.......

הבנתי מטליק שישראבלוג לא יורד בסוף, ויש תהליך של מאמצים להעביר את האתר לבלוגרים.........
אני בינתיים נשארת כאן - מקווה שגם מי שנשאר בישראבלוג וקרא אצלי שם ימשיך אתי כאן......

מאחלת שנה אזרחית חדשה טובה ופוריה
שנת כתיבה
שנת שלווה ורוגע והתמודדות עם כל מה שעולה
שנת אהבה וחברות ורעות רוח
שנת יושר ואכפתיות
ואם כבר לגנוב מטליק - אז "אני סיימתי, תהיו טובים" 

על עוקבים ומעקבים....בבלוגיה 😉

כבר חשבתי שסיימתי עם פוסטים טכניים ואינפורמטיבים, אבל בכל זאת משהו משך את עיני והיה חשוב לי לומר:

את הבלוג שלי אני כותבת בבלוגגר/בלוגספוט של גוגל בכתובת הזאת ופוסטים חדשים מתפרסמים שם.

בוורדפרס (wordpress) יש לי רק גיבוי של כל הפוסטים הישנים שלי מישראבלוג מהתקופה שטרם התחלתי לכתוב בבלוגגר.

אני אומרת זאת, כי ראיתי שחלק מכם נרשמתם למעקב על הבלוג שלי בוורדפרס, אבל אני לא מפרסמת שם פוסטים חדשים.

עוד דבר - פתחתי בטור הימני של הבלוג שלי רשימת קריאה עם קישור לכל הבלוגים שאני מנויה אליהם בצמוד למועד שבו הם עדכנו פוסט לאחרונה.

וכמובן חוזרת ומזכירה שכדאי לפרסם כל פוסט - לא משנה באיזה אתר כותבים - גם בדף הקהילה בלוגר בשפת הקודש

אז כמו שטליק תמיד אומר: אני סיימתי, תהיו טובים 🤗

כמה עדכונים משעממים על גיבוי הבלוג שלי מישראבלוג

בזמן כלשהו באמצע הלילה אתר ישראבלוג חזר לחיים, באופן זמני כמובן - עד לסוף החודש.
ניצלתי את ההזדמנות קודם כל להשלים את מלאכת ההעתקה הידנית של כל הפוסטים (עד לתאריך שבו התחלתי לכתוב כאן) לבלוג הגיבוי שלי בבלוגגר/בלוגספוט.

היתרון של בלוג הגיבוי הזה - שעברתי ותיקנתי ידנית את כל צלמיות האימוג'יס, ומחקתי וטענתי מחדש את כל התמונות.
זו היתה עבודה סיזיפית אבל לדעתי שווה את המאמץ.
החיסרון - בינתיים - של בלוג הגיבוי הזה, הוא שעדיין אין בו את התגובות - שיחות שחשובות לי מאד שהתקיימו בעקבות פרסום הפוסט, וגם עדיין לא עדכנתי את תאריך הפרסום המקורי של כל פוסט.
השיקול היה כמובן המהירות - לעשות זאת מהר ככל האפשר לפני ש"לוקחים לי" את המקור, את ישראבלוג. את השאר אוכל לעשות בהמשך, אם ארצה, ידנית - בעזרת הגיבויים שיש לי על המחשב וגם בלוג הגיבוי שהקמתי ב-wordpress.

אז אכן בנוסף לגיבוי הידני של כל הפוסטים, בצעתי גם הגירה של כל הבלוג שלי ל-wordpress - בעזרת כלים של wordpress עצמו.
זה עבד יפה וחלק יחסית, מכיל את כל התגובות וגם את תאריך הפרסום המקורי, אבל כמובן שייעלמו כל התמונות כאשר שרת ישראבלוג יירד, ותהיינה גם שגיאות שקשורות לאימוג'יס, כנראה.

דבר שלישי שעשיתי הוא להעלות לבלוג גיבוי נפרד בבלוגגר/בלוגספוט את הבלוג מ-wordpress.
הניסיונות הראשונים שלי לא עלו יפה, אבל בסוף הבנתי שאני מדלגת על איזשהו שלב, וכשעשיתי זאת נכון זה עבד.
את ההנחיות הביא קנקן התה בפוסט הזה, ועוד בלוגרים נתנו הנחיות זהות.
בעקרון מייצאים את הבלוג מוורדפרס ואת הקובץ שנוצר, מחלקים לקבצים קטנים יותר, מסבים אותם לפורמט הרצוי, ומייבאים אותם בזה אחר לבלוג שבבלוגגר.

זה עבד יפה, אלא מה?
קיימת כנראה בבלוגגר/בלוגספוט איזושהי מגבלה, שתוקעת אותי בקובץ האחרון. הכל עלה פרט לאותו קובץ אחרון, שאתמול עוד קיבלתי שגיאה ברורה בנוסח "הגעת למקסימום, נסה מאוחר יותר" והיום הוא פשוט מוציא סדרה של הודעות שגיאה ו"לא יובאו פוסטים". אמר ולא יסף.

מזל שהתעקשתי בכל זאת להעלות את הפוסטים ידנית.
בקיצור - כ"פריקית" של גיבויים ותכניות "ליתר ביטחון" ידועה, יש לי שני גיבויים מלאים של הבלוג הישן, ועוד גיבוי חלקי נוסף. בסה"כ לא רע.

אני יודעת שהבטחתי לאמא'לא הסבר על הוספת מערכת התגובות המצוינת DISQUS לבלוגים כאן בבלוגגר, לא שכחתי.

בינתיים החיים "האמיתיים" מחוץ לבלוגיה ממשיכים כרגיל - ונראה לי שאפסיק להתעסק עם ישראבלוג הגווע ואחזור לכתוב את החיים שלי.........


עריכה:
בסוף כן הצלחתי להעלות את הקובץ האחרון מוורדפרס לבלוגגר...........😂 כך שיש לי שלושה גיבויים מלאים של פוסטים.
זה העלה לי גם את התגובות אבל נראה לי שלא בסדר הנכון (כלומר קודם מופיעות כל התגובות שהגיבו לי, ואחר כך התשובות שלי......כך שלא ניתן ממש לשייך תשובה שלי לתגובה כלשהי 😕)
אבל זה יותר טוב מכלום אז לא מתלוננת.

תקלה טכנית - אתר ישראבלוג נעלם זמנית

לכל מי שניסה להיכנס לישראבלוג היום וקיבל דף של ערוץ עשר במקומו, מדובר בתקלה ולא בסגירה מכוונת לפני הזמן.

טליק בירר מול מאריאט ואז התברר שקרתה תקלה שגרמה לכך שהדף של ערוץ עשר "השתלט" על ישראבלוג. משום מה הם אומרים שייקח 24 שעות לתקן את התקלה, אז צריך להתאזר בסבלנות - אבל מחר ישראבלוג אמור לחזור להיות פעיל עד סוף החודש

כשמזיזים את הגבינה

כמובן שאני מדברת על הספר "מי הזיז את הגבינה שלי?" מאת ספנסר ג'ונסון, שבלי קשר למה אני חושבת על הספר או כיצד הוא כתוב, הפך למטבע לשון המתאר מה קורה כאשר נוצר פער בין מה שאנחנו מצפים מהמציאות לבין מה שקורה בפועל.
בעצם החיים שלנו מתנהלים בתוך הפער הזה כל הזמן.
ורבים מאיתנו (מי יותר ומי פחות) עסוקים בפער, במה היה צריך להיות, מה אמור להיות, ובעיקר "למה?" הדברים הם לא כפי שאני רוצה שיהיו.
כרגע המציאות היא שישראבלוג עומד להיסגר, ומעניין לראות איך כל אחד מבלוגריי האהובים מגיב לכך.

חלק מכם קודם כל דואג למצוא דרך לשמר את כל החומר הכתוב לו בבלוג, ובמקביל מחפש פתרון חלופי בדמות אתר בלוגים חדש. מודה ומתדווה - גם אני בחבורה הזאת (למרות שיש לי "פור" כי התחלתי לפרסם כאן בבלוגספוט במקביל לישראבלוג כבר לפני שנה וחצי, עדיין יש לי כמעט ארבע שנות פוסטים בישראבלוג שחשוב לי לשמור...).

חלק מכם קודם כל מתאבלים, מתעצבנים, נותנים לעצמם להרגיש את הכעס ואת העצב ואת העוול שנעשה לנו בכך שמכבים את האור ומעלימים את החיים שתיעדנו כאן, את הקשרים בינינו (בתגובות), את התמונות שהעלינו, אבל הלבטים שהבענו....

חלק מחכים ש"מישהו" יפתור את זה, שתהיה התארגנות ומישהו יציל את האתר, יעביר את התכנים לשרת אחר או לפלטפורמה אחרת, יעשה עבורנו את העבודה. חלקנו אפילו מוכנים לשלם עבור זה.

וודאי ישנן עוד ועוד תגובות וזה הגיוני ואנושי - ובאמת, כמישהי שכותבת בישראבלוג מעל לחמש שנים ומרגישה שזה בית, שזו קהילה תומכת ומחבקת ולעיתים מאתגרת - קשה לי אפילו לדמיין איך מרגיש מי שכותב כאן מההתחלה.....עצוב 😢

בכל מקרה, לכל אלה מביניכם המתלבטים האם להקים בלוג ב-wordpress או bloger.co.il (שהוא אתר בלוגים ישראלי) או כאן ב-www.blogger.com המכונה גם blogspot......
אני ממליצה על blogspot או blogger (שני G) גם כי הוא יושב על גוגל - לא משהו שעומד להיעלם, ובואו נאמר שאם גוגל ייפול אז הבלוגים שלנו הם הצרה הכי קטנה של העולם.....😉

וגם כי רק כאן (בינתיים) מצאתי את האופציה להוסיף את מערכת התגובות המצויינת DISQUS שניתנת להוספה לבלוג, ומאפשרת מענה ספציפי לכל מגיב :
ב-wordpress וב-bloger.co.il וגם ב-blogger/blogspot ללא DISQUS מערכת התגובות נוראית: או שלא מקבלים חיווי כלל כאשר מישהו מגיב לפוסט, או - אם מסמנים V שרוצים לקבל חיווי על תגובות, אז מקבלים את כל התגובות של כולם. זה מציף את הדוא"ל, ואין לך מושג מתי בעצם ענו לתגובה שלך.

חוץ מזה, אם מישהו לא קרא את הפוסט האחרון של טליק עם עוד כל מיני טיפים מועילים לשמירת תוכן הבלוג שלכם - ממליצה בחום.

יום נפלא לכולם

קישור לפוסט הזה בישראבלוג

המבול ומה שבא אחריו

באמצעות הפוסט האחרון של טליק גיליתי שישראבלוג ייסגר בסוף החודש.
נכנסתי בעצמי וראיתי שזה נכון.
אני אמנם מפרסמת במקביל כאן בבלוגגר כבר שנה וחצי, אבל עדיין יש לי כמעט ארבע שנות תיעוד-חיים בבלוג בישראבלוג, שתיעלמנה במחי הורדת השרת של ישרא.
שנות התיעוד הללו אמנם מגובות אצלי בקבצי WORD וגם HTML - כולל תגובות - אבל פתאום היה לי חשוב שכל הפוסטים הישנים האלה יחיו גם כפוסטים אמתיים באתר בלוגים כלשהו.

אז מאתמול לאט ובאיטיות כמעט סיזיפית אני מעתיקה פוסט אחר פוסט מישראבלוג לבלוגגר - לבלוג חלופי בשם הבנלי "גיבוי של empiarti מישראבלוג"...

את רוב הפוסטים אני פשוט מעתיקה בהעתק+הדבק, וגם טורחת להוסיף בראש הפוסט את התאריך המקורי בו הוא נכתב.
אבל באותם פוסטים שמכילים תמונות או אימוג'יס - מתחוללת תקלה (שלא טרחתי להתעמק באופייה, האמת) - ואז אני ניגשת למלאכה של שמירת התמונה (עכבר ימני + שמור תמונה בשם....) והעלאתה מחדש לפוסט בבלוגר.
וגם מוחקת את האימוג'י ומוסיפה אותו מחדש מבלוגר.
תכל'ס יש הרבה יותר אימוג'יס וסמלים אחרים כאן בבלוגגר.

בינתיים אני עוקבת אחר חברי היקרים מישרא שמתחילים לפתוח בלוגים באתרים אחרים (בינתיים הרבה עברו לכאן), ומנסה לעשות מנוי בדוא"ל אצלם (למרות שלא אצל כולם הבלוג כבר בשל לכך).

למי שמעוניין, יש אתר קהילתי בשם "בלוגר בשפת הקודש" מצוין שבו גם ניתן לפרסם בלוגים מכל פלטפורמה שהיא, וגם יש שם מדריכים מצוינים לגבי הקמת בלוגים חדשים בבלוגגר, הוספת מערכת תגובות מצויינת ונוחה בשם Disqus ועוד.

אני כל כך עסוקה בהיבט הטכני של העתקת הפוסטים ומעקב אחר הבלוגרים האהובים שעוברים לכתוב בפלטפורמות אחרות, שעדיין לא התיישבתי רגע להבין איך אני מרגישה לגבי עצם הסגירה הצפויה של ישראבלוג, בו מצאתי בית בחמש פלוס השנים האחרונות, שהיה כל כך משמעותי עבורי, שקלט אותי - אתם קלטתם אותי - בזרועות פתוחות, בתגובות, ובחום.

עוד אגיע לזה....
בינתיים ייתכן שזה יהיה הפוסט האחרון שאפרסם במלואו בשתי הפלטפורמות, אולי עד הסוף הקרב, פשוט אפרסם בישראבלוג קישור לפוסט בבלוגגר......

ושיהיה בהצלחה לכולנו

קישור אל הפוסט הזה בישראבלוג