‏הצגת רשומות עם תוויות שותפנו ושריתה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שותפנו ושריתה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 29 באפריל 2026

על דא ועל הא

 אז שותפנו ושריתה הצליחו לטוס ליוון והם נהנים מכל רגע. 

מזג האוויר מושלם, ואחרי שביום הראשון הם בילו בבית או בסביבתו, ואף טבלו בבריכה - כן, החימום עובד! - עכשיו הם התחילו לטייל וכיף להם מאד. אני ממש שמחה בשבילם. 

איכשהו התקבצה לי השבוע סידרה מוגברת של טיפוחים עצמיים, שתמשיך כנראה גם בשבוע הבא. השבוע היה לי מסאז' - סוף סוף, מאז לפני המלחמה לא קבלתי עיסוי והשכמות שלי היו ממש זקוקות לזה. 

ביום אחר הייתי סוף סוף אצל הקוסמטיקאית - שנדמה לי שכשנה וחצי הצליחה לחלוף מאז קבעתי איתה בפעם האחרונה. הפעם כבר הקפדתי לקבוע מראש את התור הבא לעוד כמה חודשים, כי......טוב, שנה וחצי בין טיפולים זה מוגזם!

עוד השבוע צפוי לי ביקור תקופתי שנתי אצל גניקולוגית. כאן התעורר אצלי איזשהו חשש, כי שנים הייתי אצל גניקולוג שגם היה מומחה לגיל המעבר והייתי מאד מרוצה מהטיפול אצלו, ועכשיו הוא הפסיק כנראה לעבוד עם הקופה ויש מישהי חדשה שמקבלת אצלנו בסניף - ולא היה לי עד כה ניסיון טוב כל כך עם גניקולוגיות נשים. נראה איך יהיה. 

לא יודעת אם סיפרתי שלאחר שבתי השלימה בשנה שעבר תואר בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, היא החליטה שבשלב הבא היא רוצה לעבור הכשרה בפסיכואנליזה ממש. בתי היא פסיכולוגית קלינית שמתמחה בילדים (אבל לא רק), ולאחר שהבינה שהיא לא מעוניינת בדוקטורט או בהמשך המסלול האקדמי (יש לה כמובן תואר שני), היא החליטה להמשיך את הכשרתה המקצועית ודווקא בכיוון הזה. 

השבוע יהיה לה ראיון קבלה ראשון ללימודים, ולקראת הראיון היא ביקשה ממני שיחת הכנה - מה שנקרא בעגת האימון CLEARWAY. עכשיו נזכרתי שעשיתי לה קלירווי גם לקראת ראיון ההסמכה כשסיימה את ההתמחות ואת התואר השני. זה היה ממש טוב ובעקבות השיחה היא אמרה שהיא די מוכנה לראיון. 

למחרת פגשתי אותה ואת שרי בקניון - נכון, אני לא אוהבת להסתובב בקניונים, אבל אני מוכנה לעשות זאת כדי לבלות קצת זמן איכות עם בתי ונכדתי האהובות. היה ממש נחמד וגם ישבנו לקפה (בתי ואני) וגלידה (שרי). 

בזמן הזה T נסע למרינה בהרצליה ושט עם חבר (עובד שלו לשעבר, שהיה איתנו אצל שותפנו ושריתה ביום העצמאות וסיפר שהוא נרשם למועדון שייט) ביאכטה שכורה. הם מאד נהנו. היתה רוח וים קצת גלי, כמו שהם אוהבים. היתה תקופה שגם T היה רשום במועדון השייט הזה, אני לא זוכרת מדוע הפסיק את המנוי. הוא סקיפר ומאד אוהב לשוט. 

בנוסף השבוע היינו מוזמנים לחתונה של אחיין של גיסתי.

החתונה היתה ביפו, ולקח לנו כשעתיים להגיע, אז למרות שיצאנו מוקדם, יחסית, הגענו ממש לקראת סוף החופה. מצד שני בפוקס מצאנו חניה ביפו העתיקה ממש ליד האולם, בהחלט אירוע יוצא דופן. 

המקום היה יפה והיה נעים להיפגש עם המשפחה. הנכדה של אחי כיכבה שם על רחבת הריקודים. האוכל לא היה להיט וגם היה נורא מעט (במנה העיקרית אפילו לא היו תוספות), מזל שאנחנו לא מהזוללים הרבה. לא ניתן היה כמובן לשוחח כי המוסיקה רעשה, ובאופן כללי אנחנו באמת לא נהנים בדרך כלל בחתונות.

החלטנו לצאת כבר אחרי המנה העיקרית, וזו התבררה כטעות - כלומר, התברר שהיינו צריכים לצאת רבע שעה מקודם יותר או כחצי שעה מאוחר יותר - כי בדיוק כשיצאנו הסתיים איזה משחק כדורגל בבלומפילד והרחובות היו פקוקים עם אוהדי מכבי תל אביב שבדיוק יצאו מהאיצטדיון....אז שוב היו פקקים בדרך הביתה. מילא. העיקר שהזוג הצעיר היו מרוצים. 

לסיום, צפינו בסרט בשם הנפט של שרה שמבוסס על סיפור אמיתי. בכל פעם מחדש מרגיז ומתסכל היחס של האמריקאים לשחורים וגם לילידים (אינדיאנים). נכון שיש דברים שהשתפרו במאה / מאתיים השנים האחרונות, אבל עדיין.......

טוב, לנו יש את הצרות שלנו. 

יום שישי, 13 בפברואר 2026

עדכונים שוטפים

השבוע נפגשתי עם מחברת, שבאמת עוברת תקופה לא פשוטה עם הבריאות של הבת שלה, ואני באמת מקווה שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר. הן גיבורות, שתיהן. בנוסף לדאגות ולליווי ולתמיכה בבת, מחברת והבת שלה שותפות בקליניקה, וכל העומס של העבודה של הבת עכשיו גם נופל עליה. לא פשוט. 

הפענוח של ה-MRI של בתי חזר ללא ממצאים, לשמחתנו, וכעת לדעתי נותרה לה עוד בדיקה לבצע לפני שהיא תחזור לרופת האף אוזן גרון לקבל את האבחון הסופי ואת ההמלצות להמשך. 

בנוסף, ישבתי בוקר שלם עם אבא שלי על התוכנה TURBOTAX - להגשת דו"ח שנתי אמריקאי ל-IRS. אבא שלי מגיש את זה באופן עצמאי שנים, והוא באמת מבין בזה, אבל כבר יותר קשה לו, ומה שהתחיל לפני שלוש שנים כ"חפיפה" כדי שאתמצא ואוכל לתפוס פיקוד במקרה שהוא יפסיק לתפקד, הפך למסורת שאותה אנחנו מבצעים ביחד. אמרתי לו כבר בשנה שעברה שברגע שהוא כבר לא יוכל לעשות את זה אני פשוט אקח את החומר לרואה החשבון שלנו ואשלם לו שהוא יגיש את הכל. אין לי כוח להתעסק עם זה. אבל כל עוד הוא בעניינים, אני עוזרת ומשתפת פעולה. 

גם את כל דיווחי המיסים שלנו בארה"ב וכמובן בארץ בצענו ושילמנו והשלמנו ועשינו V על הפעילות הביורוקרטית הזאת - וההוצאות האסטרונומיות. אני אוהבת כשאנחנו מסיימים עם מטלות ויכולים להתפנות לדברים אחרים. פעם מזמן קראתי ספר גרמני - לא זוכרת מי היה הסופר - שכתב על "תענוגות החובה". אותן מטלות שחייבים לבצע....ואין זה תענוג גדול אבל כיף והקלה עצומה כשמסיימים עם זה. 

עוד השבוע, שותפנו ושריתה נסעו לסופ"ש ל"ארמון" - כך אנחנו מכנים את הבית ביוון (עוד לפני שרכשנו אותו.....האמת) לחגוג את יום הולדתה של שריתה. 

שותפנו התבאס מכך שהם טסים רק לארבעה ימים - שזה בעצם יומיים וחצי כי מגיעים בחמישי אחר הצהריים ועוזבים ממש על הבוקר, אפילו לפנות בוקר, בראשון. זה גם מעט ימים וגם מייקר את הטיסה, אבל שריתה לא מוכנה להפסיד כל כך הרבה ימי עבודה - והיא צודקת מבחינתה. יש לה עסק עצמאי ולקוחות שבאים אליה כבר שנים, והיא עוד צעירה, לא מוכנה עדיין לפרוש. 

שותפנו פשוט מאושר להיות שם. שם בבית, שם בכפר שלנו. הוא לא מפסיק לומר כמה שנהדר שם וכמה שהוא רגוע וכמה שהבית מושלם. זה כיף לשמוע. הוא גם אומר שהסוכנת שלקחנו כדי לנקות ולטפל בבית עשתה בינתיים עבודה ממש טובה, וזה שימח את כולנו מאד. 

אנחנו מתכננים לטוס לשבוע, כנראה בשבוע הבא, ונראה לי ששותפנו ירצה להתלוות אלינו. אנחנו מתכננים בעיקר לטייל הפעם, להכיר את הפלפונז קצת יותר ולגלות עוד מסלולים ואטרקציות תיירות, וברור שיהיה אחלה אם הוא יבוא גם. 

כששאלתי את הקט-סיטר אם הוא יוכל לטפל במיינקוני בתאריכים האלה ראיתי שהוא כלל לא קיבל את ההודעה שלי. למחרת התקשרתי אליו והמספר שלו לא היה זמין. תיארתי לעצמי שקרה משהו לטלפון שלו אבל גם קיויתי שהוא בסדר וכתבתי לאמא שלו - והיא אכן אישרה שהתקלקל לו הטלפון ושהוא מנוטרל עד שיגיע טלפון חדש שאבא שלו מזמין עבורו. אז גם כי אני נחמדה באופן כללי ואוהבת לעזור, אבל גם כי יש לי אינטרס שהילד יוכל לתקשר איתי ועם העולם, הצעתי להשאיל להם את הטלפון הישן של T - שנשאר פנוי לאחר שהחלפנו טלפונים בשנה שעברה. הם שמחו מאד, כמובן. 

הערב ארוחת ששי עם הורי והמשפחה של בתי אך ללא שרי, שבפעם הראשונה בחייה קבעה להישאר לישון אצל חברה. אצל חברות, בעצם, תאומות, שהן שלושתן חברות עוד מהגן. עכשיו נותר לראות איך יהיה לה והאם באמת היא תחזיק מעמד כל הלילה או שיגיע הטלפון שמבקש מההורים לבוא לקחת אותה - כמו שקורה הרבה פעמים במקרים כאלה. כך או כך היא מאד מאד מתרגשת לקראת זה. מתוקה שלי. 

לפי הזמנתם T הכין קציצות בקר ודגים, וגם קיש בצל ועוד כל מיני דברים טעימים, וגם הגדיל לעשות ואפה עוגיות אמסטרדם שהם סיפרו שהם מאד מאד אוהבים, ואנחנו כלל לא הכרנו. נראה איך זה ייצא. זו תמונה שהורדתי מהרשת אבל זה אמור להיראות ככה.

אז השולחן כבר ערוך ותיכף אצא להביא את הורי......שיהיה סוף שבוע שקט.