מאוריציוס - החלק הדרומי - המשך

אני מרגישה שהמשך תיעוד הטיול שלנו מהווה סוג של תרפיה בשבילי.
עוברת על התמונות ונזכרת בחוויות, ומשתדלת להיזכר גם בקוריוזים - אם היו - וזה עושה לי טוב.

את הימים הבאים במאוריציוס חילקנו בין חופים נוספים וחדשים לבין טיולים בסביבה.

החול הזה כל נעים לכפות הרגליים.........

כמה מדהים זה לקבל כזה ירוק עז ממש על שפת הים

כאן עלינו לתצפית על גבעה שנמצאת בדיוק בקצה הכי דרום מערבי של האי....

כאן אפשר בערך לראות היכן הגלים מתנפצים על השוניות שמהוות שובר גלים טבעי מסביב לכל האי

זה היה סוף שבוע ארוך (שכלל את יום שני) בגלל חג טמילי בשם Thaipoosam Cavadee שנתקלנו בו במקרה, לשמחתנו הרבה

מצא חן בעינינו שכל היבטי האוכלוסיה השונים מקבלים ביטוי ברמה הלאומית.
מצד שני חלק ניכר מהמסעדות היו סגורות באותו היום וגם בערב שלפני........המקום היחיד שהיה פתוח הגיש פסטה עם הרבה חול (מה שקראנו: החול כלול). מילא.

למחרת סוף סוף הצלחנו לאכול במסעדת הקרפים, שלא היה בה מקום בערב הראשון, MAM GOUZ - מסעדה שמגישה רק קרפים, מלוחים ומתוקים, בטעמים שונים ובשילובי מזון שונים. היה נחמד, לא יותר מזה.

באחד הימים ביקרנו ביער עצי ההובנה EBONY, שזו שמורת טבע שעוסקת בשימור ושחזור העצים האלה שכמעט הוכחדו על ידי ההולנדים.

היה שם סיור מודרך עם הסברים, גם לגבי עצי האבוני עצמם וגם לגבי שאר הצמחים ביער - חלקם "ילידים" של האי וחלקם "פולשים" או מה שהם קראו "אקזוטיים" (וכך למדנו ש"אקזוטי" זה בעצם "חיצוני" או "שלא מכאן"), וכן קיבלנו הדגמה איך הם לאט לאט מבארים את היער מצמחים אקזוטיים ומטפחים את צמחי המקור. בנוסף היה גם נוף נהדר מהפיסגה.

בסיור המודרך פגשנו משפחה מקומית שההורים הגיעו מצרפת - איך לא? לפני 12 שנה - למאוריציוס והילדים כבר נולדו באי. די התרשמנו שהאמא (הצרפתיה) מרגישה קצת חנוקה.... האמת, שתיים עשרה שנה על אי שלא לוקח יותר משעתיים לחצות אותו מקצה לקצה, אולי גם אנחנו היינו מרגישים חנוקים.

ממש (אבל ממש!) מסקרן אותי להבין מה קרה לפני 12 שנה על האי שגרם לכל כך הרבה אנשים להגר אליו, שגרם לתנופת פיתוח התיירות הגדולה, למבצעי שימור ושחזור גדולים.......אולי התחלפה ממשלה, אולי שונו חוקים...אולי מה שקרה לא התרחש שם אלא דווקא במדינות המקור (בעיקר צרפת)...........אין לי מושג.

באחד הימים טיילנו לאזור שמורת טבע בשם "שאמארל" Chamarelle.

שם בין היתר מצאנו אזור בשם "האדמה בת 7 הצבעים" (seven colored earth)

כששלחתי את התמונה הזאת ל'שלהבת' (שטיפלה בחתולים) היא שאלה "זה על כדור הארץ?"

היה שם גם אזור שאיכלס צבי ענק, מהסוג שפעם מילאו את כל האי

וגם מפל מים נחמד

כמובן שבין הטיולים גם שחינו בים ו-T יצא לצלילה.

פרט לא קשור והזוי לחלוטין: באחד החופים מישהו הקשיב לאיזו תחנת רדיו בצרפתית בקולי קולות, ובמהדורת החדשות דיווחו על אפי נווה. זה היה כל כך מוזר לשמוע חדשות מישראל על פרשת שוחד מיני בסוף העולם של מאוריציוס......

אגב, בעלת הדירה לא אכזבה ומצאה לנו בית ליומיים האחרונים, וגם שם היתה לנו בריכה.....

וגם "חיות מחמד"....

ואז, יום לפני שחזרנו לדרום אפריקה, T מצא מועדון טרקטורונים, ועשינו סיור בשמורת טבע בשם Black River Gorges National Park

אז ככה נראה שדה אננס...............

בערב האחרון אכלנו במסעדה שפעם היתה סניף דואר ועכשיו היא מסעדה צרפתית ממש מוצלחת, בשם Bistro de la Poste.
אהבנו את עגלת הסופר המיניאטורית, שבה הגישו לנו את החשבון........

ביום העזיבה, על הבוקר נסענו לשדה התעופה. בשעת בוקר מוקדמת לא היתה תנועה כלל והגענו תוך שעה וקצת לשדה.  שם, למרות התיאום מראש (כמה פעמים) כמובן שלא חיכה לנו נציג חברת השכרת הרכב.......
זה לא הפתיע, לאור ההתנהלות שלהם.
החנינו את הרכב בחניון (היחיד שקיים) שבו קיבלנו אותו, וחיכינו לנציג בתוך הטרמינל, ליד השער שבו הורו לנו להמתין לו. הוא לא הגיע.

T התקשר כמה פעמים, ואיים שהוא ישאיר להם פשוט את המפתחות בבית קפה בשדה, כי אנחנו צריכים לעלות על טיסה, ואין שום סיכוי שנפספס אותה רק כי הם מאחרים להגיע.
בסוף מישהו הגיע, וטען שהוא חיכה לרכב שלנו, מחוץ לבניין הנוסעים היוצאים. נו, מילא. נתנו לו את פתק החניה, אמרנו לו היכן חנינו, ואיחלנו לו בהצלחה.

הטיסה בחזרה ליוהנסבורג ב"אייר מאוריציוס" שוב היתה מצויינת............
ועל היומיים שבילינו ביוהנסבורג כבר אכתוב בנפרד..............

לסיכום - מאוריציוס היתה באמת חלום של מנוחה והנאה, ים מדהים ונופים יפהפיים.

אגב, קצת אחרי שעזבנו פקדה את האי סופה הרסנית.....כך שהיה לנו מזל גדול. אולי עדיף לטוס לשם דווקא בחורף שלהם, קיץ שלנו. עדיין נעים אבל פחות צפוף, פחות חם ולח, ובדרך כלל אין סופות.
בכל מקרה, מומלץ בחום (הרבה חום 😉).

מאוריציוס - החלק הדרומי

חזרנו ארצה מבוסטון הקפואה לאביב ולפורים ולנכדים, ועוד אספר גם על זה וגם על זה, אבל עדיין מתעדת לעצמי את מאוריציוס (ומה שנותר מדרום אפריקה)....

את המחצית השנייה של שהותנו במאוריציוס עשינו באזור הדרום מערבי של האי.
האזור הזה התגלה כשונה לגמרי, מבחינת החופים, מאשר האזור הצפון מערבי.
כאן חלק ניכר מהחופים היה מסופח לריזורטים - מלונות גולף גדולים ומפוארים - כאשר ליד כל אחד מאלה היו גם חופים ציבוריים, אבל זה היה שונה מאד מהחופים בגרנד ביי.

אז באזור הזה הזמנו חדר בבית הארחה בעיירה בשם La Gaulette באזור "הנהר השחור" (Riviere Noire).
העיירה הקטנה לא היתה על החוף, בדומה למלון ששהינו בו בגרנד ביי, אבל היה לנו רכב והאתר של בית ההארחה תיאר את מיקומו כמרחק של כמה דקות נסיעה מהחוף.

כשהגענו לבית ההארחה קיבל את פנינו צרפתי כבן שבעים, שהגיע למאוריציוס לפני שתיים עשרה שנה התחתן עם מקומית, ופתח בית הארחה (שבו כנראה היא עושה את כל העבודה והוא גובה את הכסף).
על פניו נראה הבית חמוד וציורי עם בריכה (שמיד ניצלנו כדי להשתכשך ולהפיג את החום הכבד), הוגש לנו משקה קר, ונאמר לנו שהחדר שלנו עדיין לא מוכן, ושכדאי שנקפוץ לאכול משהו בחוף ונחזור בעוד כשעה.

החוף באמת היה קרוב, היה שם מזנון נחמד שבו הזמנו לנו משהו קטן (את הארוחה העיקרית אכלנו בערב), ובינתיים T ניצל את ההזדמנות לצלם מינים שונים של ציפורים.....

כשחזרנו לבית ההארחה הובילה אותנו אשתו של בעל הבית לחדרנו שבקומה השנייה של הבית.
במעבר דרך הכניסה והסלון הרגשנו שהבית רותח מחום, אבל באתר היה כתוב שיש מזגן, אז הנחנו שאכן יש מזגן בחדר.
היה מזגן.
הוא עבד במלוא הכוח והיה מכוון על הטמפרטורה הנמוכה ביותר האפשרית.
אבל זה לא עשה שום דבר לטמפרטורת החדר.
היה חום אימים בחדר.

חשבנו שאולי צריך לתת למזגן זמן.....
נכנסתי להתקלח ו-T חטף תנומה קלה על המיטה.

חלפו כשעתיים ועדיין לא זז כלום בעניין הטמפרטורה בחדר.
המזגן היה מכוון ל-16 מעלות.
קראנו לבעל הבית ושאלנו מה אפשר לעשות.
האדון הגיע ללא חולצה, נכנס לחדר והתחיל לעשות הצגות. "קפוא פה" הוא קרא וחיבק את עצמו לצורך המחשה.

כיבינו את המזגן, ומד הטמפרטורה (שהראה 16 מעלות כשהוא פעל) קפץ מיד ל-28 מעלות.
"זו הטמפרטורה האמיתית בחדר" אמרנו לו.
הוא הכחיש, התחיל לצעוק עלינו בצרפתית, לא הציע חדר חלופי או כל פתרון אחר.
נשארנו רגועים ואמרנו לו שבתנאים האלה איננו יכולים להישאר.
הוא המשיך להתנגד ולא הראה שום רצון לנסות לפתור את העניין או להציע חלופה.
הודענו שאנחנו עוזבים, שנשלם על הלילה הראשון (אחר כך שאלנו את עצמנו בשביל מה בעצם אמרנו את זה) אבל שאנחנו מבטלים את שארית השבוע.
הוא התעקש לקבל את הכסף הזה במזומן ולא הוציא לנו קבלה.
הקפדנו להודיע על הביטול לאתר בוקינג (Booking) דרכו עשינו את ההזמנה, וגם התלוננו. עד היום לא קיבלנו מענה על תלונתנו. ברור שגם כתבנו עליו ב-Trip Advisor.

ואז התחלנו לחפש חדר חלופי.
היתה לנו בעייה טכנית, שלא היה לנו כרטיס סים מקומי ולכן היינו תלויים ב-wifi עבור אינטרנט.
הזמנו חדר בעיירה סמוכה, במה שהתברר כמעין קומפלקס דירות חדש ויוקרתי.
קיבלנו אישור על ההזמנה שלנו מיד, ויצאנו לכיוון, בלי אינטרנט, ולכן לא ידענו שבעלת הדירה מחפשת אותנו, כי היא עמדה להוריד את הדירה הזאת מהאתר כי המזגן שם לא תקין.

הגענו למקום והשומרת החביבה בכניסה לאתר, שלא מצאה את שמותינו ברשימת המורשים להיכנס, ביקשה מאיתנו לחנות בצד בזמן שהיא מתקשרת לבעלת הדירה.
רק אז התברר העניין, אבל אז הציעה לנו בעלת הדירה מקום חלופי, גם הוא לא רחוק משם.
אמנם הדירה היתה פנויה רק לשלושה לילות, ואנחנו היינו זקוקים לחמישה, אבל ידענו שנצליח למצוא משהו ליומיים האחרונים, וגם היא עצמה אמרה שתנסה למצוא לנו בהמשך.

חיכינו לה והיא הגיעה, נסענו אחריה לקומפלקס דירות לא פחות חדש ויקורתי, ממש על החוף.
הדירה היתה פנטהאוז עם שלושה חדרי שינה, שלושה חדרי מקלחת ושירותים, מטבח מפואר ומאובזר קומפלט וגם.....בריכה במרפסת.

היא הציעה לנו אותו באותו המחיר של הדירה שהזמנו והיא נאלצה לבטל בגלל המזגן התקול.

הבריכה של הקומפלקס גם היא היתה לשימושנו, כמו גם החוף הצמוד.

מה שכן, גם בדירה הזאת היו מזגנים רק בחדרי השינה.
ולא היה ממש קשר בין כוח הקירור שלהם לבין תנאי החום ששררו בבית.
כבר התחלנו להבין שנושא המזגנים במאוריציוס הוא משהו חדש יחסית, תוספת שהוכנסה רק לאחרונה בגלל דרישות התיירים, ומי שביצע את ההתקנות לא באמת הבין מה נדרש כדי לקרר דירה באקלים של האי.

אבל בניגוד למזגן המסכן בבית ההארחה ב-La Gaulette, כאן כאשר נתנו לו לעבוד ברצף, הגיעה טמפרטורת החדר לרמה הרצויה. ופשוט לא כיבינו אותו עד שעזבנו את הדירה לאחר שלושה ימים. רק כך הצלחנו לשמור על הטמפרטורה הנאותה בחדר.
בסלון ובמטבח פשוט פתחנו את כל החלונות ודלתות ההזזה והפעלנו את כל המאווררים (תקרה פלוס נוספים) במעט הזמן שהיינו בדירה. לא היתה אפשרות אחרת לשבת שם בחום המחניק.
וכמובן עזרה מאד הבריכה שבמרפסת...בה יכולנו פשוט לטבול מידי פעם כדי לצנן את הגוף הלוהט.

היה זה שבת בערב ולא הספקנו להזמין מקומות במסעדה.
הגענו למסעדת קְרֶפִּים שה-trip advisor המליץ עליה בחום, אבל לא היה להם מקום בשבילנו.
אז הלכנו מרחק כמה צעדים למסעדה סמוכה בשם Roots Spirits Restaurant Bar שהיתה כמעט ריקה.
בדרך כלל זה לא מבשר טובות, אבל הופתענו לטובה ממש מהמקום הזה ונהנינו מאד, גם מהאוכל וגם מהשירות, וגם מהמוסיקה החיה.

אז למרות כמה תקלות קטנות זה היה יום מוצלח, ולמחרת התחלנו לסייר באזור....המשך יבוא