חזרנו לשיגרה שלנו, לחדר כושר ולהליכות במושבים הסמוכים, ולארוחות ששי.
במקום לנסוע לקנות בטירה, כמנהגנו בשנים האחרונות, החלטנו לנסוע לסניף "רמי לוי" הקרוב, כי כאשר T חיכה לי שאקבל זריקה בכתף לפני שבועיים, הוא ביקר בסניף הזה והתלהב מאד. המחירים היו טובים יותר, הפירות והירקות היו באיכות ממש טובה, והיו שם הרבה מוצרים שבסופר בטירה לפעמים חסרים.
החיסרון שם הוא בקופות. יש אזור של "שירות עצמי" בו, מניסיונו של T בקנייה הקודמת, כל רגע מתרחשת תקלה ויש לקרוא לעזרה מעובד שלא נמצא באופן קבוע באזור. קופות רגילות יש רק ארבע או חמש, מתוכן הפעם רק שתיים פעלו ואחת היתה עד 10 מוצרים או נכים. רמי לוי מנסה להכניס שיטה חדשה של הרשמה ושימוש במסופון שמלווה אותך לאורך כל הקנייה ובסופו של תהליך מעבירים את העגלה על סוג של משקל....ויוצאים בלי להתעכב.
ניסינו להרשם לדבר הזה ומשום מה לא הצלחנו, אז דילגנו על זה ו"אכלנו אותה" אחר כך בהמתנה אינסופית בקופה. כשהגעתי הביתה כבר נרשמתי כמו שצריך, בתקווה שבפעם הבאה יילך לנו חלק גם בשלב התשלום. ללא ספק היה שם זול יותר, וגם יכולנו לרכז את הקניות הרגילות עם הפירות והירקות (שבטירה אנחנו מפרידים בין הסופר לבין הירקן). מה שכן, בשר אי אפשר ולא כדאי לקנות שם. דווקא עוף ודגים כן היו שם, ובאיכות טובה.
הכנו ארוחת ששי, אחרי המון זמן שלא אירחנו את המשפחה אצלנו, וגם הורי וגם משפחתה של בתי הגיעו, והיה נחמד מאד.
הכנתי לאמא לוח שנה ב"לופה" כמו בכל שנה, עם תמונות מעודכנות של כל בני המשפחה ותאריכי ימי הולדת וימי נישואים מעודכנים - הפעם זה כבר כלל את תאריך החתונה של אחיינית2, וגם הוספתי תמונה של מיינקוני וציון יום הולדתו - למה לא? גם הוא סוג של "נכד", לא?
בסוף כתבתי לפיסיותרפיסטית לגבי הכתף שלי וקבעתי איתה תור השבוע. נראה מה היא תגיד ומה נוכל לעשות עם זה. מנסה להיות אופטימית אבל לא לגמרי מצליחה.
בששי הגיעו שני אנשים לראות את הצ'לו שלי. הראשון לא התלהב, ורצה לקחת אותו לבדיקה אצל בונה צ'לו-ים בחדרה, ואחרי ששמע שעוד מישהו מגיע לראות את הכלי הציע שאם הם לא יקחו אותו, הוא יגיע למחרת וישאיר איזה פקדון וייקח אותו לבדיקה.
בסוף לא היה צורך בכך, כי הזוג שהגיע מאוחר יותר החליטו שהצ'לו טוב להם, הורידו לנו קצת מהמחיר עבור כמה תיקונים נדרשים, והאישה - שהיא הנגנית - אף התיישבה לנגן לנו. היא ניגנה מאד יפה, והעלתה בי נוסטלגיה (ניגנה את "הברבור" של סיינט סאנס, שגם אני ניגנתי בזמנו) וגעגוע.........אבל לפחות עכשיו ינגנו עליו, והוא כבר לא יישב כאבן ללא הופכין במרתף.
עוד בששי אחי עם גיסתי, שתי האחייניות פלוס בעליהן והפעוטה של אחיינית1 המריאו ליוון לבלות כמה ימים ב"ארמון".
ההגעה שלהם היתה ממש סיוט, די דומה לשלנו.
הטיסה שלהם התעכבה בשעה וחצי, הם אמנם פגשו נציג של חברת השכרת הרכב בשדה התעופה באתונה, אבל משום מה תהליך קבלת הרכבים (הם שכרו שניים) ארך המון זמן.
עד שהם יצאו לדרך הם גילו שיש משום מה עומס תנועה מטורף (בששי בערב........אולי עבודות בכביש? אולי תאונה?) ובסופו של דבר הגיעו ל"ארמון" באחת בלילה!
כמובן ששחררנו את "לני" מהצורך לפגוש אותם ולהכניס אותם הביתה, היא הגיעה כדי לשים מפתחות בתיבת הנעילה בפתח הבית, שהתקנו בדיוק בשביל מקרים כאלה, של צורך בצ'ק אין עצמאי, הדליקה מזגנים ואורות...והיא תגיע הבוקר לפגוש אותם ולהדריך אותם בכל מה שצריך (למרות שגם שלחנו להם הוראות מפורטות - אבל מהשאלות שהם שאלו נראה לי שהם לא קראו אותם בכלל).
הבוקר הם הודו לנו על שהשארנו להם דברים במקרר, כך הם כבר שתו קפה ואכלו ארוחת בוקר ויקפצו מאוחר יותר למיני מרקט בכפר להשלמות.
מקווה שייהנו וינוחו מתלאות יום האתמול, ושיהיה להם כיף גדול בבית.
