מיינקוני נרגע מעט בהקשר של זיגמונד, ודי חזר לשיגרה - כולל לשבת עלי לפעמים ולישון איתי מידי פעם במיטה.
אבל הוא לא ממש מבסוט עדיין מנוכחותו של הגור, ובזמן האוכל הוא מפוחד וצריך לשמור על האוכל שלו מפני זיגמונד, והכי גרוע" משהו כנראה מאד מפריע לו בארגז החול....כי הוא התחיל לעשות את צרכיו בכיור שלי בחדר האמבטיה😩
אני לא בטוחה מה הבעייה, כי זיגמונד בכלל משתמש בארגז שהורדנו לקומת הסלון - פרט לפעם אחת, שהוא כנראה שלשל בארגז שבחדר הכביסה, והחלפתי מייד את החול בפעם ההיא. אבל אולי הריח נשאר. אין באמת דרך לגרום לכל חתול לעשות את צרכיו בארגז משלו...כך שאני בבעייה, שעדיין לא ברור לי איך לפתור אותה.
לזכותו של מיינקוני המתוק ייאמר שהוא עשה בכיור - מקום שקל לנקות - ולא על המיטה שלי, כפי שהחתולה ל' עשתה כאשר משהו לא מצא חן בעיניה בארגז החול, וגם במרתף, או או מתחת לתנור כמו זיגמונד, היכן שהיה קשה מאד להגיע ולנקות.
נראה לי שאתייעץ עם הוטרינר, או עם פסיכולוגית החתולים שאיתה התייעצתי במקרה של החתולה ל'. ותודה לאסתי על ההפניה אז. זוכרת שעצתה עזרה לי מאד.
ארוחת ששי עם הורי ובתי והמשפחה היתה מאד נחמדה. חתני הסיע את הורי הביתה כשהתעייפו ואז כל השאר נשארו עוד ושיחקנו וצחקנו והיה טוב מאד להיות ביחד. אף אחד לא נשאר לישון הפעם. הבנתי שבשבת בבוקר הם תכננו לנסוע לים.
בשבת ראינו את הסרט "אופנהיימר" (באמאזון פריים) - הוא היה עשוי היטב, קצת ארוך לטעמי אבל מצוין. וכמובן לגמרי רלוונטי....עם התקרבות האיראנים לגרעין וכל זה...
אני קוראת את "איפה את בקיץ" מאת נטע חוטר, עליו (ועליה) המליץ טליק. אני לא הכרתי אותה בימי ישראבלוג ולא קראתי את ספריה הקודמים - עדיין - אבל אני נהנית ונראה לי שבהמשך אקרא גם את ספריה הראשונים.
במוצ"ש T חטף כאב ראש רציני ודילגנו על הנסיעה לקפלן להפגנה.
בראשון קבעתי להיפגש עם 'מחברת' ובשני עם 'ביוכימיה'. מקווה גם לפגוש את 'שותפנו' ו'שריתה' לפני טיול הטרקינג הגדול שלהם לאוסטריה בשבוע הבא.
הבנתי מ-T שהבת שלהם שסיימה עכשיו שנה שלישית (נדמה לי) רפואה באוניברסיטה, ובמקביל עושה תואר שני בבריאות הציבור, רוצה לקחת שנה הפסקה מהרפואה, לעבור לגור עם החבר שלה בתל אביב ולהמשיך בינתיים רק עם התואר בבריאות הציבור. היא מתכוונת, לדבריה, לחזור אחר כך לרפואה....
אני מבינה שהיתה לה שנה קשה מאד, וזה בלי שהיתה במילואים או תלאות אחרות שחבריה לפקולטה עברו השנה.... לא נראה לי שיש להוריה סיכוי לשכנע אותה אחרת, והאמת היא שזו באמת החלטה שלה. הילדה בת 24 ולגמרי זכותה להחליט על מסלול חייה.......
בהמשך השבוע יש לי תור לגניקולוג - עוד אחד ברשימת התורים של ה"ביקורת השנתית" שאני מקפידה עליה.
בנוסף התחלתי לעבוד על אלבומי התמונות של הנכדים, כבכל שנה.
כרגיל בני וכלתי צילמו אלפי תמונות ואילו בתי וחתני צילמו כמה עשרות. אז מצד אחד ביקשתי מבתי למצוא ולהעביר לי עוד תמונות שאין אצלי באלבום google photos שאנחנו מתחזקים כל השנה, ומצד שני פצחתי בעבודת סינון ובחירה של תמונות נבחרות מתוך האוסף הענק של בני וכלתי.
הנכדים כל כך אוהבים לעבור אחר כך על אלבומי התמונות של כל השנים, לראות את עצמם תינוקות וקטנטנים, להיזכר בבילויים המשותפים, בימי הולדת ובטיולים....ובכלל, אין כמו דפדוף באלבום תמונות מודפס. כיף גדול.
היו שנים שבהן הדפסתי לאמא שלי לוח שנה עם תמונות של כל המשפחה, היא מאד אוהבת לוחות שנה. אבל כאן הבעייה היא שאין לי מספיק תמונות של המשפחה של אחי. אולי אנסה לבקש מהם לשלוח לי...במיוחד השנה, לאחר לידתה של הנכדה הראשונה של אחי, בת החצי שנה.
והפעם - אף מילה על המצב, על הממשלה, על העסקה שאולי כן ואולי לא מתרקמת לה להחזרת החטופים ולהפסקת הלחימה......אין לי כוח לזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה