למדור השרביט החם - אינטימיות, פרטיות או איך שתקראו לזה

בתאריך 21/06/2024 נושא מדור השרביט החם היה אינטימיות, פרטיות או איך שתקראו לזה.

טליק סיפר על הסיטואציה אצלו בבית עם ילדים בוגרים שנשארים לגור והבעיות שעלולות לנבוע מכך. 

בתקופתנו גם בארץ ואפילו בעולם, שם זה מעולם לא היה מקובל, יותר ויותר ילדים בוגרים נשארים בבית או חוזרים הביתה אחרי הלימודים או אחרי תקופה שבה ניסו להיות עצמאיים ונהיה להם קשה, בעיקר כלכלית.

הקורונה החריפה כמובן את התופעה אבל זה התחיל עוד קודם. 

יוקר המחייה המאמיר החזיר צעירים רבים הביתה, וצעירים רבים אחרים פשוט לא מעלים על דעתם לעזוב. 

יש משפחות שגם כאשר הילדים מתחתנים, ולעיתים אף אחרי שהם מקימים משפחה, הם נשארים אצל ההורים - והסיבות לא תמיד כלכליות. יש הורים שקשה להם לשחרר, ואיכשהו "מרחיבים" את המשפחה שלהם כך שתכלול גם את הילדים הבוגרים, בני הזוג והנכדים.

לדעתי זה מצב מאד לא בריא לכל הצדדים, אבל לעיתים פשוט אין ברירה. וזה באמת יוצר מצבים של חוסר פרטיות - הן להורים והן לילדים הבוגרים. 

יש גם בעיות נוספות - כמו חלוקת הנטל במטלות הבית, לעיתים אף בכלכלת הבית. יש ילדים שממשיכים לחיות על חשבון ההורים למרות שהם גדולים ואין סיבה שלא ישאו קצת בעול. יש ילדים בוגרים שלא משתתפים בכביסה או בניקיון... ואף "פולשים" עם חיי החברה וחיי הלילה שלהם לבית והופכים אותו לגמרי.

אני זוכרת שכאשר בתי חזרה מהטיול אחרי צבא בהודו היא גרה אצלנו בבית, והיא והחבר שלה (כיום חתני) היו חוזרים אלינו הביתה מאוחר, מתחילים לבשל באמצע הלילה והריחות של הבישולים היו עולים אלינו לחדר השינה ומפריעים ממש.

בבוקר הייתי קמה מוקדם לעבודה ומוצאת את המטבח הפוך ואת השיש דביק או מלא פירורים...

בתי מעולם לא קיפלה או תלתה את בגדיה לאחר שלבשה אותם, והריצפה שלה הלכה והתמלאה ערימות של בגדים משומשים, או שזרקה מייד לכביסה - כאשר רק אני כיבסתי וקיפלתי. 

בקיצור, לא היה פשוט. לא רציתי לריב איתה והייתי מבקשת יפה שהבלגן שלה לפחות לא יפלוש לסלון ולמטבח. בחדר שלה נתתי לה יד חופשית, וזה היה דווקא החבר (חתני), שהיה מגיע אלינו בכל פעם, נכנס אליה לחדר ודבר ראשון יוצא משם עם אריזות ריקות של אוכל וצלחות וספלים ומאפרות מלאות (היא עישנה במשך תקופה קצרה) וזורק ומסדר.

הילדה מעולם לא טרחה לכבות אור או טלוויזיה בחדר, או בכל מקום אחר בבית. מעולם לא כיבתה את הסדין החשמלי בחורף (מה שגם היווה סיכון בטיחותי ממשי). היא לא השתתפה במטלות הבית וכמובן לא תרמה את מה שהרוויחה במלצרות לטובת הוצאות הבית. היא נהגה ברכבים שלנו - וגם עשתה כמה תאונות - עד של-T נמאס והוא קנה לה במשותף עם בני רכב, שהביטוח והרישוי היה על חשבוננו, אבל את הדלק הם היו צריכים לממן. למותר לציין שבני תמיד היה חוזר מהצבא למיכל דלק ריק....והיה צריך למלא על חשבונו. 

אמנם בחדר שלה היתה להם פרטיות מוחלטת, כולל שירותים/מקלחת צמודים משלהם וגם טלוויזיה משלה - אבל את הבית היא כמובן היתה צריכה לשתף איתנו ועם בני, שהיה אז בצבא (ובקושי היה בבית). 

כשהתחילה את לימודי הפסיכולוגיה/סוציולוגיה (דו חוגי) באקדמית תל-אביב/יפו היא נסעה כל יום ללימודים (הוציאה רישיון על אופנוע) ובמקביל מלצרה במסעדה במושב קרוב לבית. אחרי חצי שנה היא הבינה שקשה לה מדי עם הנסיעות האלה, ושהיא רוצה "להתחיל את החיים שלה" והחליטה לשכור דירה בתל אביב.

T מייד קפץ על הרעיון והציע לממן חצי משכר הדירה. אני הייתי סקפטית אבל הוא עשה לי חשבון פשוט של כל ההוצאות שלנו עליה בשוטף, וכמה ייחסך מאיתנו ברגע שהיא לא תחיה בבית, למרות ההשתתפות במחצית משכר הדירה. וכך היה.

ההפתעה הגדולה היתה, כמובן, שכאשר היא גרה בדירה משלה (עם שותפה) והיתה צריכה לממן את ההוצאות בעצמה, פתאום היא כיבתה אורות כל הזמן והדליקה דוד רק כשהיה צריך ושמרה על הסדר ועל הניקיון (יחסית...... לקח לה עוד כמה שנים עד שלמדה באמת לנהל בית נקי ומסודר). 

מצד שני, כאשר בני השתחרר מהצבא וחזר מהטיול אחרי צבא בדרום אמריקה, הוא התחיל ללמוד ב"רימון" וחי בבית ובקושי הרגשנו אותו. החדר שלו היה מסודר והסלון והמטבח נשארו נקיים....לא היה זכר לחוויה שהיתה לנו עם הבת. פשוט אופי אחר.

הוא עזב את הבית כאשר נסע להמשך לימודים בבוסטון....ואז גם עברנו דירה לכאן. בשלב זה בתי כבר היתה נשואה ואף בהריון עם חכמוד, אז בבית הזה אמנם בנינו חדר עבור בני - ואף ציידנו אותו בקירות אקוסטיים עם אופציה בהמשך להפוך אותו לסטודיו למקרה שהבן יחזור מהלימודים וירצה להמשיך עם המוסיקה - אבל בסוף הוא נשאר בבוסטון והשתמש בחדר רק כאשר הגיע לחופשות. 

במענה לאחת השאלות של טליק : בשום שלב - גם כשבתי הבוגרת עוד היתה בבית וגם כשבני עוד היה בבית - לא היתה לנו בעייה עם האינטימיות שלנו בחדר השינה. אנחנו ממילא לא מאלה שמסתובבים עירומים בבית, גם כשאנחנו לבד, כך שגם עם זה לא היתה בעייה.

אם לנסות לסכם את הנושא: בשורה תחתונה, נראה לי שכן בהחלט עלול להיות בעייתי לחיות עם ילדים בוגרים בבית לאורך זמן. זה כבר לא מתאים. הם זקוקים לפרטיות שלהם וחשוב שיקחו אחריות על עצמם ועל התנהלותם בחיים. להורים גם חשובה התקופה הזאת של "אחרי הילדים" - בה הם יכולים לגלות מחדש את הזוגיות של עצמם בלי קשר להיותם הורים. לפחות, כאשר הזוגיות טובה, זוהי עשויה להיות תקופת הפריחה של הקשר.