מתארגנים לטיסה

בששי חגגנו ל-T טרום יום הולדת. היתה ארוחת ששי מוצלחת באווירה טובה וללא זכר למשקעים של החיכוכים של השבוע. שמחתי מאד. לצערנו נשמותק לא הגיע - הוא היה במסיבה - אבל לגמרי פירגנו לו. רק הצטערנו שלא הספקנו לראות אותו לפני הטיסה. אם תהיה טיסה. 

קבלנו המון אהבה משרי וגם מחכמוד. הוא סיפר ביוזמתו בפירוט על טיול קמפינג עם סנפלינג ברמת הגולן שעשה עם משפחה של חבר, והיה יחסית פתוח וחופשי ודברן, יותר מהרגיל. שניהם חיממו לנו את הלב. 

בתי עדכנה שלאחר שסיימה את כל בדיקות השמיעה, רופאת הא.א.ג חושדת שיש לה Cochlear Neural Degeneration (אם אני זוכרת נכון) שזו מחלה ניוונים שפוגעת בשבלול שבאוזן. זה יכול להיות גנטי, למרות שלאו דווקא צץ בדורות האחרונים במשפחה (יכול להיות מלפני 100 שנה גם). היא תוכל לדעת בוודאות רק אחרי CT, כי בדיקת ה-MRI שבתי עשתה לא מצליחה להראות משהו כזה. אחרי ביצוע ה-CT יוחלט סופית איך להתקדם, למרות שדי ברור שהדבר היחיד שניתן יהיה לעשות הוא להתחיל להשתמש במכשיר שמיעה ייעודי - כזה שגם מטפל בטנטון שלה. לא ניתן בכל מקרה לדעת מה יהיה קצב המשך הניוון, זה יכול להיות מהיר וזה יכול להימשך הרבה מאד שנים. 

אני לא מצליחה להבין מבתי עד כמה היא מבואסת מזה, יש לי הרגשה שהיא בסוג של הכחשה בינתיים. לא פשוט. לא פשוט בכלל לעבור משהו כזה, בגיל הזה, ובמקצוע הזה, שבו כל מה שהיא עושה קשור בהקשבה לאנשים. 

בכל מקרה עכשיו היא צריכה לקבוע תור לבדיקת ה-CT ונמשיך משם. T רוצה למצוא רופא א.א.ג פרטי נוסף, לקבלת דעה נוספת - כשיתקבלו כל התוצאות. הלוואי שב-CT תצא תשובה שלילית, ושזו "סתם" ירידה בשמיעה. 

עוד לקראת סוף השבוע T קיבל את האופנוע שלו בחזרה לאחר תיקון. הוא שילם הרבה כסף אבל עכשיו הכל בסדר. הוא שאל את המוסכניק אם הוא האידיוט היחיד שמילא סולר במקום בנזין במיכל הדלק, והמוסכניק הראה לו עוד שני אופנעים שהגיעו למוסך בדיוק מהסיבה הזאת. צרת רבים נחמת טפשים...?

בשבת בעיקר נחנו. עשינו הליכת בוקר ואז שוב הליכת ערב, ובאמצע קראנו וצפינו בסדרות, ו-T הכין תכשיטי אפוקסי למתנות לנשים שנפגוש בחו"ל - בת דודי, בתה ואשתו של בן הדוד משיקגו, שגם הם יגיעו (הפעם לא בהפתעה) לוושינגטון לפגוש אותנו. 

אז כן, אנחנו ממשיכים להתכונן לנסיעה, בתקווה שהיא אכן תצא לפועל. ומה שיהיה יהיה. 

אז מה קורה?

אחרי כשבועיים של שקט, T חווה כמה התקפי כאב בזה אחר זה. 

שניים מהם היו קלים ואחד הוא הגדיר כ"בינוני" - ולמרות הבאסה בכל פעם מחדש כשזה קורה, הוא מרגיש שחל שיפור, ולו רק בעוצמת ההתקפים. ניחא. 

היו לי כמה לילות השבוע בהם ממש לא ישנתי טוב - התעוררויות תכופות וחוסר שקט - אני לא יודעת לומר בדיוק למה, אבל מניחה שבין הדאגה ל-T לבין הדאגות ל"מצב" והמתח לקראת הטיסה שלנו לבוסטון בשבוע הבא, הגוף שלי מגיב. 

השבוע לקחתי את אמא סוף סוף לרופא אף אוזן גרון, שניקה לה את האוזניים - לא איכנס לתיאור הגרפי של מה שיצא לה משם. הוא גם הפנה אותה לבדיקת שמיעה - מה שלא בטוח היא תסכים ללכת - אבל אפילו רק עם הניקוי, אני מקווה לראות שיפור בשמיעה שלה, שבחודשים האחרונים התדרדרה מאד בבת אחת. 

ביום אחר קפצנו אל בתי, לכאורה כדי לשמור עם שרי בזמן שהם היו אמורים לבקר בדירה החדשה עם מעצבת הפנים (אחיינית-T2) ולקבל החלטות לגבי צבעי הקירות וכדומה - אבל בפועל הדירה החדשה היתה נעולה, והפגישה שלהם נערכה אצלם בבית, כך שהיינו כולנו יחד. נכון שהעסקתי את שרי כדי שהיא לא תציק להם, וזכיתי לזמן איכות איתה, אז זה היה שווה.  

כששאלתי האם הם תיאמו את הביקור עם הקבלן, הם אמרו שלא, שהדירה תמיד היתה פתוחה בעבר......נשמע לי קצת הזוי להסתמך על כך שהדירה תהיה פתוחה עבור ביקור רנדומלי - בעיקר כשהם אמורים לקבל כבר מפתח בשבוע הקרוב - אבל שמרתי את דיעותי לעצמי. 

גם ככה T מתעצבן שוב לאחרונה מחתני (וגם מבתי) לגבי כל מיני דברים. 

מצד אחד הם מבקשים את עזרתו ואת חוות דעתו של T בהקשר של הדירה. למשל, הם ביקשו שיהיה איתם כשיקבלו את המפתח ויעבור איתם על הדירה כדי לחפש ריג'קטים. הוא הציע להעסיק (על חשבוננו) "בדק בית" - מישהו מקצועי ומוסמך שיעבור כמו שצריך על הדירה ויידע בדוק איך ומה לבדוק. חתני מייד כתב לו "בבקשה אל תעשה שום דבר על דעת עצמך". מה זה? תגיד תודה, מעדיף שלא, לא יודעת - משהו בנוסח אחר. נראה לי שבתי הבינה מייד שההודעה של חתני תביא לאבא שלה את הקריזה, כי היא מייד התקשרה להתנצל. T טוען כמובן שהוא לא נעלב אבל מצד שני כבר הודיע לי שהוא לא מתכוון ללכת איתם לקבלת המפתח. הוא צודק שאין לו (ולהם) כלים מספקים כדי באמת לבדוק אם כל המערכות בדירה מתפקדות כמו שצריך, אבל לא להגיע? ברור שהוא נעלב.

בנושא אחר, בתי וחתני ביקשו שנשריין להם את ראש השנה בבית ביוון - במקום החופשה שהיתה אמורה להיות ביום העצמאות. אז ברגע ש-WIZZ הודיעו שהם חוזרים לפעול בישראל, T הזמין לנו כרטיסי טיסה לראש השנה, והודענו להם שכדאי להם להזמין גם - כי כרגע זה מאד זול ובהמשך בטוח שיעלה מאד. ואז חתני כתב "אני לא יודע אם נסע בראש השנה"... ו-T חטף שוב את הקריזה, כי היו מספר ביקושים לבית, להשכרה לראש השנה, בתשלום, והוא סירב כי ידע שהמשפחה של בתי שריינה אותו, ואולי שגם אנחנו נצטרף. הוא ממש כעס עליהם. 

אני מבינה שהם עסוקים עם הדירה כרגע ושגם אין להם אפשרות לשלם על כרטיסי טיסה עם כל ההוצאות שיש להם עכשיו - וזה בסדר, אבל זה לא ישתנה עד ספטמבר. עדיין יהיו להם חובות עד הגג......אז למה להגיד לנו לשריין את הבית? ולמה לא להגיד לנו שזה לא רלוונטי? הוא ממש רתח. 

ואני מתבאסת מכל זה. הם אמורים להגיע הערב לארוחה, לחגוג את יום הולדתו של T (שיחול ביום שנטוס, אם נטוס) - והאווירה תהיה עכורה? חבל. 

באותו יום זה באמת לא היה היום של T. הוא לקח את האופנוע למוסך כי נדלקה נורית אזהרה לא ברורה, ובאותה הזדמנות כבר עשה לו טיפול. שמח וטוב לב הוא נסע אחרי הטיפול הביתה, ועצר למלא דלק. ואלוהים יודע למה, הוא מילא סולר במקום בנזין. 🤦🏻‍♀️

כנראה היה עייף, דעתו היתה מוסחת, הכיתוב על המשאבה היה מעט מחוק....זו היתה משאבה שהוא לא השתמש בה בדרך כלל....לא ברור. דקות לאחר שנסע מתחנת הדלק האופנוע שבת ולא הניע עוד. כמובן. וזה כבר היה קרוב לבית, אז הוא ביקש לגרור אותו הביתה, וכאן רוקן את מיכל הדלק בעצמו......ובכל מקרה נאלץ להזמין עוד גרירה למוסך למחרת בבוקר. סיפור שלם. 

ואז למחרת פתאום המזגן שלנו בסלון הראה שגיאה ולא נדלק. 

כאילו......כל מיני תקלות בצרורות כאלה.

לא ברור. 

בסוף לאחר הורדה והעלאה של ממסר הפחת של המזגנים המזגן חזר לפעילות תקינה, אבל המזגן הזה ממש ישן - גילו כגיל הבית - וברור לנו שהוא בימיו האחרונים....עוד הוצאה בלתי מתוכננת בקרוב. 

אז זה מה שקורה אצלנו בימים האחרונים. מה יהיה? נחכה ונראה.

מה חורף עכשיו?

נראה כאילו הפכפכות מזג האוויר תואמת להפכפכות של הכתום מוושינגטון..........

אתמול הייתי במקרה בנתניה וירד שם מבול כאילו אנחנו באמצע החורף. יחד עם הרוח המטורפת זה הרגיש ממש סוריאליסטי. 

אצלנו בסך הכל בסדר. 

בששי היתה כאן ארוחה משפחתית מאד מוצלחת עם בתי ומשפחתה המתוקה והורי. אחרי האוכל הנכדים התלבשו על אלומי התמונות מכל השנים ונהנו להיזכר בעצמם בגרסאות הצעירות יותר ובכל הפעילויות הכיפיות שעשינו איתם מאז שנולדו. אפילו חכמוד השתתף, במקום לשבת עם האוזניות והטלפון, וגם ניהל שיחה ארוכה עם T על אופנועים.......

שרי ביקשה לשחק טריוויה ומצאתי להם כל מיני שאלות און ליין, וזה היה ממש כיף. 

כמובן ש-T הכין הרבה יותר מדי אוכל, והם לקחו איתם קופסאות הביתה ואנחנו עדיין אוכלים את השאריות. 

כשהבאתי את הורי מה'אחוזה', כמעט נכנסתי ברוכב אופניים חשמליים שעקף אותח במהירות וברשלנות בדיוק כאשר עמדתי לפנות שמאלה לרחוב שלנו. הוא בכלל לא ראה שאני עומדת ומאותתת שמאלה ועומדת לפנות, והוא גם בכלל לא שם לב שבלמתי בפתאומיות שנייה לפני שהוא חתך אותי וכמעט פגעתי בו, והמשיך לנסוע כאילו כלום. סכנת נפשות הרוכבים האלה. בתל אביב זה קורה כל הזמן, אצלנו ביישוב זה הרבה יותר נדיר, לשמחתי. 

אבא מתעייף יותר בימים אלה, ולמרות שהוא עדיין צלול ומתפקד, רואים שהוא ממש מזדקן. חסרות לו הרבה יותר מילים, והוא שוכח דברים שנאמרו לו. אין מה לעשות, בכל זאת בן 92 ועם לב שהולך ונגמר. 

לפני כמה חודשים הוא התחיל מנוי ב-STING TV ולמרות הסברים חוזרים הוא לא מצליח להסתדר עם ממשק המשתמש ובפועל הם כמעט לא צופים שם בסדרות או בסרטים, רק בטנפליקס. עם אמא בכלל אין מה לדבר על דברים כאלה, היא צופה בתכנים אבל לא יודעת לתפעל את הטלויזיה בכלל. וזה חבל כי יש שם תכנים מצוינים. בשבת ישבתי לערוך להם מצגת קטנה, איך לחפש ולמצוא סדרות וסרטים, להוסיף לרשימת הצפייה ולמצוא אותם אחר כך ברשימת הצפייה, ואיך לראות מה כבר נצפה ומה זמין. מקווה שהם ייעזרו בזה. 

קבעו לאבא בדיקת אקו לב בדיוק ביום החתונה של אחיינית2, ורק כשגיסתי הפצירה בו לנסות להחליף את המועד - כי ברור לכולנו שהוא יהיה גמור אחרי נסיעה לתל השומר והבדיקה הזאת ויש סכנה שלא יהיה לו כוח להגיע לחתונה - הוא התקשר והחליף וקיבל תור כמה ימים אחרי כן. 

בינתיים פתאום המטפלת שלו התחילה לדבר על יציאה לחופשת מולדת, והוא שאל אותי מה דעתי על זה. 

ובכן - מה דעתי? ראשית היא לא נמצאת מספיק זמן אצלו ולא צברה מספיק ימי חופשה כדי לצאת לארבעים וחמישה יום לחו"ל, אז אם היא נוסעת זה יהיה על חשבונה. 

שנית מחליף/ה עולה יותר כסף, אלא אם מסתפקים במחליף ישראלי לכמה שעות ביום - צריך לבדוק אם יש זמין. 

שלישית - אם היא כל כך רוצה לנסוע אולי עדיף לפטר אותה ולחפש מישהי במקומה. יש לי כל מיני מחשבות בנושא, וזה בעיקר תלוי בהורי, מה הם רוצים. הם חושבים שבזמן החופשה שלה הם יכולים להסתדר לבד. ייתכן, אבל אם גם אני אהיה בחו"ל (אם אטוס לבוסטון) ויקרה משהו - הכל ייפול על אחי. והוא לא ממש זמין. בקיצור, אין לי כוח לכל זה. 

א פרו פו חו"ל - שאולי יקרה ואולי לא יקרה, ביקשתי מ'רופאהחדשה' מלאי של תרופות כדי שאם ניתקע בבוסטון בגלל מלחמה, לפחות לא אהיה לחוצה מהעניין הזה. 

שוחחנו עם בת דודי מאורגון לגבי המפגש המתוכנן שלנו בוושינגטון די סי במהלך הביקור שלנו בארה"ב. אם נטוס ואם זה ייצא לפועל, זה יהיה ממש נהדר. הרבה מאד "אם"ים כמובן. 

השבוע שוב יצא לנו להתעסק עם IRS, כשפתאום קבלנו מכתב שבו הם טוענים שחסר להם דיווח שלנו משנת 2022 - למרות ששילמנו מיסים באותה שנה - ולכן הזיכוי שלנו (שמתברר שיש לנו) מתעכב. כמובן שבשנת 2022 עדיין היינו אצל רואה החשבון הקודם הכושל שלנו, ופנינו אליו בניסיון לקבל את כל האישורים שה-IRS דרשו. הוא נפנף אותנו ואמר שהוא כבר לא עובד באותה חברה, והפנה אותנו אליהם. 

פנינו לחברה, שבהתחלה טענה שהוא מחויב לענות לכל הלקוחות שלו לשעבר למרות שעזב אותם (לדעתי הם פיטרו אותו), אבל לאחר ששלחנו להם את התכתובת המחוצפת בינינו - בה הוא התנער לגמרי - הם התעשתו ומייד סיפקו לנו את כל מה שהיינו צריכים. התברר שהפעם הוא דווקא כן ביצע הגשה כמו שצריך, והבלגן דווקא אצל ה-IRS, מה שגם לא מפתיע. בכל מקרה רואה החשבון הנוכחי שלנו קיבל מאיתנו את כל החומר והוא יפנה אליהם ויסדיר - בתקווה - את כל העניין. במצב הנוכחי נשמח מאד לזיכוי כספי בלתי צפוי..........זקוקים לכל גרוש. 

אחרי כמה תלאות T קיבל את האופנוע החדש (הלא חדש) שלו. זה אופנוע משנת 2021 אבל ממש חדש, בקושי נסעו בו. מה שקרה, הוא שכאשר הסעתי אותו לאסוף את האופנוע, הוא לא הניע. מסתבר שאופנועי הרלי נוטים לרוקן את המצבר כאשר הם לא בשימוש, ולכן הם גם מגיעים עם מטען משלהם. T הטעין את האופנוע בבית המוכר וחיכה וחיכה...ואז היתה באזור הפסקת חשמל..........ובסוף ביקש שאחזור לקחת אותו הביתה. המוכר הביא לנו את האופנוע בערב לאחר שנטען לגמרי, וגם העביר לנו כסף לטובת רכישת מצבר חדש....ומאז T מרוצה וכבר נסע כמה פעמים עם האופנוע ושמח וטוב לב. 

זהו, פרט לכך שלמיינקוני היה התקף פרכוס קטנטן השבוע, מה שמזכיר לנו שלמרות הכדורים - הבעייה עדיין שם. בדרך כלל הוא בסדר, לשמחתנו. גם עבורו רכשנו עכשיו מלאי של הכדור, למקרה שניתקע בחו"ל. 

ה"אולי מלחמה" הזה ישגע את כולנו בסוף. 

מה שקורה עכשיו

בסוף לא אירחנו לארוחת ששי בערב.

זה התחיל מכך שנשמותק העלה חום וכאב לו הגרון וגם שרי התחילה (שוב) להשתעל, ואמרנו שבכל מקרה עדיף שלא יגיעו בששי כדי לא לחשוף את אבא שלי, שכבר נמצא בשלבים האחרונים של טיפולי ההקרנות וכבר מתחיל ממש להרגיש את ההשפעה שלהם. 

בששי נשמותק כבר הרגיש טוב יותר אבל קבענו שאולי ניפגש בשבת. 

לעומת זאת T לא הרגיש כל כך טוב בששי. הבטן כאבה ולא היתה לו אנרגיה, והיו כל מיני ענייני עיכול, ותהיתי בקול אם לא כדאי לבטל ולומר גם להורי לא להגיע.

T לא רצה לבטל אבל ראיתי שהוא משתהה עם ההכנות. כמובן שאמרתי לו, שברגע שירצה להיכנס למטבח אעזור בכל מה שאוכל.

ואז אבא שלי התקשר לומר שהוא מרגיש צמרמורות ועייפות גדולה ומעדיף לא להגיע. 

התברר שגם הוא לא הרגיש טוב אבל לא רצה להבריז לנו. אמא שלי הפצירה בו להתקשר ולבטל, ובסוף הוא הבין שמה שהוא צריך זה להיכנס למיטה. 

אז בסוף לא אירחנו אף אחד.

אז איכשהו אני, בין מצבו של T לבין מצבו של אבא, הרגשתי את מפלס החרדות שלי מתחיל לעלות. 

החלטתי לצאת להליכה, שתמיד עושה לי טוב, אבל כשחזרתי כל הדאגות חזרו יחד אתי. 

בלילה T דווקא ישן מצוין ובשבת בבוקר היתה לו הרבה אנרגיה והוא יצא לריצה - כמו חדש. 

לאבא נעלמו הצמרמורות ונותרה "רק" העייפות. 

האח של 'האחוזה' שהגיע בששי ערב לבדוק אותו ראה שלחץ הדם תקין ואין חום, אבל שיש מעט חוסר בחמצן. אין לי מושג אם זה חלק מתופעות הלוואי של ההקרנות או כתוצאה מהלב או איזשהו לחץ כללי שבכלל (לדעתו של אבא) נובע מכל ההתעסקות הביורוקרטית המתישה ומתסכלת שלו מול הבנקים בארה"ב (שכזכור, בנק ההשקעות שלהם הודיע שהוא נסגר וכעת הם בתהליך העברת כל הכספים - ובמיוחד הוראות הקבע מקרנות הפנסיה השונות - לחשבון חלופי). צריך לעקוב אחר העניין הזה, כי ידוע ששני מסתמים בלב שלו לא תקינים, ואם יתברר שבאופן קבוע יש בעייה של חוסר סאטרוציה, ייתכן שצריך יהיה לעשות משהו (כמו לתת לו חמצן באופן קבוע....למשל). 

אז קפצנו אל הורי לביקור קצר בשבת, ואז נסענו לראות אופנוע למכירה. 

למה T רצה להחליף אופנוע? 

בעקבות הנסיעות המשותפות האחרונות שלנו (בעיקר להפגנות) T הבין שהאופנוע שלו לא ממש נוח, ולמרות שהוא רגיל אליו - לי הרכיבה מאחור מאד לא נוחה. הוא התחיל לדבר על החלפת האופנוע לסוג נוח יותר (מסוג "טוּרִינְג" touring) במקום הנוכחי שהוא יותר מסוג ספורט. 

אני ניסיתי לטעון שאין סיבה להחליף אופנוע בגללי או בשבילי, ושאני לא מתכוונת לרכוב איתו באופן קבוע, אבל הוא טען שגם לו עצמו מתחיל להיות פחות נוח. 

מפה לשם הוא פירסם מודעה למכירת האופנוע, ולהפתעתנו התקבלו הרבה מאד פניות, ומהר מאד נמצא קונה. כעת נותר למצוא אופנוע לקנייה, ולאחר שבירר ולמד מעט את ההיצע ואת האפשרויות, החליט על הדגם הרצוי. הוא בדק כמה יעלה לו אופנוע חדש ובדק האם יש אופנועים כאלה למכירה יד שנייה, ומצא אופנוע יד שנייה ממש חדש (עם 2500 קילומטר בלבד) - וזה מה שראינו בשבת. וזה מה ש-T גם קנה. 

בינתיים היו ימי גשם וממילא לא היה שימוש באופנוע. בהמשך השבוע אמורה להתבצע ההחלפה.

במוצאי שבת נסענו להפגנה בכפר סבא, עם הרכב, ועמדנו בגשם (חלק מהזמן) עם מטריות. הייתה הפגנה טובה (אנחנו לא היינו עדים לניסיון הדריסה שסופר עליו אחר כך בחדשות) והקטע המצחיק היה, שאנשים נכנסו איתי מתחת למטריה הרחבה שלי, מה שהזכיר לי את השיר: 

בסוגיית הבריאות של T אין חדש. הוא לא פעל בינתיים בכיוון למצוא כירורג או גאסטרו או מומחה אחר, ואני לא מציקה לו בנושא. בינתיים באחד הבקרים בחדר הכושר הוא חטף את אחד מהתקפי הכאבים החזקים ביותר והארוכים ביותר אי פעם, עד כדי כך שחשבתי שזה לא ייגמר ואצטרך להזמין אמבולנס. לפני כן ואחרי כן הוא טען שהוא "מרגיש מצוין". 

אצל אבא בינתיים אין שום בעייה פרט לעייפות הגדולה וגם הירידה בתיאבון. הוא אמור לסיים עם ההקרנות השבוע, ובתקווה שתוך כמה ימים / שבועות הוא יחזור לעצמו. ואז נראה אם ההקרנות השיגו את מטרתן. אינשאללה. 

השבוע מגיע לביקור בארץ בן דודי משיקאגו עם בתו הצעירה. 

הוא אחיהם הצעיר של בן הדוד ממלבורן, אוסטרליה ושל בת דודי מפורטלנד, אורגון. 

אי אז לקראת גיל בר המצווה של בנו הבכור, הוא החליט לעשות איתו מסע לישראל, לחבר בין מה שהוא לומד ב-Hebrew School לבין מה שקורה בחיים האמיתיים. הבן הצטרף למסע בחוסר רצון בולט, אבל בסוף כל כך נהנה וכל כך שמח מהביקור בארץ (ואצלנו), שזו הפכה כבר מסורת, ובן דודי הגיע לכאן גם עם בתו האמצעית לקראת בת המצווה שלה, וגם היא נהנתה כאן מאד. 

את העלייה לתורה שלה הם כבר עשו בזום - בזמן הקורונה - שנפלה על עולנו ושיבשה קצת את התכניות. הקורונה איימה לשבש גם את התכניות להגיע לארץ עם הקטנה, אבל בסוף זה כן הסתדר להם - כי בעצם הילדה עוד לא בת 12, והיא תחגוג יום הולדת במאי הקרוב. 

כן, זה קצת מצחיק שבתו הצעירה של בן דודי קטנה מנכדי הבכור בחמישה חודשים! 

בכל מקרה הם סוף סוף מגיעים השבוע, כאשר הם מתכננים לבלות עם המשפחה בסופי השבוע, ולטייל במקומות שונים בארץ באמצע השבוע. מקווה שיהיו להם טיולים מוצלחים, ואולי לחלקם אף נצטרף. 

לסיום, גמרתי לקרוא את הספר THE MEASURE מאת Nikki Erlick. אני לא יודעת לומר עד כמה אני ממליצה על הספר, שמתאר עולם, שבו כל מבוגר מגיל 22 ומעלה מקבל בוקר אחד קופסא שבתוכה חוט, שלפי אורכו ניתן לדעת בדיוק מתי הוא ימות. זה הזכיר לי קצת את הספר "ביום שהמוזיקה מתה" של אופיר טושה גפלה, אבל ההבדל בין הספר של גפלה לבין הספר הנוכחי הוא שבכל העולם כל אדם מקבל את הקופסא הזאת עם החוט. גם אנשים שחיים במדבר באוהל או נמצאים בטיול בג'ונגלים. ומיום זה ואילך כל אדם שמלאו לו 22 מקבל קופסא אף הוא. כמובן שכל אחד יכול להחליט אם הוא רוצה לפתוח את הקופסא שלו ולראות את אורך החוט שלו או לא. 

הספר מתאר בעצם את ההשלכות ואת ההשפעות הפסיכולוגיות והפוליטיות של המצב החדש, ועושה זאת מתוך עיניהם של מספר דמויות, שסיפורן האישי מתואר בפרקים השונים במהלך הספר. 

הרעיון יפה, הנושא מעניין, הביצוע - אני לא סגורה על זה. 

כעת התחלתי ספר בשם "מילים במקום מילים" מאת רחל שליטא. אעדכן על התרשמותי בהמשך. 

המשך שבוע טוב.