ניו זילנד - שלושה ימים ברוטורואה (ROTORUA) ובדרך לשם ביקרנו אצל ההוביטים

נפרדנו מאוקלנד, ואחרי קפה קטן בבר של המלון שמנו פעמינו לכיוון רוטורואה (ROTORUA) - עם שתי עצירות בדרך.

העצירה הראשונה היתה בעיירה בשם המילטון (HAMILTON), שאמנם היוותה סטייה קלה מהדרך אבל T מצא שם מסעדה חמודה בשם  THE RIVER KITCHEN שבא לו שנאכל בה את ארוחת הבוקר. 

היא בהחלט היתה חמודה ושווה. 

מהמילטון נסענו לכיוון העצירה הבאה שלנו ב-MATAMATA - כפר ההוביטים מסרטי "שר הטבעות" ו"ההוביט" מאת טולקין.

את הביקור הזה הזמנו חודשים מראש, וגם ככה כל הסיורים של הבוקר כבר היו מלאים והצלחנו לקבל את הסיור של 12:30 בצהריים. עד כדי כך המקום מבוקש.

מאד אהבנו את טרילוגיית "שר הטבעות", פחות את סרטי ה"הוביט" אבל מאד מאד אהבתי את הספר "ההוביט" שקראתי בגיל מאד צעיר (ואולי בקרוב אקרא את כולם שוב) אבל לא היינו בטוחים עד כמה נהנה מהסיור הזה ועד כמה הוא עלול להיות קיטשי.

לשמחתנו הכל נעשה בטוב טעם ונהנינו מאד. בין השאר קיבלנו הסברים גם על ההיסטוריה של כיצד נבחר האתר עבור צילומי הסרטים של "שר הטבעות", כיצד הכל נהרס בתום הצילומים, כנהוג באתרי צילום סרטים, ואז עשר שנים אחרי כן - כאשר ההפקה ביקשה שוב להקים את האתר לטובת סרטי ה"הוביט" - בעל החווה כבר דרש ש"כפר ההוביטים" ייבנה מחומרים עמידים, שיישארו בתום הצילומים, וכך החלה היסטוריית הסיורים במקום וכמובן שכולם נהנים מן ההכנסות הנוספות שזה הביא. 

הבמאי פיטר ג'קסון (שהמדריך הקפיד לקרוא לו סר פיטר ג'קסון) הקפיד מאד על פרטים, וכך ניתן לראות בחזית של כל אחד מבתי ההוביט פרטי פרטים שקשורים למי שחי שם. בנוסף כל אחד מן הבתים נבנה בגודל שונה, כדי להתאים את הצילומים לגודל הרצוי של הדמויות - כך גנדולף הקוסם הגדול אמור להיות גדול, יחסית להוביטים, ולכן תמיד הסצינות שהוא מצולם בהן מוקמו ליד בתים קטנים, בעוד שההוביטים אמורים להיות בגובה מטר עשרים בלבד, ולכן הסצנות שלהם צולמו לצד הבתים הגדולים יותר. במציאות אין כמעט הבדל בגבהים בין השחקנים. כמובן שבתוך הבתים אין כלום - כל הסצינות שבתוך בתי ההוביטים צולמו באולפן. 

משחק דומה עם סדרי גודל היה למשל כאשר פרודו אמור לשבת לצד גנדולף בעגלה, כאשר בפועל פרודו ישב הרחק מאחור כדי שייראה נמוך יותר. כך קבלנו עוד ועוד הסברים לגבי הסצנות השונות בסרט - אלו שצולמו באתר ולא באולפן, כמובן. ובעיקר נהנינו מהנוף ובאמת מההקפדה על כל הפרטים הקטנים.

הבית של בילבו באגינס ופרודו - הכי גדול עם הכי הרבה חלונות וכמובן הבית הכי גבוה בראש הגבעה. 

הספר והמקטרת של בילבו באגינס.

בתום הסיור הוכנסנו, כל הקבוצה, לפאב "דרקון הירוק" וכל אחד קיבל משקה (אלכוהולי או לא אלכוהולי) לפי בקשתו. היה נחמד מאד וכאמור לא קיטשי בכלל. 

בדרך כל הזמן ראינו חוות עם פרות, כבשים וסוסים - אבל לא היתה אפשרות לעצור ולצלם, אז התמונות האלה נאלצו לחכות להמשך הטיול. 

משם המשכנו בנסיעה לרוטורואה (ROTORUA) - ולאחר שבצענו צ'ק אין במלון (שהיה צמוד לכפר מאורי) נסענו לבקר באגם שעל שמו קרויה העיר

לפנות ערב, כדי לנוח מן הנסיעה טבלנו בבריכת המלון. היה כתוב שהבריכה מחוממת, אבל עד שלא נכנסנו לא הבנו שהמים היו ממש חמים! 

אמנם בחוץ היה קר אבל המים היו חמימים ונהדרים והחדר שלנו היה ממש קרוב לבריכה ובאמת היה משהו מאד מהנה בשחייה בבריכת מים חמים במזג אוויר כזה. זה הפך למוטיב חוזר גם בימים הבאים שלנו ברוטורואה, שיושבת כולה על איזור גיאותרמי ושופעת גייזרים ומעיינות חמים טבעיים. 

למחרת בבוקר שמנו פעמינו לפארק גיאותרמי בשם WAIOTAPU THERMAL WONDERLAND . אני מעלה כאן תמונות מהסיור ברחבי הפארק המדהים הזה, שבחלקים ממנו הרגשנו כאילו נחתנו על הירח אבל לא מעלה תמונות של הגייזר המפורסם של הפארק ששמו LADY KNOX. הסיבה לכך היא שאת ההתפרצות של "ליידי נוקס" מפעילים באופן יזום על ידי מזיגה של סבון כלשהו לתוך לוע הגייזר, מה שגורם לתגובה כימית שהיא מפעילה את שחרור הקיטור של הגייזר. נו, באמת. יש מספיק גייזרים מתפרצים טבעיים באזור רוטורואה ולא מצאה חן בעיני הדרך שבה הם מתערבים להם בטבע. 

כדי לנוח אחר הסיור הארוך בפארק הגיאותרמאלי, נסענו אחר הצהריים לספא בריכות תרמאליות בשם POLYNESIAN SPA

הבריכות היו יפות מאד (בתמונה למעלה) אבל רדודות מאד וקצת מאכזבות. חלקן לא היו חמות מספיק, ובאופן כללי הספא הזה היה קצת מאכזב. 

למחרת על הבוקר נסענו ליער THE REDWOODS - WHAKAREWAREWA שמאוכלס ברובו בעצי REDWOOD מהסוג שאנחנו מכירים מקליפורניה (SEQUOIA, YOSEMITE) . 

היתה אפשרות לטייל על גשרים תלויים אבל זה היה מסלול קצר יחסית עבורנו, והוא גם לא באמת היה גבוה כל כך, וכל מה שניתן היה לראות משם ניתן היה לראות גם תוך כדי הליכה רגילה בשבילי היער . נזכרנו בהליכה על גשרים תלויים ב-MONTEVERDE בקוסטה ריקה, שם באמת טיילנו מעל לצמרות העצים ביער הענן וניתן היה לראות שם דברים שבשום אופן לא נראו מההליכה על הקרקע.  וואו, הזכרון הזה עשה לי חשק לחזור לטייל שוב בקוסטה ריקה. טוב, בחזרה לניו זילנד.........

היה כיף לעשות הליכה נמרצת ביער בין העצים הגבוהים והיפים האלה, ובסופה חזרנו לרכב ונסענו אל פארק KUIRAU שגם בו יש תופעות גיאו-תרמאליות

משם המשכנו לאתר מאורי בשם TE PUIA: שם קבלנו סיור מודרך וכמה הסברים על ההיסטוריה של המאורים באזור וההיסטוריה של העיירה עצמה. 

בין השאר כלל הסיור את הגייזר הגדול ביותר בניו זילנד ששמו POHUTU GEYSER. 

בהמשך הסיור ביקרנו בביתן מחסה לציפורי KIWI, שאופייניות לניו זילנד (ועל שמן מכונים כל הניו זילנדים "KIWI") . הציפורים האלה (שאינן עפות) הן בסכנת הכחדה (עדיין לא בהכחדה ממש) והן מוגנות במדינה.

לקראת סוף הסיור עברנו בבית מלאכה מאורי, בו מקבלים אזרחים מאורים (וכאלה שקשורים בקשרי דם כלשהם עם מאורים)  מלגות לימודים להכשרה באמנות הגילוף הייחודית המאורית. זכינו גם לראות חלק מן העבודות שהם עושים. 

אחר הצהריים יצאנו שוב טבילה במים תרמאליים - הפעם בחביות באתר בשם SECRET SPOT HOT TUBS

קבלנו חבית משלנו באמצע היער - זו היתה חוויה חביבה יותר מאשר יום קודם בספא הפולינזי. 

כל האתרים האלה מרחק דקות ספורות מן המלון, שהיה נוח מאד וישנו בו מצוין. 

מבחינה בריאותית הרגשנו בסדר גמור רוב הזמן. הרגל שלי לא ממש עשתה בעיות וגם הבטן של T התנהגה יפה, פרט לפעם אחת שבה הוא שוב חטף כאב בטן והקאות (לא התקף כאב מהסוג שהוא סובל ממנו מידי פעם) אבל זה היה פעם אחת והוא התאושש מזה די מהר. 

הצלחנו לשוחח בוידאו עם שני הילדים - זו שבהרצליה וזה שבבוסטון - למרות הפרשי השעות (11 שעות הפרש מישראל ו-18 שעות הפרש מארה"ב), וגם עם הורי שוחחנו כמה פעמים. בסך הכל כולם בסדר. אין כמובן חדש עדיין אצל אבא שלי עם תוצאות הביופסיה.

אנחנו כמעט לא מתעדכנים בחדשות אבל פחות או יותר יודעים מה קורה בארץ. אין ברירה, לשם אנחנו שייכים ולשם נחזור בסוף הטיול. 

לאחר שלושה ימים ברוטורואה יצאנו לכיוון TAUPO.....אבל על זה בפוסט הבא.