בתאריך 1/8/2025 ביקש מוטי במדור השרביט החם שנספר על איכות והרגלי השינה שלנו.
האמת שכבר היה נושא כזה במדור השרביט החם לפני שנתיים וכתבתי כבר פוסט בנושא, כך שחלק מהדברים שיופיע כאן כבר הוזכרו שם.
שינה זה משהו חיוני לבריאות ולתפקוד היום יומי. מבחינתי השינה שלי (ושל אחרים) היא דבר קדוש שיש לכבד.
אני לא סובלת כשמעירים אותי, ואני עושה כמיטב יכולתי לעולם לא להעיר אחרים - אלא אם אין ברירה.
כשעבדתי הייתי לחוצה נורא שלא אזכה למספיק שעות שינה והייתי ממש לחוצה על השינה שלי, עושה הכל כדי שלא תהיינה לי חלילה הפרעות. היום אם יש לי במקרה "לילה לבן" - בין אם בגלל דאגות או ריצות לשירותים או נכדה שמפריעה לי לישון רצוף - אני רגועה כי אני יודעת שלא תהיה לי בעייה להשלים את השעות מאוחר יותר.
כשהייתי צעירה יכולתי לישון בכל מקום ובכל מצב, פשוט להניח ראש היכן שאני נמצאת, לעצום עיניים ולהירדם.
אגב, אבא שלי ככה עד היום. זו ממש ברכה.
בשנים האחרונות זה כבר לא ממש עובד לי, אבל עדיין יחסית אני לא בעייתית בשינה בדרך כלל.
השינה שלי קצת השתבשה מאז ש-T התחיל עם כל הבעיות הרפואיות שלו - לפני ארבע שנים - כאשר הייתי מתעוררת לפנות בוקר או באמצע הלילה עם התקפי חרדה שמנעו בעדי להירדם בחזרה. היתה תקופה שלקחתי טיפות היפריקום שעזרו לי עם נושא החרדה, בהמלצתה של 'שנטי', ולכן גם עם השינה, אבל באיזשהו שלב הטיפות התחילו לפעול נגדי - מה שקורה עם היפריקום לפעמים - וגרמו לי לדכדוך, והפסקתי לקחת.
מאז השבעה באוקטובר שנתי טרופה יותר, יש לי הרבה חלומות על החטופים ועל המלחמה ויש לילות שבהם אני מתעוררת הרבה פעמים. בדרך כלל אני מצליחה להירדם בחזרה, אבל מידי פעם לוקח לי הרבה מאד זמן להירדם בחזרה.
בזמנו כאשר התחילו בעיות הבריאות של T, רופאת המשפחה רשמה לי קלונקס, שבהתחלה חששתי לקחת, ואני זוכרת שהכדורים היו אצלי במגירה ובתיק עד שפג תוקפם, ואז ביקשתי ממנה לחדש לי את המרשם. מאז כן יצא לי לקחת כמה פעמים כדי להירדם ולקבל שנת לילה רצופה, בדרך כלל לקראת טיסה או ניתוח של T. כדאי אולי שאבדוק שוב את התוקף של הכדורים כי אני באמת כמעט שלא נעזרת בהם, ועבר כבר זמן רב מאז שקיבלתי אותם.....
ניסיתי גם כדורים ללא מרשם כדי לישון טוב יותר בלילה, אבל גם - לעיתים רחוקות מאד.
עוד כדורים בהם אני נעזרת כדי להתגבר על ג'ט לג בנסיעות לאזורי זמן רחוקים הם סירקדין - מלטונין בשחרור מושהה - שעובדים גם עלי וגם על T כמו קסם. נדרש מרשם רופא והבנתי שנותנים אותה רק לבני 55 ומעלה. יש לנו נוסחא שקראתי באיזשהו מקום, לפיה אני מחלקת את הפרש השעות מהיעד בשניים, מעגלת כלפי מעלה ומוסיפה 1. כך למשל כשטסים לבוסטון, לוקחים את הסירקדין כל לילה ממש לפני השינה במשך חמישה לילות, ואין ג'ט לג בכלל. כנ"ל כשחוזרים לישראל.
עוד סיבה להתעוררויות באמצע הלילה היא כמובן הצורך ללכת לשירותים. כשהייתי צעירה ישנתי לילות רצופים. באיזשהו גיל - אולי סביב הארבעים - התחלתי לקום פעם בלילה כדי להשתין. אינני זוכרת מתי התחלתי לקום עוד פעם בלילה, ויש לילות שאני מתעוררת ממש כל שעתיים או אפילו פחות. כאמור, עם החלומות והדאגות לחטופים ולחיילים ולמפונים ולפצועים וגם ל-T ....קשה לי לדעת מה בדיוק מעיר אותי, אבל אם כבר התעוררתי - אז בדרך כלל אקום לשירותים.
לילה מוצלח במיוחד מבחינתי הוא לילה שבו קמתי רק פעם אחת.
בנוסף, מאז שהכרתי את T למדתי לישון בצהריים. עד אז, מעולם לא ישנתי (למרות שבמשפחה שלי "סייסטה" זה דבר מאד מקובל). בפעמים הנדירות שבהן הייתי נרדמת, הייתי קמה הפוכה לגמרי ומצוברחת, והעדפתי לא לעשות זאת. אבל T היה אלוף השנ"צים, ובהדרגה למדתי ליהנות מזה גם.
רוב השנים השנ"צ היה שמור לסופי שבוע, כמובן, וגם אז - רק אחרי שהילדים גדלו קצת ואפשר היה להשאיר אותם לבד לשעה/שעתיים.
מאז שעזבתי את מקום העבודה המסודר האחרון שלי, לפני שלוש עשרה שנים (אגב - היה לי "בלוגולדת" ב-31/7) - התחלתי לשנו"ץ כמעט כל יום. ואני נהנית מזה מאד.
לפעמים זו שינה קלה וגם קצרה, יחסית, אבל לפעמים אני ממש "מתעלפת" וישנה מעל לשעה.
בזמן המלחמה עם איראן משום מה ישנתי מצוין, למרות ההפרעות הרבות בגלל התרעות ואזעקות בלילות. אולי מפני שבתי והמשפחה היו כאן איתנו, ולא דאגתי להם, וידעתי שגם הורי מסודרים עם ממ"ד במרחק שני צעדים מחדר השינה שלהם...לא לגמרי ברור למה. אבל מעולם לא "חיכיתי להתרעה" כמו שהרבה אנשים דיווחו, ישנתי מצוין עד שהאזעקה ו/או ההתרעה העירו אותי, וגם נרדמתי מצויין מייד אחרי שהיינו עולים מן הממ"ד/מקלט.
אז אלה היו - שוב - הרגלי השינה שלי...........ואיכותה.
