‏הצגת רשומות עם תוויות פורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פורים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 10 במרץ 2023

שבוע של דברים טובים ופחות טובים וגם הרבה פחות טובים

אז עוד שבוע עבר חלף לו. 

במוצאי שבת, למרות שכאב לי התחת שכאבו לי עצמות האגן מהרכיבה על האופנוע בפקקים של רביעי שעבר, לאחר התלבטות קצרה אם בכל זאת לנסוע עם הרכב להפגנה אחרת - בכפר סבא או רעננה - החלטנו להתייצב בקפלן בתל אביב. 

T המשיך להתנהג יפה ולא נסע מהר מדי, אבל לצערי לא הערכתי נכון את הטמפרטורות בחוץ ולא התלבשתי מספיק חם. היה קר בדרך, במיוחד על כביש 4 באזור שבין היישוב שלנו לבין רעננה....הטמפרטורות בחלק הכביש הזה צונחות בארבע או חמש מעלות לעומת מקומות אחרים. 

 בהפגנה עצמה לא סבלתי מהקור, מפאת כמות האנשים סביבי, אבל בדרך....לא היה כל כך נעים. מילא. זה עבר בקלות ומהר. ולא מהר מדי.

בהפגנה היו עוד יותר אנשים מאשר בשבוע שעבר, וכמו בשבוע שעבר היו גם משפחות עם ילדים, צעירים ומבוגרים (חלק מבוגרים מאד), דתיים וחילוניים, שמאלניים וימנים, סטרייטים וגאים, אפילו נכים קשים. כולם התנהגו למופת (אנחנו כבר לא היינו שם מאוחר יותר בקטע שחלק מהמפגינים ירדו לאיילון) וגם הנאומים היו טובים. 

מייד אחרי שחנינו עם האופנוע, קבלתי הודעה מאחי שגם הוא ואחיינית2 הגיעו, אז הלכנו אלה לקראת אלה ונפגשנו באמצע והיינו ביחד - משפחה מאד אנרכיסטית 😂 - במהלך רוב ההפגנה. כשהם עזבו והתחלנו את דרכנו בחזרה לכיוון האופנוע, פגשנו גם זוג לקוחות של T ו'שותפנו'. ממש מחט בערימת שחת. 

T חטף "התחלה של התקף" עוד לפני שפגשנו אותם, מהסוג שהיה לו כבר שלוש פעמים בחודש האחרון - התקף שמאיים להתחיל אבל לא מתפתח. לאחר מכן הוא הרגיש קצת חלש, אבל בעלי עקשן וגיבור ושרד את הנסיעה הביתה ואפילו יצא לחדר הכושר למחרת בבוקר, אבל קיצר את האימון - בעיקר כי בין השאר נתפס לו (או נדלק לו) שריר בירך (או בישבן....לא ברור). 

בימים הבאים הוא סבל מאד בשירותים (כולל הקאות) וגם אחר כך חטף שני התקפי כאב גדולים מאד בהפרש של יומיים זה מזה - רק שכל התיאוריות והתקוות לגבי התרופות (שהפסיק סוף סוף לקחת) עפו דרך החלון. אוף אוף אוף. 

פורים חל השבוע, ובראשון בבוקר בתי צילמה את שלושת הנכדים מחופשים. 

נשמותק התחפש לאיש עם טיל (JETPACK) על הגב - זו תחפושת מהסוג המתנפח, כאשר הרגליים של האיש כאילו באוויר והרגליים האמיתיות של נשמותק בתוך הטיל שממנו יוצאות להבות. ממש מדליק. 

שרי התחפשה ל"אלזה - רוח המים",

וחכמוד, שהתחפושת שבתי הזמינה לו לפני מעל לחודש לא הגיעה, התחפש ברגע האחרון לשחקן כדורסל מהשיקגו בולס (BULLS). חמודים.


בשבת התאושש חכמוד לגמרי, ולא נותר זכר למחלה שלו. שמחתי מאד, גם בגלל פורים וגם בגלל החופשה שלהם לרמת הגולן שתוכננה לשבוע זה. בסוף הבנתי שגם חתני חטף את זה, מה שזה לא היה, וירוס כזה או אחר, אבל זה לא עצר בעדו לצאת עם המשפחה צפונה, ואחרי יום אחד מקרטע, גם הוא התאושש וכולם נהנו מאד. 

עוד השבוע, היה לי תור אצל שיננית שעבר ממש בסדר - מסתבר שהעבודה היסודית שאני עושה עם השיניים נושאת פרי. מה שכן, היא המליצה לי ללכת לבדיקה אצל רופא שיניים כי לטענתה מתחילה לי עששת בצד אחד....אוף. קבעתי תור לבדיקה לעוד ארבעה חודשים, ואז למחרת לפנות בוקר התחילה לכאוב לי שן באזור הזה...זה בא והולך אז בין אם זה פסיכולוגי ובין אם זה אמיתי.... אני מחכה קצת. אם זה ימשיך (או חלילה יתגבר) אקבע תור לעזרה ראשונה כבר עכשיו אצל רופא שיניים. אוף אוף אוף.

אחרי השיננית נפגשתי עם מחברת, וזה תמיד עושה לי טוב, למרות שדעותינו הפוליטיות ממש שונות זו מזו, וכמה שאנחנו נזהרות לא להיכנס לויכוחים "על המצב", לפעמים זה בכל זאת קורה וזה לא כל כך נעים. ברור לשתינו שאין טעם לנסות לשכנע זו את זו במשהו, אז עדיף לנו פשוט להמנע מן הנושא. 

השבוע גם הלכתי לתור החודשי (בדרך כלל) שלי לעיסוי. הפעם המעסה ממש פירק אותי לחלקים. האמת, די סבלתי. לא היה חלק אחד בגוף שלי שלא היה תפוס או כאוב. לא זוכרת מתי הייתי ככה. כנראה כל המתח וכל הדאגה אצורים אצלי ככה בשלד ובשרירים.....והמשכתי להרגיש את זה גם כמה ימים אחרי כן. נראה לי שאבקש ממנו בפעם הבאה לעבוד מעט יותר בעדינות.

באחד הימים השבוע אספתי את אמא ונסענו יחד אל אבא. הפעם לא היו לנו כל תכניות לסידורים או לקניות בדרך, וכשהוא הודיע שהוא כבר בהסעה בדרך למלונית, נסענו אליו ישר לשם, והיה לנו הרבה יותר זמן להיות איתו, מה ששימח את שניהם מאד. 

השבוע מלאו בתי 41 אביבים, וכחלק מחגיגות יום ההולדת קבענו שנלך כולנו יחד במוצ"ש למסעדה. 

בנוסף אפיתי את עוגת התותים המסורתית שלי, תוך שקיוויתי שהם יגיעו גם לארוחת ששי, ואז אוכל להזמין גם את משפחתו של אחי ולחגוג לה כמו שצריך. בא לי לפצות על יום הולדת 40 שלה, שהתקלקל עקב מחלתם בקורונה והסכסוך הלא נעים שהיה לנו עם חתני. אבל בסוף הם הודיעו שהם לא מגיעים בששי, בא להם לנוח בבית, אז קבענו במקום זאת לקפוץ אליהם עם העוגה ביום ההולדת עצמו, וכך פצחנו בחגיגות.  

משלוח זר הפרחים שהזמנתי לה מבעוד מועד הגיע באותו היום בצהריים, עם בלון ושוקולדים. בקיצור - דאגתי להרבה טרראם שאכן ייצא מוצלח. הגענו אליהם בערב והזמנו טייק אאוט טעים מאד ממסעדת טנדורי (כולנו, כולל הילדים, מאד אוהבים אוכל הודי). היה ערב מאד נחמד והיה כיף לבלות זמן איכות ביחד. 

אגב חתני כבר בא אלי בטענות פעם שהרגלתי את בתי מילדות שיום ההולדת שלה הוא הפקה שלמה, ולכן קשה לו מאד לרצות אותה ולעמוד בציפיות שלה בכל יום הולדת מחדש. מה אומר ומה אגיד? בעייה שלו. ומה שהיה מצחיק, הוא שגם הוא קנה לה פרחים - בדיוק את אותם פרחים!!! על זה נאמר GREAT MINDS THINK ALIKE 😉.

לסיום נסענו בחמישי שוב לקפלן במסגרת "יום השיבושים" השבועי. 

נסענו על האופנוע, לאחר ש-T "שידרג" לנו את חוויית הנסיעה וקנה לנו מערכת שמע שמותקנת בתוך הקסדות, כך שאנחנו יכולים לשוחח תוך כדי נסיעה. 

הדרך לתל אביב וגם הדרך חזרה היו פנויות לגמרי, ורק בסביבות קפלן, עזריאלי וכו' נתקלנו בחסימות והצטרפנו כמובן להפגנות. הבנתי שצומת רעננה היתה פקוקה וחסומה זמנית חלק מהזמן אבל כאשר אנחנו עברנו שם היא היתה פתוחה לתנועה. 

הערב הסתיים כמובן בעצב וזעם על הפיגוע בדיזנגוף.......אנחנו פשוט חיים במציאות בלתי אפשרית. ונראה שכל מי שאמון לנהל את המצב ולדאוג לאזרחים (מכל הצדדים ומכל הכיוונים ומכל העמים באזור) עסוק בכלל בדברים אחרים לגמרי. עד מתי? 

יום שלישי, 7 במרץ 2023

למדור השרביט החם - לכבוד פורים - מהי תחפושת החלומות שלכם?

 במדור השרביט החם הציע השבוע מוטי לכתוב על תחפושת החלומות שלנו או חוויית פורים אחרת שלנו שקשורה לתחפושות, ונזכרתי בפוסט שכתבתי בפורים 2013 בישראבלוג לאחר שבתי ואני קנינו תחפושות לנכדים. 

בזמן שכתבתי את הפוסט ההוא נזכרתי בשורת תחפושות שסבתי היקרה ז"ל תפרה עבורי כאשר הייתי קטנה...אז אני ממחזרת את הפוסט כאן.

לא אמי ולא אני אחריה לא למדנו מעולם לתפור. אני קצת סרגתי בתקופות שונות אבל כשרוני (הרב בתחומים אחרים) בהחלט לא שרוי בתחום הזה: תפירה, סריגה, ציור או פיסול - פשוט אין לי את זה. 

לצערי הרב, כל אלבומי התמונות מילדותי נהרסו בשיטפון גדול שפקד את בית הורי הרבה אחרי שכבר לא גרתי שם, ואין לי תמונות של עצמי מחופשת לצרף כאן - אבל אני זוכרת שסבתי המסורה תפרה לי תחפושת גמד



 שהיום בעצם היינו קוראים לה "תחפושת סנטה קלאוס" אבל אז לא הכרתי את זה כמובן.

בעצם הרעיון לתחפושת הגמד (סנטה קלאוס) הגיע ממקום פסיכולוגי תרפויטי: במשך כל שנות ילדותי המוקדמות פחדתי פחד מוות מאנשים עם זקן. 

כל אדם שעבר ברחוב או בשכונה או חלילה נכנס אלינו הבית עם סוג כלשהו של זקן - הבריח אותי באימה הביתה, לחדר ואף מתחת למיטתי. 

למותר לציין שכיוון שגרנו בירושלים, לא היו חסרים זקנים בסביבה.....והייתי במצב תמידי של אימה. 

לא יודעת אם הרעיון להתחפש למשהו עם זקן הגיע מהורי או מסבתי וסבי (שאז עוד היה בחיים), אבל התחפושת העליזה האדומה עם הפעמון בראש המצנפת והזקן הלבן היתה אמורה לרפא את אמפי הקטנה ומהמפוחדת מהפוביה שלה..... 

רק אספר, שאמנם הסכמתי ללבוש את התחפושת, אבל סירבתי להביט בעצמי במראה, או בתמונות שצולמו (בנוסף פחדתי ממצלמות ובכיתי בכל פעם שצילמו אותי.....). בקיצור - זה לא עבד להם 😂

היתה שנה שבה היא תפרה לי תחפושת קוזאק


ובגירסא שלי היא כללה אקורדיון, שאבא שלי קנה לי - אלוהים יודע מאיפה היה לו הכסף לאקורדיון אמיתי קטן בשנים ההן. 

בהמשך סבתא תפרה לי תחפושת ארנב (קומפלט מכף רגל ועד ראש)



 אבל הדובדבן שבקצפת היו זוג תחפושות של בוליביאני ובוליביאנית (אינדיאנים מבוליביה), שהיא תפרה לי מבגדים אותנטיים של בוליביאנים שהורי הביאו איתם ממסעם הארוך בדרום אמריקה בדרכה לעלות ארצה מארגנטינה. 

זה היה בכיתה ג', כמעט שנה אחרי תום מלחמת ששת הימים. חברתי הטובה ואני התחפשנו לזוג בוליביאנים, כולל תינוק בתיק שסחבתי על גבי (בובה של תינוקת אינדיאנית שקבלתי מקרובת משפחה מארגנטינה). התחפושת שלנו כללה מופע מוסיקלי קטן שבו אני חיללתי בחליל והיא תופפה בדרבוקה קטנה את "קרנבליטו", רקדנו את הריקוד ושרנו (בספרדית) את המלים...וזכינו במקום שני בתחרות תחפושות בבית הספר. אגב, המקום הראשון הלך לילדה שהתחפשה חצי לישראלית, חצי לערבייה, וסימלה כמובן את השלום.

כמובן שמרגע מסוים כבר רציתי להתחפש כמו רוב הילדות רק לפייה, מלכה, נסיכה...

התחפושת שסבתא תפרה לי הייתה דומה במעט לתחפושת הזאת שמצאתי ברשת, רק שבמקום כתב הייתה לי מגבעת שנראתה בערך ככה

ובהמשך כבר התחפשתי להיפית "קולית"...



וחבל, כי התחפושות המקוריות שתפרה לי סבתא באמת היו משהו מיוחד. 

והלוואי שיהיה פורים שמח 

יום שישי, 5 במרץ 2021

בלי מסיבות או התקהלויות - הפורים שלנו

 בפורים הזה גם הצלחנו לקיים מפגשים משפחתיים וגם שמרנו על ההנחיות ככתבן וכלשונן.

 לצערנו הרב נשמותק התרסק בבית יום לפני שהלכו מחופשים לבית הספר, והוא נשאר בבית כואב ודואב. למזלנו הרב שום דבר לא נשבר או יצא ממקומו. היה בהתחלה חשד לפריקת כתף, והאמת שברגעים הראשונים חתני גם נבהל ממש כי הוא חטף בומבה רצינית בחלקו האחורי של הראש - אבל בסוף גם הרופא אישר שמדובר רק במכות יבשות, בולקלע רצינית בראש וכתף כאובה. הוא היה בסדר. הפעם. ברור לנו שהוא ימשיך ליפול ולהתרסק, וברור לנו שפשוט צריך לנסות לשמור עליו כמה שאפשר. 

בסך הכל הוא עשה תרגיל על המתח בבית, שאגב גם הוא וגם חכמוד עשו אותו באותו אחר צהריים הרבה מאד פעמים בהצלחה גדולה. הבעייה היתה שהוא כנראה לא ידע מתי להפסיק, הזרועות כנראה כבר היו עייפות, ומה לעשות? בחדר המשחקים שלהם אין בריכה שאפשר ליפול לתוכה כמו ב"נינג'ה", וה"פוף" שהילדים העמידו מתחת למתח - ליתר ביטחון - פשוט זז קצת.........

סוף טוב הכל טוב. פרט לבאסה על ביטול ההתחפשות לבית ספר. 

מזל שצילמתי אותם מחופשים כשביקרנו אצלם בשבת הקודמת.

בתי לא היתה בטוחה ששרי תאפשר לה לחפש אותה בפורים, אבל היא היתה כל כך מרוצה מעצמה....

והיה לה כנראה כזה כיף בגן בפורים, שלמחרת היא קמה בבוקר תוך כדי שהיא שרה לעצמה "פורים פורים" ואת שם הגננת. כמה מבאס שהיה חופש מהגן והיא נשארה בבית. 

אנחנו כמובן נסענו לשם ביום החופש הזה כדי לשמור עליה בזמן שבתי נסעה לקליניקה. כל כך הזוי שמדברים על לימודים ביולי - כן או לא - אבל אף אחד לא העלה בדעתו לוותר על חופשת פורים ההזויה הזאת, ימים ספורים אחרי שיצאנו מהסגר!

כשהגענו שרי לא היתה בכלל בכיוון של ללכת לישון, אז לפני שבתי יצאה לעבודה היא אמרה לנו להכין לה בקבוק בעוד כשעה ולנסות להשכיב אותה במיטה. ומראש היא אמרה שאם זה לא יילך, אפשר להציע לה לראות "מואנה" במיטת ההורים ולהירדם שם. וזה כמובן מה שהיה. 

היא לא הסכימה בשום אופן לשכב במיטתה, וכששאלתי אם היא רוצה סרט היא מייד קפצה על המציאה. מסתבר שלאחרונה היא רואה את "מואנה" בלופ. הסרט נגמר והיא מבקשת להתחיל אותו מחדש. הילדה בת שנה ותשעה חודשים, כן?

היא הספיקה לראות כמה דקות מהסרט תוך כדי שתיית הבקבוק ומייד נרדמה. הקטע המצחיק היה שהיא התעוררה בדיוק כשהסרט הסתיים. "ראית מואנה?" שאלתי אותה והיא ענתה "כֵּ" (כלומר כן) וחייכה. "רוצה לראות שוב?" שאלתי, והיא אמרה "כֵּ", והאחים שלה הגיעו לשכב משני צידיה. היא הניחה ראש על חכמוד ואחרי כמה זמן הניחה ראש על נשמותק - הילדה היתה מאושרת.

כשהם החליטו שמספיק להם והלכו לחדר משחקים לשחק בלגו היא בכתה קצת - באיזו חוצפה הם עוזבים אותה? - אבל שכנעתי אותה לצאת איתי לסלון אל סבא, ושיחקנו ביחד עד שחתני הגיע הביתה. 

בששי הם הגיעו אלינו אחר הצהריים, וגם הורי הגיעו, וישבנו לארוחה משפחתית עד שמונה, ואז הנכדים נשארו לישון ובתי וחתני לקחו את הורי הביתה, וכך הצליחו כולם להגיע הביתה לפני שעת העוצר. מטופש העוצר הזה. המקפידים הקפידו והמפרים הפרו ומה עשינו בזה? 

בשבת בבוקר הנכדים קמו ממש מוקדם, כך שכאשר חזרתי מההליכה הם כבר ישבו לאכול את הופל הבלגי שהזמינו מ-T מבעוד מועד. הם היו שקועים בשיחה ברומו של עולם עם T והעדיפו להמשיך אותה על פני המשך קריאת הספר על "חוט"ם כלב כמעט מושלם". 

בתי הגיעה עם שרי שוב בתחפושת, ישבנו לנו מעט בגינה אבל נהיה קר. חכמוד ונשמותק הרכיבו לגו, לא ממש הלך להם - יותר מדי פעמים נעשו טעויות והיה צורך לפרק עד לשלב מסוים ולהתחיל מחדש -  וחכמוד נכנס קצת לדרמות מרוב התסכול, אז בתי קיצרה את הביקור והם נסעו הביתה. 

הבנתי שבדרך הביתה הילד התנצל ש"איבד את זה", ואז הם נכנסו שלושתם לשיחה מעניינת וחשובה על נושא ההתמודדות עם תסכול, הקושי במפגש עם חולשה, ובסך הכל נשמע שכל התקרית הזאת נגמרה בטון חיובי. 

למחרת שרי הלכה כבר לגן אבל הגדולים עדיין היו בחופש, אז אחרי התור לרופא אף אוזן גרון (ביקורת חצי שנתית, ניקוי אוזניים, הכל בסדר) נסעתי לאסוף אותם. התחנה הראשונה היתה בחנות "הפיראט האדום" החדש שפתחו בצומת בני דרור. התלוצצנו על האסוציאציות של הקורונה שהשם של החנות הזאת מעלה. כן, הנכדים שלי יודעים את כל הסיפורים האלה. 

הסתובבנו בחנות כמו במוזיאון, עוברים בכל המעברים ומתרשמים מהסחורה. כשמצאו משהו שרצו, הסתכלו השניים המתוקים האלה קודם כל על המחיר. בלי שאתערב בכלל, היו הרבה משחקים שעליהם נפסק "אין סיכוי". יקר מדי. 

קנינו עוד לגו (זה הלהיט עכשיו, אין מה לעשות) ולהפתעתי גם משחק מונופול חדש - זה עם הכרטיס אשראי. צחקתי שאחרי ששניהם הצהירו שהם בחיים לא ישחקו שוב במונופול, פתאום הם מבקשים לקנות. מצד שני המשחק הישן והמתפורר שיש אצלי בבית אולי מעורר אצלי נוסטלגיה אבל באמת לא כיף לשחק ככה, והסכמתי.

קנינו גם צעצוע חדש לשרי - אותו היא תפגוש בפעם הבאה שתגיע לבקר.

מיד אחרי החנות נסענו לגן השעשועים הנהדר לא רחוק מהבית שלי, והם טיפסו, הסתובבו, התנדנדו להם שם עד שראינו שמזג האוויר מתחיל להתקדר וחזרנו הביתה. 

כשהגענו הביתה ראינו ש-T כבר חזר מפגישות הבוקר שלו ועמד להכין ארוחת צהריים, אבל הילדים היו נרגשים מכדי לאכול ורצו מיד לשחק במונופול החדש. T ואני אכלנו את המרק שלנו והצטרפנו אליהם. נראה לי שעיקר הכיף שלהם היה להשתמש בכרטיס האשראי, ללמוד איך לשלם עבור נכסים שהם קנו, לשלם זה לזה שכר דירה וכמובן לקבל "משכורת" בכל פעם שעברו ב"דרך צלחה". 

לאחר כמה סיבובים נראה לי שהם מיצו את העניין, ואמרו בדיפלומטיות רבה: "סבא וסבתא, אתם נראים עייפים, לכו לנוח ואנחנו נסדר את המונופול ונרכיב את הלגו". כן, יש נכדים כאלה! עד שירדנו ממנוחת הצהריים הם כבר כמעט סיימו להרכיב את הלגו, ארזנו אותו יפה שלא יתפרק ולקחנו אותם הביתה. 

וכך בלי להפר את ההנחיות ובלי להתקהל, הצלחנו להעביר את סופ"ש הפורים הזה בנעימים עם המשפחה ועם הנכדים המתוקים שלנו. 

נראה איך ייראה פסח........