סדר בארון, אופנועים ועוד

כבר מזמן הבנתי שאי אפשר לגרום ל-T לעשות משהו כשלא בא לו, ולכן הפסקתי מזמן לנדנד לו לעשות סדר בארון הבגדים שלו. מה זה סדר? סדר אני יכולה לעשות בעצמי, זו לא הבעייה. הבעייה היא שהוא מאד אוהב לקנות בגדים, אבל לא נפטר מבגדים ישנים וגילינו כמה פעמים (כולל עכשיו) שהוא אפילו לא מספיק להשתמש בכל הבגדים החדשים שהוא קונה מרוב בגדים שיש לו. אני צוחקת שאני מגהצת לו חולצות כל שבוע ואז תולה אותן בארון כל כך צפוף שהן ממילא מתקמטות שוב. 

אבל השבוע באורח פלא כשהוא ראה אותי מתחיל להוריד בגדים שלי ולארגן למסירה בשקיות ניילון גדולות, הוא החליט להצטרף למבצע.

מצד אחד, הכלל שלי הוא שבגד שלא השתמשתי שתיים/שלוש עונות ברצף כנראה כבר לא ישמש אותי ויש להעיף מהארון. מצד שני, אצל T למשל מצאנו הרבה מאד בגדים גדולים שהוא הפסיק ללבוש כשירד במשקל, ועכשיו ששוב עלה לא מעט (לא כפי שהיה אבל משמעותית יותר ממה ששקל מאז ששנינו שינינו אורח חיים) את חלקם הוא יכול ללבוש שוב. 

כאמור, הוא גילה גם הרבה בגדים שהוא קנה ומעולם לא יצא לו ללבוש. 

בסופו של תהליך היו לנו שבע שקיות אשפה גדולות מלאות בבגדים למסירה, בצד שלי של הארון נהיה מאד מרווח, ואצלו...........לא נראה שום הבדל. הכל המשיך להיות צפוף ומלא בגדים כאילו לא הסיר דבר!😂 זה היה כל כך מצחיק. אז אי אפשר לומר שזה סופו של תהליך, כי הוא פשוט הפסיק באמצע - כאב לו הגב. אבל מי יודעת מתי שוב יתגייס למשימה? 

עוד השבוע היינו שנינו בניקוי שיניים - כבר לא יכולה לומר "שיננית" כי זה רופא השיניים עצמו שעושה לנו את הניקוי. קבלתי מחמאות על רמת התחזוקה של הפה שלי......ונראה שאכן שאני יכולה בשקט לעבור לניקוי פעם בחצי שנה במקום שלוש פעמים בשנה כמו עד עכשיו. 

הייתי גם אצל רופאת הנשים החדשה, ובניגוד לכל חששותי היא היתה ממש בסדר. היא היתה עדינה וקשובה ויסודית והחוויה היתה ממש טובה. היא אגב סיפרה שהרופא שהיה קודם נמצא בחו"ל. לא שאלתי אם זו התמחות או שעזב את הארץ......

עוד מבצע של T השבוע היה להחליף אופנוע. כבר זמן מה שהוא מנסה למכור את האופנוע שלו, וכמובן שכמעט אף אחד לא מתקשר. מאד מאד קשה למכור אופנועים עכשיו, וזה גם מתבטא במחירים. היו לו כמה פניות מאנשים שביקשו לעשות איתו החלפה - לקחת את האופנוע שלו תמורת האופנוע שלהם, אבל לאחר התלבטות הוא הבין שזה לא משתלם לו. 

בסוף אתמול התקשר מישהו שרצה את האופנוע עבור בנו. איך T תמיד אומר? צריך רק קונה אחד. והוא גם נתן מחיר יחסית בסדר. ואז T התקשר לאחד מאלה שרצו להתחלף באופנועים, כי האופנוע מצא חן בעיני T ולמרות שהוא ישן יותר, הוא עם מעט מאד קילומטרז' ומאד שמור - כמו חדש. וכך, T כמו T מכר וקנה אופנוע באותו היום.......את שלו כבר לקחו היום, ואת החדש יביאו לכאן מחר (כי בששי סוכנות הביטוח של האופנועים לא מתפקדת, אז הוא יוכל לבטח אותו רק ביום ראשון). 

זה מה שהוא מכר

וכך אמור להיראות מה שהוא קנה

לי כמובן אין מושג בשניהם, אבל לפחות הקודם היה לי נוח, יחסית, לשבת מאחור - בפעמים המעטות שאני מצטרפת אליו לנסיעה, והוא טוען שהחדש יהיה לא פחות נוח. 

אתמול הצלחתי להיפגש עם 'מחברת' וזה היה ממש כיף. מאד לא פשוטה התקופה שהיא עוברת - עם המחלה של הבת שלה וגם העובדה שהיא סיימה את הקשר עם החבר ולא קל לה עם ה'לבד'. אבל הבת שלה גיבורה ממש, מדהימה ועוברת את כל התהליך הרפואי והטיפולים כמו גדולה, ומחברת עוזרת לה מאד ותומכת בה באופן מעורר הערכה. 

וכך גם שאר הילדים של מחברת, מגויסים לעזור. רק שתעבור את זה בשלום.

השבוע צפינו בסרט בנטפליקס בשם LET HIM GO. המשחק של קווין קוסטנר ודיאן ליין מצוין, והסרט היה טוב אבל קשה לצפייה. יש הבדל - בהרגשה שלי - בין סרטים אלימים מהסוג שאני קוראת לו "בום בום טראח טראח", בין אם זה צבא או משטרה, פשע וכדומה, לבין אלימות שמתרחשת בין אנשים לכאורה נורמטיבים. משום מה הסוג השני קשה לי נפשית לצפייה הרבה יותר..................

הערב ארוחת ששי אצלנו, הילדים באים וכך גם הורי......

ועל המצב ממש לא בא לי לדבר. 

על ספרים, משחקי טלפון ועניינים אחרים

לאחרונה שוב יוצא לי לקרוא הרבה, לשמחתי. בין השאר זה מרמז לי גם שיש לי פנאי לכך אבל גם שיש לי סבלנות לכך - כלומר אני לא לחוצה או מוטרדת מיותר מדי דברים. 

לצפות בסדרות, למשל, גם כאשר יש לי פנאי, הרבה יותר קל כאשר אני טרודה או לא רגועה. 

ספר אחד שהתחלתי וסיימתי ממש תוך יומיים הוא 'סיניוריטה מאיזמיר' מאת מיכל מוסקוביץ'. 

אני מכירה את מיכל שנים רבות (גם היא התחילה כמוני בתחום המחשבים ודרכנו נפגשו מספר פעמים לאורך השנים) אבל אנחנו לא ממש בקשר. לכן הסתקרנתי כאשר ראיתי שהיא פרסמה ספר, ומייד רכשתי את העותק הדיגיטלי שלו וקראתי אותו בנשימה עצורה. 

יש לי כל מיני השגות לגבי סגנון הכתיבה  - שאני מבינה שמנסה להיות אותנטי ומתובל גם בהרבה מאד לדינו (או ספניולית, כפי שהיא קוראת לזה) - ואפילו על איכות הכתיבה עצמה, אבל הסיפור עצמו מרתק. נראה שמיכל עשתה בשנים האחרונות חקירה מעמיקה ולמידה של שורשיה של העלייה מתורכיה בשנותיה הראשונות של המדינה ואני אישית גם נהניתי מאד וגם למדתי לא מעט. 

בנוסף התחלתי, בהמלצתו של בני, לקרוא את הספר UNIQUELY HUMAN מאת Barry M Prizant PhD, ספר שאמור ללמד את כולנו מעט על אוטיסטים ועל הדרך הנכונה להבין אותם ולהתייחס אליהם. לבני זה עזר המון בגישה וביחס ובהבנה של סביבוני, ונראה לי שחשוב שגם אני ארחיב את הידע והמודעות שלי לנושא. 

במקביל, משום שספרים עיוניים הם לא משהו שאני מצליחה בדרך כלל לקרוא ברצף אלא זקוקה פה ושם להפסקות, הורדתי לעצמי את הספר הישן מאד אך משובח מאד  the gods themselves מאת Isaac Asimov.

אני יודעת שרבים לא מתחברים לז'אנר של המדע הבדיוני אבל בספר הזה (כמו ברוב ספריו של אסימוב) המרכיב האנושי, מוסרי, חברתי כל כך עוצמתי שהייתי ממליצה לכל אחד להתגבר על הרתיעה הראשונית ולקרוא אותו. 

למרות שנכתב ב-1972 לדעתי הוא כל כך רלוונטי גם היום - בעיקר בנושא שימור כדור הארץ והנטייה של בני האדם להתרכז בהנאות הפרטיות של עצמם והרווחים המיידים שלהם בלי לתת את הדעת כלל להשלכות ולנזק העתידי שזה גורם. 

ואחרון חביב - לקראת הנסיעה הורדתי, בהמלצתה של 'שריתה' את הספר 'רילוקיישן, דרלינג, רילוקיישן' מאת אילת מאמו שי. אדווח אחר כך אם הוא טוב באמת. 

ושוב אציין איזה כיף זה לקרוא ספרים בטלפון הנייד - בכל זמן, בכל מקום, בכל בעולם - בלי להצטרך לסחוב איתי ספרים ובלי, כפי שקרה לי בויאטנם, להצטרך להתרוצץ לחפש את חנות הספרים הקרובה כי סיימתי ספר באמצע החופשה ולא נותר לי מה לקרוא. 

עוד בהקשר של דברים שאני עושה עם הטלפון החכם - משחקי הוורדעל/WORDLE למיניהם הפכו ממש לשיגרת בוקר. הוורדעל  העברי עצמו (של עיתון 'הארץ') מאד מעצבן לאחרונה, מביא מילים שלא באמת קיימות או לפחות - לא באמת מוכרות - ולעומת זאת הרבה מאד מילים לגמרי תקניות כלל לא מופיעות אצלם ברשימה. אבל יש גם 'מדויקת', שגם הוא של 'הארץ' וגם wordle המקורי באנגלית, ובזכותה של עדה התחלתי גם לפתור את ה- WAFFLE (שהוא לא פשוט בכלל!).

בנוסף הורדתי לטלפון סודוקו ממש נחמד ואני משחקת לסירוגין ברמות בינוני, קשה ומומחה. בינוני - כאשר אני סתם מעבירה את הזמן, ו'קשה' או 'מומחה' כשבא לי לתרגל ולאתגר את המוח. 

עוד השבוע היה לי תור טלפוני מתסכל, כרגיל לאחרונה, עם הדיאטנית שלי. מדוע מתסכל? כי אני מקטרת לה שיש עלי את שניים שלושה הקילו המיותרים שאני לא מצליחה להוריד, והיא עונה לי שכנראה אני לא אמורה לשקול את מה שאני רוצה לשקול וזה בסדר גמור ובתחום הבריאות המלאה אם אעלה אפילו עוד שניים שלושה קילו. היא טוענת שזה לא הגיוני שאני נלחמת במשקל כל הזמן, ואני כמובן מכירה את עצמי ואת העבר שלי ואת הגוף שלי ויודעת שאם אני לא אשמור ואזהר נורא המשקל לא ייעצר בעוד שניים שלושה קילו אלא פשוט, בשיטת הפיחות הזוחל, ימשיך לאט לאט לעלות עד שיגיע לאן שהיה לפני שהתחלתי את הדיאטה האחרונה לפני שנתיים וחצי. אז לך תבנה ככה מדינה! 

הייתי גם בביקור השגרתי אצל השיננית - שעבר לגמרי בשלום. כן זה כאב, כן זה לא היה נעים, אבל זה היה קצר וזה היה בסדר. בסך הכל אני מתחזקת היטב את השיניים ואין לה הרבה עבודה. 

היום סוף סוף מתוכננת התקנת הדלת החדשה (שנדחתה שוב ושוב מכל מיני סיבות, לאחר שבעת ניסיון ההתקנה לפני שבועיים התברר שלא בנו כראוי את המשקוף החדש), אז אני מקווה שתיגמר הסאגה הזאת. 

הבוקר חשבנו לקפוץ לבקר את 'לונדון' ובעלה במודיעין אבל היא לא ענתה לי לטלפון ובינתיים גם לא להודעת הוואטסאפ ששלחתי - אז אם היא לא תחזור אלי תוך רבע/חצי שעה נראה לי שזה כבר יהיה מאוחר מדי לצאת עד לשם ולחזור בזמן למועד התקנת הדלת. 

לסיום - אתמול שוב עבר על T התקף כאב (תוך כדי שעבד אצל לקוחות) - כך שניתן לזרוק לפח כל תיאוריה שאולי ניסיתי לפתח סביב עניין ההתקפים והתדירות שבה הם מופיעים. אוף אוף אוף. והפרופסור טרם חזר אליו בעקבות תוצאות הגסטרוסקופיה.......אבל ממילא זה לא בוער כי אנחנו טסים עוד פחות משבוע..........

מתחילה להתארגן לטיסה

כששוחחתי בשבוע שעבר עם 'היידי' (זה הכינוי שהחלטתי לתת לחברה החדשה/ישנה) בוואטספ, היא שאלה בין היתר אם ההכנות בעיצומן. אז לא, בשלב ההוא הנסיעה לבוסטון עדיין לא השתלבה במטלות היום יום שלי. 

אבל היום התחלתי. יש לי רשימת מטלות (א.ק.א. צ'קליסט) קבועה לנסיעות ואני מעתיקה ומעדכנת אותה לקראת כל נסיעה מחדש. אתמול עשיתי "חבילת חו"ל" בטלפון. ביטוח נסיעות עשיתי מזמן. היום התחלתי עם התרופות - שלו ושלי - לוודא שיש כל מה שצריך (ועוד טיפה ליתר בטחון), חלק בתיק היד שלי, חלק יילך למזוודה. בתקווה שהיא לא תאבד. 

קבעתי עם הבת של השכנים שתבוא לטפל בחתולים ובעציצים, והערב כאשר שותפנו ושריתה יגיעו לביקור, אוודא שאפליציות האזעקה והמצלמות שלנו מעודכנות בטלפון של שותפנו. הוא ה"אפוטרופוס" של העניינים שלנו כאן כשאנחנו נוסעים. 

השבוע הגיע סוף סוף התור החדש של T לשיננית של מכבי, לאחר שבפעם הקודמת סירבו לטפל בו, חששו מהתרופות שהוא לוקח ומהניתוח שהוא עבר. הפעם הוא הגיע מצויד באישור מ'רופאהחדשה', וגם עבר תחילה אצל רופאת השיניים - לא ממש ברור לשם מה זה היה נחוץ - אבל סוף סוף עבר ניקוי שיניים. השיננית דווקא אמרה לו שמצבו לגמרי לא רע, למרות שחלפו יותר משלושה חודשים מאז הניקוי הקודם. אז את הפעם הבאה הוא כבר קבע לעוד ארבעה חודשים. 

כמו שקיוויתי, הצלחתי להיפגש עם 'מחברת' השבוע. המפגשים השבועיים איתה ממש חשובים לי, ובין לבין אנחנו גם בדרך כלל מצליחות לדבר בטלפון. 

עם עם 'היידי' הצלחתי להיפגש שוב השבוע, לשמחתי הרבה. הפעם ישבנו בבית קפה נחמד לא רחוק מביתה, ושוב כאשר הגיע הזמן ללכת, הרגשתי שאני מסוגלת להמשיך לשוחח איתה עוד ועוד. 

דווקא עם 'קלי' ו'שני' שוב לא עלה בידי להיפגש, אבל אני מקווה שכאשר אחזור מחו"ל זה סוף סוף יקרה. 

הפרופסור סוף סוף ענה ל-T (לאחר ש-T תזכר אותו במייל) ואמר שהוא ממליץ לעשות גאסטרוסקופיה. המזכירה שלו אמורה לעזור לנו בלוגיסטיקה של זה. בינתיים עברו מעל לשבועיים ללא התקף, וגם מערכת העיכול פחות עושה בעיות. לפעמים יש ל-T תחושה שדומה להתחלה של התקף אבל זה לא מתפתח לשום דבר, ומותיר אותו חלש. מוזר. 

עוד תכננו לקפוץ לבתי ולנכדים לביקור פרידה לקראת סוף השבוע, אבל אחרי ששמענו את לו"ז החוגים ופעילויות אחר הצהריים שלהם (והימים בהם היא עובדת בקליניקה בערב) הבנו שהסיכוי היחיד לראות אותם לפני הטיסה היה אתמול. קפצנו לאחר צהריים נעים ורגוע אצלם, שתינו קפה, פטפטנו עם בתי וחכמוד, צפיתי בשרי עושה אמבטיה ו-T שיחק שש בש עם נשמותק. חתני נסע לאימון מיד אחרי העבודה אז אותו לא יצא לנו לפגוש. 

בתי הזכירה תוך כדי שיחה שהיתה רוצה לנסוע לחופשה בסוכות עם הילדים, אבל כמובן שהתקציב שלהם מאד מצומצם, עקב קניית הדירה. היא חשבה אולי לרדת איתם לסיני....אני לא בטוחה מה אני מרגישה לגבי זה. אמנם רצינו ותכננו לנסוע איתם לשארם בפסח שעבר, אבל זו היתה טיסה, לא מעבר גבול בטאבה..... טוב, נראה. 

דווקא הייתי מאד גאה בה כשהחליטה לצאת לקמפינג (רגיל! לא גלמפינג!) בחורשת טל באוגוסט האחרון, כדי לחסוך בכסף ועדיין לא לוותר על בילוי קיץ עם הילדים. כשאנחנו היינו הורים צעירים אלה היו החופשות שלנו איתם. אוהל על הכינרת או סוג של סוכה או בקתה באכזיב...מקלחות משותפות, הכי פשוט שיש. זה מה שיכולנו להרשות לעצמנו, והאמת שכך הילדים נהנו הכי הרבה - להסתובב חצי ערומים בטבע, לאכול כריכים ו"על האש" וירקות חתוכים...לטייל בסביבה ברגל (אז עוד היינו נוסעים גם עם הכלבה). הרבה יותר מאוחר התחלנו עם בתי מלון (בעיקר מאז שהתחלתי לקבל 'דיל'ים ממקום העבודה) וכמובן - חו"ל. 

בימים האחרונים לא יוצא לי כמעט לקרוא. התחלתי עמודים בודדים של "סודו של המרקיז" של דולורס רדונדו (באנגלית) אבל פשוט לא יצא לי להתיישב בנחת ולקרוא. כל הזמן יש לי דברים אחרים לעשות. 

כן יצא ל-T ולי לצאת יחד להליכות ערב כמה וכמה פעמים השבוע. לא תמיד זה מסתדר, אם יש לנו פעילות אחר הצהריים או בערב, אבל כאשר אנחנו פנויים אנחנו אוהבים את ההליכה השנייה הזאת יחד (בבקרים אנחנו יוצאים כל אחד במסלול שלו, או שהולכים לחדר כושר). 

ואולי אפילו נספיק לצאת היום, עוד לפני ששריתה ושותפנו יגיעו.