ארצות הברית - ערב אחרון בלאס ווגאס (Las Vegas) וחזרה להורי בסן חוזה

מפארק ציון חזרנו ללאס ווגאס לערב אחד, כאשר למחרת בבוקר היתה לנו טיסה חזרה להורי, לסן חוזה, קליפורניה.

את הלילה הבודד ההוא החלטנו לבלות במלון ונישן (The Venetian).

מזג האוויר השתנה לגמרי ולא היה זכר לקור המקפיא של הימים הראשונים שלנו בעיר השעשועים האמריקאית.

פתאום אפשר היה להסתובב ברחובות ללא מעיל, וכך לגלות סימטאות חמודות שיוצאות מה"סטריפ"...

דווקא באותו ערב לא היו הופעות (שעניינו אותנו) אבל היינו עייפים מהטיול והנסיעה, כך שהתאים לנו פשוט להסתובב ברגל ולגמוא בפעם האחרונה את המראות והצלילים והמוני האנשים שמילאו את הרחובות, את המסעדות, את הבארים וכמובן את הקזינו.....

את ארוחת הערב החלטנו לאכול דווקא במסעדת מזון מהיר בשם In and Out, שאמנם קיימת מאז 1948 אבל אנחנו שמענו עליה רק לאחרונה. היא הזכירה לי את מקדונלדס בשנות השישים.
עם תפריט מצומצם, כתיתות המבורגר שצולים אותן באמת (ולא כפי שמכינים אותן כיום ברשתות המזון המהיר), מלצרים בתלבושת אחידה ועם כובע נייר לבן על הראש, שולחנות רטרו בסגנון שנות החמישים

והעיקר - שירות מהיר. סופר מהיר. לא האמנו כמה מהיר. נעמדנו בסופו של תור שהגיע עד לרחוב.....אבל תוך דקות כבר הגיע תורנו, נלקחה ההזמנה, ואיך שמצאנו שולחן כבר נקרא מספר ההזמנה שלנו לבוא ולקחת את האוכל..........
חוויה בהחלט משעשעת. ולא רעה, יחסית למזון מהיר.

א פרו פו מהיר, גם כל תהליך היציאה מהמלון (צ'ק אאוט אוטומטי ב-sms), החזרת הרכב (באמריקה לא עושים עניין, זה מדהים ההבדל בין אירופה לארצות הברית מבחינת החזרת רכב שכור) ותהליך הביטחון בשדה התעופה - הכל הלך כל כך מהר שנותר לנו המון זמן לשבת ליד שער היציאה ולקרוא, לשתות קפה, לנשנש משהו.........

הורי חיכו לנו בשדה בסן חוזה, למרות מחאותינו שנגיע בכוחות עצמנו, אז ניצלנו את ההזדמנות שהם יצאו כבר מהבית ונסענו למרכז סן חוזה, אכלנו ב"צ'יז קייק פקטורי" (שהיה אכזבה גדולה יחסית למה שאנחנו רגילים, אולי כי היה ששי של פסחא וכולם היו בחופש והמקום היה מפוצץ באנשים) וטיילנו קצת ברחובות שליד, נהנים סוף סוף מהשמש וממזג האוויר שהחליט לחזור להיות אביבי כראוי.

בגלל שהיינו מלאים מהארוחה במסעדה ובגלל שלאף אחד מאיתנו לא ממש התחשק לערוך סדר פסח כהלכתו, אכלנו ארוחת ערב בקטנה והורי הלכו לישון מוקדם. הם גם עדיין היו מקוררים שניהם, ולמרבה הצער גם אנחנו התחלנו להראות סימני התקררות, אבל למחרת היה יום יפה ויצאנו לטייל.....על כך בפוסט הבא. 

ארצות הברית - ביקור ב-Hoover Dam וגרנד קניון חלק ראשון

כשתכננו את הטיול לגרנד קניון, מיד ראינו שהדרך שלנו עוברת דרך ציון דרך משמעותי של המאה העשרים: סכר הובר Hoover Dam.
הוא ודאי לא הסכר הכי גדול או הכי מודרני כיום (לא באמת בדקתי) אבל נראה לי שהוא הראשון מסוגו או בין הראשונים, שנבנו בשנות השלושים של המאה הקודמת.

הוא מספק חשמל שנוצר מאנרגיה הידרו אלקטרית, הוא יצר את אגם מיד Lake Mead - שמשמש תיירים ותושבי הסביבה כאתר נופש, דיג, שיט ושחיה, והוא אכן אתר מרשים ביותר.

הנהר שממנה התאפשר כל הטוב הזה הוא נהר הקולורדו העצום, על פלגיו ויובליו הרבים, שמתחיל אי שם במדינת קולורדו ומסתיים בגולף של קליפורניה ולתוך מקסיקו.

אבל כמה שהתרשמנו ממעשה ידי האדם, ערכנו בו ביקור קצר בלבד, והמשכנו בדרכנו למקום שבו כל תפקידו של האדם הוא לשמור על מה שהטבע ברוב חוכמתו ויצירתיותו ברא בכוחות עצמו...... הגרנד קניון.

סכר הובר יושב על הגבול בין מדינה נבדה (Nevada) - שם נמצאת העיר לאס ווגאס - לבין מדינת אריזונה (Arizona).
הגרנד קניון, כך למדנו, גובל בארבע מדינות: אריזונה , ניו מקסיקו (New Mexico), קולורדו (Colorado) ויוטה (Utah).

כשחיפשנו מלון לשהות בו לצורך הביקור בגרנד קניון איכשהו פספסנו עיירה שנמצאת ממש צמוד אליו - בשם טוסאיאן (Tusayan). נו, מילא. במקום זאת החלטנו לישון בלילה הראשון בעיירה בשם וויליאמס (Williams) במדינת אריזונה, מרחק שעה נסיעה מהקניון.
הגענו לוויליאמס, השארנו את המזוודות בחדר ויצאנו לדרך.
הדרך היתה ארוכה אך מסקרנת.
כל כמה דקות התחלף הנוף - ממדברי ושומם, למדברי עם שיחים נמוכים אך צפופים, ליער ושוב מדבר....והאמת היא שלא ניתן היה להסביר את השינויים האלה, מעין מיקרו אקלימים שכאלה לאורך כל הדרך.

פעמיים עשינו את הדרך הזאת, פעם באותו אחר צהריים, ופעם למחרת בבוקר כשכבר עזבנו את המלון, לביקור נוסף בפלא הטבע המרהיב הזה לפני שהמשכנו הלאה.

ביום הראשון חנינו ונעזרנו בשאטל - אוטובוסים (כלולים במחיר הכניסה לקניון) שעוברים במסלולים שונים ועוצרים בנקודות תצפית שונות.
בעצם כל נקודות התצפית ממוקמות בחלקו הדרומי של הקניון הענק הזה - מה שהגיוני, כי אז בשום שלב במהלך היום לא היתה לנו שמש בעיניים.....

הנה כמה טעימות זעירות מהפלא העצום הזה, שכל כולו נחצב במהלך מיליוני שנים על ידי אותו נהר קולורדו צנוע למראה.....

לא רואים זאת בתמונות כמובן, אבל גם כאן היה קפוא, ונוספה לכך רוח מקפיאה שהורידה עוד יותר את הטמפרטורה.

אני מביטה בתמונות ומבינה שלא באמת ניתן להעביר דרכן את ההוד ואת ההדר של המקום המופלא הזה.
ועדיין.....הן מספיק טובות כדי לתעד לעצמי את החוויה העצומה שחווינו שם. 

ארצות הברית - לאס ווגאס - עיר שעשועים למבוגרים

כל אחד שסיפרנו לו שאנחנו נוסעים ללאס ווגאס אמר לנו שטוב אנחנו עושים שאיננו נוסעים בקיץ.
גיהנום שם, אומרים כולם, חום אימים, אי אפשר להסתובב בחוץ.

מה שאף אחד לא הביא בחשבון זה שדווקא כשאנחנו נסענו, בחצי השני של חודש מרץ, שטף גל קור את כל ארצות הברית, וגם באמצע המדבר נקלענו למזג אוויר חד-מעלתי. שבע-שמונה מעלות גג באמצע היום, וקרוב לאפס בלילה.

עדיין, זה כנראה עדיף על הקיץ.

הדבר הראשון שהבנו כשהגענו עם הרכב השכור שלנו לסטריפ (Strip) המפורסם (הרחוב שבו שוכנים המלונות המפורסמים ביותר) הוא שבלאס ווגאס כמו בשאר אמריקה - הכל גדול. ענק.

המלונות ענקיים, הלימוזינות שאנשים שכרו הן ארוכות כאורך הגלות, אפילו המרגריטות שאנשים הסתובבו איתן ברחוב היו בגודל של נרגילה.

הדבר השני שהבנו, הוא שבתוך מתחם המלון, לא משנה לאן אתה רוצה להגיע - אם לקבלה, לספא, ליציאה לרחוב, לבר או למסעדות או למתחם הקניות הענק והיוקרתי שקיים בכל מלון - אתה חייב לעבור דרך הקזינו. כאן בתמונה זה מלון קיסר - CAESAR - שבתוכו שוכן המלון ששהינו בו: נובו Nobu, מלון "בוטיק" בתוך מלון - אבל בעצם זה נכון לכל המלונות.

כל הדרכים מובילות לקזינו וכל הדרכים מובילות מהקזינו.
אנחנו לא מהמרים, ואפילו לא בא לנו לנסות - אבל התרגלנו במהלך השהייה שלנו שם שאנחנו עוברים דרך קבע בין מכונות המזל הרועשות, שולחנות הבלק ג'ק והפוקר והרולטה......

במהלך הבוקר זה עוד היה סביר, לא היו הרבה אנשים, אבל בשעות אחר הצהריים והערב היה כל האזור אפוף עשן - כי אין מצב שימנעו מהמעשנים להמר!

כל מלון על ה"סטריפ" הוא עיר - ולקח לנו בין 10-15 דקות כדי להגיע מהמלון שלנו (כאמור Nobu בתוך מלון Caesar) למלון הצמוד - הבלאז'יו Bellagio - כי היו לנו כרטיסים למופע של Cirque de Soleil - O בתיאטרון שם - וגם כדי לצפות במופע המזרקות המרהיב שלהם.

במופע של סירק דה סוליי אסור היה לצלם, אבל הוא היה מרשים ביותר. שעה וחצי של הנאה צרופה.

מתחם הקניות של המלון לא ממש עניין אותנו, אבל כיון שנאלצנו לעבור דרכו כמה פעמים, זכינו לראות כמה חנויות ממש יפות - למשל זו שמכרה בין היתר קריסטלים (שאהובים עלי כל כך)

ברור שלא נכנסנו אפילו, אבל נשאר לנו החשק - ומאוחר יותר כשכבר היינו בטיול במדינת יוטה (Utah) נכנסנו לחנות כזאת של אינדיאנים (סליחה - ילידים אמריקאים) וקנינו כמה קריסטלים ממש בזול, להעשיר את האוסף שלנו, וגם קצת מתנות לנכדים.

אלה הגונדולות במלון הונישן (Venetian) - בו שהינו בסוף הטיול, כשחזרנו מהגרנד קניון ופארק ציון.

זה כמובן מלון פאריס....

ואלה המפלים של מלון מיראז' (Mirage).....

שדרת Las Vegas Boulevard מלאה באנשים בכל שעות היום והלילה.
חלקם עם המשקאות הענקיים שתיארתי קודם, חלקם מעשנים גראס שהוא עכשיו חוקי גם בנבאדה וגם בקליפורניה.

בכל פינה עומדים להם שחקנים - לבושים כמו בטמן, סופרמן, ספיידרמן, דארט ויידר וגם שפנפנות פלייבוי (מסכנות, בטח  קפאו למוות עם הטוסיק והציצי בחוץ 😱....) שתמורת כמה דולרים מוכנים להצטלם עם כל מי שרוצה.

בערב השני שלנו בווגאס הלכנו למופע של Blue Man Group שהומלץ על ידי חברים של בני.
מדובר בחבר'ה מאד מוכשרים - גם בתיפוף וגם בפעלולים, אבל נראה שהיה מיועד יותר לילדים (ולמבוגרים שהם ילדים בנפשם, בעצם - אמריקאים) ופחות הרשים אותנו מאשר הסירק דה סוליי ערב קודם.

בסך הכל החוויה בלאס ווגאס היתה טובה מאד, גם אם קפאנו (לבשתי 4 שכבות - חולצה קצרה, גופיה תרמית עם שרוולים, פליס, מעיל חורף, כובע צמר, "חם צוואר" ומגפיים......והפנים שלי היו קפואות לגמרי). היתה שמש והיה יפה מאד והמלון היה מאד נוח.

בינתיים בבית הורי התברר שגם אמא התקררה והרגישה על הפנים, וכפי הנראה טוב עשו שלא הצטרפו אלינו.
בסופו של דבר גם אנחנו התקררנו נורא - זה די התבקש גם בגלל הקור בחוץ וגם הרי נחשפנו לוירוסים שלהם....אבל בשלב ההוא עוד לא ידענו את זה.

ביום השלישי השכמנו ויצאנו לדרכנו - ממדינת נבדה לכיוון מדינת אריזונה....אבל זה כבר בפוסט הבא.