הרי הרוקי'ס הקנדיים - יוני 2023 - יומיים אחרונים בג'אספר JASPER NATIONAL PARK

 בבוקרו של היום הלפני אחרון של הטיול שלנו ברוקי'ס הקנדיים, די מהר לאחר שסיימנו את ארוחת הבוקר ועזבנו את המלון, ראינו אייל קנדי (בעצם איילה או איילית....) בצד הדרך. זו לא הזווית הטובה ביותר לצלם חיית בר מקסימה אבל בשלב הזה נאלצנו להסתפק בזה, בתקווה לתצפיות טובות יותר בהמשך. 

הגשם פסק והטמפרטורות עלו במעט, והיעד הראשון שלנו הבוקר היה אגם MALIGNE מוקף ההרים והקרחונים

כשהגענו לאגם עלינו על סירה שחוצה אותו ועוצרת למשך כמה דקות באי בשם SPIRIT ISLAND, שהוא בעל חשיבות גבוהה מאד לילידים של האזור 

האי נחשב לאדמה קדושה ואסור לדרוך עליה, וכך יצרו גשר עץ קצר שניתן ללכת עליו כאשר יורדים מן הסירה ומסיירים מעט לאורך החוף היפהפה הזה של האי

משם המשכנו אל אגם נוסף בשם MEDICINE LAKE

מה שמיוחד באגם הזה, הוא שיש בקרקעיתו בולענים, ובסתיו ובחורף רוב מימיו נעלמים דרכם ומופיעים שוב במורד הזרם אליו הוא נשפך במרחק של כ-16 ק"מ מן האגם עצמו. אנחנו היינו באביב והאגם היה די מלא. 

האטרקציה המיוחדת שלה זכינו שם, היה דוב שחור שליחך עשב בנחת בצד הדרך. 

לאחר שהתפעלנו מהנוף ומהדוב, המשכנו ליעד הבא שהיה MALIGNE CANYON. 

זהו עמק מרהיב ביופיו עם מפלים נהדרים ומסלול הליכה כיפי. יש מעליו שישה גשרים, ומיטיבי לכת יכולים לעשות את כל המסלול (הלוך ושוב) או - כמו שאנחנו בסוף בחרנו לעשות - להתחיל מגשרים 1-4 (חלק ניכר בעלייה ואז בירידה) ואל הגשרים חמש ושש לנסוע בנפרד. 

זו לא היתה התכנית המקורית, אבל בגלל הגשמים של היום הקודם החלק שהוביל מגשר ארבע לגשר חמש היה בוצי וטובעני והאמת שגם הנוף שם לא היה מזהיר, אז קצת אחרי שעברנו את גשר ארבע החלטנו שהספיק לנו וחזרנו לרכב. 

כל האתרים שהמליצו על הטיול הזה צדקו ובגדול. זה היה אחד היעדים היפים והמיוחדים באמת, בתוך כל גן העדן הזה שקוראים לו הרוקי'ס הקנדים. 

בסוף המסלול, עייפים אך מרוצים, נסענו למלון אחר, שהיה ממוקם מצפון מזרח לעיירה ג'אספר. 

גם שם, בדומה למלון הקודם, היה לנו אח בחדר, אבל לשם שינוי הוא לא היה אח עצים אלא פעל על גז, וניתן היה להדליק ולכבות אותו בסיבוב קל של כפתור על הקיר. 

בגלל המרחק מהעיירה החלטנו לאכול ארוחת ערב במסעדת המלון, עם נוף למדרונות המיוערים שתחתיו ולשקיעה המאוחרת של השמש האביבית. 

לפני הארוחה עוד יצאנו להליכה בסביבה וכמובן שקצת הצלחנו ללכת לאיבוד כי - כפי שכבר הזכרתי - השילוט הוא לא הצד החזק של הקנדיים. מזל שהיה לנו GOOGLE MAPS ושהורדתי את כל המפות של כל האזור ל-OFFLINE MAPS מבעוד מועד. 

אגב זה מומלץ בכל טיול בכל מקום בעולם. להוריד מפות OFFLINE באפליקציית GOOGLE MAPS ולהמנע ממצבים לא נעימים בהם אין בכלל קליטה (כי אם יש קליטת לוויינים, אפליקציות הניווט לא מחפשות מסלולים חדשים אם הן לא במצב מקוון). 

למחרת היה יומנו האחרון ברוקי'ס. הטיסה שלנו לבוסטון היתה מתוכננת לשש בבוקר למחרת, אז באותו הלילה תכננו ללון שוב במלון הסמוך לשדה התעופה של קלגרי. 

הנסיעה חזרה לקלגרי היתה צפויה לארוך כארבע שעות, אז החלטנו לטייל עוד קצת בשעות הבוקר בסביבת הגן הלאומי ג'אספר ורק אז להתחיל את דרכנו בחזרה.

כשעברנו ליד מקום בשם SNARING התמזל מזלנו ופגשנו עדר של נקבות אייל קנדי בצד הדרך

זה היה מאד משמח. 

לאחר שנפרדנו מהאיילות המשכנו אל יעדנו הראשון,  שהיה אגם בשם PATRICIA LAKE.

מעבר ליופיו של האגם הזה, יש מאחוריו סיפור הזוי. התברר שבמלחמת העולם השנייה היתה מחשבה אצל הבריטים, לבנות נושאת מטוסים "בלתי ניתנת להטבעה" שתהיה עשויה מתערובת של נסורת (14%) ו.....קרח (84%!!) שהם כינו PYKRETE. על כל פרוייקט "חבקוק" ההזוי הזה אפשר לקרוא בפירוט כאן  ובכל מקרה את הדגם המוקטן ואת הניסויים ערכו כאן באגם פטרישה (שנקרא על שם נכדתה של המלכה ויקטוריה). למותר לציין שבשלב כלשהו (ואחרי המון כסף וזמן ועבודה) הפרוייקט נגנז. 

האגם הבא שביקרנו היא אגם PYRAMID למרגלות הר PYRAMID. 

כשעשינו טיול קצר במסלול הסמוך לאגם היו הרבה מאד עדויות (גללים) לחיות בר (גדולות!) - אבל לא פגשנו אותן. 

במשך כמה פעמים לאורך כל השבוע הזה צחקנו ושאלנו את עצמנו אם אי פעם מתרגלים לכל היופי הזה. אם אי פעם רואים עוד אגם יפהפה או עוד מפל ומפטירים בבוז "נמאס". כי לנו זה ממש לא קרה. 

היעד הבא שלנו היה כבר בדרך חזרה, אל מפלי ATHABASCA. 

זה היה סיום הולם לשבוע הנהדר הזה בחיק הטבע הקנדי, והתחלנו את דרכנו לקלגרי.

בדרך כשעברנו בפעם האחרונה דרך הגן הלאומי BANFF, עוד הספקתי לתפוס צילום קטן של קרחון WAPTA מעל אגם BOW.... ככה בשביל הפרידה. 

עצרנו בדרך לנשנש משהו והמשכנו ישר אל שדה התעופה כדי להחזיר את הרכב, ישנו באותו מלון בו שהינו בלילה הראשון בקלגרי ואכלנו ארוחת ערב באותה המסעדה. 

 

לפנות בוקר אספה אותנו מונית לשדה, וחזרנו לחיקם של בני, כלתי והנכדים המתוקים שכבר חיכו לנו בכיליון עיניים. 

על השהייה בבוסטון איתם ועל החופשה הקצרה שלקחנו איתם לקייפ קוד, אשתדל לכתוב במהלך הימים הבאים.

הסיכום הוא שהיה טיול נהדר. נהנינו מאד ולמזלנו גם הרגשנו טוב. כן, גם T לא חטף אף התקף במהלך כל החופשה ולמעשה כבר כמה שבועות שהיו מעט "התחלות של" התקף שלא התממשו בסוף. זה היה מאד משמח (וקצת מלחיץ, כי יוצא שאנחנו "מחכים" כל הזמן להתקף הבא שיגיע...) ופרט לכמה בעיות עיכול (שהוא סובל מהן מאז הניתוח ואני סובלת מהן כל חיי אבל הן מחמירות  בנסיעות ושינויים בשיגרה) הרגשנו ממש טוב, וזו ברכה. 

בינתיים חזרנו לישראל ויש כבר מה לעדכן גם מכאן....אגיע גם לזה. 

הרי הרוקי'ס הקנדיים - יוני 2023 - יומיים ראשונים בג'אספר JASPER NATIONAL PARK

בבוקר יומנו החמישי בקנדה קמנו מוקדם, ואחרי ארוחת בוקר אחרונה אצל פרנסואה (CHEZ FRANCOIS) חצינו את הגן הלאומי באנף בדרכנו צפונה לג'אספר. 

היעד הראשון שלנו היה אגם יפהפה בשם Peyto Lake ופיסגת ההר שמעליו   Bow Summit

PEYTO LAKE VIEWPOINT

CROWFOOT GLACIER VIEWPOINT

PEYTO LAKE

מזג האוויר היה מעט אפור וסגרירי אבל לא קר מדי, וטיפסנו בכיף במעלה ההר, הנוף היה שווה לגמרי. 

המשכנו צפונה, ועצרנו בדרך ליד נחל מקסים ושוצף שהשבילים שלידו הובילו לאגם בשם WATERFOWL LAKES, אבל אז בדיוק התחיל לרדת גשם אז ויתרנו על המסלול והמשכנו לנסוע צפונה. 

הכביש עליו נסענו נקרא ICEFIELDS PKWY והוא הוביל אותנו לאזור שבו ישנם מאה קרחונים! יש שם קרחונים עתיקים אבל ישנם גם "צעירים" - בסך הכל כארבעת אלפים שנה - ובכל חורף הם מתחדשים קצת, מקבלים עוד שכבה ועוד שכבה. כמובן שעם ההתחממות הגלובלית הם גם נמסים בקצב מוגבר, ועל חלק ממדרונות ההרים רואים היכן היה פעם המשך הקרחון וכעת נותרו רק הסימנים (שחיקה של הסלע, אזור ללא צמחיה) שהוא הותיר אחריו. 

הנסיעה היתה איטית, כי הכביש היה בעל מסלול אחד בכל כיוון, וחלק מהזמן נסעו לפנינו משאיות איטיות ויצרו שיירות רכבים ארוכות ומתישות...

אז מידי פעם פשוט עצרנו בנקודות תצפית לאורך הדרך והתפעלנו מהנוף. בנסיעה הזאת גם התחלקנו בנהיגה (בניגוד לניו זילנד, שבה חששתי לנהוג בצד שמאל ועם ההגה בצדו הימני של הרכב), כך כל אחד מאיתנו יכל מידי פעם גם לנוח. 

בסביבות הצהריים הגענו למרכז תיירות בשם Columbia Ice Field Glacier Adventure, ממנו יוצאים סיורים לקרחון הגדול ATHABASCA GLACIER. 

כשקנינו כרטיסים, הבנו שעלינו לחכות שעתיים עד ליציאת הסיור הבא, אז רכשנו את הכרטיסים למחרת היום בצהריים (במחשבה שנטייל כל הבוקר בגן הלאומי ג'אספר). בינתיים התחיל לרדת גשם שוטף, אז חיכינו קצת לפני שיצאנו שוב לדרך, ונהנינו מקפה של סטארבקס וחלקנו בינינו מאפין אוכמניות - שהפך לאחת ההנאות הקטנות "האסורות" של הטיול הזה. 

ללא אפשרות להמשיך לטייל, נסענו ישירות למלון, שהיה ממוקם ממש ליד מפלי SUNWAPTA ובאמצע שום מקום. כל האזור שם  (ובעצם לאורך 200 ק"מ) היה ללא קליטה סלולרית בכלל, אבל המלון עצמו היה חמוד מאד, והצוות היה חביב ומלא רצון טוב. זה היה המלון הכי בעייתי מבחינת אינטרנט - היה להם WIFI לווייני והוא קרטע, במיוחד כאשר ירד גשם. 

לאחר שהתמקמנו, יצאנו לעיירה JASPER, נסיעה של כשלושת רבעי שעה. כפי שכבר סיפרתי, כשהזמנו חדרים חודשים מראש לטיול הזה, לא הצלחנו למצוא מקומות במלונות בתוך העיירות ג'אספר או באנף. עד היום אנחנו לא בדיוק מבינים מדוע. 

ג'אספר התגלתה גם היא כעיירה קטנה וחמודה מאד, וגם שם נכנסנו לסופר להצטייד בעוד פירות ואגוזים ויוגורט לארוחות הצהריים שלנו. לאחר מכן מצאנו מסעדה טובה לארוחת ערב. זו היתה מסעדת פיוז'ן ים תיכונית, עם אוכל טוב ושירות מצוין. וכך חתמנו את יומנו הראשון בגן הלאומי ג'אספר. 

ואז ראינו את תחזית מזג האוויר למחר. גשם גשם ועוד גשם ומעלות חד סיפרתיות. מזל שהיו לנו כרטיסים לסיור בקרחון, כי זו בעצם היתה הפעילות היחידה שניתן היה לעשות באותו היום. וגם זה בקושי. 

קמנו בבוקר וראינו שהתחזית התמששה בדיוק כפי שחזו. הגשם לא הפסיק לרגע. הצלחנו לצאת בגשם עד למפלי SUNWAPTA שהיו מרחק כמה דקות הליכה מהמלון, אבל הבנו שאי אפשר בכלל לטייל במזג אוויר כזה וגם לא היה טעם לנסוע לעיר או כל פעילות אחרת.

הכרטיסים שלנו לסיור על הקרחון היו לשעת הצהריים, כך שהיה לנו בוקר שלם "להרוג" במלון, בלי אינטרנט סביר (פרט להודעות או מיילים). בטלוויזיה שבחדר ראינו בעיקר "שלג", לא היתה קליטה לשום דבר. 

לא היה חימום או מזגן בחדר אבל היתה אח עצים, שניתן היה לקבל עבורה עצים וגפרורים וחומר בערה בקבלה. באותו היום רצנו שלוש או ארבע פעמים כדי להוסיף עצים לאח. החדר אמנם הסריח קצת מעשן אבל לפחות היה נעים.

בצר לנו פצחנו בחידון "טריוויה" דרך הוואטסאפ עם בני וכלתי (שהיו בבוסטון) והיו הרבה צחוקים, ורוב הזמן פשוט קראנו את הספרים שהורדנו לאפליקציות בטלפונים שלנו. מזל שלשם כך לא צריך אינטרנט. 

כאשר סוף סוף יצאנו לכיוון הקרחון היו 3 מעלות בחוץ והתחיל לרדת שלג. 

שלוש מעלות...זה מה שהיה בחוץ באותו היום. על הקרחון זה היה עשר מעלות פחות!

שלג, ומתחתיו שכבות על גבי שכבות של קרח דחוס בעומק קילומטרים

רכב מיוחד לנסיעה על קרחונים - גם בטיחותי וגם לא מזיק לקרחון עצמו

הגבולות מסומנים באופן ברור. מי שבטעות מחליק לתוך אחד מהסדקים הקיימים בקרחון עלול למצוא את עצמו בעומק שאליו אף צוות הצלה לא יוכל להיכנס כדי לשלוף אותו משם. 

הגענו למרכז התיירות COLUMBIA ICEFIELDS ADVENTURE ושם העלו אותנו על אוטובוסים שלקחו אותנו למרגלות הקרחון. שם ירדנו מהאוטובוס ועלינו על רכבי שטח מיוחדים שמיועדים במיוחד לנסיעה על קרחונים. 

על הקרחון עצמו איפשרו לנו להסתובב במשך כרבע שעה, אם אני זוכרת נכון, אבל אנחנו יצאנו - צילמנו - וחזרנו לרכב תוך שלוש דקות. היה קררררר מדי. זה היה די הזוי להלך על קרחון בעוד יורד עלינו שלג. 

כחלק מהסיור, כאשר הרכב המיוחד החזיר אותנו לאוטובוס, לקחו אותנו ל"מרפסת זכוכית" מיוחדת שמשקיפה על הקרחונים שמסביב (כאמור זה אזור של מאה קרחונים). הבעייה היתה - איך לא? - שבכלל הגשם והשלג התיישבו עננים על הפסגות והראות היתה מאד מוגבלת. 

זו בעצם כל הפעילות שהצלחנו לבצע באותו היום - שלשמחתנו היה יום הגשם היחיד בטיול שלנו בקנדה. אפילו לא טרחנו לנסוע את שלושת רבעי השעה לג'אספר לארוחת הערב, ונשארנו לאכול במלון עצמו. 

למחרת כבר אפשר היה שוב לפצוח בטיולים, ועברנו גם לאזור צפוני מזרחי יותר של הגן הלאומי ג'אספר. אבל על זה כבר אספר בפוסט הבא. 

הרי הרוקי'ס הקנדיים - יוני 2023 - היומיים הבאים בבאנף BANFF NATIONAL PARK

את היום השלישי שלנו בקנדה התחלנו בארוחת בוקר באותה מסעדה שצמודה למלון שלנו בה סעדנו ערב קודם לכן. גם ארוחת הבוקר היתה סבירה אבל לא מפילה, ובימים הבאים כבר חיפשנו (וגם מצאנו) מקום הרבה יותר טוב לפצוח בו את היום. 

הנקודה הראשונה אליה הגענו באותו הבוקר נקראת Bow Falls Viewpoint 

כפי שניתן לראות, היה מעונן - ובעצם בכל הימים הבאים מזג האוויר כל הזמן "אִיֵּם" בגשם. 

היעד הבא היה אתר היסטורי בשם Cave & Basin National Historic Site

והוא אכן כלל מערה ובריכת מי גופרית שהיו אזור חשוב מאד לאוכלוסיית הילידים בקנדה במשך מעל לעשרת אלפים שנה, עד היום הזה. 

באתר הקימו מרכז הדרכה שמספר על הגילוי של המקום על ידי שלושה מעובדי חברת הרכבות שעבדו בסביבה ועל ההיסטוריה (לעיתים הלא מאד מחמיאה לאדם הלבן) שהאזור עבר מאז ועד היום, באתר בפרט ובכל הפארקים הלאומיים של קנדה בכלל. 

כמו בארה"ב היחס לאוכלוסיה המקומית היה מחפיר במשך רוב השנים, וגם כאשר לא טבחו בהם, בדרך כלל הם גורשו מאדמותיהם ורוכזו ביישובים ייעודיים (שמורות שקיימות עד היום) והוחלו עליהם הרבה מאד הגבלות. 

ממש רק בשנים האחרונות התחילו לתת לאוכלוסיית ה- aboriginals (כפי שמכנים אותם כיום) זכויות שוות וגם קול ושיתוף בניהול המדינה. אני מניחה שגם היום מעמדם אינו באמת "שווה זכויות" כפי שהיו רוצים שנחשוב. 

אגב אין עדויות למיני אדם קדמון יותר באזור, ולכן ההנחה היא שהשבטים האלה הגיעו לשם מאירופה ו/או אסיה דרך מיצרי ברינג. 

יעדנו הבא היה נקודת תצפית בשם Mount Norquay Lookout

ומשם נסענו אל אגם - שאין לי מושג איך קראו לו - כדי להספיק בכל זאת קצת פעילות גופנית ביום הקודר הזה. הקפנו את האגם במשך כשעתיים ואיתנו הלכו או רצו או רכבו הרבה מאד אנשים. 

נתקלו בשלט אזהרה שהצחיק אותנו....

מ

בסוף בכל זאת התחיל לטפטף עלינו גשם אז חתכנו משם ונסענו לגונדולה של באנף, על Sulfur Mountain

אמנם לא רדפה אותנו ה"קללה" הרגילה (של ערפל בכל מקום שאנו מגיעים אליו) אבל הראות באותו היום לא היתה מזהירה.

אגב, לא הצלחתי להבין מדוע קוראים לרכבל מהסוג הזה (התלוי על כבלי פלדה, להבדיל מרכבל שנוסע על מסילה במעלה ההר) "גונדולה" - כי אני מכירה את השם רק בהקשר של הסירות בוונציה. אבל גם כאן וגם בקווינסטאון אשר בניו זילנד נתקלתי בשם הזה "גונדולה". 

banff gondola

את נשנוש הצהריים שלנו (פירות ואגוזים בתוספת קפה מהמזנון על ראש ההר) אכלנו למעלה, וכשירדנו עלינו ברגל במעלה mount sulfur אל המעיינות החמים העליונים של באנף. 

banff upper hot springs

זה היה סיום מושלם ליום אפרורי וקריר, ומשם חזרנו אל המלון וחיפשנו מקום לאכול בו ארוחת ערב. 

באופן מפתיע, מצאנו בגוגל המלצה דווקא לבאר בשם WHERE THE BUFFALOS ROAM (זוהי שורה משיר של רוי רוג'רס שהכרתי בילדותי) ובאמת המקום הפתיע לטובה. שירות נעים ואוכל טעים וגם קוקטיילים מעניינים (אני פחות בקטע של אלכוהול בדרך כלל אבל בחופשה הזאת הזמנתי כמה וכמה פעמים איזה קוקטייל נחמד לפני הארוחה). 

אגב, היתה תקלה במערכת המדחנים בקנמור (בבאנף לא נתקלנו בבעייה דומה) ולא ניתן היה לשלם על החניה - לא באתר ולא באפליקציה, וגם לא במדחן עצמו. נאלצנו לקוות שהתקלה ידועה ושלא נחטוף דו"ח. בינתיים נראה שלא. ועוד משהו לגבי חניה - מחוץ לבאנף ראינו מגרשי חניה בהם עודדו את האנשים לחנות בחינם ולהיכנס לעיר רגלית, כי בתוך באנף החניונים גובים תשלום. ואנשים רבים אכן עשו זאת. 

למחרת על הבוקר, אחרי שנת לילה משובחת, החלטנו דבר ראשון לצאת להליכת בוקר. עשינו סיבוב קצר (כחצי שעה) מהמלון אל מרכז העיר ובחזרה. בדיעבד זה התברר כמיותר, עקב רמת הפעילות והמאמץ הגופני שנכונו לנו בהמשך היום, אבל לא ידענו זאת בשלב ההוא. 

אחרי ההליכה חיפשנו ומצאנו מקום מקסים לארוחת הבוקר. זו היתה מסעדה שמגישה רק ארוחות בוקר וצהריים בשם CHEZ FRANCOIS (היא היתה ממוקמת בתוך מלון Chateau Canmore. האוכל היה טעים ומגוון, אבל מה שקנה אותנו היה השירות, בעיקר של מלצר (או אולי הוא היה המנהל?) וותיק ומבוגר, מקצוען לחלוטין, שסיפק חוויה נהדרת לארוחה. זה היה כל כך מוצלח, שחזרנו לאכול שם את כל ארוחות הבוקר שלנו כל עוד שהינו בעיירה המתוקה קנמור. 

היום הזה תוכנן להיות מוקדש לאגמים היפים Lake Louise  ו-Lake Moraine. 

התחלנו עם Lake Louise.

כל האתרים שחקרנו המליצו להשכים ולהגיע מוקדם ככל האפשר (אפילו לישון במקום, אם אפשר), כרגיל כי החניות מתמלאות די מהר. בניגוד ליום הקודם, בחניה הזאת היינו צריכים לשלם (תשלום יומי מראש). 

כבר כאשר יורדים מהחניה מקבלים מראה עוצר נשימה של האגם ושל ההרים שמאחוריו, כולל הקרחון היפהפה VICTORIA GLACIER. 

התחלנו לטייל סביב האגם וליהנות מהנוף עוצר הנשימה, והתחלנו לטפס לאורך הנחל בכיוון מעלה ההר לעבר "בית התה" המפורסם. בית התה קיים כבר משנת 1905 והוא ממוקם בראש המסלול, לצד אגמון הרים קטנטן בשם Lake Agnes. זוהי עלייה די תלולה באורך של כשלושה וחצי ק"מ - לא לבעלי לב חלש או למי שאיננו בכושר. 

עוד לפני שפצחנו בעלייה המאתגרת, נתקלנו ברביעיית בנות (כנראה אמיש או משהו דומה) שזימרו בהרמוניה מדהימה ועינגו את כל העוברים והשבים בשירתן (אבל כן, אחת מהן זייפה חלק ניכר מהזמן). 

המלון הגדול באופק סמוך לנקודת ההתחלה של המסלול

 מבט לקרחון VICTORIA

מצאנו כמה וכמה מרבצי שלג גם בדרך למעלה

בעוד שבבוסטון ראינו בעיקר ארנבות וסנאיים, כאן בקנדה הצ'יפמאנקס (שהיו מזן גדול יותר מאשר האלה במסצ'וסטס) והם לא בורחים כאשר הם נתקלים בבני אדם. 

בתום עלייה של כשעתיים הגענו לבסוף לבית התה הנכסף.

בגלל המיקום שלו, הוא מספק שירות מינימלי של תה, קפה (לא הפוך חלילה או משהו כזה), מרק כלשהו וכריכים. אי אפשר להיכנס למבנה, יושבים ואוכלים בחוץ.

התשלום מתקבל במזומן בלבד או באשראי עם עמלה די לא שפויה (כי אין להם שם תקשורת), ואם משלמים בדולרים אמריקאים (כי לא הוצאנו בכלל כסף מזומן קנדי, בכל מקום השתמשנו באשראי) הם מתייחסים לכל דולר אמריקאי כאילו הוא קנדי (למרות שהדולר הקנדי הוא 0.76 דולר אמריקאי). וזה מה יש, כמו שאומרים, take it or leave it. 

אחרי טיפוס מפרך של 3.5 ק"מ לא ויתרנו על הקפה הדלוח (שלי) והתה (של T) ובחריקת שיניים שילמנו במזומן בדולרים אמריקאים. את העודף קיבלנו במטבעות קנדיים, שיש עלי עד עכשיו כי זו היתה הפעם היחידה שיצא לנו להשתמש במזומן. נו, מילא. מגיע לנו כי לא עשינו "שיעורי בית". 

נחנו מעט על ספסל ליד בית התה, נהנינו מנוף הקרחונים שמסביב (את אגם אגנס בכלל פספסנו..... הוא כנראה היה מאחורי בית התה ולא שמנו לב) והתחלנו לרדת בחזרה.

כשירדנו בחזרה לאגם וחזרנו לרכב, ניסינו לנסוע ל-Lake Moraine, שאמור היה להיות עוצר נשימה ביופיו, אבל לא הצלחנו להגיע אליו, ובאיחור גילינו שממש עכשיו הוחלט לסגור את הגישה לרכבים פרטיים לאגם, והונהג שירות שאטל לשם כך, שיש להזמין מראש לפי שעות מסוימות. וכמובן שבשעות הצהריים היתה לשאטל הפסקה ארוכה, והיינו עייפים ורעבים - אז ויתרנו. בצער רב. וכבר לא הסתדר לנו לחזור לשם ביום אחר - וחבל, כי הוא באמת אמור להיות אגם מרהיב ביופיו. 

בניגוד להרגלנו בצהריים נכנסנו הפעם לבית קפה חביב ואכלנו ארוחה טובה ומשביעה, ומשם חזרנו למלון. 

הרגשנו היטב את השרירים, אחרי הטיפוס המאומץ, ואחרי מנוחה קצרה ומקלחת נהדרת, קפצנו אל מעבר לרחוב לחנות הקנביס הקרובה, T קנה לעצמו כמה סיגריות מוכנות ואני קניתי טבליית שוקולד קטנה (מה שנקרא EDIBLES).... לתפוס קצת ראש לפני ארוחת הערב. ספוילר: השוקולד לא עשה לי כלום (פרט לקלוריות 😂) אבל T (שהיה צריך לצאת למרפסת לשם כך, כי היינו במלון ללא עישון כמובן) נהנה מאד. 

בערב קפצנו שוב למרכז העיירה קנמור ואכלנו ארוחת ערב במסעדה חביבה. זה היה הלילה האחרון שלנו במלון בקאנמור, ולמחרת בבוקר כבר יצאנו צפונה לכיוון הגן הלאומי ג'אספר (JASPER NATION PARK).