השבוע התקיים בדיור המוגן של הורי יום נכדים ונינים.
מאז שהם הגיעו לכאן, לפני ארבע שנים, זו הפעם הראשונה שמתבצעת פעילות כזאת, עוד מלפני הקורונה. אמא שלי חושבת שזה בזכות מנהלת קשרי דיירים חדשה שהגיעה לאחרונה.
כשאבא שלי שלח את הפרסום אודות היום הזה גם אני וגם בתי התלהבנו. מדובר בשבועיים האחרונים של אוגוסט, הנכדים כבר מטפסים על הקירות מרוב שעמום של חופש גדול, אפילו הגן של שרי כבר נסגר עד תחילת ספטמבר - וחייבים לגוון להם קצת.
אז בסופ"ש בתי וכל המשפחה נסעו לגליל לקמפינג בחורשת טל, שלושה ימים של שבירת שיגרה, אוהל וחיק הטבע - ובתחילת השבוע היא הצליחה בקושי להעיר אותם ולהביא אותם לאחוזה, שם הורי ואני פגשנו אותם ושחררנו אותה לעיסוקיה.
במקור T היה אמור להיות איתנו - בכל זאת הורי לא במצב להתרוצץ עם הנינים בחום הגדול של אוגוסט, במיוחד כאשר הם מסרבים לעבור לבגדי ים ולהשתכשך קצת במי הבריכה - אבל איכשהו נקבעה לו פגישה חשובה עם לקוחות חדשים בדיוק על הבוקר הזה ("איכשהו" = תיאמו מול 'שותפנו' והוא לא טרח לבדוק עם T אם הוא אכן פנוי ביום הזה 😡) ונאלצתי להסתדר לבד.
אמא שלי גם "הצליחה" לשבש מעט את העניינים כאשר אמרה לבתי, שהביאה את הילדים בבגדי ים, שיום הכיף לא כולל את הבריכה. איך היא הגיעה למסקנה הזאת? לא ברור. היה כתוב שרוב הפעילות תתקיים ליד הבריכה, כולל מגלשות מים מתנפחות ותותח קצף (מי מתפלש במי סבון בבגדיו???) ומי בכלל עושה יום כיף באוגוסט ברחבה של הבריכה ללא הבריכה?
אמא שלי התעקשה ובתי החליטה לא להשאיר לי את השקית עם המצופים של שרי, מגבות ועוד אביזרי בריכה שהביאה איתה. BIG MISTAKE. ברור שהבריכה היתה חלק בלתי נפרד מיום הכיף. לא נורא. הסתדרנו גם ככה. וברור שגם אני הבאתי לכולם מגבות. וקרם הגנה. וממילא שרי היתה צמודה אלי כל הזמן, במים ומחוצה להם.
מזל שהגדולים - נשמותק וחכמוד - לא רק גדולים, אלא גם עצמאיים בשטח, משחקים נהדר בינם לבין עצמם וגם אחראיים מאד. חלק מהזמן אפילו עזרו לי עם שרי. מתוקים כאלה.
בנוסף לבריכה ולתותח הקצף (ולמגלשות - שלשרי לא נתנו לעלות עליהן מפאת קוטנה והגדולים משום מה לא רצו לגלוש בהן) היו פינות נחמדות שונות עם בועות סבון, גלגלי hula hoops, קביים של ליצנים, קעקועים ועוד.
הורי אמנם לא השתתפו אלא צפו מהצד (באיזשהו שלב כשראיתי כמה חם להם שלחתי אותם לנוח בבית במזגן) אבל אבא שלי לקח על עצמו את כל מה שכרוך בכיבוד (שעליו שילם מראש ולכן חשוב היה לו שינוצל) - הביא לילדים לחמניה ושוקו, ואחר כך ארטיקים, ואחר כך היינו אמורים לאכול שם גם צהריים.
היה המון רעש, גם בגלל ריבוי האנשים הקטנים והגדולים אבל בעיקר בגלל מוסיקה קצבית ורועשת ששום אירוע שמכבד את עצמו לא יכול כנראה בלעדיו, ואם גם ככה קשה לי הרבה פעמים להבין מה שרי אומרת, זה היה כמעט בלתי אפשרי לדבר איתה - אבל איכשהו הצלחתי.
אחרי כמה שעות בבריכה ובפינות המשחק השונות (כן כן גם אני השתעשעתי בכל המשחקים כולל תותח הקצף, מה ששימח את שרי מאד) קראו לכולם לאולם למופע של קוסם. זו היתה הזדמנות מצוינת לגרום להם לצאת מן המים ולהתלבש, אבל כשהגענו לאולם שרי אמרה בפסקנות "לא בא לי ההצגה הזאת". הגדולים לא התעקשו להישאר, וקפצנו להתקרר ולנוח קצת בבית של הורי.
זו היתה הפעם הראשונה ששרי ביקשה אצל הורי בבית, הגדולים כבר ביקרו שם כמה פעמים (לפני הקורונה). היא סיירה לה בין החדרים, עלתה וירדה במדרגות וחקרה את החדר למעלה (שמיועד למטפל/ת ובינתיים תודה לאל לא בשימוש) ואת המרפסת, בחנה היטב את שולחן האוכל, וכשמצאה עליו זוג פמוטים לחשה לי "אלה נרות של שבת". חייכתי ואמרתי שנכון, והיא לחשה לי "אני אמא של שבת". כן, כן ברור. האמא הנצחית של שבת.
כשהגיע הזמן לארוחת הצהריים התברר הפיאסקו. לא יודעת איך לא התעמקתי בתפריט מבעוד מועד, אבל מה שהוגש שם היה המבורגר, המבורגר טבעוני, פיש אנד צ'יפס וטופו. בנוסף, לכל אחת מן המנות האלה היה תור נפרד, כך שאם מדובר במשפחה עם שלושה נכדים, שכל אחד מהם רוצה משהו אחר.....אפשר להבין לבד. אבל בלי קשר ללוגיסטיקה הפגומה, פרט לחכמוד שהיה מסתדר עם המבורגר, השניים האחרים אוכלים במסעדות רק שניצל/ונים. בבית זה סיפור אחר - אוכלים בשר וגם דגים, עוף ועוד. אבל בחוץ - רק שניצל. בקיצור, לא היה לנו מה להישאר שם. ביררנו וגילינו שאבא שלי יכול להזדכות על השוברים ולקבל את כספו בחזרה (אחרת הוא היה מכרי אותנו להישאר, כמובן או חוטף את הג'ננה אם היינו מחליטים לוותר בכל זאת), נישקנו אותם לשלום ואמרנו המון תודות, ארזתי את שלושתם ונסענו למסעדת שניצלים משובחת שהם מאד אוהבים.
לבתי הודעתי שאין צורך להגיע לאחוזה לאסוף אותם, היא יכולה לבוא למסעדה - להצטרף או שנודיע לה לקראת הסיום. T סיים את הפגישה שלו בדיוק בזמן כדי לפגוש אותנו במסעדה, והנכדים מאד שמחו לראות אותו. שרי מייד הושיבה אותו לידה, וכל פעם שהוא קם להביא משהו (כי זו מסעדה של שירות עצמי) היא רצה אחריו "סבא, סבא". בקיצור זה היה מוצלח מאד.
בתי היתה מלאת תודה, הגדולים אמרו שהיה להם ממש כיף, וגם שרי נהנתה מאד.
בהמשך השבוע מתוכנן עוד יום נכדים כזה - עוד לא תכננו מה לעשות איתם. ובתקווה שלא תהיה שביתה וששנת הלימודים תיפתח בשלום.............
