כפי שסיפרתי בפוסט הזה, עוד כאשר התאבלנו על החתולה ל' המתוקה, החלטנו להביא למיינקוני חבר חדש - בתקווה הפעם שיהיה חבר באמת, אבל לעולם אין לדעת - ונסענו עד ליישובי כרם שלום שם בחרנו גור מיין קון כבן חודש.
הגורים אמורים להימסר בגיל שלושה חודשים, אבל כיון שהיינו בארה"ב, ביקשנו לחכות עם המסירה עד לחזרתנו, ובסוף השבוע האחרון נסענו להביא אותו.
הפעם לא נסענו עד למושב שלהם בכרם שלום אלא נפגשנו אי שם (כמעט באמצע) בצומת יד מרדכי.
נא להכיר - זהו מיינקוני2 או כפי שאכנה אותו כאן בבלוג: זיגמונד (שמו מתחיל ב-ז' ולא ממש בא לי להתייחס אליו כאל החתול ז' 😂).
המסכנוני נסע במשך כשעתיים - תחילה כשלושת רבעי שעה אצל המגדלים שלו ברכב ואחר כך עוד שעה ורבע ברכב שלנו - וצלח את הנסיעה בגבורה, למרות שלקראת הסוף הוא התחיל לקטר, ואפילו הקיא קצת. תכל'ס, גם אני במקומו הייתי חוטפת בחילה. והוא בטח היה בלחץ אטומי.
זיגמונד התגלה כחתול אמיץ וסקרן ומייד התחיל להסתובב ולחקור את הבית, מייד שתה ואכל כשהצענו לו, ומאד מאד התעניין במיינקוני (הוא היה מוקף בהרבה מאד גורים וחתולים בוגרים ואפילו כלב גדול, בביתו הקודם) - אלא שמיינקוני נלחץ מאד מנוכחותו של חתלתול חדש, ובימים הראשונים נהם לעברו בכל פעם שהוא ניסה להתקרב.
ביממה הראשונה מיינקוני לא הצליח בכלל לאכול, ובאופן כללי ניכר היה עליו שהוא בסטרס. מסכנוני שלי. ליטפנו אותו ופינקנו אותו כל הזמן ועם הזמן הוא הלך ונרגע, וחזר לאכול, תוך כדי עצירה והסתכלות מתמדת לצדדים לוודא שהקטן לא מתקרב. הוא עדיין לא חזר אל השלווה שלו, לא לגמרי, אבל כבר ראיתי אותם מרחרחים זה את זה מקרוב וגם שוכבים לא רחוק מדי זה מזה. מקווה שיהיה בסדר ביניהם בהמשך.
תוך שעות מהגעתו התחיל זיגמונד להתפנק עלינו ולשחק איתנו ובלילה לא היסס לרגע, טיפס על המיטה שלנו ונרדם בינינו. בימים הבאים הוא סימן בבירור את T כ"איש שלו" (לכל חתול יש את ה"איש" שהוא שלו מבין בני הבית). אמנם הוא הולך אחרי לכל מקום ויודע לבקש משנינו אוכל ואוהב להתפנק אצל שנינו, אבל בכל פעם ש-T יושב הוא קופץ ומתיישב עליו (ובדרך כלל נרדם) ובכל לילה הוא ישן עליו או צמוד אליו.
הבעייה היחידה - שהיא בעייה רצינית אם תמשיך - היא שבבית הגידול משום מה לא חינכו אותו לעשות את הצרכים שלו בארגז חול.
אני מניחה שמטעמי חיסכון ונוחות, היות שיש שם כל כך הרבה חתולים, הם אלתרו לעצמם סידור של מגש מחורר מפלסטיק שמונח על פתח ביוב, עליו עושים כל החתולים את צרכיהם. הנוזלים זורמים הישר לביוב ואת המוצקים הם כנראה אוספים. בעצם הם הרסו את האינסטינקט הטבעי שיש לחתולים לחפור, לעשות את הצרכים ולכסות. ואנחנו לא ידענו את זה עד הרגע שבו היא מסרה לנו אוטו מהרכב שלה לרכב שלנו בצומת יד מרדכי....ובשלב הזה כבר היה מאוחר לעשות משהו בנידון. לא הבנו לגמרי את חומרת המצב.
הבעייה היא שזיגמונד לא מכיר ארגז חול ולא היה לו מושג היכן לעשות את צרכיו כאן בבית.
הוא התעלם מן הארגז שהכנתי לו - כפי שאני תמיד עושה לגורים חדשים - בקרבת מקום (ברגיל ארגזי החול ממוקמים למעלה בחדר הכביסה, ובהמשך גם הארגז הזה יחזור לשם) - ובימים הראשונים לשהייתו אצלנו הוא חיפש לעצמו פינות להתפנות. ביום הראשון זה היה בפינת האוכל ! 😔. בימים הבאים זה היה במטבח מתחת לתנור 😨. אחר כך התברר שהוא נהג להשתין בתוך הרובוט!!!
בצר לנו, מצאתי מגש פלסטיק - לפי הנחייתה של המגדלת החוצפנית שלו - והנחתי אותו בפתח הארגז...ופיניתי את הצרכים שלו מהרצפה אל החול שבארגז, כדי שיריח ויבין שלשם הוא מצופה להגיע בפעם הבאה.
כשראינו שהוא אכן נכנס לארגז והשתמש בו כראוי, T היה משוכנע שהוא קלט את העניין, אבל עדיין בכל זאת הוא התעקש גם להשאיר לנו "חבילה" וגם "שלולית" מתחת לתנור המטבח. אז T חסם את הגישה לשם, הנחתי שם את הארגז וקניתי עוד מגש פלסטיק ושמתי אותו בפתח ארגז החול הנוסף (שנמצא למעלה). כרגע הארגז כבר לא צמוד לתנור אבל עדיין בקומה הראשונה, קרוב לשירותי האורחים. הוא נכנס אליו כמה פעמים (גם פיפי וגם קקי) ונקווה שיתרגל שזהו זה ואין עוד אופציות.
מה שכן, בגלל חוסר הניסיון שלו עם ארגז חול, הוא מתלכלך נורא לאחר שהוא יוצא ממנו, ואני מוצאת את עצמי שוטפת לו את הטוסיק ואת הרגליים והזנב מתחת לברז כמו תינוק. נקווה שגם זה ישתפר עם הזמן.
בנוסף הקפצתי אותו בראשון על הבוקר לוטרינר, כדי לרשום אותו, לשקול אותו, ולבדוק מה מצבו.
אז כמו שחשדתי - יש לו דלקת בעין אחת וטפיל בשתי האוזניים. גם מיינקוני הגיע עם טפיל באזניים - כפי הנראה זו צרה של בית גידול. גם הוא, כמו מיינקוני, רזה מדי - גם כן אופייני לבית עם המון חתולים וגורים. ובנוסף, אמנם הפעם קבלנו אותו כבר מחוסן פעמיים, אבל הוא חוסן מוקדם מדי ובהפרש קטן מדי בין החיסון הראשון לשני, כך שלא באמת מומלץ לחכות שנה שלמה עד לחיסון הבא. נחסן אותו ליתר בטחון שוב בעוד כחודש.
הנה הוא שבוע אחרי שהגיע. כבר נראה יותר בריא ומפוטם. משתלט על המיטה של מיינקוני - ותכל'ס יש לי חשש שעוד מעט לא נצליח להבדיל בין שניהם בכלל.
בתי חששה, שכיון שמיינקוני מעולם לא התנסה ביחס אוהד מחתול אחר, הוא לא יידע לעשות זאת בעצמו. אבל זה לקח בדיוק שבוע על הדקה עד שהתחילו לשחק ביחד, להתרחרח ולשבת בנינוחות זה ליד זה.
מיינקוני עדיין מצליח לאכול רק כשהוא רחוק ממנו, חושש שיחטוף לו (כן! מיינקוני חושש מזיגמונד!) אבל לפחות הוא אוכל ובתיאבון רב.
בכל מקרה שניהם מאד חמודים ועכשיו מסתמן שהם יסתדרו זה עם זה, ואם כן אז השגנו את מטרתנו.
אז ברוך הבא זיגמונד המתוק, מקווה שהכל יסתדר אתך ושאתה ומיינקוני באמת תהיו חברים ואחים ויהיה לכם טוב ביחד אצלנו.
