אחרי סוף שבוע סוער ולפני הסערה של חמישי האחרון מצאנו לנו יומיים של מזג אוויר מושלם לנסוע לטייל קצת בגליל וברמת הגולן.
יצאנו בשבע בבוקר והגענו לאגמון החולה לפני תשע. אמצע השבוע בקורונה, היה רק קומץ של אנשים, ופרט לכניסה כמעט לא פגשנו אנשים במהלך הטיול, וגם אז זה היה במרחק.
כיאה לזמן קורונה מדדו חום בכניסה, כולם היו עם מסיכות על הפנים.
מתחם הכניסה לאגמון חודש לגמרי מאז היינו שם עם הורי בפעם האחרונה. רובו היה חסום ולא פעיל (קורונה) אבל נראה יפה מאד.
בניגוד לביקורים הקודמים שלנו באגמון, הפעם החלטנו לסייר בו רגלית.
כן, כן אני יודעת שנסחפנו קצת עם השקנאים אבל הם הפתיעו אותנו והתלהבנו.
כאשר הולכים ברגל לא ניתן להיכנס לאזורים שאליהם נכנסת עגלת המסתור, כך שלא זכינו לראות את המוני העגורים המצטופפים להם בשדה ושואגים בקולי קולות, אבל T תפס כמה מהם בעת תעופה, והסתפקנו בכך.
כאשר הולכים ברגל מתחילים להבין גם כמה האגמון הוא גדול, ואחרי שהלכנו והלכנו במשך יותר מששה קילומטר הבנו שזה כנראה לא מסלול מעגלי (ואם כן, הוא ארוך מדי בשבילנו) וחזרנו את כל הששה קילומטר בחזרה. היה נעים כך שלא הזענו יותר מדי, באמת מזג אוויר מושלם.
משם נסענו לצימר שהזמנו יום קודם במושב רמות נפתלי. מפאת הקורונה לא הוצעה לנו ארוחת בוקר וגם הבריכה והג'אקוזי החיצוני היו סגורים, אבל בחדר המרווח והנוח היתה אמבטיית ג'אקוזי ענקית ונוחה והחדר כולו היה מאובזר עד הפרט האחרון. ראינו שמדובר בבעלת צימר שיודעת להשקיע במה שחשוב. פרט לקבלת המפתח לחדר לא היינו זקוקים לעזרתה בשום דבר, וגם לא פגשנו שם נפש חיה.
בין השאר היתה בחדר רשימת מסעדות שפועלות בסביבה, והזמנו טייק אווי במסעדה בצומת גומא. עוד עברנו גם במיני מרקט של המושב כדי להצטייד במוצרים לארוחת הערב והבוקר, אותן הכנו בעצמנו ואכלנו בחדר.
אספנו את ארוחת הצהריים מהמסעדה והתיישבנו בספסל בפארק קטן שצמוד למרכז הקניות ועשינו לנו פיקניק צנוע. זה היה ממש נחמד, וכך גם חשבו החתולים שבאו לשנורר שאריות וזכו מאיתנו לטיפול מפנק.
אחרי הארוחה נסענו לרמה למפל הבניאס. לא היינו שם מאז שבנו את השביל התלוי, וזה היה מקסים. בסך הכל הלכנו כשעה.
היה ברור שמרגע שיחשיך כבר לא יהיה לנו מה לעשות בשום מקום, בגלל הקורונה. אז חזרנו לצימר, לאמבטיית הג'אקוזי המפנקת, לחלוקים המפנקים, לאח (החשמלי אמנם, אבל שבעלת הצימר הדליקה לנו מבעוד מועד) ופשוט רבצנו לנו מול הטלוויזיה ואכלנו סלט וביצה ויוגורט - שהכנו בעצמנו.
המיטה היתה נוחה מאד ובבוקר התעוררנו עם כוחות מחודשים. אחרי ארוחת בוקר קלה (גם אותה הכנו בעצמנו) הודענו על עזיבה (ובעלת הצימר אמרה שהחתן שלה כבר יתקשר אלינו בהמשך לקחת את פרטי האשראי שלנו) ונסענו תחילה לנחל שניר.
לצערי הלכנו את המסלול הקצר של הנחל, עם איכוף קטן למצפה שמעליו, כי המסלולים הבינוני והארוך הצריכו הליכה בתוך המים ודילוג על אבני הנחל החלקלקות והיתה התרעה של סכנת עכברת בנחל, ולא רצינו להסתכן בנפילה פנימה.
אז משם יצאנו לכיוון רמת הגולן שוב, אל בריכת המשושים, ששנינו הבנו להפתעתנו שמעולם לא היינו בה. הירידה לבריכה ובעיקר העלייה בחזרה ממנה היא לגמרי למיטיבי לכת, ושמחנו שאנחנו בכושר טוב כל כך שיכולנו לעשות זאת בקלות יחסית.
משם כבר נסענו הביתה, עייפים מאד ומרוצים מאד. בדרך עברנו על פני הפנייה לנחל עמוד, ואמרנו לעצמנו שאולי בפעם הבאה נלך לשם.
במקום ארוחת צהריים נשנשנו קצת שקדים ותמרים שלקחנו איתנו לדרך מהבית, ואת השנ"צ המבורך כבר עשינו במיטה שלנו אחרי מקלחת.
היה טיול נהדר, שהשאיר טעם של עוד. מקווה שבקרוב.
