אפשר לומר שחזרנו לגמרי לשיגרה, לטוב ולרע.
לרע - זו כמובן המציאות בארץ (וגם שאר העולם לא לגמרי שפוי) והיא מחלחלת אלי בלית ברירה מכל הכיוונים, ובעיקר כאשר T צופה או מקשיב לחדשות...וזה ברקע חלק נכבד מהיממה. לזכותו ייאמר שהוא הפחית מאד את כמות שעות החדשות.....גם זה משהו.
גם ל-T וגם למיינקוני יש מידי פעם התקפים.
אצל T התקפי הכאב לא כל כך תדירים וגם נראה שהם קלים יותר, ואולי אולי זה בזכות הטיפול החדש - עוד מוקדם לומר בוודאות. הוא דווקא אופטימי.
אצל מיינקוני הפרכוסים אמנם קלים, יחסית, אבל תדירים קצת יותר.
בנוסף, שמנו לב שלמיינקוני הצטברו כמה "ראסטות" קשות בגב, וזאת למרות שאנחנו מקפידים לסרק אותו באופן קבוע. בלית ברירה קפצנו איתו למספרת חתולים ("גרומר"ית, בלשון המקצועית) והיא גילחה את החלקים האלה, ובא למיינקוני גואל.
הפעם לצורך העניין בחרנו לנסוע רק עד כפר סבא - נסיעה קצרה יחסית - ולא עד תל אביב, לגרומרית המצוינת שבה נעזרנו בשנה שעברה - כדי להקל על החתול. הנסיעות הארוכות מקשות עליו מאד.
הגרומרית בכפר סבא היתה לא רעה בכלל, וגם עבדה מאד מהר. אמנם אין מה להשוות בינה לבין הגרומרית של השנה שעברה - שהיא היתה באמת משהו מיוחד, והקשר הטוב שיצרה מיידית עם החתול פשוט הפיל לנו את הלסת.
למזלנו הפעם הוא לא היה זקוק לטיפול "גדול", ותוך רבע שעה יצאנו משם. אנחנו באמת מקפידים לסרק ולטפח אותו, והחתול יפהפה, חלק ורך....מתוקי שלנו.
בכל מקרה אני אמורה לקחת את מיינקוני לחיסון השנתי בקרוב, ואז גם אדבר שוב עם הוטרינר לגבי הפרכוסים ואיך / האם ניתן להקל עליו בעניין הזה.
סיימתי לקרוא ספר שהיה לו פוטנציאל להיות טוב אבל הוא התחיל בינוני והסתיים ממש מוזר. שמו "השמש לא מעניינת אותי" מאת יעל טבת קלגסבלד, שדווקא שניים מספריה (נמר מעופף, חתן הפרס) הקודמים די אהבתי. גם גיליתי שהיא כתבה את המילים לשירים בתוך (על נשמות שלי), בגידה של ריטה ועוד כמה שאני מאד מאד אוהבת.
הספר בעצם מספר שלושה סיפורים שונים על שלוש נשים שונות. הסיפורים איכשהו אמורים להתחבר (יש די חיבור בין הסיפור הראשון לשני אבל החיבור לסיפור שלישי הוא רופף במקרה הטוב ומאולץ במקרה הגרוע). בגדול הספר מדבר על ההתמודדות של אמהות שהילדים שלהם פשעו (אבל שוב, הסיפור השלישי לא באמת מתחבר לעניין הזה).
בקיצור - אני לא ממליצה. או אולי, מי שמוכן לקרוא ולומר לי אם פספסתי בגדול - מוזמן.
כרגע התחלתי לקרוא את טיפול בשתיקה מאת אבי גריבס (בשפת המקור באנגלית), לאחר ש'שריתה' המליצה בחום. נראה איך זה יהיה. אעדכן בהמשך.
למרות ששותפנו ו-T חזרו מיוון, ההתעסקות עם הבית ממשיכה גם מרחוק.
בינתיים בזמן הזה הגיעו עוד משלוחים ובוצעו עוד התקנות. ממש מעולה שיש לנו מי שמטפל שם בעניינים ואפשר להיעזר בהם. בנוסף, שותפנו ושריתה הזמינו תמונות און ליין כדי להביא לשם ולמסגר במקום. צריך גם להביא קצת קישוטים להניח על המדפים בסלון ובמסדרון בקומת החדרים הקטנים יותר (מה שאני מכנה "חדרי ילדים" אבל ברור שזה לא רק לילדים).
אנחנו מתכוננים לנסוע לשם בחודש/חודשיים הקרובים להשלים את כל הנדרש כדי שאפשר יהיה כבר להשכיר אותו. T אפילו העלה אותו כבר לאחד מאתרי ההשכרה ברשת, בעיקר כדי להתנסות בעניין ולהבין איך זה אמור לעבוד. אחת המשימות שנותרו בפנינו בסוגיה הזו היא להביא צוות צילום שיכין תמונות וסרטונים מקצועיים לצורך הפרסום.
בששי האחרון רק בתי ומשפחתה המתוקה הגיעו לארוחה, אבא שלי אמר שאין לו כוח. היה נחמד מאד וטעים מאד, ולרגע נדמה היה ששרי ונשמותק יישארו לישון אצלנו....וברגע האחרון שרי החליטה שלא, ואז בעקבותיה גם נשמותק וויתר.
ביקרנו אצלם בשני אחר הצהריים וזכינו להיות קצת עם הבנים והרבה עם שרי.
הקטנה רצתה לבנות אוהל בסלון, ומאד התאכזבה כשאמרתי שלהיכנס לאוהל זה לא בשבילי - אבל מצאתי פתרון חלופי, והצעתי לעזור לה לקשט את האוהל והיא כמובן התלהבה. כל מה שקשור ליצירה מלהיב אותה. ציירנו ציורים והדבקנו ל"אוהל" (שבתי עזרה לה לבנות על ידי הנחת שמיכות על מתקן ייבוש הכביסה). נפחנו בלונים וקשרנו להם סרטים צבעוניים והדבקנו גם את זה לאוהל. בקיצור, הילדה היתה מרוצה. היא אכלה את ארוחת הערב שלה בתוך האוהל תוך שהיא צופה בטאבלט בסרט או סידרה כלשהי.
בשבת בבוקר ביקרנו אצל הורי ב'אחוזה' וגם אחי וכל המשפחה שלו הגיעה (פרט לחבר של אחיינית2, שנוהג לבלות את רוב השבת בשינה), כולל הקטנה של אחיינית1 - וזה היה ביקור מאד נחמד. בעיקר ממוגג לראות איך הקטנה הזאת מחוברת לאחי, מסובבת אותו על אצבע אחת.....והוא סבא שפוט לגמרי.
בשעה טובה הושלמה החלפת המטפלת לאבא, והורי שניהם מאד מרוצים מהחדשה. אני מקווה מאד שגם היא מרוצה ושהיא תישאר ושלא אצטרך לדאוג לעניין הזה עוד הרבה. בינתיים הצלחתי גם להשלים את שלבי הביורוקרטיה מול התאגיד.
התלונה היחידה שיש לאמא שלי כלפי החדשה היא שהיא מילאה את ארונות המטבח וגם מדף שלם אחד במקרר במצרכים שלה. בניגוד למטפלת הקודמת היא מבשלת הרבה, לעצמה, ויכולה גם לבשל להם. האמת, שהופתעתי לראות כמה מוצרי יסוד היא דחסה בארונות המטבח, וכאשר נגמר לה שם המקום, היא מילאה גם את מדיח הכלים במוצרים (כי הורי ממילא מסרבים להשתמש במדיח והיה בו מקום פנוי 😂).
אמא שלי אוהבת שהארונות שלה חצי ריקים ושהמקרר ריק...וזה מעיק עליה העומס הזה. גם המדף הבודד שהמטפלת תפסה במקרר מפריע לה.
בינתיים הרגעתי אותה שאם כל השאר בסדר, נמצא דרך להתמודד גם עם העניין הזה. לכל אחד הרי יש שריטה משלו...
שריתה עברה השבוע ניתוח עפעפיים. אני מקווה שתהיה לה החלמה קלה ומהירה. עוד לפני הניתוח נפגשנו איתם בבית קפה במוצאי שבת והיה כיף כרגיל.
גם 'מחברת' ואני נפגשנו השבוע והיה כיף כרגיל. אנחנו משתדלות להיפגש פעם בשבוע, ובדרך זה זה מצליח לנו.
בגזרת הרכב שלנו, לאחר שהצטברו כמה וכמה בעיות עם ה-ZEEKR: בעיקר בכל התחום של המולטימדיה, ופתחנו קריאה במוקד שלהם.
אני חייבת לומר שאמנם יש לרכב הזה "חבלי לידה" שכנראה מאפיינים רבים מן הרכבים החשמלים (אם לא כולם), אבל השירות שלהם טוב, עד כה וההיענות שלהם טובה מאד.
הם מייד קבעו לנו תור במרכז השירות הקרוב אלינו (אי אפשר לקרוא למקום הסטרילי ההיי טק-י שהגענו אליו "מוסך"), דאגו לנו לעדכון גירסא (מה שבעקרון היה אמור לקרות ממילא אוטומטית ומשום מה לא בוצע כבר הרבה זמן) וגם שלחו אחר כך אלינו הביתה טכנאי שהתקין ברכב "סטרימר" שאמור לשדרג את חוויית המולטימדיה - לתווך בין המערכת לבין הטלפונים שלנו, כי אנחנו עם טלפונים של אנדרויד והרכב עובד טוב יותר עם אייפון. גם בלעדיו אנחנו כבר הרגשנו שיפור בחלק נכבד מרשימת התלונות שהגשנו להם.......אז אנחנו די מרוצים.
עדיין יש פה ושם חריקות - וכמובן נתחיל רשימה חדשה של תקלות להעלות מולם בהמשך. בכל מקרה צבר התקלות כבר ממש ביאס אותנו והתחלנו לחשוב על החלפת הרכב, ועכשיו נראה שאין צורך.
אז זה היה השבוע שהיה......קצת עמוס אבל בסך הכל בסדר.
סוף סוף הוחזר החלל החטוף התאילנדי סותטיסאק רינטלאק, וזו היתה הקלה גדולה - רק חסר שרן גואילי יוחזר לנו ולפחות הפרק הזה הנורא, פרק ההפקרה הכפולה והמכופלת....של החטופים החיים והחללים...יוכל להיחתם.
