בימים מאז שחזרנו מבוסטון היתה לנו ירידה כלשהי ברמת האנרגיה. אנחנו לא יודעים לגמרי למה לייחס את זה כי זה מורכב. גם הג'ט לג, מן הסתם. גם החיסון נגד שפעת ששנינו קיבלנו בסוף השבוע שעבר.
אצל T ייתכן שגם התקופה הארוכה שבה הוא לא לקח ברזל (כדי לבדוק אילו מתופעות הלוואי קשורות לזה ואילו לא) גם החלישה אותו (כי הגוף שלו לא מסוגל לספוג את הברזל מהמזון, מאז הניתוח).
כך או אחרת החלטתי לא להתפרע בסוף השבוע או בחג עצמו ולא להעמיס על T הרבה אירוח.
גם ככה הוא חווה כמה התקפי כאב בהפרש של ימים בודדים זה מזה וכאמור הרגיש חלש, ולא ידעתי לאן זה הולך ורציתי להקל עליו.
בששי גם ככה בתי הודיעה שהם מוזמנים אל חמותה, אז קבענו שנעשה ארוחה רק בראשון בערב, ערב סוכות. הודעתי גם להורי. לא הזמנתי בשום שלב את המשפחה של אחי. בקיצור - צמצמתי פעילות.
בשבת היתה לנו הזמנה שנקבעה הרבה זמן מראש למסעדת 'טאיזו' עם 'שותפנו' ו'שריתה'. T שמע מחבר שלאחרונה חידש איתו את הקשר (היו יחד בתיכון וגם במילואים) שיש להם ארוחה עסקית בשבת בצהריים. גם היא לא זולה (169 ש"ח לסועד) אבל כוללת שלוש מנות: ראשונה, שנייה, עיקרית.
לשותפנו ו-T היה גם עניין לבחון את המסעדה, את התפקוד שלה ואת המנות שהיא מגישה כי יש להם לקוחות ייעוץ חדשים עם מסעדה בעלת אופי דומה.
המסעדה יפה מאד והשירות בה יותר ממצוין. המנות הראשונות גם הן היו טעימות (שיתפנו בינינו את הכל). החל מהמנה השנייה ואילך זה התחיל להתדרדר. או לא טעים או סתם לא משהו. בקיצור ללקוחות החדשים שלהם אין מה להתבייש בכלל באיכות האוכל וברמת המנות שהם עומדים להגיש.
גם ביקור בשירותים (גם גברים וגם נשים) היה קצת מעצבן. בנוסף לחשיכה המאפיינת שירותים במסעדות בשנים האחרונות, והמחסור בנייר טואלט, גם הברז בכיור היה מוזר ודרש פענוח כדי להבין איך לפתוח את זרם המים. היה כל כך חשוך שהיה קשה להבין כיצד לפתוח את דלת השירותים כדי לצאת חזרה למסעדה - אה, כן, ולא היה בשום מקום שלט "שירותים". או שניחשת שהיכן שכתוב "PUSH" זו הדלת המבוקשת, או ששאלת את אחד המלצרים.
מילא. גם על זה עשינו V.
בראשון בערב T הכין ניוקי וסטייקים. היה קל וללא הרבה הכנות, והוא הספיק אפילו לצאת לשייט במועדון עם אחיו בבוקר.
כולם נהנו מאד והנכדים היו מתוקים כתמיד. הגדולים נשארו לישון ואחרי שבאו לקחת אותם פשוט נחנו במהלך החג.
ואז רמות האנרגיה שלנו התחילו לעלות בחזרה. אחרי כמה ימים של לקיחת ברזל T ממש חזר לעצמו, גם כשקם עירני בבוקר, גם במהלך הספורט. עדיין לא הגיע הברזל שהמליצה לנו N_lee (כי את זה שהזמנתי שכחתי אצל בני) אז קניתי ברזל COMFORT שהדיאטנית המליצה לו. בינתיים נראה שהגוף של T מקבל אותו בסדר גמור. נחכה ונראה. גם היו כמה ימים ללא התקף, שגם זה מעודד.
בשלישי התנדבתי להוציא את הנכדים מהבית - שרי היתה בגן ובתי רצתה שהמנקה יגיע לנקות את הבית. חכמוד ביקש כבר לפני זמן מה לנסוע לחנות החדשה של לגו בדיזנגוף סנטר, אז עשיתי לעצמי הכנה נפשית (וטוב שכך) ונסענו. ברגע האחרון הצטרף גם T, שבוטלה לו פגישה באותו הבוקר.
הנסיעה לתל אביב בחול המועד דווקא היתה מהירה וחלקה (הרבה בזכות הווייז שלקח אותנו בכל מיני דרכים עקיפות כדי להתגבר על עבודות הרכבת הקלה) אבל בחניון של דיזנגוף סנטר היה קצת עמוס. בחנות של לגו עצמה היה פשוט טירוף. כמויות של משפחות, מחירים בשמיים, תורים מפה ועד ג'מייקה.
הנכדים רצו לעצב לעצמם דמות מלגו. לשם כך נדרש לעמוד בתור לקופה כדי לרכוש את הערכה, אחר כך לעמוד בתור למכונה (היו ארבע כאלה אבל כל ילד לקח הרבה זמן בעיצוב הדמות שלו), ובסוף לחכות ליד המדפסת שהדפיסה את הדמות שעיצבת לעצמך. בסך הכל בילינו בעניין הזה יותר משעתיים. רק כדי לקבל דמות מיניאטורית שהם עצמם עיצבו.
בנוסף כמובן כל אחד מהילדים בחר לעצמו ערכת לגו לבנייה. היה משברון קטן עם חכמוד, שראה מכונית גדולה שקרצה לו - עם מחיר 'סמלי' של 689 ש"ח. הלסת שלנו נפלה לרצפה והתקשתה להתרומם. בבחינה יותר מדוקדקת ראינו שלא היו שם ערכות לגו בפחות ממאה ש"ח. אני לא מופתעת אבל עדיין מתקשה להבין מדוע זה יקר כל כך.
בתי הדריכה אותנו שאם הילדים ירצו לקנות משהו בחנות זה יצטרך להיות מכספם שלהם. אנחנו כמובן המתקנו את הגלולה ואמרנו שאנחנו מוכנים להשתתף חצי חצי, אבל עדיין נראה לנו תמוה לשלם סכום גבוה כל כך על 'פ_🤬🤬_ג' ערכת לגו שבמקרה הטוב מרכיבים ושוכחים מזה (כן, חכמוד הכריז שהוא מתכנן להקים תצוגה בחדר, סוג של ויטרינה, אבל הסיכוי שזה באמת יקרה קלוש מאד) ובמקרה הגרוע אפילו לא מסיימים להרכיב.
אז גם הצהרתנו שאנחנו מוכנים להשתתף לא באמת עזרה לחכמוד האומלל, שהכסף כנראה נוזל לו בין האצבעות ונותרו לו בקופה 'רק' חמישים ש"ח. הוא שאל אם אולי נסכים לקנות לו את זה לכבוד יום הולדתו (בסוף דצמבר) והזכרנו לו שהבטחנו לו את הגיטרה החשמלית של בני בתוספת מגבר חדש. לכל הדעות מתנה הרבה יותר שווה. על זה, לשמחתי, הוא לא היה מוכן לוותר לטובת מכונית לגו מפונפנת. ואז הוא חשב אולי לבקש מהוריו....בקיצור היה פרצוף ארוך עד הרצפה למשך זמן מה, בעת שנשמותק - שאמר שהוא בעצם לא צריך שום דבר - מצא לעצמו ערכה ב-99 ש"ח והכריז שהוא אפילו לא צריך שנשתתף כי יש לו מספיק כסף. היה אפילו שלב שבו חכמוד שקל ללוות כסף מאחיו הצעיר (שתמיד מוכן לבוא לעזרתו של אחיו הגדול) אבל הוא שוחח עם בתי בטלפון (בין פגישה לפגישה שלה בקליניקה) והבין שהוא מגזים ובחר לעצמו רכב אחר - אמנם קטן יותר אבל לפחות למראית עין לא שונה בהרבה מהגדול (ואף אותו סוג, אותה סידרה - דודג' כלשהו מהסרט "מהיר ועצבני") ב-99 ש"ח ושב החיוך לפניו.
בתי ביקשה שנחזיר אותם הביתה עד 13:00 - כי רצתה שינוחו לקראת חוגים של אחר הצהריים - אז בקושי הספקנו לקנות קפה ושוקו לדרך וחזרנו. בסך הכל - הם מאד נהנו. וזה העיקר.
היום הלכתי לעיסוי שקבעתי שבועות מראש (את הבא כבר קבעתי למועד אחרי החזרה מניו זילנד) והיה טוב מאד. מחר אני נוסעת לשמור על שרי בבוקר למשך כמה שעות, כי כבר אין גן ובתי עובדת. T יישאר כאן להמתין להתקנת הדלת החדשה שהזמנו. לא סיפרתי על הסאגה של חיפוש דלת חדשה לבית, אולי אעדכן על זה בהמשך - אחרי שהיא כבר תגיע ותהיה מותקנת ונראה אם אנחנו סוף סוף מרוצים.
לבסוף אני חייבת לציין שוב את ההקלה העצומה ממזג האוויר הנעים שפרץ אל חיינו השבוע. סוף סוף אנחנו כמעט לא מפעילים את המזגן, מקסימום מפעילים מאוורר תקרה על המינימום בלילות. פשוט נעים. הלוואי שימשיך ככה....
ועוד משהו שקשור לעובדה שאנחנו ישנים עם חלונות פתוחים. בוואטסאפ השכונתי עלתה תלונה מוזרה של אחת השכנות (אני לא מכירה אותה, אבל מזהה את שמה מקבוצת הוואטסאפ) על קרקור התרנגולות של השכנים. לאחד השכנים שלנו גדלות בחצר תרנגולות (לדעתי יש להם גם ברווזים) ופרט לזבובים שכנראה נובעים מחוסר ניקיון מספק של הסביבה שלהם, הן לא מפריעות לנו. דווקא מוצא חן בעינינו רעש הרקע הכפרי הזה, והתרגלנו כל כך שאנחנו בקושי שמים לב אליו. לדעתי הן גם בכלל לא משמיעות קול בלילה, אבל כמובן מה שנחשב 'לילה' אצלי לאו דווקא עשוי להיחשב כ'לילה' אצל שכנתי מהוואטסאפ. אבל זה לא מה שהצחיק אותי, התלונה שלה על קרקור התרנגולות והדרישה לשקט עד שבע בבוקר. מה שהצחיק אותי הוא שאנחנו סובלים - אבל מאד! - מנביחות אינסופיות של הכלבים של כל השכנים. ובכל שעות היום והלילה. וכיון שזה ממש כולם, אז אין בדיוק אל מי לבוא בטענות. אז על זה הגברת הנכבדה לא מתלוננת. מוזר.
