באחד מימי השבוע שלח לנו בוואטסאפ 'שותפנו' צילום מסך של שני חשבונות ארנונה של דירה שיש לנו בעלות משותפת עליה, איתו וגם עם עוד חבר, נקרא לו ה'אדריכל'. נדמה לי שהדירה הזו היתה השקעת הנדל"ן הראשונה של T ושל 'שותפנו' מרווחי החברה, אי אז לפני כחמש עשרה שנים.
"מה הוא רוצה לומר לנו עם חשבונות הארנונה האלה?" תהה T, ואני הגדלתי את התמונה וראיתי שמדובר בחשבון על שם דיירת חדשה, ש'שותפנו' חתם איתה חוזה לא מזמן. ועוד ראיתי שהחשבון ישולם, כרגיל, דרך הוראת הקבע שיש לנו, מהחשבון המשותף שאנחנו מחזיקים. לכאורה הכל בסדר. אז למה בכל זאת שלח?
ובאמת זה מה ש-T שאל בוואטסאפ, "מה הבעייה?"
"אבקשך להעביר את הארנונה על שמנו ולא על שם המחזיק." הוא כותב. "שני חשבונות אלה לא שולמו."
נדמה לי שכבר סיפרתי כאן שאני סוג של "המזכירה" של החברה המשותפת שלנו, וגם בדברים שלא קשורים לעבודה אני עושה את רוב עבודת הביורוקרטיה, תשלומים, בנקים וכל הקשור לטכנולוגיה. אני רגילה שהוא מבקש דברים כאלה, אני עושה אותם בשמחה, אבל לא הבנתי לגמרי מה הוא רוצה הפעם.
"זה בסדר שהחשבון על שם הדיירת" כתבתי לו. "יש הוראת קבע והחשבון ישולם דרך כרטיס האשראי מהחשבון המשותף שלנו".
בעליל לא מרוצה מהתשובה שלי, 'שותפנו' כתב "אבל החשבונות לא מגיעים אלי, וזה לא טוב לנו, בגלל התחשבנות עם 'האדריכל'." ואחר כך הוסיף "וגם לא ראיתי שירד בכרטיס אשראי. אולי טועה."
בתיאוריה, זה היה אמור להיות המקום שבו אני עוצרת, נושמת, מנסה להבין מה בעצם הוא מנסה לומר או לבקש, ומה בדיוק מפריע לו. בפועל מה שקרה הוא שנלחץ אצלי הכפתור האוטומטי של "היה לי תפקיד לעשות, משהו לא בוצע כמו שצריך, באים אלי בטענות, מאשימים אותי במשהו" - שהאמת שזה כפתור שכבר כמעט לא נלחץ אצלי בשנים האחרונות. עשיתי על זה עבודה עם המאמן שלי ושחררתי הרבה מאד מהמנגנון הזה, אבל הנה פתאום הוא הופעל מחדש.
כאשר מתעורר מנגנון אוטומטי כזה, קודם כל אני נבהלת, כי הגוף שלי מרגיש שמאשימים אותי במשהו, ובגוף שלי כשמאשימים אותי זה מסוכן לי. ואז כל מה שאני מנסה לעשות הוא לתקן, לסדר, לפעול - כדי שיפסיקו להאשים אותי במשהו. כדי "להיות בסדר".
במקביל, מתעורר בי איזשהו תסכול, ובמנגנונים האוטומטיים שלי תסכול מהר מאד מיתרגם גם לכעס.
כי אני מסתכלת שוב בצילומי הארנונה שהוא שלח לי, וכתוב במפורש שהחשבון יוצג לחברת האשראי בסוף חודש ינואר. וזה כתוב באדום, כדי שיבלוט. וכן, זה ברור שהוא לא יכול לראות שזה ירד בכרטיס האשראי, ראשית כי זה עדיין לא ירד, ושנית כי הוא היה זה שביקש שרק לנו יהיה כרטיס אשראי בחשבון הזה המשותף, ולכן רק אנחנו יכולים לצפות בפירוט החיובים שלו.
ובאותם רגעים בכלל לא חשבתי על כך, שהיה זה הוא שהכניס דיירת חדשה, והוא היה זה שחתם איתה על חוזה, והוא היה זה שבטח אמר לה שאם היא תיגש עם החוזה לעיריה, היא תוכל לקבל תו חניה - וזה היה מה שגרם לכך שהדירה נרשמה בארנונה על שמה, במקום על שם הבעלים (אנחנו, הוא ו'האדריכל') כפי שהיה עד כה. אז בעצם כל שהיה עליו לעשות, במקום לפנות אלינו, במקום לשלוח אלינו את החשבונות האלה, הוא להרים בעצמו טלפון לעיריה. כי שום דבר ממה שקרה לא היה קשור בכלל אלינו.
אבל בניגוד למנהגי בשנים האחרונות ואיך שאני גם מנסה ללמד את המתאמנים שלי, לא עצרתי לרגע לנסות להבין מה עובר עליו כרגע.
ולא ידעתי (כי הוא לא אמר), שהוא היה בדיוק באמצע קניות בסופר כשהדיירת שלחה לו צילום של החשבונות האלה. ובין אם גם הדיירת לא שמה לב שזה משולם בהוראת קבע, והרי בחוזה כתוב ששכר הדירה כולל ארנונה ומים, ובין אם היא פשוט רצתה להיות בסדר ולוודא שיש לו תיעוד של החשבונות, זה הפריע לו באמצע הסופר, והוא לא הבין למה זה קורה. וזה הלחיץ אותו.
ולא ידעתי בכלל, שעד כה הוא קיבל את החשבונות האלה בדואר אליו הביתה, ותייק אותם כדי להתחשבן, כפי שהוא נוהג לעשות מעת לעת עם 'האדריכל' על כל ההוצאות שלנו על הדירה הזאת. לא ידעתי, כי במקביל לכך אנחנו מקבלים את החשבונות האלה בדוא"ל. והם מתויקים אצלי בגוגל דרייב, בתיקייה שמשותפת איתו.
וכיון שלא ידעתי שהוא בסופר ושהוא עצבני (בין אם כי היתה לו חווייה לא טובה בסופר או שהוא היה לחוץ כי קורונה וכל יציאה מהבית מלחיצה, ובין אם סתם כי הוא גבר ולא מסוגל להתרכז בשני דברים בו זמנית 😉) אז גם לא הבנתי שכאשר אמרתי לו שאני מקבלת את החשבונות האלה בדוא"ל והם מתויקים בדרייב זה עיצבן אותו עוד יותר.
כי נדמה לי שהזכרתי פעם שהוא ו'שריתה' מאותגרים טכנולוגית, ורק חסר שאפנה אותו לגוגל דרייב, למשל, ומתחיל לצאת לו עשן מהאוזניים.
ואז התקשרתי אליו, כי הבנתי שלהמשיך להתכתב זה לא לעניין. אבל כיון שלא ידעתי שהוא בסופר והוא כבר עצבני, נבהלתי כשהוא התחיל להתעצבן ולצעוק עלי ש"תמיד אתם (*אני ו-T) עושים כל מיני דברים בלי ליידע אותי ומשנים דברים טכנולוגיים" ושהוא כבר שלושים שנה מקבל את החשבונות בדואר ומתייק אותם במעטפה, ופעם בכמה זמן הוא יושב עם 'האדריכל' והם מתחשבנים על ההוצאות ועכשיו זה יהיה לו בלתי אפשרי לעשות את זה, כי החשבונות מגיעים אלינו בדוא"ל, אז הוא מפסיק לטפל בזה, ושניקח הכל על עצמנו ודי!
אוקיי. הבנתי שהוא נסער.
ואז הוא אמר עוד משהו. הוא אמר שלאחרונה הוא בכלל לא מרגיש בנוח לבקש ממני לעשות דברים, כי לפעמים אני נותנת לו הרגשה שלא בא לי, וזה לא נעים לו, והוא מהסס לפני שהוא מבקש.
וכשהתחלתי למחות על כך, הוא אמר שכן כן, אנחנו מספיק קרובים כדי שהוא יוכל לומר לי שלאחרונה הוא לפעמים מקבל ממנה הרגשה לא טובה, והוא לא מרגיש בנוח לבקש ממני דברים.
ואז הוא סיים את השיחה.
והדבר האחרון הזה שהוא אמר ממש הפתיע אותי לרגע, כי אני יודעת במפורש, שגם אם לפעמים הוא באמת מבקש ממני לעשות משהו שברור שהוא יכול היה לעשות בעצמו, אני תמיד עושה אותו בשמחה.
ואז נזכרתי שלפני כחודשיים קרה משהו אחר. משהו שונה. משהו שקשור לסוכן הביטוח שמטפל בביטוחים ובקרנות של T ושל 'שותפנו' כשכירים בחברה של עצמם. הפרטים לא ממש חשובים, אבל השורה התחתונה היתה ש'שותפנו' התעצבן מזה שסוכן הביטוח דורש בסוף כל שנה תשלום על עבודתו (תשלום מהחברה שלנו כמעסיקה, לא תשלום מ-T ומ'שותפנו' כעובדי החברה). ובשיחה בין 'שותפנו' לבין סוכן הביטוח בעניין התשלום, אמר סוכן הביטוח שאם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים לבצע את החלק הזה של עבודתו במקומו. שהוא ידריך אותנו ויתמוך בנו בעת הצורך, אבל שנעשה את ההפרשות לגמל ולהשתלמות והשיוך של ההפרשות האלה לקופות השונות באופן עצמאי, וכך לא נצטרך לשלם לו על זה.
לא נצטרך לשלם לו? 'שותפנו' התלהב מהרעיון הזה ואמר לסוכן הביטוח שאני אטפל בזה. וסוכן הביטוח התקשר אלי ואמר לי "'שותפנו' אמר לי להעביר לך את החומר ולהדריך אותך ושאת תעשי את זה מעכשיו והלאה".
"באמת?" שאלתי את הסוכן, "ככה אמר 'שותפנו'?" לא אמרתי כלום לסוכן, הסתכלתי על חוברת ההדרכה שהוא שלח לי במייל, ושאלתי את עצמי באיזה עולם 'שותפנו' חושב שאני אתחיל עכשיו לעשות עבודה של סוכן ביטוח (ואני לא מדברת על הפרשת הכספים עצמה מהחשבון לחברות הביטוח, כי את זה אני עושה כל חודש ממילא) ובכל מקרה באיזו חוצפה הוא מפנה אלי את הסוכן בלי לדבר איתי על זה קודם.
וגם אז, כמו הפעם, הגבתי מהבטן. לא התקשרתי אליו, לא אמרתי לו שנפגעתי מזה שהוא לא דיבר איתי קודם, שהוא לא שאל אותי אם זה מתאים לי, שהוא היפנה אלי את הסוכן שאמר "'שותפנו' אמר שאת תעשי את זה".
פשוט העברתי אליו את המייל שהגיע מהסוכן עם כל חומר ההדרכה, וכתבתי לו שאני לא מתכוונת לעשות את זה, ושאם הוא רוצה שיעשה את זה בעצמו.
ואחר כך שמעתי את T אומר לו בטלפון שהתרגזתי. אבל הוא בעצם מעולם לא הבין על מה ולמה התרגזתי. והוא נשאר עם הרושם שעכשיו בכלל לא ברור שאשמח לעשות את הדברים שהוא תמיד מבקש ממני לעשות. וכל הנושא הזה לא דובר ולא טופל.
בהערת אגב רק אומר שברור שהוא לא למד את החומר ולא לקח את הפעולה הזאת על עצמו, ושילם לסוכן כמו בובה'לה, אבל זה סיפור אחר.
אני נשארתי עם הרגשה מאד לא טובה עם השיחה הזאת.
הבנתי שהשיחה ההיא תלויה ועומדת בינינו, ומעיבה על הקשר בינינו. והבנתי שאני ממש לא מעונינת שזה יישאר ככה.
ובערב התקשרתי אליו. והוא לא ענה לטלפון.
זה היה ביום שקיבלנו, T ואני, את החיסון השני, וכאשר הוא ראה שיחה שלא נענתה ממני, הוא נבהל שקרה משהו ל-T בעקבות החיסון, והתקשר אלי בבהלה. הרגעתי אותו שהכל בסדר, ושפשוט נשארתי עם הרגשה לא טובה מהשיחה שלנו בבוקר.
הוא התנצל, ורק אז הוא סיפר שהוא היה בסופר כשכל זה קרה, והוא היה עצבני. אמרתי לו שבעיקר התקשרתי כי הבנתי שהסיפור ההוא עם סוכן הביטוח נשאר לא פתור בינינו, והסברתי לו את התגובה שלי. ושהיא לא היתה קשורה לחוסר הרצון שלי לעזור בנושאי בנקים, טכנולוגיה וכל השאר.
ואמרתי לו שלא יהסס אף פעם לפנות אלי בכל בקשה, בין אם זה קשור לחברה שלנו או לו ול'שריתה' באופן אישי, כמו תמיד, כי אנחנו משפחה וגם אנחנו פונים אליהם לכל עזרה ללא היסוס.
ואחר כך אמרתי לו שלדעתי יש דרך הרבה יותר פשוטה להתחשבן עם 'האדריכל' על ההוצאות שלנו על הדירה המשותפת, והוא הקשיב והסכים, ואפילו התלהב (בין היתר כי לקחתי את זה על עצמי 😉 אבל לא רק).
אבל העיקר: טיפלתי ביחסים בינינו.
