אני רואה בטלוויזיה את ההפגנה מול הכנסת נגד הממשלה, בין היתר בגלל ההודעה שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, ובין התסכול על המצב עצמו, אני מוצפת בתסכול על כך שאני לא שם, מפגינה יחד איתם.
אבל אנחנו ימים ספורים לפני הטיסה המתוכננת שלנו לבוסטון וכל מיני מכאובים ושיבושים מאיימים להקשות עלינו. ואני לא מתייחסת בכלל לטילים החות'ים, שבכלל מסוגלים לטרוף את הקלפים ולשתק את נתב"ג. אני מדברת על כל מיני דברים "קטנים".
ביום העצמאות, אחרי בילוי מהנה ומוצלח אצל 'שותפנו' ו'שריתה', הצלחתי איכשהו ליפול על המדרכה ממש ליד הבית. קצת ריסקתי את הברך, לא באופן חמור, אבל גם יומיים אחרי כן כל הגוף התלונן בכאבים של חבלות וטלטלות כאלה ואחרות.
בנוסף (שוב סליחה על החדירה לפרטים אינטימיים) יצאו לי טחורים כואבים בטירוף, ברמה של כאבי תופת יום ולילה, וגם הטיפול שהצלחתי לקבל מהרופאה עדיין לא התחיל להשפיע ולהרגיע.
במקביל ובלי קשר ל-T התחילה לכאוב שן, ובביקור אצל רופא שיניים פלוס צילום סטאטוס, התברר שהוא חייב טיפול שורש. שנקבע ליום לפני הטיסה. ובאותו יום לפני הטיסה הוא גם צריך להגיע לביקורת (ראשונה) אצל המנתח של הבקע.
וגם זו היתה סוגיה בפני עצמה, הביקורת הזאת, התברר, היתה נחוצה לטובת הוצאת ביטוח נסיעות - כי מי שעבר ניתוח בשלושת החודשים שלפני טיסה לחו"ל חייב לשלוח את סיכום הניתוח וגם מכתב אישור מהמנתח שהמטופל נייד ופעיל ומצבו הפיסי תקין. והיה חשש שאם נשלח לחברת הביטוח את המכתב בערב שלפני הטיסה, החברה לא תקבל ותעבד אותו בזמן כדי להוציא לנו פוליסת ביטוח לפני הטיסה. ומתברר שלא עושים ביטוח נסיעות אחרי שכבר יצאתם מהארץ. לפחות לא החברה הזאת, שמציעה ביטוח זול באופן משמעותי מחברות אחרות.
דווקא בפספורטקארד לא עשו לנו בעיות בכלל עם הנושא הזה, גם כי היתה להם כבר כל ההיסטוריה הרפואית של T והם לא החשיבו את ניתוח הבקע כמשהו חמור במיוחד. אלא שהפוליסה שהם הציעו היתה באלף שקל יותר מזו שהציעו בחברה השנייה. אני אישית נטיתי לשלם יותר ולעשות ביטוח בחברה שידועה בשירות הטוב יותר, אבל זה באמת הפרש משמעותי במחיר. בסוף הצלחנו להתפשר ולהעביר לחברה הזולה יותר אישור מרופאת המשפחה, במקום המנתח - וגם זה לא היה פשוט, כי הרי 'רופאהחדשה' לא ממש זמינה, כבר סיפרתי בעבר, ולא הצלחתי לקבוע אליה תור בזמן סביר. אבל התקשרנו למזכירה שלה, והסברנו את הדחיפות, ו-T הצליח להידחק אליה לשתי דקות כדי שתבדוק אותו ותוציא לנו את המכתב. ועל הדרך הוא גם ביקש עבורי את הטיפול לטחורים......אז יצאנו ברווח נקי.
אבל הכל כואב ודואב ונראה באיזה מצב נעלה (אם נעלה) על הטיסה. לפחות אנחנו טסים עם "אל על" - שהם אמנם גנבים גדולים אבל לפחות אמינים ולא מפסיקים לטוס מ/אל ישראל בכל פעם שקורה משהו. גם כאן היה לי ויכוח עם T בגלל העלויות, אבל למזלי אף חברה אחרת לא טסה ישירות לבוסטון...והיחידה שכן, לא היתה זולה יותר מ"אל על".
המפגש ביום העצמאות אצל 'שותפנו' ו'שריתה' היה בערך האירוע הנחמד היחיד בכל סופ"ש יום הזיכרון / יום העצמאות הזה.
ערב יום הזיכרון היה עצוב כל כך שפשוט בחרנו באסקפיזם ועברנו לצפות בסרטים וסדרות סתמיים בטלוויזיה. יום הזיכרון עצמו אפוף השריפות היה ממש השיא של העצב והעצבים, וכמובן שלא צפינו בחזרה הגנרלית המוקלטת שארגנה לנו ממשלת הזדון.
במפגש אצל שותפנו היו בעיקר חברים מהתקופה של חברת האירועים של T ושותפנו, עובדים שלהם לשעבר, ועוד זוג שהצטרף בשנים האחרונות, שהגבר היה לקוח שלהם בייעוץ עסקי ונוצרו ביננו קשרי חברות (וזאת למרות שהם בגיל של הילדים שלי). היה נחמד וטעים וכל הזמן מישהו דאג להסיט את השיחה מהפוליטיקה והמצב ו....ביבי. כדי לא להעכיר את האווירה.
גם בשבת היה נחמד מאד כשבתי ומשפחתה וגם הורי הגיעו לארוחה.
אז מצאנו בכל זאת רגעים טובים באמצע כל האפלה.
והצלחתי להיפגש עם 'מחברת' גם בשבוע שעבר וגם השבוע.
ו-T התמיד בטיפולי הקרניוסקרל, ובינתיים (טפו חמסה עיגולים) גם כשהיו לו התקפים הם היו קלים.......לא יודעת אם זה מקרי או שזה אומר משהו.
בהמשך לפוסט הזה, היתה לי שיחה עם הדיאטנית בשבוע שעבר, וקיטרתי לה לגבי הבחילות שאני סובלת מהויגובי. התלבטתי יחד איתה אם לעשות הפסקה בהזרקות, והיא - שמכירה את כל ההיסטוריה שלי, החל מהימים בהם הייתי ב-BMI 32 - הציעה לי קודם לרדת בחזרה למינון הכי נמוך, לראות אם זה עוזר. והאמת שבינתיים גם הפסיקו הבחילות, כנראה, וגם עדיין יש השפעה ברורה של הזריקה, אין לי רעב או חשקים כלשהם. אז בינתיים זה מה שאני עושה. נשארת במינון הנמוך ביותר, ונראה מה הלאה.
לסיום - אתמול היה יום די מטורלל. עבור בתי במיוחד, עם השביתה בבתי הספר והגנים, כאשר כל שנייה הגיעה הודעה אחרת מבית ספר או גן (כל אחד מהילדים בבית ספר אחר) לגבי מועד התחלה וסיום השביתה. אצל 'חכמוד' כל חטיבת הביניים החליטה לשבות לגמרי, הם לא למדו בכלל אתמול וגם לא היום. אצל נשמותק התחילו באחת עשרה, למרות מה שקבע בית הדין לעבודה, ובגן של שרי התחילו בעשר - היחידים שעבדו לפי ההנחיות הרשמיות.
במקביל שלחו את כולנו לממ"דים בגלל הטיל החות'י שבסוף הצליח ליפול על נתב"ג. איזו מציאות הזויה.
אני הייתי אמורה להגיע לאסוף את שרי מהגן אחר הצהריים ואז לקחת אותה לשיעור הראשון שלה בחוג שחייה. היא מאד התרגשה, גם מהחוג וגם מהעובדה שאני זו שלוקחת אותה, אבל כשיצאתי לדרך התברר שיש איזו בעייה בצומת רעננה, הרמזורים לא עבדו בגלל הפסקת חשמל או משהו, הצומת היתה פקוקה לגמרי, ואחרי שהבנתי שאין סיכוי שאגיע לגן בזמן, התקשרתי אל בתי. מאד מאד קיויתי שהיא לא באמצע פגישה. היא ענתה לטלפון, וניסתה לשלוח את חכמוד שיאסוף את שרי, ואני אגיע מתי שאגיע כדי לקחת אותה לחוג בחמש וחצי. אבל חכמוד בכלל לא היה בבית. ואת נשמותק בתי בדיוק היתה אמורה לקחת לפסיכולוגית שלו בכפר סבא.
אז בתי החליטה לאסוף את שרי בעצמה מהגן, לקחת אותה איתה לכפר סבא, וביקשה שאשנה מסלול ואגיע לפגוש אותם שם, לאסוף אותה ולקחת אותה משם לחוג. בתי היתה אמורה לנסוע משם ישר בחזרה לקליניקה לעבוד, ונשמותק תכנן לחזור מהפסיכולוגית באוטובוס.
איכשהו הצלחתי לעבור מהמסלול הימני ביותר של כביש ארבע למסלול השמאלי ביותר (כאשר הכל פקוק לגמרי), והצלחתי להגיע לכפר סבא שעה שלמה אחרי שיצאתי מהיישוב. כלומר הייתי תקועה בפקק בצומת רעננה במשך כחמישים דקות. שרי רצה אלי לרכב בשמחה, ולמזלי בתי הביאה מהבית את התיק של הבריכה עם בגד הים, וכובע הים והמשקפת והמגבת......כך שיכולנו לנסוע ישר לחוג.
לשם כמובן נסענו דרך כביש 531 וכך לא נתקענו שוב בצומת רעננה הפקוקה.
הגענו מוקדם והיא היתה רעבה אז התיישבנו בבית קפה שצמוד למרכז הספורט, ופינקתי אותה בבורקס וכדור שוקולד וגם כוס שוקו. כן, אני יודעת, שחיתות לא קטנה - אבל אני סבתא. והיה לילדה שכל לאכול רק חצי ממה שקניתי, כך שכאשר יצאה מרוצה ונוטפת מהבריכה, היא טרפה את השאר.
המדריכים שם במרכז אפולוניה מאד מאד נחמדים וגם די מקצועיים, גם ממה שאני זוכרת מחוג השחייה של נשמותק בזמנו, הקבוצה קטנה - רק 6 ילדים - עם שני מדריכים לקבוצה. הילדה היתה בעננים ובסוף השיעור בכלל לא רצתה לצאת מהמים. חתני הגיע בדיוק בסוף השיעור ופגש אותנו שם, כך שהוא לקח אותה ואני נסעתי ישירות הביתה.
סוף טוב ליום קצת מטורלל.
ובתקווה שהמכאובים של שנינו יירגעו ושהטיסה תצא בשלום ושהמשפחה כאן תהיה בסדר ושנצליח ליהנות ולשמוח עם בני ומשפחתו שם..........
וכמו שמוטי מסיים את התגובות שלו תמיד: שיהיה שבוע טוב עם בשורות טובות.
