במדור השרביט החם בתאריך 28/06/2024 ביקש מוטי לדעת את דעתנו על הפגנות.
האם אנחנו משתתפים בהפגנות, מה דעתנו על אנשים שמפגינים, שחוסמים כבישים, שמבעירים מדורות?
מה דעתנו על ההתנהגות של המשטרה?
מה דעתנו על הפגנות ליד בתים של שרים / חברי כנסת וכו?
אז כמו מוטי, אנחנו משתתפים בהפגנות מאז ינואר 2023. ההפיכה המשטרית הוציאה אותנו לרחובות בחרדה אמתית לאופייה הדמוקרטי והליברלי של המדינה.
מעולם לא חסמנו כבישים ותמיד הפגנו באזורים שהוקצו לכך באישור.
מעולם לא הבערנו מדורות.
כמה פעמים T הפגין מחוץ לביתו של שר או חבר כנסת, תמיד במרחק לפי החוק.
אבל אני מבינה את הזעם ואת התסכול הגדול שגורם לאנשים לעשות את זה, וכאשר רואים שההפגנות לא עוזרות ולא משפיעות, לפעמים צריך להסלים. אין ברירה.
בעצם, כל עוד אנשים מנומסים עומדים במקום שאושר לכך או על המדרכה, זה לא משפיע על אף אחד. טוב, אולי זה קצת משפיע על שומרי הסף למיניהם - היועצת המשפטית, שופטי בית המשפט העליון. ואולי זה משפיע גם על ידידינו בחו"ל, שרואים שהעם לאו דווקא מסכים עם מה שממשלתו עושה ואומרת.
אבל בפועל, כדי לקבל את תשומת לבה של הממשלה, חייבים להפריע - אין ברירה. וגם אז לא תמיד זה עוזר אבל זו האמת המרה.
אז אין לי טענות למשטרה שמפזרת את חסימת הכביש או את הדלקת המדורה, אבל בהנחייתו של שר המשטרה האיום שלנו, הטיפול במפגינים גם כאשר הם עומדים באופן שקט ומסודר על המדרכה או במקום שהוקצה להם הוא מחפיר ומזכיר משטרים אפלים.
קרה לא פעם ש-T עמד על המדרכה ופרשים עלו על המדרכה ודחפו אותו. מה זה צריך להיות? אנחנו רואים בכל הפגנה תיעוד של שוטרים שדוחפים, מכים, מפילים, מושכים בשיערות. והגרוע מכל - השימוש במכת"זית לפגיעה ישירות בבני אדם, שהוא אסור ומסוכן.
בהתחלה גיוונו את השתתפותנו בהפגנות ונסענו מידי פעם לתל אביב, אחר כך לכפר סבא, לנתניה ובסוף החלטנו שהכי חשוב להתייצב בקפלן ו/או בגשר בגין (למען החזרת החטופים) ואז החלטנו לחסוך מעצמנו את הפקקים ואת בעיות החניה ולנסוע לשם על האופנוע.
אפשר לומר שזה הנושא היחיד שהצליח לגרום לי לעלות על האופנוע של T. ההפגנות. T אפילו החליף אופנוע כפי שסיפרתי בפוסט הזה במיוחד כדי שיהיה לי יותר נוח לרכוב.
בדרך כלל כאשר אנחנו כבר בדרך חזרה מאזור ההפגנה אל האופנוע אנחנו רואים את הפרשים ואת המכת"זית מגיעים לקראת השלבים הבאים, בהם איננו משתתפים.
אני לא זוכרת את עצמי משתתפת בהפגנות לפני ינואר 2023. אפילו בהפגנת ה"400 אלף" בעקבות פרשת "סברה ושתילה" לא השתתפתי.
אבל מה שקורה בשנה וחצי פלוס האחרונה הוא לא פחות מאשר הרס המדינה, ומאז המלחמה לא רק הרס המשטר והדמוקרטיה אלא ממש הרס אמיתי, שבפעם הראשונה בחיי אני מבינה שייתכן שזה הסוף שלנו. הסוף של המדינה. אולי הסוף של האזרחים.
נשמע אולי שאני מגזימה אבל אני מכירה היסטוריה ואני רואה איך תהליכים כאלה קורים וקרו בעבר. בין האויבים שמסביב לבין השחיתות והחתירה לדיקטטורה, מדינת הלכה ומשיחיות מבפנים - אני ממש יכולה לראות את הסוף שלנו מתקרב בצעדי ענק.
ולכן, למרות שאני לא אופטימית שזה יעזור, אני משתתפת בהפגנות כל שבוע - כשאני יכולה - ולפעמים יותר.
כי בשלב הזה אפילו אם באורח פלא תפסיק המלחמה ויהיו הסכמים עם שכנינו, ותוחלף הממשלה לחבורה של אנשים שלפחות טובתה של המדינה לנגד עיניהם - יהיה קשה מאד עד בלתי אפשר לתקן את כל מה שנהרס.
ובכל זאת אסיים בתקווה לימים טובים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה