היום שלפני הטיסה התמלא בסידורים שונים.
היה לי תור (שנקבע חצי שנה לפני כן) אצל רופא א.א.ג - בדיקה שגרתית וניקוי אזניים, שתמיד טוב לעשותם לקראת טיסה.
שמחתי לגלות שדווקא הפעם כמעט שלא היה לו מה לנקות.
בנוסף עשיתי קצת קניות - זה מצחיק לעשות שופינג לפני שטסים לחו"ל, אבל לא תכננתי לעשות שום שופינג בחו"ל - גם כי בזמן הקצוב שהיה לנו תכננו בעיקר לחרוש כמה שיותר אתרי תיירות, מוזיאונים, כנסיות, כיכרות וכדומה, וגם כי החלטתי לנסוע עם מטען יד בלבד (זו היתה טיסת לו-קוסט).
אבל הבנתי שאני זקוקה לכמה חולצות ושני זוגות מכנסיים - ואחרי הרופא קפצתי לרשת האהובה עלי (קרייזי ליין) שם גם השירות מצוין וגם המידות מתאימות לי בדיוק.
בנוסף הספקתי למסור את משקפי הראייה הישנות שלי להתאים להן עדשות עם המספר הנוכחי - החלטתי שאני לא אוהבת את עצמי
במשקפי החדשות, למרות המחמאות הרבות שאני מקבלת עליהן, ולחזור למשקפי הישנות (ללא המסגרת). עוד הייתי בחו"ל כשהודיעו לי שהן מוכנות.
אחרי הצהריים עוד הספקתי לנסוע עם T לקנות גם לו בגדים - שתי חולצות מכופתרות, מכנסיים (שאינם ג'ינס) ומכנסיים קצרים. החולצות המכופתרות - כי הוא החליט להזמין מקומות לפחות במסעדה אחת בעלת 3 כוכבי משלן ו-9 מצנפות גו-מיו, וגם אם כיום כבר לא דורשים שתיכנס עם ז'קט, עדיין צריך חולצה מכופתרת, מכנסיים-שאינם-ג''ינס ונעליים מכובדות.
מנשים דורשים קצת פחות פורמליות, ועדיין לקחתי במיוחד סנדל עם עקב לכבוד המסעדה, כי שאר הזמן הסתובבתי אך ורק עם נעלי הליכה.
מכנסיים קצרים הוא רצה לשאר הזמן - ובאמת רוב הזמן היה נעים מספיק, אפילו בפריז שהיתה יותר קרירה מלונדון, כדי שהוא יסתובב בקצר.
התכנית היתה לפגוש את בני ואת כלתי, שטסו כל אחד בנפרד, בשדה התעופה שארל דה גול בפריז.
והימים שלפני הטיסה היו מלאי תקלות.
ראשית ירדו גשמי זעף/ברכה בבוסטון, וכלתי "טבעה" עם הרכב בתוך שלולית בעומק מטר.....כל האוטו התמלא מים והמנוע כבה....
מסתבר שזה קורה לא מעט שם בבוסטון, ואף אחד לא מתרגש מזה.
לא ברור איזה נזק נגרם לאוטו (קורוזיה? חלודה?) - ולא ברור מה מתוך זה מכסה הביטוח. בכל מקרה הם יטפלו בזה כשיחזרו לארה"ב.
בנוסף בוטלה במפתיע טיסתה של כלתי, ואף אחד לא טרח להודיע לה זאת.
ההזמנה בוצע דרך אתר בשם KIWI (אגב גם אנחנו הזמנו דרכם הפעם), והטיסה היתה אמורה להיות של Norwegian Air.
אז לא KIWI ולא NORWEGIAN לא חשבו להודיע לגברת על ביטול הטיסה, למרות שהם כן טרחו לשבץ אותה לטיסה של ערב למחרת, שמגיע לפריז יום למחרת כמובן.....כלומר להפסיד יום (מתוך 3 ימים בסך הכל בפריז).
את זאת גילינו במקרה, כשניסיתי לבדוק מתי היא נוחתת והאם כדאי לנו לחכות לה בשדה התעופה כדי לנסוע לעיר יחד.
התחילו טלפונים ומיילים והבטחות והאשמות - אבל לא יצא מזה שום דבר.
התלבטנו יחד איתם מה לעשות, והם החליטו ששווה להם להזמין כרטיס טיסה חדש, ולתבוע אותם אחר כך.
לא ברור מה ייצא, אם בכלל, מהתהליך הזה. בני כבר התחיל עם תלונה ואיום בתביעה....נראה איך זה יתפתח.
בסוף הצליחה כלתי למצוא טיסה עם ICELAND AIR דרך רייקיאביק, שהיתה אמורה לנחות בפריז שעה אחרינו.
בני טס עם DELTA והיה אמור לנחות בבוקר, כמה שעות לפנינו.
ואז, אחרי שעתיים של ישיבה בתוך המטוס ללא המראה, הורידו אותם והודיעו שיש תקלה טכנית, ולא ברור כמה זמן ייקח לתקנה.
אחרי עוד כשעתיים הודיעו שצריכים להביא חלק מניו ג'רזי (לבוסטון)....ושעוד מעט יתנו להם אוכל.
אחרי עוד כארבע שעות הודיעו שהחלק הגיע ועוד מעט יעלו אותם בחזרה למטוס. האוכל עדיין לא הגיע.
בסוף הגיעו פיצות ממש כמה דקות לפני העלייה למטוס, אבל לא חילקו אותן כי "לא היו כפפות חד פעמיות" למחלקים....
בקיצור - חלם.
והטיסה שלו נחתה בפריז שעה אחרי הטיסה של כלתי.
אז החלטנו להישאר בשדה התעופה, לנסוע (ברכבת פנימית) לטרמינל שבו נחתה כלתי, לפגוש אותה, ויחד איתה לחזור (שוב ברכבת) לטרמינל שבו נחת בני......ויחד מאושרים ומחובקים תפסנו מונית למלון....
שהיה ממוקם באופן מושלם, קרוב לכיכר המדליין.
החדרים שלנו היו מוכנים, ולכן התמקמנו ויצאנו מיד - ברגל - לכיוון כיכר הקונקורד ומשם לשדרות השאנז אליזה.
מזג האוויר היה מושלם במהלך כל ימי השהייה שלנו בפריז - בין 16-23 מעלות בערך. בלי גשם. כמעט. וגם כשירד, בעצם טפטף קלות.
הלכנו והלכנו ולא שבענו ממראות פריז היפה, שלא איבדה את יופיה, ושכל הסיפורים של החברים שלנו על כמה התדרדרה וכמה לא נעים להסתובב בה, נראו לנו כעת הזויים ולא רלוונטיים - וזאת במשך כל שלושת הימים בהם טיילנו ברחובותיה ובאתרי התיירות השונים.
התיישבנו לקפה וסלט "קפרזה" קל כדי לשבור את רעבוננו בלי לקלקל את התיאבון לקראת ארוחת הערב. הזמנו מקומות מבעוד מועד בשתי מסעדות. האחת באותו הערב, שעליה המליץ לבני חבר מאחת הלהקות שלו (בן גילנו, היה מורה שלו בתואר הראשון), והשנייה למחרת - שכבר הזכרתי קודם ושעליה עוד ארחיב - בעלת כוכבי המישלן.
מהשאנז אליזה תפסנו "אובר" (UBER) בחזרה למלון, כדי להתרחץ ולהתכונן לארוחת הערב. ואגב "אובר" היה אמצעי התחבורה העיקרי שלנו, גם בפריז וגם אחר כך בלונדון. בהיותנו ארבעה, זה מאד השתלם (למרות שבשנים עברו התניידנו בערים האלה בעיקר ברכבת התחתית) - וכך זכינו לצפות ברחובות העיר היפה גם תוך כדי נסיעה ממקום למקום.
המסעדה של אותו הערב (ששמה La Bonne Excuse - או בתרגום חופשי "התירוץ הטוב") היתה אכזבה עצומה אבל שמה התאים לה בדיוק. המלצרית/בעלת הבית היתה מלאה תירוצים על כל דבר אפשרי. החל מ(העדר) המיזוג (היה חם בטירוף בתוך המסעדה בלי כל איוורור) וכלה באיכות המנות (כל המנות!) שהזמנו.
אז יש שתי אפשרויות -
או שהיה לנו חוסר מזל באותו הערב, השף המקורי לא הגיע או היתה תקלה כלשהי במטבח - או שלחבר של בני יש מושג שונה לגמרי מאיתנו לגבי מהי מסעדה טובה, שירות טוב, אוכל טוב.
כך או אחרת אמנם התאכזבנו, אבל היה כיף להלך אחר כך בעת השקיעה (הכל כך מאוחרת של אירופה) ברחובות פריז, לחצות את הסיין על אחד הגשרים היפהפים .....וללכת לישון את לילינו הראשון בפריז.
