מה שהיה מתוכנן לנו אחרי קרוגר פארק, היה לטוס לפורט אליזבת', שבחופה הדרומי מזרחי של דרום אפריקה, מה שמכונה על ידם The Eastern Cape.
הטיסה לשם היתה מתוכננת לצאת מיוהנסבורג, ולשם היינו צריכים לחזור, מרחק נסיעה של כשבע שעות, אם עושים זאת ברצף על הכביש המהיר (כבישי אגרה רבים יש באזור הזה, והם מהירים ומשובחים).
כדי לא לנהוג כל כך הרבה שעות ברצף (מה גם שכבר הסתובבנו באותו הבוקר כמה שעות בתוך הפארק לפני שנפרדנו ממנו סופית, בחיפוש אחר בעלי חיים נוספים - ומצאנו את האריות), T פשוט בחר עיירה "על עיוור" - נקודה על המפה באמצע הדרך בין קרוגר לבין יוהנסבורג - וחיפש שם מלון או בית הארחה בעל ביקורות טובות בבוקינג (BOOKING) ובטריפ אדווייזר (Trip Advisor).
שם העיירה שמצא היה POLOKWANE (פּוֹלוֹקווַנֶה).
בדרך לשם עברנו במקום שקוראים לו ZION CITY MORIA (דהיינו: ציון עיר המוריה) - כנראה עיר גדולה של שחורים, ובדיוק התאספו בה אלפים (או עשרות אלפים) כדי לחגוג את ראש השנה האזרחי (שחל באותו היום) בתפילות ופיקניקים המוניים.
עוד בדרכים, התחלנו להיתקל באותם SHANTY TOWNS (או בשמם הרשמי townships) - שכונות פחונים עניות - שתמיד היו צמודות לערים גדולות יותר.
בהמשך מצאנו המון כאלה, חלקם גדולים יותר וחלקם קטנים יחסית. חלקם ממש פחונים, חלקם צריפים ומיעוטם בנוי מחומרים עמידים יותר. חלקם מחוברים לרשת החשמל אבל לדעתי אף אחד מהם לא מחובר למים זורמים או ביוב.
מהשכונות האלה יוצאים האנשים לעבוד בערים הסמוכות, בדרך כלל בהעדר תחבורה ציבורית - ברגל, או בטרמפים. לא ייאמן כמה טרמפיסטים, אפילו בכביש המהיר (120 קמ"ש), מסתובבים בכבישי דרום אפריקה. יש שפת סימנים שלמה בין הטרמפיסטים לבין הנהגים, שבעזרתה הנהג יכול לדעת בכמה טרמפיסטים מדובר, למשל, או אם הטרמפיסט מוכן לשלם על הנסיעה (מאד מקובל שם לשלם - כדי להשתתף בהוצאות הדלק).
אבל רבים, רבים מדי, פשוט הולכים ברגל קילומטרים למקומות העבודה שלהם ובחזרה. בחום, בקור, בגשם....
מאידך גיסא, הדרך גם היתה יפהפייה. לכל אורך המסלול מקרוגר לפּוֹלוֹקווַנֶה עברנו יערות ירוקים (רובם נטועים) ולא מעט נחלים. נהנינו מאד מהנוף, ושאלנו את עצמנו מדוע בדרום אפריקה כל הזמן בוכים שאין להם מים. השאלה הזאת עוד תחזור על עצמה בהמשך, עם כמה תשובות די תמוהות.
לא בדקנו אילו אטרקציות יש לפּוֹלוֹקווַנֶה להציע כי לא היה לנו זמן רב לבלות שם. הגענו בשעות אחר הצהריים, במטרה להתקלח ולנוח, אולי לצאת לאכול משהו, ודי מוקדם על הבוקר לצאת שוב לדרכנו בכיוון שדה התעופה של יוהנסבורג.
בדיעבד ראינו שיש בה שמורות מסוג שונה ממה שראינו בקרוגר - שמורות שבהן גם אפשר לצוד את החיות. מנהג שנשמע לנו מוזר ובחיים לא היינו משתתפים בדבר כזה, אבל מסתבר שזה די פופולרי שם.
הגענו לבית ההארחה ולשם שינוי המארחת היתה שם וחיכתה לנו. לא סתם חיכתה לנו. בחיוך רחב היא פתחה לנו את השער וקראה בהתרגשות "איזה יופי שהגעתם". מעבר לעובדה שהיא היתה סופר נחמדה, התברר שבעבר אנשים מחו"ל שהזמינו אצלה חדרים דרך בוקינג (BOOKING) פשוט לא הופיעו, בלי להודיע על ביטול, בלי כלום. ואתר בוקינג לא עשה שום דבר כדי לעזור לה או לפצות אותה על ההברזות האלה.
זה נשמע לנו מאד מוזר, כי תמיד כשאנחנו מזמינים דרך בוקינג דורשים מאיתנו פרטי כרטיס אשראי, וגם מיידעים אותנו עד איזה תאריך אנחנו יכולים לבטל את ההזמנה ללא עלות, מאיזה תאריך יהי הביטול כרוך בעלות כלשהי, ומאיזה תאריך ייגבה מלוא התשלום גם אם לא נגיע.
בנוסף, הרבה פעמים פנו אלינו במייל, דרך אתר בוקינג, בעלי מלונות ובתי הארחה עם שאלות, כגון: באיזו שעה נראה לנו שנגיע וכדומה. כך, שמה שהיא סיפרה נשמע לנו חשוד באופן מוזר. התברר שהיא לא עובדת ישירות עם אתר בוקינג, אלא דרך איזה אתר דרום אפריקאי שהוא מקשר בינה לבין בוקינג. האתר לא מאפשר לה לפנות ללקוחות עם שאלות או דרישות, הוא לא מספק לה פרטי אשראי של המזמינים וכאשר מבריזים לה, האתר לא עושה כלום כדי לעזור לה לאתר את האנשים או לגבות מהם קנסות עבורה.
סיפרנו למארחת החביבה שלנו את כל הפרטים האלה והפצרנו בה לפנות לחברה ולדרוש מהם לכל הפחות את פרטי האשראי של המזמינים, שתוכל לגבות במקרה של הברזה ללא ביטול מראש.
בדרך כלל, היא סיפרה, היא עובדת עם מקומיים, אנשי עסקים או בעלי מקצוע (רופאים מנתחים, למשל, שמגיעים לבצע ניתוחים בבית החולים המקומי, שאין לו נוירוכירורג, לדוגמא, בצוות הקבוע) שמגיעים באמצע השבוע. סופי השבוע שלה והחגים די שקטים. אנחנו הגענו באחד בינואר, ראש השנה האזרחי, וכולם היו בחופש, כך שבית ההארחה היה ריק מאדם, והיא אפשרה לנו לבחור איזה חדר שבא לנו (ובחרנו כמובן את הסוויטה הכי מפנקת) ללא תוספת תשלום.
בערב, עוד לפני שיצאנו מבית ההארחה לחפש לנו מסעדה לארוחת הערב, הבנו כבר (לפי trip advisor) שמבחר גדול אין שם, וממה שיש רוב המסעדות סגורות בגלל החג.
בסוף מצאנו את עצמנו בסניף המקומי של KFC , הלא היא רשת מסעדות העוף המטוגן (שיש לה סטיגמה, בארה"ב לפחות, שרק שחורים אוהבים לאכול שם) - קֶנְטַקִי פְרָיִיד צִ'יקֶן. ובאמת היינו הלבנים היחידים, והעוף היה מלוח ברמות שלא תיאמנה. אבל לפחות לא רעבנו.
תוך כי הארוחה ההזויה שלנו, התקשרה בעלת בית ההארחה להכות על חטא ולומר לנו שלא חשבה על כך שלא תהיינה מסעדות פתוחות, והזמינה אותנו לבוא לאכול איתה ועם בעלה בביתם..........
המחווה הזאת חיממה מאד את ליבנו, אבל הודינו לה על ההזמנה וסירבנו, אמרנו שמצאנו כבר מקום לאכול, והכל בסדר.
T אמר שבכל מקרה לא היה מרגיש נעים לאכול אצלם....
גם למחרת בבוקר היא חזרה והצטערה על כך שלא זכרה להזמין אותנו בזמן לארוחת הערב, והיא אפתה לנו מאפינ'ס ביתיים מעולים בעצמה, ובכלל ארוחת הבוקר היתה כל כך מפנקת וכל כך טובה, שהבטחנו לה שהכל הרבה יותר מבסדר.
היה לנו קצת זמן פנוי בבוקר, לפני ששמנו פעמינו לדרך לכיוון שדה התעופה, ובילינו אותו בשיחה נעימה איתה ועם בעלה, הוטרינר. הם ענו קצת על שאלותינו לגבי המחסור במים - שכל הזמן מדברים עליו שם אבל אנחנו לא מבינים על מה הם מדברים, על מצב השחורים ועל הממשלות המושחתות שהיו להם מאז מותו של מנדלה, וגם על שמורות הטבע שמתנהל בהם גם ציד.
לגבי המים - שאנחנו כאמור מצאנו בשפע - הם סיפרו לנו שאין בדרום אפריקה הובלה של מים ממקום למקום. אין ולא היה פרוייקט כמו "המוביל הארצי" שלנו, או התפלת מי ים ברמה לאומית. בכל עיר יש סכר, או נחל או באר, שמהווה מקור מים לתושביה, ולבעלי מזל (וממון) יש בארות פרטיות בנוסף. "אם מים בסכר - אין מים" הם הסבירו לנו. ההתערבות היחידה של הרשות העירונית בנושא הבאר הפרטית, היא לדגום אותה פעם בשנה או חצי שנה, כדי לוודא שהמים ראויים לשתיה. "זו אפריקה," אמר הבעל הוטרינר, "אדם צריך להרכין ראש ולדאוג לעצמו".
לגבי השחורים הם הודו שהשיפור במצבם הכלכלי, חברתי, חינוכי לא מתקדם מהר מספיק. הם נתנו לדוגמא חוק שמעניק אלף ראנד ליולדת (שווה ערך לכ-275 ש"ח), וגורם לילדות בנות 13 ללדת, במחשבה לקבל את המענק, בלי להביא בחשבון שהכסף הזה לא מספיק לכלום, והן נתקעות עם תינוק לכל ימי חייהן........ לא בדקתי את נכונות הנתון הזה, אבל כן הבנתי שאין מספיק מאמצים להביא לחינוך נאות לאנשים שעד לפני עשרים וחמש שנה היו נטולי זכויות......
לגבי הממשלות המושחתות שהיו להם, הם הביעו תקווה שדווקא הנשיא האחרון שנבחר לא מזמן יהיה טוב יותר. אחר כך שמענו גם שחורים שדיברו עליו באופטימיות. מקווה שהם צודקים. בהמשך למדנו שאפילו וויני מנדלה המפורסמת, גרושתו של נלסון מנדלה, "האמא של האומה" כפי שכינו אותה, גורשה באיזשהו שלב מהממשלה בגלל שחיתות וגניבה. עצוב.
לגבי הצייד בשמורות - הבנו שזה עניין של תרבות. גם באנגליה ובארצות הברית יש מסורת של ציד, ואולי בעוד ארצות. העובדה שאנחנו לא מתחברים לעניין הזה לא באמת רלוונטית.
עובדה שאנחנו אוכלי בשר, רק לא נהנים מהריגת בעל חיים בשביל הספורט..........
בתום שיחה מעניינת וארוחת בוקר מפנקת יצאנו לדרך.......ותוך שלוש וחצי שעות הגענו ליוהנסבורג, לשדה התעופה. החזרנו את הרכב השכור וטסנו לפורט אליזבת'............
