השבוע שוב ניצלנו את מזג האוויר האביבי כדי לטייל, והפעם יצאנו לנחל כרמילה ונחל כסלון שבהרי ירושלים.
המסלול הוא מעגלי, באורך של שישה קילומטר בסך הכל, שמתחיל ליד מערת "בני ברית" שנקראת גם "מערת הקדושים", בצמוד ל"יער הקדושים" שהוקדש לנספי השואה. אגב המערה עצמה היתה סגורה אז לא הצלחנו לבקר בה.
בתחילתו יש עלייה לא פשוטה להר כרמילה (יש שיאמרו: מאתגרת) של כקילומטר וחצי, שהגוגל העריך בכשעת הליכה אחת.
 |
| החלק האחרון של העלייה, כשכבר רואים את הסוף........ |
אחר כך פונים לדרך עפר שמקיפה את הר כרמילה
הנוף יפהפה והעננות שמרה על פנינו מהשמש.
היתה פריחה נהדרת, גם של כלניות ורקפות ועיריות אבל גם ראינו צבעונים ודבורנית (כנראה דבורנית שחומה) ובן חצב יקינתוני וגם כמה שקדיות...........
לאחר הליכה של כשני קילומטר על שביל העפר המקיף את הר כרמילה, התחלנו בירידה (שהגוגל הגדיר אותה כ"מתונה" אבל בפועל היתה די מאתגרת - ובמיוחד עבורי עם הדלקת שלי בגיד האכילס, הייתי צריכה מאד להיזהר כיצד והיכן להניח את הרגל במדרון הסלעי) לאורך נחל כרמילה, שנפגש בהמשך עם נחל כסלון עד למטה.
כשהגענו בחזרה לכביש, היתה לנו עוד הליכה של כרבע שעה כדי לחזור למקום בו השארנו את הרכב.
בגוגל היה כתוב שהמסלול אורך כארבע שעות. אנחנו, למרות שהלכנו לאט ועצרנו כמה פעמים, במיוחד בזמן העליה, וכמה פעמים בזמן הירידה, סיימנו אותו בפחות משלוש שעות. לא רע, יחסית לכך ש-T עדיין בכושר לא מלא בעקבות ההחלמה מהניתוח שעבר.
בכל מקרה היה כיף גדול, האזור הזה יפהפה והמסלול נהדר, למרות שלא מתאים למי שלא מגדיר את עצמו לפחות "מיטיבי לכת מינוס".
משם נסענו לרמלה, ואכלנו צהריים אצל "חליל". השירות היה מעולה ומהיר, והאוכל היה טעים. החומוס היה נהדר וגם הפלאפל, והזמנו שיפוד אחד של פרגית וסלט (בלי צ'יפס) וגם את זה לא סיימנו. היינו מפוצצים.
משם נעצרנו בדרך לרכב אצל ממתקי שהין כי התחשק לנו כנאפה, אבל נגמר להם, והסתפקתי בחתיכה קטנטנה של חלווה.... אותה כבר נשנשתי עם התה של אחר הצהריים אחרי שהתקלחנו והרבצנו שנ"ץ ארוך.
חזרנו עייפים אך מרוצים מאד. אין כמו טיול בחיק הטבע בתקופת הפריחות כדי לנקות מעט את הלב ואת הנשמה הדואבת.........
כי החדשות.........טוב, הן מכניסות אותנו כל יום ליותר דכאון.
