ממש אהבתי את הפוסט של ענת פרי לגבי הדיון בעניינו של אריה דרעי ויכולתו / אי יכולתו לכהן כשר. הלוואי שהיא צודקת והלוואי ששופטי בית המשפט העליון חושבים כמוה (או יקראו את הפוסט גם).
אוהבת גם בדרך כלל לקרוא אצל תמר בן יוסף, והפוסט האחרון שלה ממש הדהד את התחושות שלי.
בדרך כלל אני גם נהנית מהפוסטים של מיטל (meitalsha).
אני מציינת את שלושת אלה מכמה סיבות.
ראשית - הם לא ב"רשימת הקריאה" שלי בצד הבלוג כי אני לא קוראת אצלם באופן סדיר וקבוע.
שנית - כי אני בדרך כלל לא מגיבה אצלם. אצל ענת פרי לא ניתן להגיב בכלל, ולא תמיד יש לי משהו ספציפי לומר גם לאחרות. חשבתי על זה והבנתי שבטח גם אצלי יש אנשים שקוראים ואינם מגיבים - חלקם כי אין להם באמת משהו מסוים לומר בתגובה לפוסט, חלקם כי קשה להם טכנית להגיב (בין אם זה בגלל בלוגספוט עצמו או מערכת התגובות של דיסקוס) - וזה בסדר. לא חייבים להגיב. אני לא רואה טעם להגיב רק כדי שיידעו שקראתי (לפעמים, כשמתאפשר, אני עושה LIKE אבל לא בכל הבלוגים זה אפשרי).
שלישית - אני מציינת אותם כדוגמא לפוסטים שאני קוראת דרך דף ה"פרפרים", שמאגד תחתיו באמת מגוון יפה ומעניין של כותבים. למי שעדיין לא נחשף או שכח שזה קיים - ממליצה בחום.
אני עדיין קוראת את THE MAIDENS (אלכס מיכאלידס) ובינתיים נהנית ממנו מאד. בינתיים קבלתי המלצה על ספר בשם "איזה עידן נפלא" מאת קיילי ריד, שזהו ספר הביכורים שלה. אם הבנתי נכון הוא מדבר על סוגיות של אפלייה בארה"ב והיחסים המורכבים בין שחורים ללבנים. אעדכן מה דעתי עליו לאחר שאקרא. אבל מה שרציתי לספר הוא שכיון שהיה לי ברור שזהו תרגום מאנגלית, הלכתי לחפש אותו באמאזון, להורדה לקינדל. אלא שלא ידעתי בדיוק איך הספר או שם הסופרת נכתב באנגלית.
ניסיתי כל מיני איותים שונים שהעלו חרס בידי לגבי שם הסופרת, וכמובן שלא היתה לי שום דרך לדעת אם שם הספר בעברית נאמן למקור או שעבר איזה עיבוד שיתאים לעין/אוזן העברית. לאחר שהתייאשתי מאמאזון הלכתי לגוגל. וכאן קיבלתי (שוב!) הוכחה לגאונות של אלגוריתם החיפוש המופלא של גוגל. אמנם לא הצלחתי למצוא את שם הספר באנגלית על ידי חיפוש שמו בעברית, אבל כשחיפשתי את שם הסופרת הוא הבין אותי כבר בניסיון הראשון. ואבא שלי אמר לי שהאלגוריתם הזה פותח בישראל. גאווה לאומית.
ששי עבר עלינו ברוגע ובערב התיישבנו לצפות בסרט החדש של "אוואטר" ( AVATAR - THE WAY OF WATER) - שלוש שעות ועשרים דקות - ב-KODI. מה אספר ומה אומר? חבל על הזמן במובן המקורי של הביטוי. הסרט הראשון היה קסום ומתוק ונוגע ללב ממש, אהבתי אותו מאד ולאחרונה צפינו בו שוב. הסרט החדש מטומטם ומיותר וגם האורך שלו הוכיח לי בעיקר שג'יימס קמרון יותר מדי מאוהב בעצמו וביצירה שלו ולא יודע לחתוך היכן שצריך.
בשבת נפגשנו עם בתי ומשפחתה המתוקה לצהריים במסעדת אבו סעיד בהרצליה. עמוד הפייסבוק שלהם מבטיח "אוכל טוב ואווירה משפחתית" וזה מאה אחוז נכון. הם מאד נחמדים, האוכל מזרחי טעים והשירות - אפילו בשבת צהריים במסעדה מלאה עד אפס מקום - מצוין. וזול. כל כך זול שחתני שילם את החשבון של כולנו בלי שנרגיש בכלל (וזה אומר הרבה 🤣).
היה כיף ממש לבלות קצת זמן איכות עם הנכדים ועם בתי וחתני בלי שנצטרך להתאמץ ולבשל - היה אמנם רועש וקצת קשה לדבר (זו תמיד ההתלבטות בין מסעדה לבין הבית) אבל היה שווה. שרי ישבה לידי וקיבלתי המון נשיקות ותשומת לב....היה נהדר. התעכבנו לפטפט קצת בחוץ לאחר שסיימנו, הייתה שמש נעימה באמצע יום מעט חורפי, ונהנינו מהביחד.
בערב T יצא להפגנה בכיכר "הבימה" על האופנוע. הוא לא רצה לצאת עם הרכב מפאת הפקקים הצפויים ובעיות החניה, ואני לא הייתי מסוגלת הפעם לעשות את הדרך על האופנוע (ועוד במזג אוויר מעט סגרירי ואולי גשום). עוד אני מתפללת שהדרך (וגם ההפגנה עצמה) יעברו לו בשלום, והנה הוא חזר - כעשרים דקות לאחר שיצא - ספוג מים! התברר שהדרך היתה גשומה לחלוטין וגם מלאת שלוליות, והוא הבין שאין מצב שהוא ממשיך כך עד תל אביב (שלפחות לפי מה שראינו בחדשות לא היתה גשומה כלל) ושב הביתה.
בראשון בבוקר התייצבו בעלי המקצוע מטעם הביטוח כדי לנסות לפתוח את הסתימה הבלתי נגמרת בשירותים, ואחרי ניסיונות רבים וכושלים להגיע אליה בכל מיני דרכים וזוויות, התברר שיש צורך לחצוב דרך החצר של השכנים (הדו) שלנו. למה? כי לא היתה זווית טובה מספיק בשום דרך אחרת. ברור שהשכנה (לה אמא שלי הדביקה אי אז את הכינוי "קרואלה" ואנחנו אימצנו אותו בחום) הביעה התנגדות נמרצת, אבל בסופו של דבר לא הייתה ברירה, והיא שוכנעה שכל מה שהם יהרסו יתוקן על ידי ועל חשבון חברת הביטוח. בסך הכל T אמר שהם חצבו חור קטן מאד בחלק שלהם של החצר.
למען האמת, אני לא לגמרי מבינה מה קרה שם, אבל הצינור נמעך ונשבר ונחסם על ידי בטון - שעל זה הם עמלים כל הזמן הזה, לחצוב דרכו ולפנות אותו. הטענה שלהם היא שהבניין שקע. זה מעלה אצלי שאלות וסוגיות רבות בלי קשר לסתימה בצינור אבל אני לא מצליחה לקבל תשובות לאף אחת מהן. כך או אחרת נותרה להם עוד עבודה רבה, הם לא סיימו את המלאכה וכבר קבעו מראש להגיע בעוד שבועיים ושוב בעוד שלושה שבועות בתקווה שבפעמיים האלה הם יצליחו לפתוח את הכל, לפנות את הבטון החוסם וגם לתקן את הצינור. בקיצור - אנחנו עדיין תקועים עם השירותים האלה. לעוד הרבה זמן. לנשום, אמפי, לנשום עמוק.
השבוע נפגשתי עם 'מחברת' שוב לאחר שלא התראינו מאז בני ומשפחתו חזרו אלינו מצפת, וכרגיל היה טוב מאד. השבוע אני גם מתכננת להיפגש עם 'היידי', שאיתה כלל לא התראיתי מאז שבני הגיע, אז אני כבר מצפה לכך מאד.
לסיום הבהרה קטנה: בפוסט הקודם ציינתי שסיימתי לנהל את "מדור השרביט החם" בפרפרים ושראיתי שקנקן התה לקח בינתיים את הניהול על עצמו. ובכן, קנקן ביקש להבהיר כי הוא לא התנדב לנהל את המדור בעצמו אלא הוציא קול קורא לבלוגרים מי מכם מתנדב לקחת את הניהול או להשתתף בניהול עם אחרים. בינתיים הוא הציע נושא לכתיבה לשבוע זה וייתכן שימשיך למלא את מקום מנהל/ת המדור באופן זמני.
אז אם יש מי מכם שמעוניין - ניתן לפנות אליו במייל kankanhate@walla.co.il או m.parparym@gmail.com
שבוע מקסים בריא ופורה לכולם
