טיול נשים - דרום אדום ומאד ירוק

טיול החודש במסגרת טיולי ה"נשים" היה במועצה האזורית אשכול, מה שנקרא "דרום אדום" בזכות פריחת הכלניות המשגעת בעונה זו. 

היה לנו מזל גדול עם מזג האוויר - היה מעונן ונעים, לא חם ולא קר, מזג מושלם לטיול רגלי, קצת יותר ארוך מהרגיל אבל רובו ככולו הליכה מישורית.

התחלנו את ההליכה בשמורת בטרונות בארי. בתמונה שדה חיטה ובאופק אפשר לראות את העיר עזה......

אחרי שלמדתי שרק חיפושיות מפרות את הכלנית, ומסייעות להתרבותן, התרשמתי עוד יותר מהכמות....

רק בזכות קלפי "פרחי ארץ ישראל" בהם שיחקתי בילדותי, ידעתי מיד לומר שלפרח הזה קוראים "דבורנית דינסמור"...

קיר יפהפה של אדמת לס בבטרונות בארי.......

ודווקא אירוס ארצישראלי לא היה בקלפים שלי........


הצב הזה היה מאד ידידותי

במתווה נחל גרר נהניתי במיוחד לראות את השורשים של העצים במופעים מפתיעים

אינני יודעת אם העיריות האלה "עדיין" פורחות או "כבר" פורחות....אין לי מושג מתי עונתן...

בתוך שדה החיטה היו שני שבילים כדי שנוכל לעבור....איזה תענוג זה לצעוד בתוך שדה חיטה !

חלק מהכלניות ורדרדות ממש...

אם אני לא טועה, המדריכה אמרה שהצמח הזה הוא מתנן, ושהבדואים היו מכינים ממנו חבלים.........

כרגיל פטפטנו לנו תוך כדי צעידה, בכל פעם עם מישהו אחר, כאשר בשלב זה כולנו כבר מכירות יותר זו את זו ויש לנו כבר חוויות משותפות.......

בסוף המסע התיישבנו על הדשא בחניון של קיבוץ בארי וסעדנו מכל המטעמים שכולנו הבאנו. 

ונסענו הביתה עייפות ומרוצות.

T הגיע הביתה כמה דקות אחרי, לאחר שבילה עם הנכדים כל אחר הצהריים. 

היה להם כיף ממש ביחד, ושמחתי שהיה להם זמן איכות לבד.

יום שלישי שמשי בגלבוע

אי אפשר היה לתזמן את הטיול הזה טוב יותר.
אחרי סוף השבוע הסוער, הגלבוע התעורר לחיים.
בעלי חיים לא ראינו (וטוב שכך, פועה הזהירה אותי מפני תנים נגועים בכלבת ששורצים באזור), אבל כן ראינו סימנים שמתגוררים שם בעלי חיים.
ראינו צפורים - שאין לנו באמת מושג מהן, ולא ניתן בכלל לראות אותן בתמונה הזאת - צריך להאמין שהן שם, נאספות להן למעין חגיגה, עוד ועוד ציפורים הצטרפו תוך כדי ההתבוננות שלנו בהן - החלטנו שיש שם חתונה או משהו חגיגי שכזה.

גילינו שיש תחנות רוח על הגלבוע.....

ובמיוחד לכבוד עדה - המון המון רקפות

וגם כרכומים

ודודא רפואית, בעלת סגולות רפואיות שונות (בעיקר בתחום הפוריות והמיניות)

גילינו המון מאובנים בתוך הסלעים - כרגיל הוכחה נוספת שכל האזור הזה היה פעם מתחת למים.....

וגם פרח מקסים בשם זומזומית סגולה

מזג האוויר היה מושלם. מעונן מאד חלקית, אך השמש לא קפחה. היה הרבה בוץ (הכל יורד בכביסה!), אבל רוב הזמן היתה מספיק צמחיה כדי שלא יהיה חלקלק מדי.

כל המסלול כמעט היה בירידה, דרך נחל עמינדב ומשם על מתלול עמינדב דרך נחל צביה אל עין מודע בעמק המעיינות.

בסטייה קלה שעשינו מהמסלול מצאנו מערה קרסטית יפהפיה

החלק הקשה ביותר של המסלול היה בירידה תלולה ומאומצת, בחלקה בעזרת יתדות מברזל....

באיזשהו שלב הרגשתי שהרגליים והברכיים שלי בקושי נענות לי. הן כל כך התעייפו!
עד עכשיו, שלושה ימים אחרי הטיול, יש לי עדיין כמה שרירים תפוסים - בעיקר בשריר הארבע ראשי בקדמת הירך. וקצת גם בישבן.

החלק הטוב היה שבסיום הירידה היתה לנו הליכה לא קצרה עד לחניון, היכן שהשארנו את המכוניות, פרסנו שולחן והבערנו מדורה. ההליכה הנמרצת עזרה לשחרר קצת את השרירים המאומצים.

בשלב זה כבר החשיך לגמרי, ולא ממש היינו ערוכות לחשכה מוחלטת. מזל שבכל הטלפונים שלנו יש פנס.....

מה שאהבתי בטיול הזה, בדומה לשניים הקודמים שכבר עשיתי עם הקבוצה הזאת, אלה השיחות המזדמנות שיצא לי לנהל עם כל אחת מהבנות. מטיול לטיול כבר מכירה אותן קצת יותר, וכבר מתחילה להרגיש איתן "בבית".

יש משהו מאד מיוחד בלעזוב את העבודה ואת הבית ואת המשפחה באמצע השבוע לכמה שעות ולטייל ככה סתם בחיק הטבע (רוב הזמן היינו לגמרי לבד שם) - חבורת נשים, כולן עובדות (אני הכי פחות), כולן מנהלות בית ומשפחה.....
חזרנו עייפות מאד ומרוצות מאד.