הרעיון צץ חודשים לפני הנסיעה, כשהזמנו את כרטיסי הטיסה לביקור אצל בני. עוד לפני שידענו שיהיה ל-T ניתוח שני ובטח לא ידענו שאסבול מטחורים ומתגובה אלרגית חריפה לטיפול בהם....
פשוט חיפשנו היכן מומלץ לטייל בחודש מאי בארצות הברית, וככה פתאום עלתה צפון קרולינה על המפה.
ערים עם היסטוריה, אווירה של דרום, מזג אוויר שאמור להיות אביבי יותר מאשר בבוסטון אבל עדיין לא החום והלחות של חודשים הקיץ.......ובעיקר הרבה הרים ויערות ונחלים ומסלולי טיול. בדיוק מה שאנחנו אוהבים.
הצענו לבת דודי ובעלה להצטרף, אבל הם לא יכלו (ובכלל, כאשר התחלנו לדבר על הטיול היו אלה הימים הראשונים של ממשל טראמפ ובת דודי היתה עמוק בתוך ההלם והטראומה ולא היתה מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר).
היתה בעייה אחת עם כל האתרים שבהם נעזרנו כדי לחקור את הסביבה ולתכנן את הטיול, כולל ה-AI שבנה לנו את המסלולים לפי מספר ימי הטיול המתוכננים: אף אחד מהם לא הזכיר במילה את ההוריקן "הלנה" שעשתה שם שַׁמּוֹת בספטמבר האחרון. אולי אם היינו נתקלים אפילו בידיעה אחת קטנה לגבי הנזק העצום שנגרם לאזור מהסופה, היינו מתכננים יעד אחר לטיול שלנו הפעם.
ואולי לא. אולי היינו דווקא מחליטים לתרום למאמצי השיקום על ידי היותנו תיירים, בעזרת הכסף שהוצאנו על השכרת הרכב, חדרי מלון וביקורים באותם גנים הלאומיים שכבר נפתחו לציבור.
בכל מקרה לא הזמנו שום דבר מראש, כי אז צץ עניין הניתוח השני של T ולא ידענו מה יהיה מצבו והאם הוא יתאושש מספיק כדי לטפס על הרים ולעשות מסלולים.
ואז כאשר נראה היה ש-T די בסדר, אני חטפתי את הטחורים ואת הפריחה האלרגית שהטריפה אותי...ובסוף הזמנו את הטיסה, את הרכב ואת המלונות ממש יומיים לפני.
רצינו להיות בסופי השבוע עם המשפחה של בני, ולכן טסנו ביום שני בבוקר וחזרנו ביום ששי על הבוקר - כאשר באותו ערב כבר היינו אמורים לעשות בייבי סיטר לנכדים. אז יצא טיול קצר יותר ממה שתכננו במקור. לי זה התאים, נראה לי ש-T היה רוצה עוד יום יומיים......
 |
אוטובוס תיירים ב- ASHVILLE, צפון קרולינה
דווקא היום הראשון של החופשה התחיל כהכי פחות מוצלח מכל שאר הטיול.
יצאנו מבוסטון אחרי עיכוב של כחצי שעה - כבר בתוך המטוס - ואחרי טיסה של כשעתיים נחתנו בעיר ASHVILLE.
כבר בדלפק של החברה להשכרת הרכב הצלחנו להתרגז, כאשר התברר שהביטוח שעשינו און ליין דרך אקספידיה "לא תופס" בחברת ההשכרה, והם דרשו שנעשה אצלם ביטוח נוסף - שעלה יותר מעלות השכרת הרכב כולה.
לרגע התלבטנו אם לבטל בכלל את העיסקה ולנסות למצוא רכב בחברה אחרת, אבל אז החלטנו שיש לנו רק ארבעה ימי טיול, וחבל לבזבז אותם בשדה התעופה.
החלטנו לצאת מייד לטיול ולהגיע למלון רק אחר הצהריים.
היה יום קצת גשום לסירוגין אבל פחות קר מאשר בבוסטון, ויצאנו מאשוויל לכיוון הגן הלאומי פיסגה (כן - PISGA NATIONAL FOREST), כאשר היעד הראשון שלנו היה CRAGGY GARDENS.
בדרך עצרנו לארוחת צהריים ב"ביסטרו" טיפוסי דרומי חביב. זה היה המפגש הראשון שלנו עם המקומיים (אם לא סופרים את הפקידה בחברת השכרת הרכב 😡), שהתגלו כמסבירי פנים מאד. האוכל לא היה מדהים אבל פשוט ומשביע. שמנו לב לכמה דברים.
ראשית נראה היה בבירור שרוב הסועדים הם "קבועים" וכולם מכירים זה את זה.
שנית, רובם היו מבוגרים ומלאים (שלא לומר שמנים). אני לא מציינת את זה בתור "שמנופובית" - כי אני ממש לא - אבל זה היה מאד בולט, ואי אפשר היה לפספס את זה. בכל ארה"ב יש אנשים מאד "גדולים", אבל באזורים בהם הסתובבנו עד כה הם היו מעטים, יחסית לכל האוכלוסיה.
ולבסוף - משהו שנתקלנו בו אחר כך בהרבה מקומות באזור - כולם שילמו במזומן.
זה היה יוצא דופן, כי אני לא זוכרת מתי אי פעם ראיתי מישהו משלם על משהו במזומן בארה"ב בשנים האחרונות. אבל זו ארה"ב אחרת......מסתבר.
המשכנו בנסיעה לכיוון בהנחיית הגוגל מאפס (אנחנו כמעט לא משתמשים בוייז בארה"ב ובחו"ל בכלל, הגוגל מאפס הרבה יותר עדכני), באיזה שהוא שלב הכביש הפך לשביל עפר...טיפסנו וטיפסנו במעלה ההר, ואז - חסימה. לא ניתן היה להמשיך.
⛔Helene Recovery - Some sections remain closed
לרגע לא הבנו מה זה אומר, ולא היתה שם קליטה אז לא ניתן היה לחפש ברשת הסברים......(את המפות הורדתי באפליקציה לאוף ליין מבעוד מועד) אבל אחר כך התמונה התחילה להתבהר. רק אז הבנו שנקלענו לאזור מוכה אסון שעדיין לא התאושש לגמרי מההוריקן, ושחלק מהתכניות שלנו יצטרכו להשתנות.
אז חזרנו לכיוון אשוויל, ונסענו למלון שלנו. |
המלון היה הפתעה נחמדה. קיבלו אותנו עם עוגיות חמות, וחדר נעים ומפנק.
יצאנו לטייל ברגל בעיר בחיפוש אחר בית קפה טוב.
וכאן שוב, תוך כדי הליכה ברחובות, הבנו עד כמה אשוויל טרם התאוששה לגמרי מנזקי הסופה. עסקים רבים היו סגורים והרחובות היו די ריקים. בהמשך גילינו שגם עסקים שכבר נפתחו ותפקדו נסגרו מוקדם מאד, ואולי זו פשוט דרך החיים של הדרום, פותחים מאוחר וסוגרים מוקדם 😊.
ניסינו לבקר ברובע האמנים המפורסם של אשוויל - ה RIVER ARTS DISTRICT, אבל גם שם מעטות היו הגלריות שכבר נפתחו מחדש לאחר נזקי הסופה, והרוב היה סגור.
בסוף מצאנו בית קפה קטן בסגנון NEW ORLEANS - עם beignet טריים וטעימים שהוכנו במקום וקפה ענק שבקושי הצלחנו (בעצם לא הצלחנו) לסיים.
חזרנו למלון שמחים וטובי לב ויצאנו שוב לטבע, והפעם ל-BLUE RIDGE PARKWAY הקרוב מאד לעיר, שם מצאנו כמה נקודות תצפית יפות.
נקודת תצפית לנהר ה-FRENCH BROAD שזורם לאורך כל האזור וגם למדינה טנסי השכנה. זהו אחד הנהרות העתיקים ביותר בעולם - מקום שלישי בנהרות עתיקים - ואין בו בכלל מאובנים מרוב שהוא עתיק. הוא יותר עתיק מכל ההרים שסביבו.
אפילו מצאנו לנו מסלול הליכה חמוד.
 |
| הגוגל טוען שהשיח הזה הוא MOUNTAIN LAURAL - לא מצאתי את שמו העברי. היו גם כאלה עם פרחים וורודים |
היה טוב ללכת ביער ולחלץ קצת את העצמות וסוף סוף נכנסנו לגמרי לאווירה של טיול וחופשה.
בערב עשינו את הטעות של לבחור מסעדה מקומית טיפוסית שלכאורה התמחתה בבשרים מעושנים, אבל בפועל בכל אחת מן המנות דחפו לנו גם את ה-MAC AND CHEESE שהאמריקאים כל כך אוהבים משום מה. באמת שאין הרבה דברים דוחים יותר מהעיסה הזאת (מקרוני פלוס גבינה מותכת). ממש נאלצנו "לדלות" את הבשר המעושן מתוך כל מנה, כי זה היה הדבר האכיל היחידי בכל הארוחה.
ישנו מצויין בלילה, ולמחרת יצאנו בחזרה לפארק הלאומי פיסגה, והיעד הראשון היה מפלי MOORE COVE.
הטיפוס למפל היה נעים וקליל, ומשם נסענו לאתר בשם CRADLE OF FORESTRY, כלומר ערש היערנות.
מסתבר ששם בצפון קרולינה נוסד מוסד היערנות הראשון בארה"ב, בסוף המאה התשע עשרה, והוקם שם בית ספר ליערנות שחינך יערנים מכל ארצות הברית.
לשם כך חיפשו ומצאו מומחה לטיפוח יערות מגרמניה בשם קארל שנק, שעם הרבה ידע, רצון טוב וגם לא מעט ניסוי וטעייה פיתח את תורת היערנות האמריקאית. בעצם הוא חיפש את הדרך לשמר, לטפח ולפתח יערות תוך מציאת הדרך לממן את כל העניין - מתוך הבנה שאף אחד לא ישפוך כסף על יער לאומי אלא אם זה ישתלם בסופו של דבר.
הוא פיתח שיטות לכרות עצים בודדים בלי "לשטח" אזורים שלמים, וכך לאפשר ליער להתחדש כל הזמן. הוא פיתח שיטות שונות לשנע את הגזעים במורד ההר - חלקן היו לא כדאיות ולא יעילות ונדרשו כמה ניסיונות עד שנמצאו פתרונות טובים יותר. הוא נטע לא פחות ממה שהוא כרת, וכך היער המשיך להתחדש ולחיות ולהתפתח.
באמת שהחוויה העוצמתית שהיתה לנו כשהסתובבנו בהרי צפון קרולינה היתה של יערות ירוקים ומגוונים לאן שלא הסתכלנו, גם הרחק באופק, וכמובן שזה חלק מרכס עצום של ההרים האפלצ'יים במזרח צפון אמריקה, שמשתרעים בעצם מקנדה ועד מרכז אלאבמה. זה רכס עתיק יותר מהרי הרוקי במערב.
לאחר סיור במוזיאון ובשטח בית הספר ליערנות נסענו משם לכיוון עיירה חמודה מאד בשם BREVARD.
כמו ברוב הערים בארה"ב גם ב-BREVARD יש רחוב ראשי - MAIN STREET - ובו רוב האטרקציות שיש לעיר להציע. חיפשנו ומצאנו בית קפה חמוד בשם CUP & SAUCER.
במעלה הרחוב ראינו שלט גדול שבישר על FRESH FUDGE.
לא סיפרתי כאן עדיין, אבל בחודשיים האחרונים משהו השתנה בטעם שלי לאוכל. למשל, שנים לא משך אותי לאכול לחם בכלל, ופתאום כן התחלתי לקחת פרוסה בארוחת הערב. מצד שני לא בא לי על ביצים בכלל, כאשר שנים אכלתי כל יום ביצה, לעיתים אפילו שתיים. גם בתחום המתוקים, נכון שה"קינוח" העיקרי שלי הוא מנת פרי, בין הארוחות או בסוף הארוחה, אבל כאשר בא לי לנשנש משהו, תמיד יש לי ג'ינג'ר מסוכר (דל סוכר). אבל פתאום לא בא לי על הג'ינג'ר, ואני מעדיפה קוביית שוקולד, אחרי שנים שלא נגעתי בכלל בשוקולד.
כמובן שמדובר בשינויים מזעריים שגם לא משפיעים על צריכה הקלוריות הכוללת שלי או על המשקל, אבל מסקרן אותי ממה זה נובע.
בכל מקרה בחופשה הזאת דאגתי לאכול ביס קטן של שוקולד כמעט כל יום, והשלט של ה-FUDGE משך אותי מאד, אז הלכנו לכיוון ופספסנו את החנות. כשהבנו שעברנו לידה, חזרנו - והתפלאנו שלא עולה ממנה ריח השוקולד האופייני.
נכנסנו, וגילינו שזו בעצם חנות ענקית של מוצרי הלוואין (HALLOWEEN), מכשפות ופיות וערפדים, כולל מוצרים של הרוזן דרקולה בעצמו...ועוד הרבה מאד "פיצ'יפקעס", אבל ממש בכניסה עמד דלפק גדול עם מבחר יפה של FUDGE בטעמים שונים. שלט גדול בישר שהם מכינים את הפאדג' בעצמם, טרי, יום יום.
החנות עצמה סיקרנה אותנו, כי שמנו לב לשלטים בכל מקום באזור שבהם היה כתוב "טרנסילבניה". התברר שהעיר היא חלק מאזור שנקרא TRANSYLANCIA COUNTY, ואף אחד לא באמת יודע איך הוא קיבל את שמו. אבל הרי ערפדים ודרוקלה לגמרי מאפיינים את טרנסילבניה המקורית, ברומניה, ותהינו אם קיים קשר.
שאלנו את בעל החנות, שכמו כל מי שפגשנו בצפון קרולינה, היה נחמד מאד, והוא לא ידע. סיפרנו לו שהמשפחה של T במקור מאזור טרנסילבניה ברומניה, וכך הגענו לכך שאנחנו מישראל, והוא מייד סיפר לנו איך עבד קיץ אחד בקייטנה של יהודים וכמה כיף היה לו שם.
באופן כללי כל מי ששמע שאנחנו מישראל הגיב בחביבות וידע לספר סיפור כזה או אחר על הקשר שלו לארץ או ליהודים. ממש לא התגובה שציפינו לה בימים אלה בחו"ל.
בכל מקרה התברר שהחתיכה הקטנה ביותר של פאדג' שניתן היה לקנות עלתה חמישה דולר, וניתן היה לשלם באשראי רק החל מששה דולר ומעלה...אז T החליט לעשות סיבוב בחנות ומצאנו מתנות לקיקה וסביבוני - ארנבון פרוותי לקיקה ודרקון יפה וצבעוני לסביבוני (שניהם היו מרוצים מאד מהמתנות שלהם) - וכך הצלחנו גם לקנות את הפאדג', שהיה באמת מאד טעים.
האטרקציה הפופולרית ביותר של BREVARD היתה אמורה להיות: סנאים לבנים. ספוילר: לא מצאנו אף לא אחד.
זוהי תמונה מהאתר הרשמי של BREVARD. הסתובבנו והסתובבנו, והאיש הנחמד בחנות הפנה אותנו לגן של SILVERMONT MANSION בהמשך הרחוב שם הם "מסתובבים בהמוניהם" לכאורה - אבל אולי זה קורה רק מוקדם בבוקר, או מאוחר בערב....באמצע היום ראינו כמה סנאים רגילים... ואפילו צילמתי אחד מהם
מה שכן, כמו בכל האזור שבו טיילנו, מצאנו שיחים פורחים במלוא יופיים.
מברברד נסענו למלון שלנו בעיירה קטנה נוספת בשם FLAT ROCK. את ארוחת הערב אכלנו בבר נחמד בעיירה שכנה בשם HENDERSONVILLE, ואחריה אפילו מצאנו חנות של גלידת יוגורט שהיתה פתוחה "עד מאוחר" (רוב העסקים כאמור נסגרים בחמש אחר הצהריים. המסעדות לעיתים פתוחות עד שש או שבע. המקום של היוגורט היה פתוח עד תשע). החנות עבדה בשיטת "עשה זאת בעצמך" - כאשר אתה בוחר את הטעם ואת הגודל ואת התוספות בעצמך...ואחר כך פשוט משלם לפי משקל.
ואת המשך הטיול אתעד כבר בפוסט נפרד.
