בין מוצאי שבת לראשון כל היום פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות.
הילדים האלה במג'דל שאמס, שבסך הכל שיחקו במגרש הכדורגל בשבת אחר הצהריים.....
עד כמה שהלב שלי כבר היה שבור וקרוע, הרגשתי שהוא נקרע עוד יותר.
אני גם מרגישה שהביקור של הקיסר בוושינגטון הרע את מצבנו עוד יותר, ובטח את מצבם של החטופים. אוף אוף אוף.
ועכשיו כמובן אנחנו די בטוחים שהתגלגלות האירועים הבטחוניים שוב ידפוק את הטיסה שאמורה להיות לנו בקרוב......
אבל אין מה לעשות עם זה. מקווים לטוב ואם יתבטל אז יתבטל ולעזאזל הכל.
ואם המלחמה תסלים, ממילא נהיה במצב על הפנים. T כבר בודק מה חסר לנו בבית ובמה צריך להצטייד.
גם נראה שמצבו מחמיר לאחרונה מבחינת התקפי כאב. יש התקפים לעיתים יותר קרובות והם קשים יותר. בין ששי לשבת גם העיר אותו התקף בשתיים בלילה. אני רואה שגם הוא, כמוני, או עוד יותר ממני, דרוך כל הזמן לכל תחושה בגוף שמרמזת שעומד להתחיל התקף חדש. הוא ממש בטראומה מזה. ואין לו מושג למי אפשר לפנות עם זה. מתוכנן לו MRI רק באוקטובר.
אז בין הדכאון מהמצב הכללי לבין החרדות מהמצב הבריאותי שלו, אני ממש לא במקום טוב. ולמרות שהגברתי בשבועות האחרונים את המינון של טיפות ההיפריקום, נראה שזה כבר לא עוזר. אולי אגמל בהדרגה (לא מומלץ להפסיק בבת אחת) ואנסה לקבל משהו אחר.
בתחום החתולים - היתה לי שיחה מועילה מאד עם פסיכולוגית חתולים, שעשתה לי קצת סדר. בין היתר, הורדתי את כמות האוכל שאני נותנת לשניהם - גם הרטוב וגם היבש, אבל בעיקר הרטוב - וזה כנראה עזר להפסיק לזיגמונד את השלשולים. ללא שלשולים נעלמה בעיית הלכלוך שלו לאחר שהוא עושה את צרכיו.... והחיים יותר קלים.
כרגע אנחנו עובדים על מיתון ההיסטריה שלו בכל פעם שמגישים להם את האוכל הרטוב. החתול פשוט משתגע, מילל וקופץ וכמובן פולש גם לצלחת של מיינקוני....אבל אנחנו חוצצים ביניהם ומבהירים לו שבשום אופן לא - ונראה שהוא מתחיל להתרגל. לפחות מיינקוני נרגע והוא לא בורח אלא ממשיך לאכול.
מה שכן זיגמונד שובב גדול וסקרן ומלא תאווה ומנסה גם לפלוש לצלחות האוכל וכוסות השתייה שלנו, אז גם על זה אנחנו צריכים כל הזמן להקפיד ולחנך אותו שהוא לא מתקרב לזה בכלל.
מעבר לכך הוא מתוק אמיתי ומתפנק המון ויושב עלינו וישן איתנו ומשחק עם מיינקוני - שלגמרי משתף פעולה.
הוא מוצא לעצמו כל מיני מקומות שכיבה ממש מצחיקים.
למשל בקערת הפירות.
בתי התאוששה מהמחלה שלה, בלי שאף אחד אחר סביבה וסביבנו לא נדבק - לשמחתי ולהקלתי הרבה. היא חזרה לעבוד בקליניקה ביום חמישי ואחר הצהריים היתה לה ולחתני פגישה שקשורה לדירה החדשה, אז היא ביקשה שנאסוף את שרי מהגן.
נשמותק לא היה בבית, הוא היה אצל חבר במשחק של מבוכים ודרקונים. חכמוד חזר מחוג ואחרי שהתקלח שיחקנו, T ואני יחד איתו, בלאק ג'ק ופוקר. שרי פחות היתה במצב רוח לשחק או לצייר או אפילו לצפות בטלוויזיה, והיא שקעה בסרטונים ביו-טיוב. הבנתי שאחרי יום ארוך בגן היא היתה צריכה קצת שטויות ולנוח, ולא לחצתי עליה. ממילא כשהוריה חזרו הם מייד סגרו לה את הטלפון.
בששי בערב היינו מוזמנים אל 'שושנה' לדירה החדשה שלה, והוא ובעלה אירחו אותנו באווירה נחמדה ובאוכל טעים. אז במקום ארוחת ששי ערכנו כאן ארוחת שבת, ומשפחתה של בתי והורי הגיעו, והיה מאד נחמד וטעים.
הבוקר נפגשתי גם עם 'היידי', גם כן בדירתם החדשה והיפה, והיה כל כך טוב להיות שוב ביחד, אחרי המון זמן שלא יצא לנו להיפגש.
ומחר אני מתוכננת להיפגש עם 'מחברת'.
ובין לבין אנחנו נערכים במקביל גם לנסיעה וגם להסלמה במלחמה.... מה שיבוא קודם.
ויהיה מה שיהיה.
