פריז לונדון יולי 2018 - לונדון היום האחרון, ועוד מפגש משפחתי

הגיע היום האחרון שלנו בלונדון.
באותו ערב כלתי כבר טסה לתחנה הבאה שלה, ביקור אצל אחותה במינכן - לבלות כמה ימים איתה ועם בעלה ובעיקר עם אחייניתה הפעוטה. משם היא המשיכה לפראג לפגוש את הוריה שטסו מהארץ לחופשה קצרה, ויחד איתם נסעה גם לברלין לכמה ימים.

כמה שעות מאוחר יותר היה זה תורו של בני לטוס לציריך, משם ברכבות ואוטובוסים ל-VALS - היכן שהיינו בשנה שעברה, שם הופיע עם ההרכב שלו (שהופיע בלונדון) במשך שבועיים במלון השווייצרי.

אבל בבוקר עוד היינו כולנו יחד, בלי הרבה תוכניות - וכלתי אמרה שיש לה כמה דברים שהיא רוצה לקנות, אז שמנו פעמנו לרחובות ריג'נט (Regent) ואוקספורד (Oxford)....אזור השופינג של לונדון.

אכלנו שם ארוחת בוקר, והסתובבנו בין החנויות השונות, ואפילו קנינו לכלתי מתנה (חצאית) ליום הולדתה, שחל כמה ימים אחרי שנפרדנו ממנה.

בעייה גדולה בחנויות בלונדון: אין מזגן. כמו ברוב אירופה, גם האנגלים עדיין לא הפנימו שבקיץ חם שם. חם מאד לפעמים.
אנחנו עצמנו לא קנינו - גם כי לא היינו זקוקים לשום לדבר, גם כי לא התחשק לנו שום דבר, וגם כי כאמור באנו עם מזוודות טרולי קטנות ולא היה לנו מקום לשום דבר.
אבל ליווינו אותם בכיף, ואפילו נתקלנו בחנות ד"ר מרנטס - נוסטלגיה ממשית משנות העשר'ה המוקדמות של בתי, שניג'סה והתחננה שנקנה לה זוג נעליים מהחנות הנחשקת הזאת...........

אני אישית מעולם לא הבנתי את המשיכה, של נעליים שנראות כמו נעלי עבודה (אבל כמובן בשלל צבעים וטקסטורות) וגם לא נראו לי נוחות בכלל.
לבתי היו בסוף שני זוגות - זוג אחד שהבאנו לה מאיזו נסיעה לאנגליה וזוג אחר שהיא קנתה לעצמה כשביקרה קיץ אחד אצל בני הדודים בלונדון.
לזכותה ייאמר שהיא הלכה איתן עד שהתבלו לגמרי.

נפרדנו מכלתי בשעות אחר הצהריים, ובני נסע איתה לשדה התעופה.
כשחזר יצאנו לפגוש שוב את בן הדוד של T ואשתו.

באותה הזדמנות ביקרנו סוף סוף ב-Barbican, מרכז התרבות היפהפה - ובעיקר בגן המרהיב שבו. באמת פנינה סביבתית המקום הזה.

באותו לילה בני כבר טס, אז נפרדנו ממנו בחיבוקים חמים לפני שהלכנו כולנו לישון, ובבוקר תפסנו רכבת לנמל התעופה לוטון (Luton) כדי לחזור ארצה.

זכרתי כבר שאני לא אוהבת את שדה התעופה הזה, בעיקר בשל הבדיקות הבטחוניות המוגזמות לחלוטין שבו. וגם בגלל הבלגן.
והצפיפות.
מועד הטיסה המתוכנן זז כל הזמן וכבר התהווה איחור ניכר.
ואז החליפו לנו את שער היציאה כאשר כבר היינו בתור לעלייה למטוס.
עמדנו כשלושת רבעי שעה בתור לעלייה למטוס, ואז התברר למה: לא היה "שרוול" והיינו צריכים לרדת לשער כדי לעלות ברגל למטוס. והמעלית היתה מקולקלת. והיו המון, אבל המון מדרגות.
מאז שנקעתי את הקרסול קשה לי יותר לרדת במדרגות (אין לי בעייה לעלות.....).

אבל גולת הכותרת של הטיסה הזאת היתה עוד קודם, בבידוק הבטחוני.
פתחו לי את מזוודת הטרולי ופיזרו את תכולתה על פני כמה מגשים והעבירו אותם שוב בשיקוף. למה? ככה.
לא היה שום דבר חשוד במזוודה שלי, פרט לכמה בקבוקים זעירים (פחות מה-100 מ"ל המותרים) שהיו ארוזים היטב בשקיות ניילות אטומות לפי ההנחיות.

כשהגיעו בחזרה המגשים מהשיקוף, עזר לי T לארוז את הכל בחזרה.
רק כשהגענו ארצה התברר שתיק התרופות שלי ועוד תיק שהכיל את מברשת השיניים החשמלית שלי + מטען + טרנספורמטור - נעלמו.
"נשכחו" או נגנבו על ידי אנשי הביטחון או על ידי נוסעים אחרים........מי יודע.
מעצבן לכל הדעות.

אגב אין לי מושג אם ניתן היה לשלוח על כך תביעה לביטוח הנסיעות לו עשיתי ביטוח מטען - אלא שמשום שנסעתי רק עם מטען יד, לא טרחנו לעשות ביטוח מטען..................

בכל מקרה הגענו הביתה בשלום, לחתולים האוהבים ששמחו מאד לראות אותנו. הם נראו מרוצים ושלווים, וניכר היה שהיו מטופלים היטב על ידי השכנה (ששמחה מאד לקבל את שני זוגות משקפי השמש מלונדון).

וכבר מתחילים לחשוב על היעד הבא............

פריז לונדון יולי 2018 - לונדון היום הרביעי - החלפת משמר המלכה, שוק הפרחים, הופעת ג'אז שווה וכסף ישן

ביום ראשון החלטנו שנוסעים לצפות בהחלפת משמר המלכה בארמון באקינגהאם. 

אודה ולא אבוש - בכל ביקורי בלונדון הצלחתי לדלג על האירוע הזה. 

אפילו כשביקרתי שם בפעם הראשונה עם הורי בגיל 14, השתכנענו לוותר עליו, ובמקום זאת צפינו בהחלפת משמר המלך או המלכה באחת ממדינות סקנדינביה, לא זוכרת איזו מהן, שגם לשם הגענו באותה נסיעה. כנראה שזה היה בדנמרק.

כלתי רצתה מאד לצפות בטקס וכיון שכל הטיול הזה היה בסימן "זה הביקור הראשון שלה בלונדון" זרמנו כמובן גם עם הבקשה הזאת.

היה חם מאד באותו יום והשמש קפחה, והגענו שעה לפני תחילת הטקס - וטוב עשינו כי אחרת לא היינו מצליחים לתפוס מקום טוב ממש בחזית - אבל משמעות הדבר היתה שעמדנו שם כשעתיים.

והיה חם. ואני, כמובן, הייתי צריכה לבקר בשירותים (כי אין מצב שחולפות שעתיים, אפילו שעה, בעיקר בשעות הבוקר אחרי הקפה, שאני לא אבקר בשירותים), והשמש העיקה מאד......

אז כלתי ואני החלטנו להשאיר את הגברים שישמרו על המקום צמוד לגדר, ואנחנו יצאנו לנו בחיפוש אחר שירותים ושמשיות. 

לשמחתי מצאנו גם את זה וגם את זה, וקנינו גם מים, ואז התברר לי שחלק משטרות הלירות שטרלינג ששמרתי עוד מביקורי הקודם בלונדון (כן, זה היה לפני עשר שנים) כבר התיישנו ולא ניתן היה לשלם איתם. 

למזלנו, אותה חנות שבה קנינו את השמשיות גם שימשה כחלפן כספים. בהתחלה כאשר ביקשתי ממנו להחליף לי את השטרות הישנים, הוא הסתייג ואמר שאני יכולה רק בבנק.....אבל אז התעשת ונזכר שאם אין לי חשבון בנק אנגלי ממילא יעשו לי עם זה בעיות, והסכים ברוב טובו להחליף לי את חלקם. 

את שטרות ה-5₤ אמר שכבר לא מקבלים אפילו בבנק, ובשטרות ה-20₤ אמר שאני עדיין יכולה להשתמש, אבל את שאר השטרות הישנים הוא החליף לי ברוב טובו. אמרתי כבר שהאנגלים נחמדים?

תזכורת לעצמי: באנגליה מחליפים את השטרות כל חמש שנים בערך. בקיצור - לא לשמור כסף מזומן. 

חזרנו למקומנו השמור ליד הגדר, והשמשיות לגמרי שידרגו לנו את חוויית ההמתנה.

כאשר התחיל הטקס סוף סוף הוא היה כמובן מאכזב מאד, וגם קצת הזוי - מאחר שהתזמורת ניגנה שירים של להקת אבבה (במיוחד הצחיק אותנו Dancing Queen.....בהקשר של משמר המלכה). 

מה שכן, שמחנו לראות שבכוחות המשמר היו גם נשים וגם חייל שחור אחד.....הזמנים משתנים, אפילו במלוכה הבריטית.

משם נסענו לשוק הפרחים Columbia Road Flower Market על גבול Shoreditch שהפכה לפופולרית מאד בשנים האחרונות. לא סיירנו בשורדיץ' כולה, אבל שוק הפרחים היה מהמם ביופיו ובאווירה שלו, וגם נכנסו לאכול ארוחת צהריים באחת מהמסעדות שהיו לאורכו. 

בני רצה להתרחץ ולנוח קצת לפני שהוא נוסע למקום שבו הוא ולהקת הג'אז שלו יופיעו באותו הערב. אז חזרנו למלון לנוח.

הוא וכלתי יצאו לסוהו, לסניף ה-Pizza Express שבו התקיימה ההופעה (במרתף). בני התאמן עם החבר'ה והתכונן להופעה, וכלתי הסתובבה לה לבד וחקרה בעצמה את רחובות לונדון.

אנחנו בינתיים צפינו בגמר טורניר ווימבלדון בטניס, ותוך כדי המשחק עברנו לצפות בגמר המונדיאל..... ויצאנו לכיוון הסוהו לקראת שבע בערב. 

הרחובות היו ריקים. 

הגענו מוקדם, ובמרתף הפיצה אקספרס הצטרפו אלינו גם 'לונדון' ובתה, וגם בן הדוד הרופא (שהתארח אצלנו עם משפחתו לפני שנתיים). 

ההופעה היתה נהדרת - ולא רק כי הבן שלי היה המתופף.

מנהל הלהקה (שהוא גם הפסנתרן והזמר) מחבר בעצמו ושר את השירים, ומזכיר מאד את הסגנון של טום ווייטס, וזה לא מפריע לו בכלל כשאומרים לו את זה.

הנגנים כולם היו מצוינים והדינמיקה ביניהם היתה נהדרת. בקיצור - נהנינו מאד. 

כשיצאנו משם שוב התפצלנו, בני וכלתי הלכו לשתות משהו עם החברים הנגנים, ו-T ואני טיילנו לכיוון כיכר פיקדילי, שהיתה מפוצצת באוהדים של צרפת שחגגו את הניצחון במונדיאל. היה ממש שמח.

וכך הסתיים לו יומנו הרביעי בלונדון הנעימה...........

פריז לונדון יולי 2018 - לונדון היום השלישי

שבת היה יום שלם ללא מפגשים משפחתיים וללא אירועים מיוחדים, והחלטנו להקדיש את כל כולו להיותנו תיירים.

פתחנו את הבוקר יחד עם בני וכלתי בבית הקפה החביב שמצאנו יום קודם FAST BREAK, ומשם נסענו להייד פארק.

T, חובב האופנועים והמכוניות העתיקות, ממש התפעל מדרך שבה לקחו האנגלים מכוניות עתיקות והפכו אותן למשאיות אוכל למיניהן.....

את הפארק עצמו סירבנו לצלם כי הוא היה צהבהב כולו ונאנק תחת השמש הקופחת (שלושה שבועות בלי גשם...), זה היה די מדכא.

אבל מאתר ההנצחה לנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה, התפעלתי מאד. במיוחד אחרי שצפיתי בכמה עונות של סידרת הטלוויזיה "ויקטוריה".

בכל מקרה תענוג להתהלך ברחובותיה של לונדון.....

ומפה לשם הגענו עד לכיכר טרפלגר הנהדרת, ולמוזיאון ה-National gallery (הגלריה הלאומית).
שם התהלכנו שעות רבות וגמענו בהתלהבות את התמונות מתקופות שונות.

כשיצאנו משם החלטנו ללכת ל-Covent Garden (קובנט גארדן), גם כי הוא יפהפה ולדעתי אתר תיירות חובה, וכי יש שם תמיד מופעי רחוב חביבים ומסעדות - הגיע הזמן לאכול משהו - אבל גם כי שכנתי שטיפלה בחתולים, ביקשה שאם נהיה שם (אבל לא נסע במיוחד כמובן) שנקנה לה משקפי שמש מאיזו חנות "פיצ'יפקעס" נהדרת שהיא מצאה שם ואינה זוכרת את שמה.
אגב שמחתי מאד על ה"משימה" הזאת כי אני תמיד מחפשת להביא לה מתנה סמלית כלשהי כאשר היא מטפלת לנו בחתולים בעת נסיעותינו, ועכשיו ידעתי בדיוק מה היא רוצה.
כדי שלא תהיינה אי הבנות, היא שלחה לנו תמונה בוואטסאפ:

כשהגענו לקובנט גארדן והתבוננו מסביב, T מייד הצביע על חנות אחת ואמר "זאת נראית לי תואמת לתיאור של השכנה" ואכן צדק. זו היתה חנות מרשת PYLONES, רשת צרפתית בכלל שיש אותה בעוד כמה מקומות בלונדון.

בלי קשר לשמחתנו שמצאנו את החנות ואת המשקפיים (קנינו לה שני זוגות, בשחור ובאדום), זו באמת היתה חנות כיפית מלאה גאדג'טים חביבים והסתובבנו בשתי קומותיה כמו במוזיאון.

לא היה לנו מקום במזוודת הטרולי הקטנה לכלום, כמעט, הרי, אבל כן קנינו לנכדים זוג "מגפיים" שנועדו להכיל את מברשות השיניים הקטנות שלהם. מקסים.

אגב המגפיים האלה הגיעו בגדלים שונים, למשל בגודל שמתאים להחזקת עפרונות על השולחן.....

אכלנו "משהו קטן" במסעדה שליד החנות, ובשלב הזה הרגשנו T ואני שאנחנו זקוקים למנוחת צהריים.
בני וכלתי החליטו להמשיך לתייר, ירדו לאזור Westminster Abbey והפרלמנט ובאמת חוו את לונדון דרך הרגליים.
קבענו שבאותו הערב הם ייצאו לבד, בכל זאת הם עמדו להיפרד לשבועיים. בתום החופשה שלנו יחד, נסע בני להופיע בשווייץ, וכלתי נסעה לבלות שבוע עם אחותה ואחייניתה הקטנה במינכן ואחרי כן עוד שבוע עם הוריה (שהגיעו מהארץ) בפראג ואז בברלין.

הנה כמה תמונות שהם צילמו בשיטוטיהם....

כשהגענו ללונדון טראמפ בדיוק עזב לסקוטלנד לשחק גולף, ומשם המשיך להלסינקי להיפגש עם פוטין.....

בזמן שהזוג הצעיר שוטט לו ללא לאות ברחבי לונדון, אנחנו "הזקנים" תפסנו תנומה קלה בחדרנו במלון, ואז יצאנו לכיכר פיקדילי ותיירנו ברחובות הציוריים של הסוהו SOHO.

מה שכיף בסוהו זה שמסתובבים שם אנשים לא רגילים.
למשל איש אחד שהתהלך באמצע הרחוב עם מכונת קריוקי ושר את "and I will always love you" של וויטני יוסטון ביחד עם הפלייבק שלה, וכל הרחוב פשוט הצטרף אליו בשירה. כן, כולל אותנו.

הלכנו והלכנו ו-T התרשם מכל מיני סוגים של מסעדות מיוחדות (מבחוץ) שנתנו לו כל מיני רעיונות עסקיים ועיצוביים....
ואז כשהתחלנו לרדת בחזרה אל הכיכר כדי לתפוס נסיעה בחזרה למלון, פגשנו לגמרי במקרה את בני וכלתי.

מה הסיכוי בלונדון הענקית לפגוש את שני האנשים שאתה מטייל איתם? מתברר שדי גבוה.
זה היה מצחיק ונחמד, הם היו ב"דייט" שלהם - בעצם הם המשיכו את יום התיור שלהם, לא נחו רגע, והגיעו בסופו של דבר כמונו לסוהו.

נפרדנו בחיבוקים עד למחרת בבוקר.............

פריז לונדון יולי 2018 - לונדון היום השני ועוד מפגש משפחתי

בששי בבוקר התעוררנו מוקדם יותר מבני וכלתי והחלטנו ללכת לארוחת בוקר בלעדיהם, ושיצטרפו אם יתעוררו בינתיים.
ה-Trip Advisor  כמעט תמיד נותן לנו מענה טוב על "איפה יש ארוחת בוקר מומלצת בסביבה" וגם באותו הבוקר הוא לא אכזב.

בדרך לבית הקפה FAST BREAK גילינו שהרחוב שעליו אנחנו הולכים עומד להפוך לשוק אוכל בשעות הקרובות.

וחלק מהרכבים היו ענתיקות משוחזרות, ממש מדליק.

הספקנו לאכול ולחזור למלון ורק אז הם התעוררו, ויצאנו לבית קפה אחר Notes Coffee, ששירת בעיקר עובדים ב"סיטי" של לונדון, שבאו לפני או תוך כדי יום העבודה.
שתינו איתם עוד קפה, בזמן שהם אכלו ארוחות בוקר (ללא ביצים, זה היה מוזר אבל נאמר להם ש"נגמרו הביצים" בסביבות עשר בבוקר............).

משם המשכנו למוזיאון ה-Tate Modern שראינו יום קודם על הגדה הדרומית של הנהר.

בניגוד למוזיאון לאומנות מודרנית במרכז פומפידו בפריז, כאן דווקא אהבתי חלק נכבד (לא הכל!) מהיצירות (הבאמת סופר מודרניות ולעיתים מטרידות ביותר).
אבל ה"שוס" של המוזיאון הזה היה דווקא הגג שלו.
מכאן צפינו לכל הכיוונים על קו הרקיע היפהפה של לונדון - שממש לא שבעתי ממנו - ישן וגם חדש.

בנוסף ניבנו בצמוד למוזיאון כמה בנייני מגורים סופר חדשניים, שקופים לחלוטין - שממש ניתן לראות פנימה לתוך הדירות (הנחנו שכאשר הדיירים בבית הם פשוט סוגרים את הוילונות)

יום ששי היה יום "קצר" מבחינת תיירות, כי קבענו לבקר אצל הדודה של T אחר הצהריים, ואז ללכת איתה לארוחת ערב אצל בתה 'לונדון' לפגוש את שאר המשפחה.

חזרנו למלון להתרענן ותפסנו UBER לביתה של הדודה, בצפון לונדון.
כאמור, הדודה הזאת היא בת 93 (וחצי) וגרה לבד, עדיין נוהגת ומשחקת ברידג' עם חברות שלה, שחלקן הגדול בגילה.
כן, פלא טבע.

אבל לא הכל דבש, בשנים האחרונות היא סבלה מכאבים בלתי מוסברים בכל הגוף, שהפתרון החלקי היחיד שעזר הם סטרואידים, שכמובן מנפחים אותה לגמרי ומשנים לה את הצורה.
בנוסף, ממש בשנה/שנתיים האחרונות גם הזכרון טווח קצר שלה הולך ונעלם, ובשיחה שלנו - שהיתה נעימה וקלחה וארכה כשעתיים, בפועל חזרנו שוב ושוב על אותם סיפורים, כי היא שאלה שוב ושוב את אותן שאלות, כי לא זכרה שכבר סיפרנו.

עצוב.
לא עשינו מזה עניין, סיפרנו כאילו זו הפעם הראשונה, והיא מאד מאד שמחה שהיינו איתה.
היא התרגשה במיוחד מנוכחותם של הזוג הצעיר, שאיכשהו פספסה (או בעצם שכחה) שגם הם מגיעים.
היה תענוג מיוחד לבלות איתה, ארבעתנו, ואחרי כשעתיים הגיעו 'לונדון' והבת שלה (בשתי מכוניות) והן לקחו את כולנו לביתה של 'לונדון' לארוחת ערב.

הערב היה מאד מרגש. הרגשנו ברי מזל להיות יחד עם 'לונדון' ובעלה, בתם עם בעלה ושני ילדים קטנים ומקסימים, עם הדודה ואפילו בנו של בן הדוד מהערב הקודם שהגיע לשעה קלה עם אשתו והילדים רק כדי לראות אותנו. היינו מוקפים באהבה משפחתית פשוטה ונעימה.

היה זה המפגש הראשון של כולם עם כלתי, והם אימצו איתה מייד לחיק המשפחה.
זה היה גם הערב היחיד במהלך שהותנו שבו ירד גשם בלונדון.
בסוף הערב נפרדנו בחיבוקים חמים ותפסו UBER בחזרה למלון. 

פריז לונדון יולי 2018 - היום הראשון בלונדון - נסיעה תת מימית ברכבת, ארנב, קו רקיע חדש ומפגש משפחתי ראשון

בחמישי בבוקר נסענו מייד לתחנת הרכבת Gare Du Nord.
עוד מהארץ רכשנו כרטיסי רכבת Eurostar לצורך הנסיעה מפריז ישירות ללונדון.
מעבר לנוחות ולמהירות (בלי שדות תעופה או יותר מדי בדיקות בטחוניות) זו היתה חוויה לנסוע ברכבת מהירה שבחלק מהנסיעה (בערך חצי שעה) דהרה לה במנהרה תת מימית מתחת לתעלת למאנש.

וברור שלא ויתרנו על הקפה והקרואסון של הבוקר בבית קפה קטן ממש מחוץ לתחנת הרכבת.

על הרכבת חיכתה לנו הפתעה קטנה, אפליקציה שמשדרת את חווית הנסיעה מתחת למי הים.

הנסיעה היתה אמורה לארוך פחות משלוש שעות, אבל בגלל תאונה (כנראה שנהרג אדם....) על פסי הרכבת המהירה, נאלצנו לנסוע חלק מהדרך על פסים "איטיים".

עדיין, זה היה מופלא להיכנס לרכבת בפריז, ולצאת ממנה בתחנת St. Pancras International בלונדון כשלוש ורבע שעות אחרי כן.

הזמנו UBER שלקח אותנו למלון, שהיה ממוקם ב-CITY ממש על הגבול עם ISLINGTON - קרוב למרכז התרבות ה-Barbican, מה שהתברר כמיקום מוצלח במיוחד (במחיר יחסית סביר).

מיד השארנו את חפצינו בחדרים ויצאנו לתור, כאשר התחנה הראשונה היתה הפאב הפינתי (בעל השם האנגלית הטיפוסי כל כך: THE JUGGED HARE), שם טעמתי לראשונה בחיי ארנבת.
הארנבת מוגשת בתוך הכד, בצד יש סלט של כרוב חם (איכס) עם ....לא זוכרת מה עוד, ומחית תפוחי אדמה.

ההוראות היו לשים את הפירה בצלחת, ולמזוג מלמעלה את הארנבת עם הרוטב.

זה היה מעדן אמיתי!

משם יצאנו רגלית לכיוון כנסיית סנט פול (שעמדה כבר להיסגר למבקרים אז לא נכנסנו פנימה)

והמשכנו דרומה עד שהגענו לנהר THAMES, חצינו אותו, והתפעלנו מקו הרקיע החדש של לונדון (לא היינו שם עשר שנים.........כמה הם הספיקו לבנות מאז!).

זה נכון שהכל נראה אפרורי אבל מזג האוויר היה נעים, ועוד הלך והתחמם (קצת יותר מדי) בימים הבאים.

התהלכנו לאורך הגדה הדרומית של התמז ונהנינו לראות את כל הפיתוח שנעשה שם בשנים האחרונות. גלריות אמנות, מסעדות ובתי קפה, בתי מגורים מפונפנים (לאולטרה עשירים בלבד).....חלק חדש וחלק משוחזר באופן מאד אותנטי....

הלכנו עד ל-London Bridge (שכלתי רצתה מאד לוודא שהוא לא falling down, כמו בשיר הילדים המפורסם) וחזרנו לסיטי.

יש משהו בעיר הזאת שאני פשוט אוהבת. להגיע אליה זה קצת כמו לחזור הביתה, למרות שמעולם לא גרתי בה.
התאהבתי בה מזמן, ואני שמחה לחזור אליה שוב ושוב.
שמחה להתהלך ברחובותיה, לבקר במוזיאונים ובאתרי התיירות ובפארקים (ודווקא הפעם היה עצוב לראות את הפארקים יבשים וצהובים בגלל המחסור בגשם שפקד את המדינה בשבועות האחרונים), שמחה ביחס של האנשים שבה - שלמרות שרובם כבר מזמן לא באמת אנגלים, בכל זאת דבקה בהם ההתנהגות ודבק בהם הלך הרוח הטוב והמיטיב של העיר.

קבענו להיפגש עם חלק מהמשפחה הלונדונאית של T לארוחת ערב במסעדה (פשוטה אך נעימה) קרוב למלון, ולכן התחלנו לחזור.
הדרך המהירה ביותר היתה כנראה לתפוס אוטובוס, אבל לא רכשנו כרטיס ולא נראה לנו שיש אפשרות לעלות על אוטובוס עם מזומן....לא מצאנו תחנת רכבת תחתית בדרך, כל הדרך בעצם היתה בשיפוצים ועבודות בכביש, המון כבישים סגורים והמון בלגן.

בגלל כל הכבישים הסגורים גם לא יכולנו להזמין אובר או מונית.....ובקיצור הלכנו בחזרה את כל הדרך למלון.

המפגש עם המשפחה היה מהנה ומרגש.
באותו הערב הגיעו לשם בן דודו של T עם אשתו ושני ילדיו - כאשר הבן הגיע לבד (את אשתו וילדיו ראינו למשך זמן קצר למחר בערב) והבת (בחודש שמיני להריונה) הגיעה עם בעלה.
רק כדי "לעשות סדר" - הבן הוא זה שחי אצלנו במשך עשרה ימים עם אשתו (שנקרע לה עור התוף בנחיתה בארץ) וילדיו (החכמים אך בלתי מחונכים לחלוטין) לפני שנתיים.
הבת היא זו שהתחתנה בארץ בשנה שעברה, והשנה היתה בביקור קצר בארץ ונפגשנו איתה ועם בעלה (היא כבר היתה בתחילת הריון) לפני שטסנו להורי לארה"ב במרץ.

ההורים (בן הדוד ואשתו) הם סיפור בפני עצמו שלא אביא כאן, אבל רק אקצר ואומר שהוא "דור שני" לשואה מהסוג הגרוע ביותר - כולם אשמים בכל מה שקורה לו (והוא כבר בן 69), בעיקר אמא שלו (ניצולת השואה בת ה-93) והנאצים. אפס לקיחת אחריות, אפס לימוד מטעויות, אפס קבלת עצות מאחרים שרוצים בטובתו.....
והתוצאה בין היתר היא חובות מפה ועד הונולולו, ובסוף שנות הששים של חייהם הזוג הזה נאלצים לעבוד ואין להם טיפה אחת של חיסכון (אחרי שגם חיסלו את כל הכסף של הוריו - מזל שאמא שלו הסכימה בערוב ימיה סוף סוף לקבל שילומים מהגרמנים אחרת היתה עכשיו גם היא חסרת כל).

בכל מקרה המפגש המשפחתי היה נעים ומהנה, הושבנו את הצעירים יחד - הם לא פגשו את כלתי עדיין וזו היתה הזדמנות להכיר ולהתעדכן - וגם עברנו מקומות בשולחן כל הזמן כדי שנספיק לשוחח עם כולם........היה ממש נחמד.

בסוף הארוחה והמפגש הם ליוו אותנו ברגל למלון שלנו, ונפרדנו בחום.
כך הסתיים יומנו (בעצם חצי יום) הראשון בלונדון החביבה........