השרביט החם - אני והטלפון שלי

קצת באיחור (נושא השרביט החם כבר התחלף) אבל בא לי לנקות קצת את הראש לנסות להסיח את דעתי בעניינים שלא קשורים לבריאות של T...... 

לאחרונה חוויתי תקלות בטלפון שלי. 

זהו טלפון חדש יחסית (מיולי 2020 - אצלי זה נחשב חדש) מסוג ONE PLUS הפחות מוכר בארץ ובעולם. 

הייתי מאד מאד (אבל מאד) מרוצה ממנו עד לפני כשבועיים, שאז התקלה הזאת התחילה. 

מהי התקלה? 

פתאום, ללא הודעה מוקדמת וללא סימנים מקדימים - הטלפון לא זמין לשיחות ולהודעות SMS.

גיליתי את זה לראשונה כאשר 'מחברת' שלחה לי וואטסאפ שהיא מתקשרת ואני לא זמינה. 

ואז שמתי לב שהודעות סמס ממערכת האזעקה שלי, למשל, הפסיקו להגיע.

אתחול של הטלפון סידר את העניין - עד שזה התחיל לקרות שוב, בלי שהיה לי מושג מתי ובעקבות מה.

אז נראה לי ברור שאין צורך לומר את זה, אבל בשביל מה לי טלפון שלא זמין לקבל שיחות ולא זמין לקבל הודעות סמס? הלא בסופו של דבר הוא טלפון! במיוחד שכיום כל פונקציה הכי קטנה מחייבת קבלת קוד אימות דרך סמס.

בנוסף קרתה עוד תקלה "קטנה" - קיצורי דרך של אנשי קשר שהגדרתי במסך הראשי (מה שנקרא CONTACT WIDGETS) נעלמו. פעמיים. 

שתי התקלות האלה קרו (כנראה) אחרי עדכון תוכנה. האם זה קשור? אין לי מושג. 

מצאתי מעבדה מרכזית (של היבואן) ברמת גן, שאולי תוכל לפתור לי את הבעייה. אבל לפני שניגשתי אליהם ניסיתי קודם שני דברים.

הראשון היה לכתוב לתמיכה של ONE PLUS באינטרנט. להפתעתי הם חזרו אלי די מהר עם שאלות והנחיות שונות לביצוע בטלפון.

לאכזבתי הם לא הכינו אותי מראש מה הפעולות שאבצע בטלפון אמורות לעשות ולמה הן עלולות לגרום. מה שקרה זה שבעקבות הפעולות שהם ביקשו ממני לעשות, נמחקו נתונים והרשאות של רוב האפליקציות שלי. מילא, לא נורא - הגדרתי (את רובן מחדש). ואז התקלה קרתה שוב. כמובן. 

דיווחתי להם על הכל ואז הם שלחו אותי לעשות עוד המון פעולות שאולי הן טובות וחשובות אבל הן ארוכות ומסובכות וקצת נראות לי כמו מה שקראנו לו בעבודה KEEP THE CUSTOMER BUSY. כלומר נועדו להעסיק אותי ולגרום לי לחשוב שאני בדרך לפתרון. ואולי אני טועה וזה באמת היה מוביל לפתרון. 

אבל אז T הזכיר לי שפעם בעקבות שדרוג תוכנה (בטלפון אחר לגמרי) האפליקציות התחילו להשתולל (ולגמור תוך דקות את הסוללה), ומה שעשיתי אז היה פשוט אתחול (RESET) של הטלפון להגדרות היצרן והגדרות של הכל מחדש. והכל הסתדר.

זה נשמע לי יותר בר ביצוע מאשר כל הפעולות שהתמיכה שלחה אותי לבצע, אז עשיתי זאת. זה היה לפני כמה ימים ובינתיים התקלה עדיין לא קרתה מחדש. מה שכן קורה כרגע הוא שהאפליקציה של ANDROID AUTO (שלא מורידים אותה מחנות האפליקציות, היא מובנית בטלפון) מקרטעת. זו אפליקציה שמשקפת חלק מהאפלקציות של הטלפון על מסך המדיה של הרכב של T. אפשר להפעיל WAZE ו- MAPS וקיצורי דרך של טלפונים חשובים ואפילו יומן וואטסאפ ועוד אפליקציות בטלפון שלי - וזה משתקף על המסך של האוטו. זה מעולה ומייתר את הצורך בכרטיס סים ייעודי עבור מסך המדיה של הרכב. אלא מה? זה עבד מצוין עד שאתחלתי את הטלפון. מאז זה נתקע. נראה אם אצליח להתגבר על זה. 

כל הסיפור הזה כסוג של הקדמה לכך שאצלי כמעט הכל נמצא ומנוהל דרך הטלפון. הדבר היחיד אולי שטרם הגעתי אליו הוא תשלום דרך הטלפון, אבל כנראה שגם זה יקרה בקרוב. 

אני מדברת בטלפון.

מתכתבת בטלפון (בסמס, וואטסאפ, מייל ולפעמים מסנג'ר). 

מנהלת את היומן ובו גם לוח השנה שלי דרך הטלפון.

אני חונה עם הטלפון, מנווטת עם הטלפון, מפקידה צ'קים. 

מבצעת את כל הפעולות מול קופת חולים באפליקציה של מכבי, מזמינה תור לדואר, מתקשרת למגן דוד אדום, מנהלת רשימת מטלות ותזכורות בטלפון. 

שומעת אזעקות דרך האפליקציה של פיקוד העורף. 

בודקת את תחזית מזג האוויר, עוקבת אחר פעילויות הספורט שלי דרך אפליקציה בטלפון. 

מנטרת את האזעקה, מצלמות אבטחה וניהול הבית החכם דרך הטלפון. 

מסנכרת מסמכים ותמונות בענן בין היתר דרך הטלפון. 

קוראת ספרים דרך הטלפון. משחקת משחקים (לא הרבה) בטלפון. בעיקר משחקי קלפים (כמו FREECELL, SIMPLE SIMON, KLONDIKE וכדומה) או מאז'ונג. 

מקשיבה לפודקסטים בטלפון, ובתקופות מסוימות מקבלת מבזקי חדשות דרך האפליקציות השונות בטלפון. 

ועוד. 

הטלפון באמת הפך להיות חלק בלתי נפרד מהשיגרה שלי. 

אז רצוי שהוא גם יתפקד כמו שצריך. לא?

למה שזה יילך חלק (2)?

כרגיל בתקופה האחרונה החתולה העירה אותי בארבע בבוקר. לא רציתי לקום וניסיתי להמשיך לישון אבל כל כמה דקות היללה המתפנקת שלה העירה אותי שוב.  

בסוף קמתי סופית בעשרה לחמש, ובאופן אוטומטי התלבשתי להליכה או לחדר כושר ואז פתאום הבנתי שאני מדלגת הבוקר על הספורט ונוסעת ישר לבית החולים. ככה כמו שהייתי, בבגדי הספורט. 

וכשעליתי במעלית אל המחלקה הכירורגית קיבלתי מ-T טלפון שמורידים אותו עכשיו להליך הגאסטרוסקופי. ממש עכשיו. ובדיוק הגעתי. 

וזה הלך דווקא חלק. ולקח שעה. והוא אפילו התאושש לא רע מהטשטוש (הוא תמיד ממש רע בלהתעורר מהרדמה או טשטוש). 

ועוד לפני שהוא התאפס על עצמו לגמרי שמעתי אותו פתאום מרים טלפון ומזמין שניצלים בבאגט עם צ'יפס וחמוצים וכל מיני דברים טובים לכל אנשי הצוות (איזה עשרים מנות הוא הזמין). רצה לפנק אותם, בגלל הטיפול המסור בו. הם כל כך נהנו וכל כך התרגשו. 

ואז הגיעה רופאה לדווח לנו מה היה בטיפול. 

התברר שהיתה חסימה אבל זו לא היתה אבן. הם מצאו "רקמה פוליפואידית" שצמחה לה בתוך צינור המרה. ולקחו ביופסיה. ולמרות שתוצאות הבדיקה הפתולוגית של כיס המרה עצמו חזרה תקינה לגמרי, עדיין אנחנו מאד מאד חרדים לתוצאות הביופסיה. וכבר אוכלים על זה סרטים.

בינתיים פתחו את החסימה עם סטנט זמני (מפלסטיק) שבעוד כחודש (ואחרי שכבר תגענה תוצאות הביופסיה) יהיה צורך להסיר, ומקסימום להחליף בסטנט עמיד יותר לאורך זמן. כלומר בכל מקרה יצטרכו להיכנס שוב. 

אבל הביופסיה תיקח שבועיים שלושה וכרגע ההתמקדות היא בהחלמה מההליך, בתקווה שלא תתפתח דלקת בלבלב או דימום או דליפת מיצי מרה ועוד כל מיני תופעות חולירות שעלולות לקרות אחרי ההליך הזה. ואם זה הכל בסדר ותפקודי הכבד שלו מחר תקינים, הוא יוכל לצאת הביתה, ולחזור ולו זמנית לשיגרה כלשהי. 

לא התוצאות שפיללנו להן. אבל זה מה שיש ועם זה צריך להתמודד.

 

התבהרות חלקית

החדשות הטובות הן שהחליטו לבצע את ה-ERCP (הליך גאסטרוסקופי שמטרתו לחפש אבנים בדרכי המרה ואיברים אחרים בדרך ואם צריך אז להוציא אותן) ביום ראשון בבוקר. 

בששי תכננו לשחרר אותו הביתה לחופשת סוף שבוע אבל עלה לו החום וזה דרש בירור נוסף. 

זה היה ממש מדכא להישאר במחלקה בסופ"ש. לקחו שוב דם ושתן והתחילו לתת לו סדורל (שאין לי מושג מדוע רופאת המשפחה לא נתנה לו בנוסף לאוגמנטין) והחום ירד ולא עלה מאז שוב, וחל גם שיפור בתסמינים של הדלקת בדרכי השתן. בדם לא היו ממצאים מיוחדים אז בכל זאת שחררו אותו הבוקר הביתה לכמה שעות, בתנאי שיחזור הערב לקראת הפרוצדורה של מחר.

כרגע אנחנו בבית.

מה עוד קרה בימים האחרונים?

'ביוכימיה' עברה צינתור נוסף. במהלך הצינתור (שבו משום מה נכנסו דרך אותה זרוע שדרכה נכנסו יומיים לפני כן) פגעו לה בעורק והיד שלה התנפחה כמו בלון וכאבה בטירוף והחליפה צבעים....כל המחלקה הקרדיולוגית (פלוס תגבורת ממחלקת כלי דם ומחלקות אחרות) התרוצצו שם בטירוף (ושכחו לגמרי שהיא בעצם שם בגלל הלב) בגלל הנזק שהם עשו, אבל הצליחו להשתלט על המצב ואפילו שחררו אותה הביתה יומיים אחרי כן, עדיין כאובה (ביד) ונפוחה וצבעונית. מאז היא מתאוששת לה וחוזרת לאט לאט לשיגרה (במגבלות של אחרי צינתור). לא שאלתי אבל לדעתי היא כרגע לא מעשנת. 

מה עוד? 

בבוסטון בני חזר להופיע, כעת משהקורונה בנסיגה (לפחות שם), ובאיזשהו יום בשבוע שעבר היתה לנו שיחת טלפון ממש טובה וארוכה באחת הנסיעות שלו בדרך חזרה מהופעה. היה לו זמן ושקט ויכולנו לדבר על ההורות שלו, על הטיפול הפסיכולוגי שהוא עובר, על הכל. היה טוב.

גם עם בתי היו לי כמה שיחות טובות השבוע, בין היתר הרצון שלהם להחליף לילדים בית ספר וגם לעבור דירה. מזה זמן רב שהם מאד לא מרוצים מבית הספר של הילדים, במיוחד מהשיכבה של חכמוד,  ועכשיו הם חידדו לעצמם בדיוק מה הם כן רוצים עבורם - וזה יבוא לידי ביטוי בסופו של דבר גם בבית ספר אחר וגם בשכונה אחרת (הם לא רוצים לעזוב את הרצליה). כרגע הם פועלים בשני מסלולים מקבילים בו זמנית - לטובת החלפת בית ספר מיידית, אם אפשר כבר בתחילת שנת הלימודים הקרובה, וחיפושי דירה ובירורים על מחירים, אזורי מגורים עדיפים, האפשרויות העומדות לרשותם ועוד.

השבוע הייתי גם בחתונתה של בתה של 'מחברת'. הייתי לבד כי T היה בבית החולים, ולמזלי הכרתי שתיים מהחברות שלה והיה לי עם מי לשוחח שם. מחברת חששה קצת לקראת החתונה בגלל הגירושים וכל הסטאטוס המשפחתי שהשתנה, וגם היתה מבואסת כי הרבה מחברותיה הודיעו שלא יכולות להגיע. אבל היתה חתונה יפה ומרגשת מאד, הזוג הצעיר היו חמודים מאד וכך גם החברים שלהם והאחים שלהם, שהכינו סרטון ברכה מקסים בסגנון "סליחה על השאלה".

מה עוד? 

לפני ש-T הובהל לבית החולים עם ההתקף האחרון, הספקנו לצפות בשני סרטים טובים ב"קודי". הראשון נקרא "אף אחד" עם בוב אודנקירק (סמוך על סול), והשני נקרא "הדברים הקטנים" עם דנזל וושינגטון ורמי מאליק (רפסודיה בוהמית, מיסטר רובוט) המצויינים. 

האמת שרצינו כבר מתי שהוא ללכת לקולנוע, אבל טרם יצא לנו, מפאת הנסיבות.

לא מצליחה לקרוא ספרים בימים האחרונים, בעיקר קוראת בלוגים, מקשיבה לפודקסטים, משחקת משחקי קלפים בטלפון, וכשאני לבד בבית צופה בסדרות. 

נראה לי שזהו להפעם. כרגע נהנית להיות בשקט ביחד עם T בבית,  אחרי שנ"צ שכבר הרבה זמן לא יצא לי לעשות. המשך יבוא.

ושוב...

 בלילה שבין שני לשלישי T התעורר עם כאבי תופת בדיוק באזור של כיס המרה (שכבר איננו). 

התקף ממושך וכואב, שהותיר אותו גם מתקשה לנשום - בדיוק כמו בפעם הראשונה. 

אין לי ממש כוח לפרט את כל מה שהיה אבל נסענו למיון ועשו לו CT ואמרו שיש לו אבן באחת מדרכי המרה (שאלה צינורות שנשארים גם אחרי שכורתים את הכיס עצמו) ושהמדדים של תפקודי הכבד גם מצביעים על חשש לחסימה בגלל האבן הזאת ואשפזו אותו.

במיון הוא גם חווה התקף כואב מאד וממושך מאד נוסף. 

מאז ועד עכשיו הוא עדיין מאושפז, תפקודי הכבד משתפרים ופרט לכאב קצר הלילה הוא לא חווה התקף נוסף. הוא אמור לעבור הליך גאסטרוסקופי להוצאת האבן ובדיקה האם קיימות אבנים נוספות היכן שהוא במערכת. אבל זה עדיין לא קרה.

בעצם כל הזמן הזה מתנהל ויכוח בין הרופאים שלו (זה שניתח אותו וזה שהפנה אותו לניתוח) לבין הגאסטרואנטרולוג שאמור לבצע את ההליך (שנקרא ERCP). 

אלה אומרים שמסוכן להשאיר אותו במצב הזה, שדי ברור שיש שם אבן, שזזה כל הזמן ומידי פעם חוסמת ויוצרת התקף כאבים וסכנה גדולה, וההוא אומר שמדדי הכבד משתפרים ואין כאבים ולכן חבל לבצע הליך פולשני (שנושא עמו סיכונים כלשהם של פגיעה באיברים בדרך) ועדיף לעשות לו MRI כדי לבדוק בדיוק מה יש שם והיכן.

הכל טוב ויפה אבל הם לא רוצים לבצע את ה-MRI במסגרת האשפוז, ואז המסלול הוא שחרור והפניה לביצוע "בקהילה". שזה אומר קופת חולים - הפניה, התחייבות, תור למי-יודע-מתי (גם אם כותבים "דחוף") - וכל יום שעובר עלול להביא עמו את ההתקף הבא וסכנת החסימה (שהיא סכנת חיים) הבאה. 

בנוסף הדלקת בדרכי השתן עדיין לא עברה. 

בכל בוקר מחדש אנחנו מחכים לתשובות.

עוד מעט אצא לבית החולים ונראה מה יתפתח היום.

עוד בנושא הרשמה למנוי במייל על בלוגים באמצעות FOLLOW.IT

בהמשך להסברים בפוסט הזה רציתי לספר על עוד דרך קלה וקצרה יחסית להירשם  באופן יזום לקבלת עדכונים במייל מבלוגים שונים, ללא תלות בבלוגר עצמו (בין אם הטמיע את הכפתור אצלו בבלוג ובין אם לא). 

בדומה למה שניתן לעשות באתר blogtrotter - אודותיו הסברתי בפוסט הזה , גם באמצעות אתר FOLLOW.IT ניתן ליזום קבלת עדכונים במייל עבור כל פוסט חדש שיפורסם בבלוג כלשהו. 

בשלב ראשון יש להיכנס לאתר   https://follow.it ולהירשם.

עם קבלת המסך הראשי היכנסו ל-sign up (בצד ימין למעלה של העמוד)
 

אפשר להכניס משתמש וסיסמא או לבעלי חשבון גוגל (או פייסבוק או טוויטר) ניתן פשוט ללחוץ על הצלמית המתאימה ולהירשם באמצעות החשבון הנבחר.

בהתחלה העמוד הראשי ריק מתוכן וגם בהמשך הוא יישאר ריק אם עשיתם מנוי מסוג "מייל בודד עבור כל פוסט חדש"

בתפריטים אשר בצד שמאל של העמוד יש שורות שמתייחסות לקריאת בלוגים ויש שורות שמתייחסות לפרסום בלוגים. 

כדי להירשם כמנוי במייל באופן יזום לבלוג כלשהו, יש ללחוץ על השורה בתפריט 

+ find feeds to follow

 במסך שמתקבל יש להקיש על האופציה Enter Website שמופיע בתת התפריט שמתחת לכותרת 

1. Pick your news source(s)

 היכן שכתוב Enter website (or RSS) url here יש להכניס את כתובת הבלוג שעליו רוצים לעשות מנוי ולקבל ממנו עדכונים במייל עבור כל פוסט חדש שמתפרסם. לאחר מכן יש ללחוץ על GO. 

שימו לב שאתם מכניסים את כתובת הבלוג עצמו 

לדוגמא https://empiarti.blogspot.co.il 

ולא כתובת של פוסט ספציפי כמו 

https://empiarti.blogspot.com/2021/04/blog-post_28.html

לאחר מכן לחצו על GO

 

במסך שמתקבל תופיע תדירות שבועית ממוצעת של פרסום רשומות באתר הזה ומספר אופציות סינון לבחירתכם - לפי מילות מפתח, תגיות, שמות כותבים (אם יש יותר מכותב אחד) ומידת הפופולריות של הרשומה. נראה לי שאפשר לשנות את הקריטריונים האלה בהמשך, ולכן עדיף פשוט ללחוץ על NEXT.

 

במסך האחרון מופיעות אפשרויות לקבלת העדכון כאשר יתפרסם פוסט חדש בבלוג שבחרתם.

בדוגמא שהבאתי סימנתי רק את הריבוע האמצעי העליון: מייל בודד עבור כל פוסט חדש שיפורסם בבלוג שבחרתם. זו ההעדפה שלי. 

כברירת מחדל מסומנים:

-  הריבוע שמשמאל למעלה: קבלת מייל אחד ביום הכולל את כל הפוסטים שאתם מנויים עליהם שפורסמו ב-24 השעות האחרונות. 

- הריבוע שמימין למעלה: ריכוז של כל הפרסומים האחרונים באתר follow.it עצמו (כנראה שמתקבל מייל עם קישור לאתר). 

עוד אפשרויות הן קבלת עדכון לטלפון, לחשבון הטלגרם שלכם או (ואת האופציה הזאת לצערי אני לא מבינה בכלל) בפיד ה-RSS של ה-READER שלכם. 

לאחר שבחרתם כיצד אתם מבקשים להתעדכן כאשר יש פוסטים חדשים בבלוג שבחרתם, לחצו על כפתור FOLLOW.IT. תמיד אפשר לשנות את הבחירה מאוחר יותר באתר FOLLOW.IT.

ניתן להמשיך ולעשות מנוי במייל באופן זה לעוד ועוד בלוגים ואתרי חדשות כאוות נפשכם. 

לאחר שכבר עשיתם מנוי במייל לבלוג/ים כלשהו/ם העמוד הראשי שלכם ב-FOLLOW.IT כבר ייראה ככה עם בחרתם באופציה של "מייל בודד עבור כל פוסט חדש"

 בעמוד הראשי שלכם יופיע פוסטים של הבלוגים עליהם סימנתם שאתם מעוניינים במנוי מסוג  news page.

 לסיום: בתפריט בצד שמאל יש SETTINGS - הגדרות. 

 על פי מה שבחרתם (אופציית ניוזלטר - רשימת כל העדכונים של היממה האחרונה במייל - או מייל בודד עבור כל פוסט שפורסם) ניתן לקבוע האם תרצו לקבל למייל רק את הכותרות של כל פוסט או את הרשומה המלאה. 

אם בחרתם באופציית הניוזלטר, ניתן כאן לקבוע באיזו שעה תרצו לקבל את המייל עם רשימת העדכונים. 

כאן קיימת גם אופציה לבקש את המיילים האלה בעברית אבל לא ראיתי שזה עובד. 

אפשר לטעון לכאן תמונה או צלמית אבל לא ראיתי היכן זה בכלל בא לידי ביטוי. 

נראה לי שזהו, פחות או יותר. אם יש למישהו מכם טיפ נוסף או משהו להעיר אתם מוזמנים כמובן. 

מדריך: כיצד להטמיע את FOLLOW.IT בבלוג שלכם בבלוגגר/בלוגספוט כדי לאפשר הרשמה של מנויים במייל

החלטתי לכתוב מדריך קצר בעברית בעקבות פניות מכמה מכם לקבלת הסבר ברור יותר כיצד להטמיע את כפתור ההרשמה למנויים במייל של FOLLOW.IT.

לאחר ההרשמה יש ללחוץ בתפריט אשר בצד שמאל של העמוד על publishing 

 לאחר מכן יש ללחוץ על 

+ Add Feed

 

היכן שכתוב enter your website or RSS url הכניסו את כתובת הבלוג שלכם. שימו לב שאתם מכניסים את כתובת הבלוג עצמו ולא כתובת של פוסט מסויים. 

 

במסך שמתקבל יש אפשרות לעצב את כפתור ההרשמה שייטמע בבלוג שלכם

 

בסעיף אחד ניתן לקבוע את גודל הכפתור. ברירת המחדל המסומנת היא התאמה לגודל הזמין בבלוג. כאן אפשר גם לקבוע תיחום לכפתור ואת צבעו. 

בסעיף שניים ניתן לשנות את טקסט הכותרת של הכפתור.

כך במקור כתוב get new posts by email ואצלי שיניתי לעברית: להרשמה למנוי במייל

כמו כן בסעיף שניים ניתן לשנות את צבע הפונט וגודלו, את הסגנון שלו, את צבעו ואת המירכוז שלו.

בסעיף שלוש ניתן לשנות את הטקסט בתיבה שבה יש להכניס את הדואר האלקטרוני של המנוי. כמו כן ניתן לשנות את הפונט, את הסגנון שלו, גודלו וצבעו, את המירכוז שלו וכן את צבע הרקע שלו.

בסעיף ארבע ניתן לשנות את הטקסט שעל כפתור השליחה של בקשת ההרשמה, וכמו כן ניתן לשנות את הפונט של הטקסט, את הסגנון שלו, את צבעו, גודלו, מירכוזו וצבע הרקע שלו. 

למיטבי לכת ניתן להשתמש בתבנית משלכם לעיצוב הכפתור, אני לא מבינה בזה ולא נגעתי בזה. 

בסיום יש ללחוץ על CONTINUE

יתקבל מסך אשר יספק לכם קוד מסוג HTML להעתקה ולהטמעה בבלוג. 

 יש ללחוץ על המילים copy code  ואז בחלון אחר או כרטיסיה אחרת לעבור ללוח העריכה של הבלוג שלכם, וללחוץ על כפתור ה"פריסה" (LAYOUT).

במיקום כלשהו לבחירתכם (אצלי זה מופיע במה שנקרא SIDEBAR-RIGHT-1) לחצו על כפתור

"הוספת גאדג'ט"

תיפתח חלונית גאדג'טים

יש לבחור בגאדג'ט בשם HTML/JavaScript וללחוץ עליו

אין צורך (לדעתי) לרשום שום דבר בכותרת (כי בכפתור המוטמע יש כבר כותרת).

בשדה תוכן יש לעשות הדבקה (PASTE) של קוד ה-HTML שהעתקנו מאתר FOLLOW.IT ואז שמירה

ניתן למקם את הגאדג'ט היכן שרוצים בתוך סרגל הגאדג'טים שבחרתם (מיקום העכבר על שלוש הנקודות של כל גאדג'ט מאפשר להזיז אותו למעלה או למטה בתוך הסרגל). 

בסיום יש ללחוץ על שמירה בחלק השמאלי התחתון של העמוד

 בעצם כבר עכשיו כפתור ההרשמה של FOLLOW.IT מוטמע אצלכם בבלוג. לחצו על DONE

מהמסך הבא ניתן להתעלם, לדעתי. 

הוא משמש להורדת צלמית לכפתור נוסף מסוג follow שניתן להטמיע בבלוג כגאדג'ט מסוג תמונה עם קישור שיוביל לבלוג שלכם. אפשר פשוט לא לעשות דבר וללחוץ על DONE

כנ"ל לגבי המסך שאחריו 

 שכנראה קשור איכשהו ל-Popup - לא הבנתי, לא התעמקתי. לחצו בבקשה שוב על CONTINUE.

את השלב הבא עדיין לא הבנתי עד הסוף, אבל בהמשך אם אצליח (בעזרת כמה מידידי וידידותי כאן בבלוגיה) לפצח אותו, אכתוב הדרכת המשך. הוא קשור לקישור אתר ה-FOLLOW.IT שלי לבלוג שלי, ואמור לתת לי מידע לגבי המנויים שלי, הסטטיסטיקות שלי ועוד נתונים שעד היום קיבלנו מה-FEEDBURNER של גוגל (והשירות הזה עומד להיפסק ביולי 2021). 

 עריכה מאוחרת: תודה רבה ל- n_lee שבזכותה קיבלתי הסבר טוב יותר לגבי השלב הבא.

כל השלבים שבוצעו עד כה, אם מילאתם את ההנחיות שהבאתי כאן, כבר הביאו לכך שקוראים יכולים להירשם לקבלת עדכונים במייל של הפוסטים החדשים שאתם מפרסמים.

כלומר, לא חייבים גם להשלים את השלב הבא, אבל הוא לא מסובך מדי לביצוע והוא יאפשר לכם גישה למנויים שלכם בבלוג וקצת סטטיסטיקות, אם זה מעניין אתכם. 

אז במסך שהופיע הזינו את כתובת המייל שלכם ולחצו על Start. 

תתבקשו (כרגיל) להוכיח שאינכם רובוטים

 סמנו את תיבת ה-CHECKBOX, הוכיחו שאינכם רובוטים ולחצו על Start claiming process

לתיבת הדואר הנכנס של המייל שסיפקתם תגיע הודעה שנראית כך:

תחילה יש להעתיק את השורה (כאן היא מחולקת לשתי שורות) שמתחילה ב-> ואחריה המילים meta name ומסתיים ב <

בחלון או כרטיסיה אחרים יש להיכנס לעריכה של הבלוג שלכם, ולבחור בתפריט על עיצוב

ואז לבחור בכפתור "התאמה אישית" 

 

לפתוח את החץ הקטן שליד "התאמה אישית" ולבחור "עריכת HTML"

ייפתח מסך שייראה ככה: 

אם אתם כמוני, בפעם הראשונה שתראו את המסך הזה תיבהלו קצת. מה לי ול-HTML? 

ונכון שהייתי בתחום המחשבים שלושים וחמש שנה, ונכון שנחשפתי להרבה מאד שפות תכנות - אבל מה לעשות? לא התעסקתי אף פעם עם HTML, XML שום דבר דומה. 

אבל האמת היא שעריכת הקוד הזה דומה מאד לעריכת מסמך. וההנחיות במייל שקיבלתם מאתר FOLLOW.IT מאד ברורות.

יש למצוא את תגית ה-<head> ופשוט לעשות "הדבק" מיד מתחתיה את שורת הקוד שהעתקתם מהמייל שקיבלתם. בתמונה כאן כבר עשיתי את ה"הדבק" הזה. 

ואז יש לשמור 💾 (אצלי זה מופיע בצד שמאל למעלה) ולחזור למסך הקודם (עם החץ שמופיע בצד ימין למעלה ליד סמל ה-B של בלוגגר. זהו. 

עכשיו חוזרים להודעת המייל שקיבלתם, ובסעיף 2 לוחצים על הקישור בו כתוב :
and then Click here to claim it. 

זאת בהנחה שכבר עשיתם sign in לאתר של follow.it קודם לכן. 

תקבלו תחילה מסך כזה בזמן שהאתר בודק שעשיתם את הנדרש בעיצוב הבלוג

 ומיד לאחר מכן תקבלו מסך כזה שבו תוכלו לערוך מעקב אחר מספר המנויים שיש לכם.

כעת בתפריט השמאלי תחת All Feeds יופיע שם המשתמש שלכם, ופתיחת תת התפריטים שלו יגלה לכם את רשימת המנויים שלכם.

לחיצה על statistics בתת התפריט יציג לכם גרפים בחיתוכים שונים של המנויים שלכם

קיימת גם אפשרות להוסיף לעצמכם מנויים על ידי הכנסת כתובות המייל שלהם. 

אם הספקתם להיכנס ל-feedburner שלכם ולשמור את רשימת המנויים שהיו לכם שם, אתם יכולים פשוט לטעון את הרשימה כאן והמנויים שלכם יוכלו להמשיך לקבל עדכונים במייל אודות פוסטים חדשים שלכם בלי להתאמץ ובלי הצורך להירשם אצלכם מחדש. 

כמובן שהאתר מבקש שתטענו אך ורק כתובות מייל של אנשים שבאמת עשו בעבר מנוי לבלוג שלכם. כרגע לא נראה לי שאני אישית אטען את כל המנויים שהיו לי ב-feedburner - אלא אם מישהו מהמנויים יבקש ממני לעשות זאת, כי נראה לי שזה יעמיס על המנויים לקבל מייל עדכון פעמיים בכל פעם שאפרסם פוסט - גם מגוגל וגם מ-follow.it (שלא לדבר על מי שעשה מנוי במייל דרך blogtrotter). אבל אולי אחרי ש-feedburner יפסיק לשלוח עדכונים, כדאי יהיה לעשות זאת.

בהצלחה וכתיבה מהנה

עדכונים שונים בנושאי בריאות ומנויים במייל

 בחמישי היתה ל-T ביקורת באיכילוב אצל הרופא המנתח.

כבר במכתב השחרור מבית החולים היה כתוב שהוא מוזמן לביקורת ושיש להגיע עם תוצאות עדכניות של בדיקות דם (ספירה ותפקודי כבד).

עוד ביום השחרור העברנו את הבקשה לרופאת המשפחה שלנו וגם למכבי כדי לקבל טופס 17 עבור הביקור. רופאת המשפחה לא הגיבה. בכלל, למרות שעד כה היא הוכיחה את עצמה כמצוינת, לאחרונה אנחנו מרגישים שהיא פחות "על זה" כפי שהיא היתה קודם. 

בראשון אחרי ש-T גם התחיל להרגיש משהו מוזר בדרכי השתן, כתבתי למזכירה של הרופאה (שלזכותה ייאמר שהתגובה שלה יחסית מהירה, למרות שגם כן לא תמיד מיידית) בוואטסאפ של T שהוא חייב בדיקות עדכניות לקראת התור בחמישי ושבבקשה תתן גם בדיקה לאבחון דלקת בדרכי השתן. למרבה העצבים ההפניה לבדיקות הגיעה רק בשלישי בערב, כלומר רק ברביעי בבוקר הוא עשה בפועל את הבדיקות.

דווקא ההתחייבות (טופס 17) של מכבי הגיעה בזמן. 

נוצר מצב שבו הגענו לרופא עם תוצאות חלקיות בלבד של הבדיקות. בנוסף גם הבדיקה הפתולוגית של כיס המרה שהוסר עדיין לא הסתיימה, ובסופו של דבר הוא ביקש שנגיע אליו שוב בשבוע הבא. 

בינתיים הוא לא התרגש מתוצאות הבדיקות החלקיות שכן הגיעו וגם אמר שבבדיקה הפיזית הכל מרגיש לו בסדר, אבל שמדאיג אותו החום שמלווה את T כל השבוע, ושאם הוא יעלה על 38 יש להגיע למיון לעשות אולטרסאונד. כאשר T שאל אותו מה זה עלול להיות הוא אמר "שלא נדע" וזה כמובן הדאיג אותנו יותר מהכל. זה, יחד עם החשש לקראת תוצאות הפתולוגיה של כיס המרה המודלק. נו, מחכים. מה לעשות?

הוא הסביר את החולשה הגדולה של T בכך שהגוף אחרי הניתוח אוכל ריקמת שריר וסיבים כדי להשתקם, וביקש ש-T יגביר את כמות החלבונים שהוא אוכל. הוא אמר משהו מעניין - שעם החלבונים צריך להוסיף פחמימות (כמו אורז, תפוחי אדמה וכו) "כדי שהחלבונים יגיעו למקום הנכון" היה הניסוח המדוייק שלו. 

את הכאבים באזור הבטן והכתף הוא הסביר בנוזל שנכנס לאזור שבו היה פעם האיבר הכרות. משום מה העצבים שם משותפים גם לבטן/סרעפת וגם לכתף, ולכן ההקרנה לכתפיים. מוזר מאד. הנוזל הזה אמור להיספג עם הזמן בגוף. 

אז הבוקר הגיעו שאר תוצאות הבדיקות וסוף סוף חזרה תרבית השתן - והתברר שכן, יש דלקת ואפילו היה כתוב לאיזו אנטיביוטיקה החיידק רגיש. מזל טוב. מייד כתבנו למזכירה של הרופאה, שמייד העבירה את המסר לרופאה, שלקחה את הזמן שלה אבל בסוף העבירה מרשם. 

עמוק בפנים אני מקווה שהחום של T נבע מזה, ולא מהניתוח, ושלא נדע לעולם מהו ה"שלא נדע" של הרופא. אני מקווה שתוך יומיים שלושה של אנטיביוטיקה הוא יתחיל להרגיש יותר טוב. 

אז T חשב לעשות ארוחת ערב היום, למרות הכל, אבל הנכדים שלנו מקוררים ובתי וחתני החליטו לא לחשוף את T למיקרובים שלהם, וטוב עשו - לדעתי. אמרנו גם להורי לא להגיע, והחלטנו להעביר עוד סוף שבוע שקט במנוחה והחלמה. 

'ביוכימיה' עברה אתמול צינתור נוסף, והוא עצמו עבר בשלום אבל בדרך פגעו לה בעורק ביד וזה התנפח וכאב נורא ו....בקיצור פישלו. בגלל זה היא בינתיים נשארה להשגחה בבית החולים, למרות שבמקור תכננו לשחרר אותה כבר הביתה.

האמת שהיא ממש לא מרוצה מהיחס שהיא מקבלת שם מרוב אנשי הצוות - בעיקר רופאים. היא חווה מהם הרבה מאד האשמה והתנשאות סביב העובדה שהיא הפסיקה בזמנו עם המעקב הקרדיולוגי (אחרי ההתקף הראשון) וחזרה לעשן - מה שמצד אחד מובן אבל מצד שני לא לגמרי במקום. האם גם מי שגורם לתאונת דרכים ונפצע מקבל יחס מאשים כזה בבתי חולים? אני לא בטוחה. במיוחד אם הנפגע היחיד הוא עצמו....

בנושא אחר: כפי שכבר הזכרתי בעבר, מי שעשה לבלוגים של בלוגגר/בלוגספוט מנוי במייל (באמצעות ה-feedburner של גוגל) יפסיק ביולי לקבל עדכונים במייל לגבי הבלוגים שהוא מנוי עליהם. לפני כמה זמן כתבתי פוסט על אלטרנטיבה לא רעה של blogrotter למי שרוצה באופן יזום להירשם לעדכונים במייל של בלוגים אהובים. 

לאחרונה התוודעתי לאתר נוסף בשם  https://follow.it שמאפשר גם הרשמה לקבלת עדכונים במייל של בלוגים נבחרים וגם הטמעת גאדג'ט (חפיץ) בבלוג עצמו כדי לאפשר לקוראים להירשם כמנויים במייל, באופן דומה לזה ש- feedburner עשה. 

יש בו הוראות די ברורות ופשוטות (לדעתי) כיצד לשלב את הגאדג'ט בבלוג, אבל מי שירצה עזרה אשמח לעזור לו כמובן. 

בכל מקרה בבלוג שלי וגם ב"מדור השרביט החם" כבר הטמעתי את הגאדג'ט וזה נראה ככה

קצת דומה לגאדג'ט הקודם של feedburner אבל כאשר ממלאים את כתובת המייל ולוחצים על "הרשמה" מקבלים את המסך הבא:

שמבקש לאשר שאתם לא רובוטים. ואז מתקבל המסך הבא:

שאחריו מופיע המסך הבא: 

שמפנה אתכם לתיבת הדואר האלקטרוני הנכנס שלכם, לשם יגיע מייל עם קישור לאישור ההרשמה.

יש לפתוח את המייל 

ללחוץ על הכפתור הירוק 

ואז מתקבל המסך הבא: 

שבעצם מהווה אישור על ההרשמה. מרגע זה ואילך עבור כל פוסט חדש שיפורסם בבלוג שנרשמתם אליו תגיע אליכם הודעה על כך במייל. 

לאתר הזה של follow.it אפשר להירשם וכך לעקוב אחר כל הבלוגים שאתם מנויים אליהם, וכאמור דרך האתר הזה אפשר לשלב את הגאדג'ט להרשמה למנוי על עדכונים במייל בבלוג שלכם. ושוב, אם מישהו זקוק להבהרה על ההסברים הברורים למדי שלהם, אשמח לעזור. 

בברכת בריאות שלמה לכולנו, שבת שלום

שונות ועוד ענייני בריאות

 אצל T עדיין נדנדה - יום אחד טוב ממש ויום אחר פחות. זה אולי כן משתפר במעט, הימים הפחות טובים הם כנראה פחות גרועים, אבל עדיין אין מגמת החלמה ברורה. הבוקר עשה בדיקות דם ושתן (כי רציתי לשלול בכל זאת דלקת בדרכי השתן)  ומחר הביקורת באיכילוב ונראה מה יגידו לו. 

היום השתתפתי בקורס אימון זוגות בזום וזה היה מצוין, כתמיד. 

סיימתי את הספר של סופי קינסלה (שהתחלתי ביום של הניתוח של T). היה נחמד אבל האמת היא שנהניתי יותר מ"מה המספר שלך?". לא בטוחה אם הוא טוב יותר או שהוא פשוט היה הראשון שלה שקראתי, והשני ("אפשר לגלות לך סוד?") כתוב בפורמט מאד דומה. בכל מקרה חזרתי עכשיו לסטיבן מיטשל עם "האם יש סיכוי לאהבה?" ונראה לי שאני כבר יכולה להתרכז בזה באופן שלא יכולתי במהלך הניתוח והאשפוז. 

בנוסף - כחלק משיעורי הבית של הקורס - צפיתי בסרט "תקווה בהופ ספרינגס" עם מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס. מדובר בזוג בגיל העמידה שהיחסים ביניהם הגיעו לסוג של קפאון, והאישה מחליטה לקחת את בעלה לטיפול זוגי, די בעל כורחו. סרט מקסים. 

עוד שיעורי בית לקורס הוא הסרט "סיפור נישואים" שכבר ראיתי לפני כמה חודשים, אבל נראה לי שאצפה בו שוב כדי להיזכר ביותר פרטים - עכשיו מהפרספקטיבה של האימון הזוגי. 

בחדשות הפחות טובות, חברתי הטובה 'ביוכימיה' חטפה עוד אירוע לבבי ועברה צינתור אתמול. היא עברה כבר התקף לפני 12 שנים וצינתור, ועכשיו היו צריכים לפתוח את אותו עורק שוב, עורק נוסף, ובימים הקרובים ייכנסו שוב כדי לפתוח את השלישי. בקיצור - מצב לא משהו. ננסה מחר לקפוץ לבקר אצלה בקרדיולוגית. 

בבוסטון כלתי עברה אולטרסאונד ובדיקות והכל בהריון שלה נראה תקין. היא מאד עייפה כל הזמן אבל מעבר לכך מרגישה טוב. אנחנו מדברים איתם בוידאו לעיתים קרובות וסביבוני ממש משתף פעולה ומתייחס אלינו, עכשיו שהוא באמת מכיר אותנו ובילה איתנו כמה שבועות. אושר גדול.

הזמנו כרטיסי טיסה לבוסטון לספטמבר, ואני מקווה שהפעם הטיסה תצא לפועל ולא יהיו עוד שיבושים.

אני גם מקווה שגם הנסיעה שלנו עם בתי ומשפחה להולנד באוגוסט תצא הפעם לפועל. נחיה ונראה. בארץ שכחו את הקורונה אבל בעולם היא עדיין משתוללת. בסין ובמזרח המצב קשה וזה ממש בא לידי ביטוי בייצור ובייצוא שלהם. גם באנגליה המצב לא טוב, ואני מודה כל יום על רמת החיסונים שאנחנו קיבלנו כאן בארץ. לא הסיני ולא הרוסי ואפילו לא אסטרה זניקה (ובמיוחד שנתנו רק מנה אחת ממנו). 

בעיקר אני מקווה שענייני הבריאות יפתרו כבר. 

ועוקבת בסקרנות אחר הממשלה החדשה.

שיגרה של אי וודאות

 אני מזכירה לעצמי שצריך פשוט לנשום ולהסכים לחוש את כל הדאגות והחרדות שעולות עקב ההחלמה האיטית והבלתי עקבית של T.

בשבת הכאבים שלו - גם באזור הכתפיים וגם באזור הבטן - היו קשים ובסוף הוא אפילו לקח כדור נגד כאבים. למה "אפילו"? כי כאשר זה "נסבל" - כך הוא מגדיר את זה - הוא מעדיף שלא לקחת. 

הלילה שבין שבת לראשון דווקא עבר בסדר, יחסית, ויום ראשון היה יום הרבה יותר טוב מכל הבחינות - עד הערב. בערב החלו כאבים עזים בכל מוקדי הכאב והלילה - וגם הבוקר - רע מאד. 

בנוסף התחילו לו תחושות מוזרות בדרכי השתן - לא כאב או צריבה אלא יותר כמו הרגשה או נוכחות יתר של כל המסלול שהשתן עושה בדרך - מסלול שהוא לא אמור להרגיש אותו. כתבנו למזכירה של רופאת המשפחה (כי פניה דרך האתר או אפליקציה נענית תוך חמישה ימים) בוואטסאפ בבקשה לבדיקת הימצאות דלקת. בכל מקרה הוא צריך לעשות בדיקות דם על תפקודי כבד וספירת דם לקראת הביקורת שיש לו אצל הרופא המנתח בחמישי הקרוב. בינתיים היא עוד לא הגיבה. 

אני מנסה לא לנג'ס לו יותר מדי אבל כן מוודאה שיש לו כל מה שהוא צריך. 

במקביל אני מנסה לקיים את השיגרה שלי - הספורט, הלימודים, הקריאה, מטלות הבית.

לצורכי הלימודים התחלתי לקרוא את "האם יש סיכוי לאהבה" של סטיבן מיטשל, ומהר מאד הבנתי שאני לא מספיק מרוכזת כדי לקלוט את מה שהוא כותב, אז זנחתי את זה קצת לטובת עוד ספר של סופי קינסלה - "אפשר לגלות לך סוג?". משהו קליל יותר, בלי צורך בריכוז גבוה. 

T ואני צפינו ביחד בקודי בסרט "טנט" המשובח. זהו הוא סרט של קריסטופר נולן (inter stellar, midway ועוד) המוכשר. אקשן ומדע בדיוני וסיבוכיות ברמה כזאת שצריך או להתאמץ ממש כדי להבין מה הולך או לשחרר ולהסכים לא להבין הכל. ועדיין ליהנות מהסרט. ממש. 

משום מה מאז שצפינו בסרט אנחנו לא מצליחים לצפות בשום דבר בקודי (למי שמכיר - אין מקורות לשום דבר), וכאשר T ירגיש קצת יותר טוב הוא יצטרך לנבור בזה ולראות איך מסדרים את זה (זו הטריטוריה שלו, אני לא מתעסקת עם זה). טוב שיש STING TV, NETFLIX וגם אתר "סדרות" המשובח כך שאין לנו בינתיים מחסור במקורות צפייה. 

ההצגה הכי מרתקת (ולעיתים מבחילה) אתמול היתה כמובן בכנסת ישראל. כמו שאמר מישהו עכשיו בתכנית החדשות של הבוקר - לא היתה פלישה אלימה כמו לקפיטול אבל היתה אלימות מבפנים. עד כדי כך שגם יאיר לפיד וגם מיקי לוי (יו"ר הכנסת הנכנס) ויתרו על הנאומים שהם הכינו מראש. בושה וחרפה. 

בוואטסאפ (ואני מניחה שגם ברשתות החברתיות האחרות) הסתובבה אתמול תמונה של "הלך" שעוצבה כמו תמונת ה"לך" שאיפיינה את המחאה נגד נתניהו בשנים האחרונות. ואני מצאתי את עצמי מאופקת. זהירה. כן, הלך, אבל ......לא שקטה. נקווה לטוב גם בגיזרה הזאת. שיהיה לכולנו בהצלחה. ושוב - העיקר הבריאות.

למה שזה יילך חלק?

בששי בבוקר הוציאו ל-T את הקטטר ותוך זמן לא רב הוא הצליח לתת שתן (וגם סוף סוף המעיים עבדו כמו שצריך אחרי שלושה ימים של עצירה). 

נותרו לרופאים מספר מועט של בדיקות (דם, לחץ דם, א.ק.ג, חום ובדיקה גופנית) לפני שהחליטו לאשר את שחרורו מבית החולים. השתחררנו לקראת הצהריים. הוא היה כאוב מאד וחלש מאד אבל שמח.

בבית אכלנו והלכנו לישון. שנינו ישנו עמוק, וקמנו בשעות אחר הצהריים קצת אפופים. תכננו ערב שקט בבית עם טלוויזיה וחתולה - ואז בסביבות שמונה וחצי עלה לו החום.

האמת שאני ממש - אבל ממש - נלחצתי. לא פחות, אם לא יותר, מאשר בהתקף הראשון שהיה לו שבגללו הזמנתי אמבולנס. הגוף שלי פשוט נכנס לסטרס מטורף, החזה הרגיש כמו במלחציים, הבטן התהפכה (ומייד רצתי להתרוקן בשירותים!). בדיוק הכנתי ארוחת ערב ולא הייתי מסוגלת להכניס כלום לפה. נהיה לי קר. התחושה היתה של חוסר אונים, למה דברים לא יכולים לעבור חלק? למה זה כל הזמן צריך להסתבך?

הראש עבד בצורה יותר רציונלית. אולי זו דלקת בדרכי השתן בגלל הקטטר (זה קורה הרבה אחרי שמוציאים). אולי נדבק בחיידק בית חולים. אולי אזור הניתוח הזדהם. כל מיני מחשבות רצו לי במקביל. בדקתי מתי סוגרים את מוקד הרפואה הדחופה של מכבי (ביום ששי בתשע וחצי בערב). קראתי שוב את ההנחיות במכתב השחרור. לא היה מקום לספק. במקרה של חום פונים לרפואה דחופה.

T כתב לכירורג (ההוא שהפנה אותו לניתוח) בוואטסאפ (שזה בכלל ליגה - מתי אי פעם היה לנו קשר ישיר לרופא מנתח?) וההוא קרא את ההודעה מייד וענה מייד. "תחזור למיון באיכילוב", הוא הורה. "זו הנחיה של משרד הבריאות. גם אם זה בסוף מתברר ככלום, זו ההנחיה". אז נסענו.

בבית החום התחיל עם 37.4 ועלה די מהר ל-38 אז התחושה היתה שזה רק מתחיל לעלות ושזה ימשיך.

אבל אז החום התחיל לרדת מעצמו. עד שהגענו לאיכילוב במיון כבר מדדו לו 37.2.

לקחו לו דם ושתן ועשו צילום חזה. חיכינו. היה קפוא שם. הבאתי לו שמיכה. הגיע רופא מתמחה שזיהה אותו, כי ביקר אצלו במחלקה עוד באותו הבוקר. הוא שאל מה קרה וסיפרנו לו, והוא הזעיק כירורג כדי שיבדוק אותו ויעריך את מצבו. הכירורג לא איחר להגיע, למרבה המזל. הוא דיווח שאין שום ממצא מדאיג בתוצאות הבדיקות, ואחרי תשאול קצר ובדיקה של אזור הניתוח הוא אמר שלדעתו אפשר להשתחרר הביתה. T שמח מאד לשמוע את החדשות האלה. הכירורג טען שכרגע אין סיבה להישאר בבית החולים, אבל שכמובן בכל מקרה של עלייה בחום או החמרה בהרגשה יש לחזור. בסך הכל היינו במיון פחות משלוש שעות. 

הלילה עבר בשלום, עם הכאבים הרגילים - שזה שילוב של כאב בתפרים, כאבים שונים והתכווצויות בתוך הבטן (בעיקר אחרי שתיה או אוכל) ובעיקר כאבים באזור הכתפיים (בגלל האוויר הכלוא עדיין בחלל הבטן שלוחץ על הסרעפת). זה בא בגלים, וכשזה בא הוא ממש סובל אבל אז זה עובר. הוא מסרב לקחת עוד אופטלגין, אומר שזה נסבל.

בינתיים עד כה הוא שמר על חום של 37.2 או 37.1 היום, שזה לא חום שדורש ריצה למיון אבל זה מרמז שהגוף בכל זאת עדיין מתמודד עם משהו. מחכה כבר לשיפור נוסף. העיקר שאמרו לו שזה ניתוח קטן. בכל מקרה אם לא תהיה קטסטרופה הוא מוזמן לביקורת ביום חמישי אצל הרופא המנתח. נקווה לטוב.

באמת בריאות זה הדבר הכי חשוב.

הניתוח של T - עדכון ביניים

השורה התחתונה היא שהניתוח עבר בשלום אבל T עדיין מאושפז. אולי ישתחרר מחר.

הוא לא הצליח לתת שתן בשעות הלילה שאחרי הניתוח והכניסו לו קטטר. 

יש השערה שהערמונית שלו קצת מוגדלת - מה שטבעי בגיל הזה - ועכשיו T מודה שבעצם מזה זמן מה הוא לא משתין כתמול שלשום ו"בדיוק עמד לפנות לרופאה שלנו בקשר לזה" אבל כמובן שאלוף ההכחשות שלי טרם הגיע לזה. טרם הגיע גם לספר לי על זה. נו, שוין.

נזכרתי שגם אחרי ניתוח הכתף הוא התקשה מאד בהתחלה להשתין, אבל שם (בבית חולים הפרטי) לא התעסקו עם זה בכלל ונתנו לו לסבול לבד עד שבסוף זה הסתדר.  אז זה כן משהו שקורה אחרי ניתוח. גם לאחי זה קרה אחרי ניתוח הבקע לפני כמה שנים. הרופאים באיכילוב אמרו לנו שזה מסוכן להשאיר את השלפוחית כל כך מלאה יותר מדי שעות בלי שיש לה יכולת להתרוקן, אז בסך הכל הכנת הקטטר היתה הפעולה האחראית לעשות. 

הלילה והיום שאחרי הניתוח לא היו פשוטים, T היה חלש מאד וכאוב מאד (קיבל כמה פעמים אופטלגין דרך הווריד) והתקשה מאד לקום להתיישב, לעמוד, להתהלך, ולהישכב בחזרה. 

בנוסף היה לו לחץ דם נמוך - 100 על 70 - שאצל הרבה אנשים זו הנורמה אבל אצל T זה נמוך (בדרך כלל 120 על 80). 

הלילה השני כבר היה הרבה יותר טוב, ללא אופטלגין בכלל - אבל בבוקר כשהוא קם לצחצח שיניים היתה לו נפילה בלחץ הדם והוא התעלף. בשלב זה כבר היה ברור שהוא עדיין לא משתחרר הביתה, ויש לעשות בירורים נוספים.

בסך הכל יש לי כמעט רק דברים טובים לספר על בית החולים וכל הליך הניתוח והאשפוז. 

לפחות בניסיון המועט שלי, משהו טוב קורה בשנים האחרונות בבתי החולים בארץ. משהו שקשור ליחס בין הצוות לבין קהל החולים ומשפחותיהם. 

דבר ראשון - בניגוד למה שאני זוכרת משנים קודמות בבתי חולים - מיידעים את החולה ואת משפחתו כל הזמן לגבי מה מצבו, מה הוא עבר ומה הוא עומד לעבור. 

בזמן הניתוח קיבלתי כל הזמן הודעות סמס שעדכנו אותי באיזה שלב הוא נמצא.  בנוסף יצא מישהו לחדר ההמתנה ליידע אותי כשהוא עבר להתאוששות, ולספר לי בערך על מהלך הניתוח. באיזשהו שלב גם הכניסו אותי לחדר ההתאוששות וחיכיתי איתו עד שאישרו לו לעלות למחלקה בחזרה.

אני זוכרת שנים שבהן אדם שאושפז יכול היה לשכב שעות בחדר בלי שאף איש צוות ייכנס אליו - זה לא קורה כאן. כל כמה זמן נכנס מישהו - בין אם זו  אחות או אח או רופא מתמחה, חוץ מביקור הרופאים היומי. 

כל אחד שנכנס מציג את עצמו, שואל את T איך הוא מרגיש ונכנס לפרטים, וגם מסביר באריכות כל מה שניתן להסביר. 

הצוות עמוס מאד ולא תמיד מגיבים מייד כשהוא מזעיק אותם בפעמון אבל הם תמיד מגיעים ומטפלים בסוף בכל בקשה שלו. 

היום נכנס אליו הכירורג שבדק אותו בקופת החולים וזימן אותו לניתוח, וסיפר שלא הוא היה זה שניתח אותו אבל סידר לו מנתח מצוין. ודווקא משום מה את המנתח הזה לא יצא לנו לפגוש בכלל - לא לפני ולא אחרי - אז הכירורג הבטיח שהוא יבקש ממנו לעבור אצלנו, ובאמת הוא הגיע די מהר אחרי כן לחדר.

הוא סיפר שהיה ניתוח די קשה, שכיס המרה היה מודלק לגמרי ובמצב לא טוב ושהיו המון התדבקויות בחלל הבטן, אבל שהם ניקו הכל וגם בסוף הניתוח בדקו שדרכי המרה נקיות מאבנים ומחסימות. מזל מזל מזל שכבר הסירו את כיס המרה הארור הזה. הוא בדק לו את הבטן (זה כאב ממש) ואמר שהיא רכה ונראה שהכל בסדר שם בפנים.

במהלך היום שוב לקחו בדיקות דם ושוב בדקו לחץ דם - בשכיבה ואז בעמידה - וראו שיש לו נפילה חדה בלחץ הדם כשהוא נעמד. לא יודעים אם זה רק בעקבות הניתוח או לא. צריך לעקוב. צריך כמובן לבדוק ולעקוב גם אחרי בלוטת הערמונית, אבל קודם שיתאושש מהניתוח. 

הערב הוא כבר התקלח ובמהלך היום הוא גם אכל ושתה כמו שצריך. הוא הרגיש יותר טוב. 

לא רק שהוא מחובר לקטטר אלא גם המעיים עדיין לא חזרו לפעול וגם יש המון אוויר בגוף. מסתבר שמנפחים את הבטן במהלך הניתוח ואחר כך הוא מטייל לו באזור הכתפיים, למשל, וגורם לכאבי תופת. וגם בבטן כמובן. בקיצור לא פיקניק. אבל יותר טוב. 

אם בשלישי הוא נראה כמו רוח רפאים אחרי הניתוח, ואתמול הוא נראה קצת כמו קרמיט הצפרדע....היום הוא כבר חזר לעצמו. נראה איך יעבור הלילה ואיך יהיה מחר, ואם ישחררו אותו סוף סוף. 

ברביעי השתתפתי בקורס האימון הזוגי דרך הזום בטלפון, ליד המיטה שלו בבית החולים, רק בהקשבה (בהפסקות) ובלי להשתתף בתרגילים. מקווה לקבל את ההקלטה של הזום ואז אקשיב לכול שוב. 

אתמול והיום 'שותפנו' קפץ לבקר בבית החולים, והיום גם בתי היתה אצלו אחר הצהריים. בני, כלתי וסביבוני "ביקרו" אצלו בשיחת וידאו וסביבוני שימח אותו מאד דרך הטלפון. 

אז מחר יום חדש - נקווה לטוב.

קצת (הרבה) נחת

 יום ראשון בבוקר. אני על האליפטיקל בחדר הכושר ונכנסת שיחת טלפון מבתי. לשרי יש דלקת בעיניים ובטוח לא יסכימו להכניס אותה ככה לגן, האם אנחנו יכולים לשמור עליה במשך כמה שעות בזמן שהיא עובדת בקליניקה?

כן, ברור שכן.

אגב מנפלאות הקורונה: בשבת כאשר בתי ראתה שהתחילה הדלקת בעין של שרי היא קבעה תור בוידאו עם רופא ילדים (בשבת), שמייד התקשר ופשוט נתן לה מרשם לטיפות אנטיביוטיות. זה השפיע אבל בראשון בבוקר היא עדיין היתה דלוקה.

רק אחרי שסיימתי את השיחה עם בתי חשבתי על כך, שזו הפעם הראשונה שאנחנו שומרים על שרי לבד אצלנו בבית במשך כל כך הרבה שעות. עם הגדולים זה קרה בשלב הרבה יותר מוקדם, אבל עם שרי הכל היה שונה מההתחלה. 

גם הקשר שלה עם בתי הוא אחר, וגם רמת האנרגיה שלי היא שונה מזו שהיתה לפני עשר שנים כשחכמוד ונשמותק היו תינוקות. וגם קורונה, וסגרים, ועוד צירופי מקרים שהביאו לכך שזה עדיין לא קרה. עד השבוע.

הילדה שמחה מאד לשמוע שהיא הולכת לבקר אצל סבא וסבתא. ובאמת היה כיף ממש. כמובן שבזמן שהייתי איתה פשוט הייתי איתה - לא עשיתי שום דבר אחר. אי אפשר, וכך גם תמיד הייתי עם אחיה הגדולים כאשר היו מגיעים לכאן בגילה. 

שרי יודעת בדיוק מה היא רוצה בכל רגע נתון - בדיוק כמו שאמא שלה היתה (ועודנה). והמזל הגדול הוא שהיא גם די מצליחה להביע את רצונותיה. לא תמיד מבינים את מה שהיא אומרת (בחד הברות מתוקות) בפעם הראשונה, אבל יש לה סבלנות והיא אומרת שוב ושוב עד שמבינים. וכששואלים אותה על משהו שהיא באמת רוצה, היא אומרת "כן" כל כך שמח ומתלהב שזה פשוט ממוגג. 

השעות עברו די מהר. 

חלק מהזמן פשוט ניפחנו בלונים. עוד בלון ועוד בלון, בהתחלה עוד קשרנו אותם ומילאנו את הבית בבלונים צבעוניים, באיזשהו שלב התחיל משחק שבו אנחנו מנפחים ואז משחררים והבלון משתולל בחדר ונוחת באופן מפתיע בכל פעם בפינה אחרת.

חלק מהזמן ציירנו. היא בעיקר מקשקשת, ופחות אוהבת לעשות את זה אבל מאד אוהבת לפקד עלי ולומר לי מה לצייר. "מה לצייר שרי?" אני שואלת. "תות" היא אומרת, ומתכוונת לסוס. עוד סוס ועוד סוס. "באיזה צבע?" אני מבקשת לדעת. "חום" בדרך כלל היא אומרת, או "דום" (אדום). על שאר הצבעים היא פחות סגורה עדיין. "את רוצה שאצייר שמש או פרחים ליד הסוסים?" אני מציעה. "לא. תות. עוד תות" היא לגמרי בטוחה בעצמה. "כל כך הרבה סוסים?" אני מוודאה. "מלא מלא" היא מאשרת. "כולם. כולם". היא מאד אוהבת לומר "כולם". בששי בערב היא פרצה בבכי כאשר ניסו לתת לה גלידה בצלוחית, כאשר היא בעצם רצתה "כולם" - כלומר לאכול את הגלידה כולה ישר מהקופסא. 

חלק מהזמן קראנו סיפורים. כל סיפור נקרא מההתחלה ועד הסוף כמה וכמה פעמים, ובכל סיפור היא שיתפה פעולה באופן מלא. "אולי פינוקי מסתתר בתוך השעון הגדול?" אני מקריאה תוך כדי שאני חווה דז'ה וו - "איפה פינוקי" היה הספר הראשון שהקראתי לבתי כשהיתה תינוקת. היא פותחת בעדינות את לשונית הקרטון וחושפת את הנחש. "לא" היא אומרת בקול תיאטרלי, "חש" היא יודעת נחש, היא יודעת "דוב" והיא יודעת "דש" (דבש). הכל היא יודעת. 

נתתי לה לאכול יוגורט ובננה, והיא לקחה את הכפית ואכלה את היוגורט בעצמה ממש כמו גדולה. 

ואז היא הצביעה אל הגינה ואמרה "טאטא, ים", והתכוונה לבריכה המתנפחת. 

שרי טובלת תלתל בבריכה    

שרי חוגגת בבריכה

 

הילדה הזאת פשוט טורפת את החיים, כל דבר שהיא עושה היא פשוט נהנית מכל רגע.

כשהספיק לה היא ביקשה "גבת" (מגבת), והתעקשה לשבת עלי עטופה במגבת בשמש עד שהתחממה והתייבשה. לא רצתה להתלבש כל כך מהר. אז התפנקנו לנו בשמש עד שלי כבר היה חם מדי ואז נכנסנו הביתה. 

המון אהבה קיבלנו משרי באותו בוקר. שרי לא התקמצנה בחיבוקים שלה ובנשיקות שלה - גם לנו וגם לבובות או לדמויות שהיא אהבה במיוחד בספרים. היא פשוט שופעת אהבה ושמחת חיים הקטנה הזאת. 

תוך כדי קריאת סיפור על הספה היא פתאום זחלה לכיוונו של T, שישב שם ובדק משהו בטלפון, ופשוט התרפקה עליו. הבן אדם פשוט נמס. 

שרי מתרפקת על סבא

לקראת הצהריים T הכין לה שניצל ואורז, והיא ישבה כמו גדולה ואכלה את זה יפה עם רצועות של פלפל אדום.

שרי אוכל שניצל ואורז

ממש לפני שבתי הגיעה מהעבודה הספקנו אפילו לשים לה את "אנה ואלזה" - לשבור את הקרח 2 שמככב אצלה בימים אלה (אחרי שחרשה במשך שבועות את "מואנה"). 

מה שבלט במיוחד בביקור הזה היה שהיא לא הזדקקה לאמא. לא נצמדה אליה כשחזרה, ואפילו יזמה חיבוק משותף משולש ביננו. הילדה בעוד יומיים בת שנתיים וזו בעצם היתה הפעם הראשונה שהרגשתי איתה כמו שאני מרגישה עם אחיה הגדולים. 

הבוקר בתי חגגה לה בגן את יום ההולדת (שיחול מחרתיים)

בקיצור - קצת (הרבה) נחת

נראה שהחתולה בסדר...ועוד עדכונים

 ברביעי הוטרינר בדק את ל' ואמר שאין לה חום, הבטן שלה רכה ואין סימנים ברורים לסיבה מדוע היא מקיאה. הוא אמר שייתכן שזה פשוט קלקול קיבה, אבל ייתכן שזה סימפטום למשהו אחר שנוכל לדעת רק אם נעשה בירורים נוספים כמו בדיקת דם ואולי צילום (אם היא משתעלת ולא רק מקיאה), אבל שכרגע מצבה לא מצדיק את זה ועדיף לחכות ולראות אם זה יעבור לבד. הוא נתן לנו אוכל מיוחד קל יותר לעיכול עבורה ואמר שנדבר הבוקר. 

באותו הערב היא עדיין הקיאה הרבה (גם מים, אחרי ששתתה) וגם באמצע הלילה, אבל מאז כלום. מאז יום ששי היא התנהגה לגמרי רגיל, אכלה בתיאבון את המזון המיוחד (מה שמאד לא אופייני לה כי היא מאד בררנית באוכל) ולא הקיאה אותו בינתיים, אז יש סיבה לאופטימיות זהירה. הוטרינר שלח לי הודעה בששי על הבוקר לשאול לשלומה. זה חימם את לבי. 

גם כשד' היה חולה הוא התקשר וכתב והיה איתנו בקשר כל הזמן. זה לא הוטרינר שטיפלנו אצלו כל השנים, ברעננה, אלא אחד מקומי כאן ביישוב שהתחלתי ללכת אליו רק השנה בגלל הקורונה והסגרים (למרות שמותר היה עקרונית לנסוע כדי לקבל טיפול רפואי לחיית מחמד גם מעבר להגבלת הקילומטים). בינתיים הוא עושה רושם ממש טוב. 

אז נכון לעכשיו ל' התאוששה והיא נראית בסדר. מתפללת שזה ימשיך ככה. תודה לכל המאחלים והדואגים. 

הניתוח של T בשבוע הבא והוא כבר עשה את כל הבדיקות והכין את כל הטפסים - ואז התקשרו ממכבי שהכל טוב ויפה אבל איפה ההפניה לניתוח? התברר שהכירורג - שלא ממש מתמצא בפרוצדורות של מכבי, היות שהמישרה העיקרית שלו היא מנתח באיכילוב - אירגן הכל פרט להפניה. T פנה אליו בבקשה לסדר את זה והוא כתב מיד, ו-T העלה את זה לאתר של מכבי. מקווה שהכל יסתדר. 

בבוסטון היו לבני ולכלתי כמה ימים לא פשוטים - בין מזג האוויר לג'ט לג (וכאשר אין שמש אז הג'ט לג עובר הרבה יותר לאט) ולסוף השבוע הארוך (יום הזיכרון בארה"ב שתמיד חל ביום שני) היה מאד קשה להיות כמה יממות ברצף בבית עם סביבוני המשועמם והעייף-אך-לא-נרדם-בשעות-נורמליות.

אבל הימים חלפו והשמש הפציעה וביום שלישי לקחו את הקטנצ'יק לגן. אמנם בבוקר הוא נראה מעט עצוב להיפרד מאמא אבל בסוף היום הוא היה המאושר בילדים ונראה היה שטוב לו לחזור לשיגרה שלו.

בשעות שהוא היה בגן הם הספיקו המון דברים,כולל לקנות לו בשמנו מיטת מעבר חדשה ליום הולדת שנתיים, וגם כולל לקנות לעצמם אוטו חדש בכספי הביטוח (הרי היתה להם תאונה בדיוק לפני שהם יצאו לישראל, והתברר שזה הוכרז כטוטאל לוס). הספק יפה. 

אנחנו מתכננים לטוס אליהם בספטמבר אבל עוד לא הזמנו כרטיסי טיסה. הכרטיסים שנשמרו לנו ב-SWISS AIR משנת הקורונה (הוזמנו למאי 2020 ואז נדחו לספטמבר 2020 ואז נדחו למועד לא ידוע) הם לטיסה דרך אירופה, מה שכרגע לפחות ארה"ב לא מאפשרת. אז פשוט ביקשנו החזר כספי ונזמין דרך חברה אחרת. אין טיסות ישירות לבוסטון כרגע, לצערי, אז צריך לראות דרך איפה הכי כדאי לטוס, וכמובן לנסות להשיג מחיר נורמלי. בכל מקרה אני לא מזמינה כלום עד אחרי הניתוח של T, רוצה לראות שהכל בסדר.

את קורס אימון הזוגות עשיתי השבוע דרך הזום וזה היה מעולה. פשוט מעולה. וגם מעניין. וגם בחלק של התרגולים הכניסו אותנו ל"חדרים אחוריים" ויצא לי לעבוד עם שתי נשים (כל פעם מישהי אחרת) שלא הכרתי ושהיה לי מאד נעים לדבר איתן. 

לא היתה מתוכננת ארוחה בששי בערב, אז נסענו לטיילת של חוף נתניה ועשינו הליכה לקראת השקיעה. לא עשינו זאת כמה חודשים וזה היה כיף ממש. 

כשהיינו בדרך חזרה קיבלנו טלפון מבתי, ששאלה האם הנכדים יכולים לבוא לישון אצלנו והאם הם יכולים להגיע לארוחת צהריים היום בשבת. כמובן שהסכמנו, וכיון שבדיוק היינו ליד אזור התעשייה פולג אז חתכנו ל"טיב טעם" וקנינו המבורגרים ותפוחי אדמה.

חכמוד ונשמותק הגיעו בסביבות תשע בערב, הספיקו לצפות קצת בטלוויזיה עד שגם אנחנו עלינו לישון, והבוקר אחרי הליכת הבוקר T הכין להם ארוחת בוקר של קרפים והמשכתי להקריא להם מהספר השני של "חוט"ם - כלב כמעט מושלם". 

בתי הגיעה עם שרי בתשע וביקשה למלא את הבריכה המתנפחת שבני קנה לסביבוני, והילדה היתה מאושרת. 

בילינו את כל הבוקר ביחד וחתני הגיע מאימון הספורט שלו לקראת הצהריים, T הכין את ההמבורגרים וגם צ'יפס ופירה, ואפילו גיבעץ' מהזוקיני המעולה שצמח לנו בגינה ההידרופונית.

אחר הצהריים נסענו להורי, שם פגשנו גם את אחי וגיסתי. אבא שלי - בעקבות התקף הלב שלו לפני חודשיים - החליט לעשות לנו "חפיפה" על כל מה שצריך למקרה שהוא יילך לעולמו ואמא תישאר לבד. 

יצא שזו היתה הרצאה באורך שעתיים וחצי (!) על מסמכים, חשבונות, אתרים וסיסמאות - אפשר לומר שאבא שלי הצליח לארגן בצורה מסובכת מאד חומר שבסך הכל אמור להיות די ברור ופשוט. מקווה שאחי ואני נסתדר עם זה בעת הצורך. 

בסוף ההרצאה (כשאני ואחי מתעדים הכל בטירוף במחשבים שלנו) אמא הגישה ארוחת ערב - בעצם זו היתה הפעם הראשונה שהתארחנו אצלם באחוזה מאז לפני הקורונה. היה מאד נחמד להיות ביחד, גם אם מתיש משהו. 

מה עוד?

התחיל לכאוב לי בעצם הזנב (כשאני יושבת ולפעמים גם כשאני שוכבת על הגב) - ו'שריתה' אמרה שאולי זו coccydynia - לא שמעתי על זה מעולם ואין לי מושג מה עושים עם זה ולמי צריך לפנות............

חוץ מזה, הכל בסדר

מה קורה כאן?

לא הספקתי למצמץ וכבר הגיע סוף השבוע.

בסך הכל היה שבוע טוב אבל עכשיו לא טוב - כי עכשיו החתולה ל' התחילה להקיא בלי הפסקה ועוד מעט אנחנו לוקחים אותה לווטרינר וממש אבל ממש אין לי כוחות נפשיים לדבר הזה. העצב והכאב על ד' עוד טרי ועוד פוגש אותי על כל צעד ושעל בבית ובשיחות עם אנשים, ולפחות התנחמתי בכך שהיא בסדר ומתוקה ומתפנקת ו....בעיקר שהיא בסדר. אז היא לא. וזה מכניס אותי לדכדוך טוטאלי. מה קורה כאן?