בניגוד לכל מה שסיפרו לנו בכל מהדורות החדשות לאורך כל החג, שדה התעופה היה ריק בערב החג השני.
חלק מקומפלקס המגלשות בפארק המים. הדלי הגדול למעלה משמאל מתמלא במים וכל כמה זמן נשפך על כל מי שעומד למטה.
נתב"ג היה ריק ושקט והכל הלך מהר וחלק, למרות שהטיסה יצאה באיחור של כשעה (כי המטוס איחר להגיע).
המטוס היה די ריק גם כן (עד כדי כך שביקשו מאתנו לא לעבור למושבים אחרים בלי לקבל רשות מהצוות כדי לשמור על שיווי המשקל של המטוס).
הטיסה לדובאי ארכה פחות משלוש שעות, המזוודה (הבודדת שנשלחה עם המטען) הגיעה מהר, והמונית למלון הייתה מעולה וזולה.
המלון היה מצוין. הוא היה ממוקם על החוף באזור המרינה של דובאי ובחרנו אותו במיוחד עבור הנכדים. בין חוף הים לבריכות הרבות ופארק המים, וכן מסעדות רבות ומגוונות, ידענו שגם אם לא נצליח לצאת לתייר (כי לו"ז עם ילדים - במיוחד בגילה של שרי - הוא תמיד תיאורטי ) עדיף שבכל רגע נתון יהיה הרבה מה לעשות איתם גם בלי לזוז מהמלון.
החדרים היו מרווחים ונוחים ונקים מאד (ובכלל נתקלנו ברמת ניקיון בדובאי שלא הכרנו - אולי פרט ליפן ) והשירות היה מצויין וידידותי מאד. ארוחת הבוקר היתה מושקעת ובאמת מזמן לא נהנינו ככה מבית מלון.
הנוף ליד בריכת הגלים של פארק המים של המלון
אחת מבריכות המלון, בריכת "אינסוף" עם בר צמוד ונוף אורבני אופייני.
הדבר המרשים ביותר היה כוח האדם - כולם זרים כמובן, בעיקר מסרי לנקה והפיליפינים - שנכחו בכל מקום ושמרו על הבטיחות, על הניקיון ועל נוחותם ורווחתם של האורחים.
כיון שהגענו מאוחר באותו לילה ראשון, נשארנו לבלות בבוקר במלון בבריכות ובפארק המים.
לפנות ערב לקחנו מונית למרכז דובאי כדי לצפות ב"בורג' חליפה" - המגדל הגבוה ביותר בעולם - ובמופע המזרקות המושקע בבריכה שצמודה לקניון הענק של דובאי.
בבוקר השכמנו תמיד ראשונים, T ואני, ירדנו לחדר הכושר המושקע אף הוא (בבניין נפרד, גדול פי שלוש מחדר הכושר שלנו כאן ביישוב), וכשחזרנו והתקלחנו הערנו את הנכדים וירדנו לארוחת הבוקר.
ביום השני בתי, חתני והילדים נסעו לפארק שעשועים ענק - החלטנו לא להצטרף אליהם - ואנחנו נסענו לקניון הגדול ועלינו על מגדל ה"בורג' חליפה". למי שנוסע, ממליצה לעלות באור יום, כי אז באמת רואים את חלקי העיר השונים, את האיים המלאכותיים, את הבריכות והשכונות השונות ובעיקר את המדבר שגובל בעיר. מי שעולה בלילה רואה רק את האזורים המוארים.
השיטוט בתוך הקניון (מעבר להצצה לחנויות מעוצבות היטב עם רשתות מכל העולם - חלקן מוכרות לנו וחלקן לא) גילה לנו גם אקווריום ענק ומושקע (לא נכנסנו כי תכננו ביקור באקווריום אחר למחרת אבל מה שניתן היה לראות מבחוץ היה לא פחות יפה ומרשים), וגם זירת החלקה על הקרח, ואני מניחה שראינו רק חלק קטן מהקניון הענק הזה.
אגב בקניון אחר (THE EMIRATES MALL) יש גם סקי....
ביום השלישי היו לנו כרטיסים ל- ATLANTIS AQUA ADVENTURE - פארק מים (הכי גדול בעולם) והאקווריום שלידו.
אין לנו בכלל תמונות מהיום הזה שאני יכולה לשתף כאן אבל זו היתה חוויה יוצאת דופן עבור כולנו. לכל אחד היה שם מה לעשות ובמה להשתעשע בהתאם לרמת האומץ וההרפתקנות שלו (ולגיל ולגובה שלו כמובן). אני מראש ויתרתי על רוב המתקנים כדי להיות עם שרי וגם עם נשמותק, שהתברר שברוב המתקנים והמגלשות הוא מפחד מדי אז מצאנו נהר שהוא מאד נהנה לזרום בו והמון מגלשות שהתאימו לשרי....וכך בתי וחתני וגם חכמוד ו-T יכלו ליהנות ממתקנים מאתגרים ומהנים ולהשתחרר מעט מלהיות הורים.
גם כאן היו המון אנשי צוות מעולים ששמרו על הילדים מכל הכיוונים וגם יצרו איתם קשר חביב וגרמו לכל החוויה להיות נינוחה ונעימה.
אחרי פארק המים התקלחנו ומייד נכנסנו לסייר באקווריום. גם זו היתה חוויה נהדרת וכולנו (ילדים כמבוגרים) נהנינו מאד. אכלנו במקום ארוחת אסייתית טעימה ולא יקרה, ואז שוב התפצלנו - בתי והמשפחה נסעו לעלות על הבורג' חליפה (שבדיעבד התאכזבו ממנו מאד) ו-T ואני תפסנו במקרה אוטובוס חינם שהביא אותנו לקניון של המרינה של דובאי, שם שתינו קפה והמשכנו ברגל (שניים וחצי קילומטר) אל המלון. זה אזור מקסים וגם מי שלא שוהה במלון בסביבה מוזמן להסתובב שם בטיילת - בעיקר בערב (כשפחות חם והכל זוהר ומואר).
באותו הערב אכלנו במסעדה איטלקית בשטח של המלון, ולמחרת בילינו שוב בבריכות ובפארק המים של המלון לפני שיצאנו לשדה התעופה.
לסיכום - דובאי הפתיעה. הפתיעה מאד. לא ידעתי מה לצפות אבל מה שמצאתי הוא מקום, שאמנם הפעם נסענו עבור הילדים והנכדים ומיקדנו את הבילויים ואת הפעילויות סביבם, אבל כנראה שנשמח לנסוע לשם שוב ולחוות עוד את כל מה שיש למקום הזה להציע. מוזיאונים ומסעדות (היו לנו הזמנות למסעדות שוות וביטלנו את כולן כי עם הילדים לא ניתן היה בכלל לעמוד בזמנים ואכלנו היכן שיצא, מתי שיצא) וכמובן טיולים בדיונות מחוץ לעיר ועוד הרבה מאד אטרקציות וזה לא כולל את אבו דאבי או שארג'ה.
הפתיע אותי הפתיחות של העיר, החופש. הפתיע אותי שלמרות הראמאדן כל המסעדות והאטרקציות היו פתוחות כרגיל. הפתיע השירות המצוין והידידותי (לא מאולץ). הפתיע הבטחון - אפשר היה להסתובב חופשי, להשאיר תיק ולדעת שאיש לא ייגע בו.
בכל מקרה כשנחזור זה לא יהיה באפריל, אלא יותר בדצמבר ינואר - כבר היה די חם עכשיו ורק הולך ומתחמם עוד יותר בהמשך.
יום הטיסה חזרה היה די סיוט, וחבל, אבל כנראה שלא היה מנוס. הטיסה אחרה ואז אחרה עוד ואז עוד. בשדה התעופה ועל המטוס פגשנו את כל הישראלים שאיכשהו כמעט ולא נתקלנו בהם במהלך החופשה שלנו.
בתי וחתני והנכדים נהנו מאד, אפילו הגדירו זאת אחת החופשות הטובות ביותר שהיו להם - כך שמשימתנו הושלמה על הצד הטוב ביותר.
ועכשיו חזרנו לשיגרה.
