‏הצגת רשומות עם תוויות שפעת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שפעת. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 16 בדצמבר 2025

חנוכה עצוב

הטבח בסידני בדיוק בנר ראשון של חנוכה הכניס אותי לדכדוך עוד יותר גדול מהרגיל. 

כן, הכתובת היתה על הקיר, כן היו אזהרות..... והנה, אירוע כל כך יפה וחביב, הדלקת נר חנוכה ראשון על חוף הים - כי בחצי הכדור הדרומי זה קיץ עכשיו - מאורע שמתרחש בכיף כל שנה, הפך לאירוע אכזרי עצוב ומדמם. 

יש רוע בעולם. נכון שכאשר מחטטים קצת לעומק אפשר למצוא אצל כל "מחבל" כזה סיבות אישיות פסיכולוגיות מדוע בחר בדרך הזו.......אבל בסופו של דבר הביטוי של כל זה הוא רוע. 

ולא, אין באמת מקום "בטוח". לא בישראל, לא בשום מקום. והטרור השיג בדיוק את מטרתו - ממשלת אוסטרליה ביטלה את כל האירועים של חנוכה באוסטרליה השבוע ובתי חב"ד יוותרו סגורים. הרי זה בדיוק ההיפך ממה שהייתי מצפה מהאוסטרלים לעשות. הם היו צריכים להגיד - צאו, תחגגו, תראו להם ששום דבר לא יעצור אתכם - ואנחנו לוקחים על עצמנו להגן עליכם. אבל לא........

בעולמנו הקטן והאישי השבוע שרי המשיכה להיות חולה, כולל דלקת באוזן וקבלת אנטיביוטיקה - כי זה מה שתמיד קורה לה כשהיא חוטפת וירוס כלשהו - למה למה למה לא עשו לה ניתוח כפתורים? ....לדעתי עדיין אפשר. אבל משום מה הם מעדיפים בכל חורף להעביר אותה את הסבל המיותר הזה. 

בכל מקרה בתי נדבקה ממנה וגם היא בילתה את הימים האחרונים עם חום במיטה. שרי כבר הבריאה ובתי התחילה להתאושש ואז נשמותק העלה חום ונשכב גמור במיטה. בתי טוענת שזה בוודאות שפעת. אפילו לא טרחתי לשאול אם הם התחסנו, כי אני די בטוחה שלא.

כיון שהורי החליטו גם הם שלא בא להם לצאת מהבית, אז היה לנו ערב ששי שקט לעצמנו. זה דווקא נחמד לפעמים. צפינו בסרט בשם "מהלכת באפילה" בנטפליקס, אודות המחתרת הבאסקית בספרד לאחר נפילת פרנקו. אנחנו אהבנו, למרות שראיתי אחר כך שאין לו ציון גבוה ברשת. 

היה השבוע איזה רגע לא נעים עם המטפלת החדשה של אבא שלי, שלא רצתה לקחת חופש בחגים. עובדים זרים בסיעוד נדרשים לבחור עד תשעה ימי חג שנתיים שבהם מותר להם לצאת לחופש בלי להוריד להם ימי חופש על כך. מצד שני, אם הם עובדים ביום הזה יש לשלם להם כמו בשבת - 150%. המטפלת הקודמת שמחה מאד לקחת חופש בחגים שלה, ואף "שיחקה" עם התאריכים (בניגוד לעצתי אבל בהסכמתו של אבא) והיתה יוצאת לחופש כשנוח לה, ולא בחג עצמו. מילא, להורי זה לא הפריע. בכל מקרה הנוכחית גם ככה מבואסת מכך שאינה עובדת בשבתות - כל מה שהיא רוצה זה כמה שיותר כסף, כדי לשלוח הביתה למשפחתה. וזה מובן. אבל אבא שלי לא ממש רצה לשלם לה על תשעה ימי חג........

בסופו של דבר אבא החליט שתשעה ימים של 150% שכר בשנה זה עדיין הרבה פחות מאשר לשלם את כל השבתות....ושהוא מרוצה ממנה מאד וחבל לו להפסיד אותה, אז נכנע. ככה זה היום, חסרים עובדים זרים טובים ואלו שישנם יכולים פחות או יותר לדרוש מה שהם רוצים. 

בגיזרת הבריאות אבא חלש אבל נראה שהגב הפסיק לכאוב ומידי פעם הוא כן מצליח להתעמל קצת. בנוסף אין לו שום בעייה להתעסק כרגיל עם המחשב, לשמוע את הפודקסטים שלו, לצפות בסרטים וסדרות עם אמא.....השיגרה הברוכה שלהם. וטוב שכך. 

ביקרנו אצלם בשבת בבוקר. כמובן שהצלחתי להיכנס עם אמא לויכוח על מדוע היא מסרבת ללכת לבדיקה אצל רופא אף אוזן גרון כי היא כבר ממש לא שומעת כלום. ניסיתי להציע לה שאולי, כמוני וכמו אחי, יש לה גם הצטברות של שעווה, שהניקוי שלה הוא פשוט יחסית ואולי זה יעזור קצת. נכון שהיא באמת מתחרשת, אבל חלה כזו התדרדרות בזמן כה קצר - שאני חושדת שלא סתם התחרשות. על מכשיר שמיעה היא בכלל מסרבת לשמוע. אני מצרפת את זה לשיעול הכרוני שגם בו היא מסרבת לטפל.......וקבלתי אמא עצבנית והודפת. למחרת היא התנצלה, כדרכה. "אני חרא של בן אדם, נכון?" היא פתחה את שיחת הטלפון היומית שלי אליה. כן, ברור, צחקתי איתה. הבנתי - עלי לעזוב אותה לנפשה. היא הצליחה להגיע כמעט לגיל 94 ...מי אני שאנדנד לה? 

התבאסתי השבוע גם ממספר התקפים שהיו ל-T השבוע, בניגוד לשבועות האחרונים שהיו יחסית ללא התקפים או עם התקפים קלים. אני תוהה אם יש גם פן נפשי להתקפים האלה.........התקף חזק....ואז שניים בינוניים יום אחרי יום...אז מה עשינו בזה? מדוע המטפל מכריז שיש שיפור רציני במצב הגוף? 

לעומת זאת מיינקוני בלי התקפים כבר מעל לשבוע. די בטוח שזה בזכות הכדורים שהוא מקבל. הלוואי שזה באמת מה שיעזור לו. 

חברתי 'אורה' ששברה את עצם הירך עברה עוד ניתוח השבוע, "רה קונטרוקציה" היא אמרה שזה נקרא. גיבורה הבחורה הזאת. אני מקווה שהפעם ההחלמה והשיקום שלה ישאו פרי. 

בינתיים גם T וגם אני התחלנו ללמוד יוונית דרך אפליקצית DUOLINGO. האמת שזה נחמד מאד ואנחנו מתקדמים יפה. 

מצד אחד קשה להתרגל לכתב, ששונה כמובן מהאלף בית הלטיני אליו אנחנו רגילים, אבל מצד שני יש הרבה מילים שנשמעות מוכרות, כי מסתבר שהיוונית היתה הבסיס ללטינית ולטינית היא הבסיס לרוב השפות שאנחנו מדברים (שאינן עברית). אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית.....כמובן שלא הונגרית. הונגרית זה משהו אחר. דומה אולי רק לפינית. 

עוד תחביב שבינתיים אני מצליחה להתמיד בו זה לימוד נגינה על פסנתר. הורדתי אפליקציה בשם SIMPLY PIANO ואני משתדלת לנגן בכל יום, לפחות עשר דקות אבל בשאיפה לחצי שעה.

לאחר שהתייאשתי מהנגינה בצ'לו ובגיטרה - בהם ניגנתי בצעירותי - בגלל המצב של הכתף שלי, החלטתי לנסות את הפסנתר - שאמנם לא מקשה על הכתפיים אבל התברר שלא פשוט לי עם הגב. כדי לא לוותר גם על זה, אני לובשת חגורת בטן בכל פעם שאני מתיישבת לנגן וזה מאד עוזר. 

למרות שלכאורה למדתי לנגן על פסנתר בילדותי ואני גם קוראת תווים, החלטתי להתחיל עם האפליקציה ממש מהבסיס, ואני מאד נהנית. 

אני מתקדמת בספר "טיפול בשתיקה" ועדיין לא יודעת לומר אם אני ממליצה עליו או לא. אעדכן בהמשך. 

שוחחנו עם בת דודי מאורגון בסוף השבוע - וואי, היא מופיעה יותר ויותר בבלוג ואולי הגיע הזמן שאמצא לה כינוי? - היה כיף כרגיל לדבר ולהתעדכן וגם לתכנן להיפגש מתי שהוא ביוון. ואז התברר שבמאי, באזור התאריכים שאנחנו בדרך כלל מבקרים אצל בני, הם יהיו כמה ימים בוושינגטון (די.סי) בביקור אצל בתם, שעובדת עבור איזה סנטור/ית (לא זוכרת מי עכשיו בדיוק). תוך כדי שיחה גילינו שגם בנו של בן דודי מאוסטרליה (אחיה) יפגוש אותם שם, לאחר שייסיים התמחות בת שלושה חודשים בחברה בתחום הרובוטיקה בטקסס. אז אולי נצטרף אליהם שם גם אנחנו........

שריתה מתאוששת מניתוח העפעפיים שלה וכרגע אם לא יחול שינוי אנחנו מתכננים לטוס איתם לבית ביוון באמצע ינואר. בנוסף הזמנו טיסות בסופ"ש של יום העצמאות לבלות בבית ביוון עם בתי והמשפחה. הטלתי על בתי ועל בני משימה לסכם ביניהם מתי מתאים להם להיפגש שם בבית ביוון בקיץ, כדי שנוכל לשריין את התאריכים האלה (ולא להשכיר אותו במועד זה). שותפנו ושריתה הזמינו טיסות לעצמם ולבת והארוס שלה לבלות שם בפסח. הם מקווים שגם הבן יוכל להצטרף אליהם אבל הוא בצבא ולא יכול לדעת מראש אם הוא יהיה פנוי בתאריכים האלה. 

בכל שאר הזמן אנחנו מקווים להשכיר את הבית באתרי השכרה לטווח קצר כמו AIRBNB, VRBO, BOOKING ועוד - ו-T עובד חזק על הנושא הזה. מה שחסר הוא בעצם צילום מקצועי של הבית, אותו נעשה לאחר שנסיים לעצב אותו. בתקווה שזה יקרה במהלך הביקור שלנו בינואר. אפשר לומר שכל מה שהזמנו לבית כבר הגיע, פרט לכמה פריטים חסרים מאיקיאה, שאותם פשוט בקשנו לבטל ולקבל עליהם החזר כספי, ונקנה אותם בנפרד במקום אחר. 

T בודק כרגע אופציה להוסיף חימום לבריכה, כך שניתן יהיה להשתמש בה גם בעונות המעבר. האמת שאני זוכרת שגם בקיץ המים בה היו קרים, גם כשבחוץ היו 40 מעלות. 

לבסוף, בתי וחתני הבינו שהם לא מצליחים כרגע למכור את הדירה שלהם, ובעוד חודשים ספורים הם כבר אמורים להיכנס לדירתם החדשה - אז הם קיבלו החלטה לקחת עוד משכנתא, לשלם כבר עכשיו כמעט את כל היתרה שהם חייבים לקבלן, ולקבל אורך נשימה להמשיך לנסות למכור אותה לאחר שיעברו דירה. הם חושבים אפילו להשכיר אותה בינתיים. נראה לי שיהיה להם קל יותר להשכיר אותה מאשר למכור אותה. 

הבעייה הגדולה היא כמובן שאם הם לא ימכרו אותה בזמן הם יצטרכו לשלם מס רכישה רציני ביותר - שאין להם. לדעתי על פי החוק היבש הם כבר עכשיו צריכים לשלם את מס הרכישה, כי כתוב שצריך לשלם אותו עד שנתיים מתאריך חתימת החוזה על הדירה החדשה. אולי בימינו מאפשרים לרוכשים יותר זמן......אין לי מושג. 

בכל מקרה אנחנו עשינו חשבון בכמה כסף אנחנו יכולים לעזור להם בכל חודש בינתיים, ונתחיל להעביר להם אותו כבר בחודש הבא. זה אמור להקל......

אז זה מה שקורה איתנו בימים האחרונים........כרגיל מתמקדים בדברים הטובים ובדברים שיש לנו עליהם שליטה, כי כל השאר.................

ועדיין נותר בעזה חטוף אחרון.........רן גואילי. לא נשכח אותו. 

יום רביעי, 23 באוגוסט 2023

נכון לעכשיו

נכון להבוקר יש לי בעל חולה. 

זה בא כאילו משום מקום - מרגיש כמו שפעת. כל השרירים כואבים והעור רגיש ומצטמרר. וגם שמעתי אותו קודם מרביץ כמה שיעולים מחשידים. חולה.

היו פה ושם ימים בשבוע שעבר שהוא הרגיש את הגרון אבל זה חלף כלעומת שבא. הוא לא היה מצונן. לא ברור מאיפה זה הגיע. בשבת מתוכננת פה ארוחת צהריים יום הולדת לנשמותק - וכרגע לא ברור אם בסוף זה ייצא לפועל. 😒

בעקבות התוצאות החריגות בבדיקות הדם בשבוע שעבר הוא כתב לפרופסור והעביר לו את התוצאות, דיווח לו על מצבו המתמשך (התקפי הכאב פעם בשבוע/שבועיים/שלושה ובעיות העיכול כל יומיים) וקיבל תשובה קצרה אך מיידית ש"זה לא נורא מדאיג" ושהם יידברו אחרי ה-CT שמתוכנן לחודש הבא.

להגיד שנרגעתי? לא ממש.

בשני היינו אמורים להיות עם הנכדים - בעיקר לשמור על שרי, שגם יצאה לחופשה מהגן. בסוף השבוע שעבר בתי והמשפחה נפשו בגליל המערבי, והתברר שכל הזמן הזה שרי בעצם היתה חולה. יצאו לה פצעים על הפנים, תחילה, ואחר כך על כל הגוף, וביום ראשון הם לקחו אותה לרופאה, שפסקה שיש לילדה חיידק בשם אמפטיגו

נתנו לה אנטיביוטיקה והורו למשפחה לשטוף ידיים ולהחליף מצעים ומגבות כי זה מאד מדבק....לפחות עד שהיא לוקחת אנטיביוטיקה במשך 48 שעות. אז יום שני עם הנכדים נדחה ל...יום שלישי. קצת הסתייגתי, כי לא בטוח ש-48 שעות של אנטיביוטיקה זה באמת מספיק, ובעיקר כי במהלך כל סוף השבוע כל המשפחה נחשפה לחיידק ומי יודע מי מהם "מבשל" משהו עכשיו שעדיין לא התפרץ? מצד שני....מאד רציתי לבלות איתם, והיה לי חשוב סוף סוף קצת זמן איכות עם הקטנה הזאת. 

התלבטתי והתלבטתי ובסוף החלטנו בכל זאת לבוא. 

ההנחיות של בתי היו שהילדה תהיה כל הזמן במזגן, כי כאשר חם לה היא מזיעה וזה מחמיר את תחושות הגירוד וחוסר הנוחות, אז כל תכניות הבריכה / ים / לונה פארק שהסתובבו לי בראש עפו דרך החלון....ובמקום זאת החלטנו לקחת אותם לקניון. 

כן כן אני שונאת ללכת לקניון, אבל ממילא רצינו לקנות להם כמה דברים - במיוחד מתנות "ניחומים" לשרי ולחכמוד לכבוד יום הולדתו של נשמותק שיחול בשבת. 

לנשמותק אנחנו משתתפים יחד עם בתי וחתני בקניית מחשב "גיימרים" כמו של חכמוד. 

לשרי סיכמתי עם בתי שניקנה סנדלים לגן, כי הזוג שלה כבר קטן עליה ואסור להגיע לגן עם כפכפים - איתם היא "חורשת" כל הקיץ. 

חכמוד חסך לקנות לעצמו זוג נעליים חדשות אז תכננו לחפש איתו ואולי להפתיע אותו ולקנות אותם בעצמנו. 

בנוסף תכננתי לבדוק אם יש בחנות הספרים משהו שכל אחד מהם יאהב, ואחר כך לקחת אותם לארוחת צהריים.

ובקניון יש מזגן. 

בהתחלה שרי לא רצתה לשתף פעולה ואפילו לא הסכימה להחליף את הפיג'מה. מי שהצליח לדבר איתה ולשכנע אותה בסוף היה חכמוד. הוא הבין ממנה שהיא לא רוצה סנדלים, היא רוצה נעליים, וכשאמרנו לה שאין בעייה - נקנה לה מה שהיא רוצה - היא התרצתה. הוא גם עזר לה לבחור את החולצה ואת המכנסיים, ובאופן כללי שני האחים הגדולים ממש נהדרים איתה. שניהם סבלניים, נשמותק מלמד אותה המון דברים ומסביר לה הכל כך שהיא תבין, וחכמוד מבין אותה (כי הם מאד דומים באופי) ויודע איך לדבר אליה כדי שהיא תשתכנע (בעזרת הרבה מניפולציות....😉).

נסענו לקניון קרוב, אבל לא לזה שהם נוסעים אליו כל הזמן - כדי לגוון. 

בהתחלה נכנסנו לחנות הספרים, ושם נשמותק מצא לעצמו ספר אבל את הספר שחכמוד רצה לא היה להם. 

שרי בחרה טושים ומדבקות וכך יצאנו מרוצים והמשכנו להסתובב בקניון, בדקנו (ולא הצלחנו למצוא) נעלי ספורט עבור חכמוד. בסוף הוא החליט שהוא יזמין את מה שהוא רוצה און ליין, ופשוט נתנו לו כסף.

המשכנו להסתובב בקניון ובדרך שרי "רכבה" על כמה מהמתקנים מהסוג שמפוזרים בקניונים...והיתה מאד מרוצה. 


לבסוף הגענו לחנות נעלי הילדים.

למודת ניסיון מבתי, האמא של שרי, לא ניסיתי להשפיע על הבחירות שלה. אמנם הילדה בת ארבע אבל היא יודעת בדיוק מה היא רוצה. אמרתי למוכרת שתציע לה ישירות, וכך היא התבייתה ישר על זוג נעליים וורודות, איך לא, עם "נוצצים", איך לא, שכמובן גם מאירות כאשר דורכים איתן. 

בחנות היה מבצע של זוג שני במחיר סמלי, כך שלאחר שהיתה מרוצה מהשלל, יכולנו כבר להציע לשרי להסתכל גם על סנדלים. הקטנה היתה במצב רוח טוב ופצחה בסיבוב נוסף בחנות. כאן הבחירה היתה מעט יותר קשה, כי לא תמיד הסנדלים שמצאו חן בעיניה היו גם נוחות לה על הרגל...אבל בסוף היא מצא זוג שענה על כל הדרישות. 

בקיצור המבצע הצליח, וגם במחיר טוב, ואפילו עשיתי לבת שלי "חבר מועדון", כי נראה לי שיש בחנות הזאת מבחר יפה ומבצעים שווים. 

משם נכנסנו למסעדת המבורגרים שפעם הם מאד אהבו, ומזמן לא ביקרנו בה. האמת? האוכל (וגם השירות) היה ברמה ממש טובה. אפילו ארוחת הילדים (שרי התעקשה שאטעם) היתה עסיסית ומשובחת. בקיצור - כולנו היינו מרוצים. התלבטנו לגבי הקינוחים (הילדים, לא אנחנו) ובסוף הזמנו, כי הם היו חלק מה"עסקית" אבל הם לא באמת היו מוצלחים. 

בשלב הזה חזרנו לבית שלהם, הבנים התפזרו לחדרים ואני שיחקתי עם שרי ב"בצק" (סוג של פלסטלינה) עד שבתי חזרה הביתה. 

הספקנו לישון צהריים ולצאת להליכת ערב...והיה ממש סבבה עד ש........T התעורר חולה הבוקר. 

אז לא ברור איך זה "התלבש" עליו והאם הוא יצלח את זה בקלות ובמהירות או ש... אבל נקווה לטוב. 

בינתיים דיברתי עם בתי והיא אמרה שכולם מאד נהנו איתנו אתמול. שרי לא הפסיקה לדבר על כל מה שעשינו ביחד, וחכמוד אמר לה שהוא ממש שמח שאנחנו אוהבים לבלות איתם. נחת. פשוט נחת.

ועכשיו רק ש-T ירגיש טוב.