אפריל 2021. שנת קורונה או פוסט קורונה, תלוי בזווית ההסתכלות.
זוג ישראלים שגרים בחו"ל רוצה לבוא לביקור מולדת בישראל ועל הדרך לחדש את הויזה האמריקאית.
במהלך שנת הקורונה בכלל לא ניתן היה לקבוע תור לראיון ויזה בשגרירות האמריקאית בישראל, אבל לאחרונה האתר נפתח מחדש, וכלתי הצליחה לקבוע תור, ועל סמך זה הם הזמינו את כרטיסי הטיסה. התור נקבע לשגרירות בתל אביב, מספיק זמן אחרי הנחיתה למקרה שיכריחו אותם בכל זאת להישאר בבידוד. חברים וישראלים אחרים שעברו כבר את התהליך דיווחו שמשום מה הרבה פעמים התורים האלה מתבטלים ללא סיבה נראית לעין, אז הם הזמינו כרטיסים גמישים, שניתן יהיה במקרה הצורך לשנות ולדחות את מועד הטיסה.
כדי שלא ישעמם, חלילה, דרישות הרשויות בישראל לבאים מחו"ל מעורפלים ומשתנים כל העת. בשום מקום לא באמת כתוב בצורה ברורה ומרוכזת מה אתה נדרש לעשות, יש אתר כזה ואתר אחר והרבה פרטים לא ברורים, חלקם לא מעודכנים, ואתה בסופו של דבר ניזון בעיקר מקבוצות פייסבוק של ישראלים שגרים לידך ונוסעים ארצה, חלקם כבר עברו בשנת הקורונה את התלאות האלה, אבל ברור שהדברים דינמיים וכל הזמן משתנים, גם בארץ וגם בחו"ל, וגם כל מקרה של ישראלי שרוצה לבקר בארץ מעט שונה.
בני וכלתי מחוסנים שניהם (עברו חיסון של פפייזר פעמיים וכבר עבר מעל לשבוע מאז החיסון השני), אבל כמובן שסביבוני לא מחוסן.
אז מה שכן היה ברור הוא, ששלושתם חייבים בדיקת קורונה שלילית עדכנית לעד 72 שעות לפני הטיסה.
בנוסף, יממה לפני הטיסה נדרש מילוי הצהרת בריאות באתר רמזור של משרד הבריאות.
האתר מאפשר לעשות זאת בעברית ובאנגלית, אבל חלק מהפונקציות בכלל לא עובדות בגירסא האנגלית, ויש שלב שבו התהליך פשוט נתקע.
האתר מאפשר לכאורה לטעון את תעודת המתחסן שלך, אם יש לך, אבל בפועל תמיד יוצאת הודעת שגיאה (בשתי הגירסאות) והטעינה לא מתאפשרת בפועל. לא ברור בדיוק למה, אבל אנחנו חושדים שאם זו לא תעודת מתחסן שהופקה בישראל, האתר פשוט לא מכיר בה.
ההצהרה מאפשרת להוסיף בזה אחר זה את כל הנוסעים (כלומר בני המשפחה) הטסים ביחד, אבל התברר שכאשר מצרפים יותר מאדם אחד לטיסה (במקרה שלנו : גם בת זוג וגם ילד) לא ניתן לציין שהאחת היא בת זוג והשני ילד. האופציה הזאת קיימת בהוספת הנוסע הנוסף הראשון ואז נעלמת.
כאשר מסיימים למלא את הטופס לא כתוב בשום מקום איך להדפיס אותו (מזל שאפשר לעשות צילום מסך), אבל מופיע איזה חץ קטן מסכן על המסך שאם לוחצים עליו במקרה, מגלים שזו היתה אופציית ההדפסה.
למרות שבהדפסה הופיעה במפורש רשימת שלושת שמות הנוסעים : בני, אשתו וסביבוני - כשהם מגיעים לשדה התעופה מתברר שפרטי סביבוני כלל לא נקלטו באתר הרמזור, ובני נאלץ למלא הצהרת בריאות מחדש עבורו.
עוד הערה לגבי הצהרת הבריאות (שגילינו מאוחר יותר, מאוחר מדי) - כאשר מבקשים למלא מספר טלפון עבור כל אחד מן הנוסעים, וודאו שאתם מספקים שם מספר טלפון ישראלי (אם אין לכם טלפון ישראלי שימו את המספר של אמא, אבא או מישהו אחר), כי כאשר צריך לסמס לכם את תוצאות הבדיקות או קישור להורדת תו ירוק - זה לא יכול להיות למספר טלפון אמריקאי או אירופאי או כל אחד אחר 😯.
בשדה התעופה בבוסטון החליטה הפקידה שבדקה את תוצאות הבדיקות שלהם, שדווקא התוצאות של סביבוני לא מודפסות בפורמט שמקובל על הרשויות בישראל. שעה של ויכוחים ושיחות עם הקליניקה שבה בוצעה הבדיקה בסוף הניבה מסמך חדש מאושר ואז העבירו אותם.
הטיסה מבוסטון לניוארק היתה קצרה אבל סוערת, מלאה כיסי אוויר, וסביבוני הקיא על עצמו, אבל הטיסה הארוכה מניוארק לישראל היתה בלילה והוא כבר נרדם וישן חלק ניכר מהדרך, וכשקם היה הקטנצ'יק במצב רוח טוב והסכים לשחק ולצפות בסרטונים בטאבלט (פעילות ששמורה אצלם רק לטיסות ארוכות וביקורים במרפאות ובבתי חולים).
בנתב"ג הם אמנם חיכו הרבה זמן למזוודות, אבל בדיקות הקורונה בוצעו מהר וביעילות, ותוך שעה מרגע הנחיתה הצלחנו לחבק אותם סוף סוף ולקחת אותם הביתה. לבידוד. בערך. כי אנחנו לא בודדנו את עצמנו מהם בשום שלב.
באמת אושר גדול להיות שוב עם בני, כלתי והנכד המתוק שבכלל לא זוכר שנפגשנו (פעמיים) ומכיר אותנו רק באמצעות שיחות הוידאו.
סביבוני מתרגל אלינו די מהר, משחק איתנו, מבקש שנקריא לו סיפורים ומשתף פעולה באופן מעורר התפעלות. סיפורים ואנקדוטות בקרוב. כרגע בביורוקרטיות מעצבנות עסקינן.
אז למרות הבידוד והצורך בהמתנה לתוצאות בדיקת ה-PCR שנלקחה בשדה, מותר היה לבני ולכלתי לנסוע לבדיקה סרולוגית כדי לאשר שהם בעצם אכן כבר מחוסנים. נשארנו עם סביבוני בעת שהם נסעו למלר"מ באיכילוב לעבור את הבדיקה.
למחרת הגיעו כל תוצאות הבדיקות גם יחד - גם התוצאות השליליות עבור בדיקות ה-PCR, וגם התוצאות החיוביות (= קיומם של נוגדים) עבור הבדיקות הסרולוגיות. עכשיו הגיעה העת לשלוח את כל זה למשרד הבריאות כדי לקבל אישור שלא להיות כלל בבידוד, וכן להיות זכאים לתו ירוק. וזה היה הרגע שבו התברר שמשרד הבריאות לא יודע מה לעשות עם מספרי טלפון אמריקאים, ומשום מה לא שולח את הטפסים שלו ו/או את האישורים שלו בדואר אלקטרוני.
עוד התברר שמשרד הבריאות לא יכול לשנות את מספרי הטלפון שלהם אצלו במסד הנתונים, משום מה דווקא איכילוב הם אלה שצריכים לערוך את השינוי. לא היה פשוט למצוא כיצד לתקשר עם איכילוב, כי בימינו מפנים אותך כל הזמן לאתר אינטרנט שאין בו את כל מה שצריך - כמו נציג שירות ולא מספקים מספר טלפון. למזלנו התגלתה אופציה של צ'אט (שיחוח), וכך הצליח בני לגרום לאיכילוב לשנות את מספרי הטלפון שלהם (ונתן את המספר שלי), וכך משרד הבריאות הצליחו לשלוח לו טפסים למילוי וטעינת תוצאות הבדיקות וסוף סוף התקבלו התווים הירוקים הנכספים.
בסוגריים אני תוהה : הרי יש קשר מוכח בין מסד הנתונים של משרד הבריאות לבין זה של איכילוב. עובדה שמספר טלפון שהוקלד באתר הרמזור לקראת הטיסה הופיע במחשב של המלר"מ של איכילוב, ומספר טלפון שעודכן באיכילוב עודכן באורח פלא גם באתר משרד הבריאות. אז למה לא ניתן היה לשאוב ישירות מאיכילוב את תוצאות הבדיקות למסד הנתונים של משרד הבריאות??? לא ברור.
בין לבין כלתי קיבלה דוא"ל מהשגרירות האמריקאית שהתור שלה לראיון בוטל. לא רק שלא צורף כל הסבר לביטול או כל אופציה לדחייה למועד אחר - גם היה כתוב שבעת הזאת מתקיימים ראיונות בשגרירות רק עבור בקשות ויזת הגירה. הבקשה שלה היא לויזת "תלויים" (בהיותה "אשתו של" בעל ויזה בתוקף).
הייאוש גבר, מן הסתם, אבל בני לא ויתר. הוא קרא את כל האותיות הקטנות באתר של השגרירות, וקלט שניתן להזמין תור לראיון בירושלים. ותודה באמת לטראמפ שהקים שגרירות בירושלים. כנראה שאף אחד לא באמת זוכר שיש שם שגרירות, כי כאשר הם ניסו לקבוע שם תור לראיון הם קיבלו תור תוך יומיים. בזכות הקפדתו של בני לקרוא את כל האותיות הקטנות, הוא לא פספס את העובדה הקטנה שהתגלתה כבעלת חשיבות מרובה, שבטופס בקשת הויזה חייב להיות מצוין מיקום השגרירות הנכון. במקור המיקום היה תל אביב. עכשיו משהתור עבר לירושלים, הם היו חייבים למלא את הטופס מחדש (וכן, לשלם עבורו מחדש!), כאשר המיקום המצוין הוא השגרירות בירושלים. מזל מזל מזל שהוא שם לב לזה, כי כאשר כלתי עמדה בתור מחוץ לשגרירות, עברו וניפו מהתור את כל מי שהטופס שלו היה עם מיקום שגוי.
רק שבחים היו לה לכלתי על השגרירות בירושלים. הפקידים היו חדשים ורעננים, לא וותיקים ושחוקים כמו בתל אביב. היחס היה אנושי וסביר, התהליך היה יעיל יותר וקצר יותר, ותוך זמן ממש סביר היא כבר היתה בחוץ עם ויזה בתוקף. אמנם ויזה שלא מאפשרת לה לעבוד בארה"ב, אבל אין מניעה לגור שם כל עוד לבני, בעלה, יש ויזה בתוקף.
לא יודעת כמה זמן זה עוד ימשיך ככה, אבל למי שצריך ענייני ויזה אמריקאית - ממליצה לפנות לשגרירות בירושלים.
אז כרגע זה המצב. בני וכלתי לא בבידוד (פרט לסביבוני אבל האמת היא שאף אחד לא התקשר לשאול היכן הפעוט בן השנתיים מסתובב, וכיון שהוא לא בא במגע עם אף אחד מחוץ למשפחה אין לנו נקיפות מצפון על טיול מסביב לשכונה ואפילו שימוש בגני השעשועים שקרובים לבית). יש להם תו ירוק ויש לכלתי אישור לחזור לגור בארצות הברית בתום הביקור הזה, ואופציה לנסות להשיג ויזת עבודה בדרך אחרת, עם עורך/ת דין חדש/ה.
לפחות את הביקור הזה עכשיו הם יכולים להמשיך עם הרבה פחות לחץ ודאגות - וליהנות מהמשפחה ומהארץ.
עוד עדכונים בהמשך.
