התחלתי להוריד חלק מהתמונות מהטיול שלנו באורגון אבל אני רואה שזה ייקח זמן שאין לי וכוח שאין לי, אז חשבתי לתעד לעצמי בינתיים חלק מהדברים שעשינו, שהרגשתי, שחשבתי בימים מאז שכתבתי לאחרונה.
בימים הבאים שבילינו בבוסטון עם בני וכלתי והנכדים היינו איתם בבית, בחצר, בספרייה ובמשחקיות.
נהנינו מאד, הילדים היו מאד מאד חמודים והיה ממש ממש כיף עם בני וכלתי.
בישלנו להם ארוחות טעימות, עזרנו עם הכביסות והכלים והסופר...כרגיל. אושר גדול.
החדשות מהארץ היו איומות כל הזמן (פרט ליום אחד, כשכבר היינו באורגון) כשחולצו ארבעת החטופים ובכינו מרוב אושר וזכינו לשמוח למשך כמה שעות לפחות עד ששוב ....
סיימתי את הספר "בעיית 3 הגופים". מעבר לעובדה שהספר שונה לגמרי (אבל לגמרי!) מהסידרה, החלטתי (וזו דעתי האישית בלבד) שהסידרה שיפרה את הסיפור והיתה עשויה הרבה יותר טוב מהספר. אז לא אמשיך לספרים הבאים כנראה....
ביום שני טסנו לאורגון, ושם בשדה התעופה של פורטלנד חיכו לנו בת דודי ובעלה וזה היה מפגש מאד מרגש. גם בתה הצעירה של בת דודי (זו שביקרה אצלנו בארץ לפני כשנתיים) הגיעה - היא סיימה עבודה אחת והיה לה זמן לפני שהיא מתחילה עבודה אחרת, כך שהיא החליטה לטייל איתנו וזה היה כיף גדול.
היינו אצלם בבית ביום הראשון ואחרי הטיול הראשון במרכז אורגון חזרנו אליהם הביתה לסוף השבוע לאירוח מאד מפנק. הבית שלהם יושב ממש בפתח פארק "הר תבור" - שהם כמובן מבטאים "טיי-בור". כבר ביום הראשון כשהגענו עלינו לטייל על ההר, ובמהלך כל הזמן הזה כאשר היינו אצלם בבית יצאנו להליכות בוקר נמרצות על ההר. פשוט תענוג.
ביום שלאחר הגעתנו יצאנו איתם לטיול במרכז אורגון, ביקרנו במפלים ובנחלים וטיפסנו על הרים מדהימים ביופים. איזה טבע מרהיב יש במדינה הזאת. המראות ממש מרחיבים את הלב ואת הריאות.
בת דודי הצליחה להזמין שני צימרים מצויינים, הראשון למרכז אורגון - החצי הראשון של החופשה - והשני בחוף של אורגון על חוף האוקיינוס השקט - בכל אחד מהם בילינו שני לילות וטיילנו במהלך היום.
את האוכל בישלנו בעצמנו רוב הזמן, נדמה לי שאכלנו פעמיים, אולי שלוש פעמים בסך הכל במסעדות - בצהריים כשהיינו באמצע טיול. רוב הזמן אכלנו בצימר או ערכנו פיקניק באמצע הדרך. הם היו מאד מאורגנים ומתורגלים בטיולים.
הם מטיילים באזור הרבה ומכירים היטב את כל המקומות הכי שווים.
בנוסף, במהלך סוף השבוע כאשר היינו כאן בפורטלנד, הגיע במפתיע פתאום בן דודי משיקגו (זה שביקר אצלנו בפסח שנה שעברה עם בתו הקטנה). מסתבר שהם תכננו את ההפתעה הזאת מאחורי גבנו, והוא הצטרף אלינו לחצי השני של הטיול. אושר גדול.
בהמשך אני מתכננת להעלות עוד תמונות ולספר קצת על המקומות בהם טיילנו, אבל כאמור - אין לי כל כך זמן או כוח.
רק אספר שקבלנו חדשות טובות אתמול בבוקר - כלתי קבלה הודעה שעד סוף החודש הזה היא תקבל את הגרין קארד הנכסף. אני מקווה שזה אומר שגם בני יקבל אותו, ובכך סוף סוף יסודר הסטאטוס שלהם בארצות הברית. הקלה עצומה. חיכינו לזה המון זמן.
הלילה אנחנו טסים חזרה לבוסטון, ועל הבוקר כשננחת יש ל-T תור במשרדי ה-IRS (מס הכנסה) כי חלק מהניג'וסים שהיו לנו איתם לאחרונה כללו צורך באימות זהות (IDENTIFICATION VERIFICATION)...... ועד שזה לא יוסדר הוא לא יקבל את החזר המסים שמגיע לו. באמת ניג'וס גדול אבל לפחות מזל שאנחנו בארה"ב ושהצלחנו לקבוע תור. מקווה שזה יעבור בשלום והעניין הזה, לפחות, יוסדר.
יהיה טוב להיות שוב עם בני ומשפחתו המתוקה, אבל גם יהיה קשה להיפרד. בת דודי ואני מאד קרובות, למרות המרחק הגיאוגרפי והעובדה שבסך הכל חיינו גדלנו ביחד 4 שנים בילדותנו כשגרנו בלוס אנג'לס, והבילוי איתה ועם בעלה והבת היה פשוט נפלא. הסתדרנו כל כך טוב ביחד כולנו והיינו באותו ראש (וגילינו שוב כמה אנחנו דומות, חושבות אותו דבר ופועלות אותו דבר, ממש רואים שאנחנו בנות דוד) שפשוט לא בא לנו שזה ייגמר.
מהארץ שומעים חדשות יותר ויותר גרועות......וכמה שאנחנו רגועים פה ונהנים פה, נהיה יותר ויותר קשה להתנתק.......
