למדור השרביט החם - האם אתם משתפים את תחושותיכם ברשתות חברתיות מעבר לכתיבה בבלוג?

השבוע במדור השרביט החם מבקש טליק לדעת האם, בנוסף לכתיבה בבלוג, אנחנו משתפים את תחושותינו, מחשבותינו או אירועים מחיינו ברשתות חברתיות כלשהן. 

פתחתי חשבון פייסבוק בשנת 2007, לאחר שבני (שהיה אז בן 24) פתח חשבון והציע לי גם. 

באותה התקופה הפייסבוק היה חדש ומסקרן ומידי פעם העליתי תמונות של טיולים משפחתיים או אירועים חברתיים. 

לא נהגתי לכתוב את דעותיי או תחושותיי לגבי שום דבר, רק עקבתי אחר חברים אחרים, שנוספו להם בהדרגה, ולעיתים רחוקות להעלות תמונות.

היה גם שלב שבני פתח לחתולים שלנו עמודים (היה משהו שקראו לו cat book, לא יודעת אם זה עדיין קיים) והעלה תמונות ונהגנו לעדכן שם פרטים חמודים על המעללים והחוכמות שלהם. 

כמה שנים אחרי כן הפסקתי לחלוטין להעלות תמונות או כל עדכון אחר לפייסבוק, לא התאים לי שיתוף כל כך פומבי של מה שקורה אצלי. המשכתי לעקוב אחר חברים מסוימים ובני משפחה (בעיקר הצעירים), אבל לא הייתי מאלה שעושים "לייק" באופן אוטומטי ולא נהגתי לכתוב תגובות - פרט ל"יום הולדת שמח" וכדומה. 

אני לא מאשרת אוטומטית כל הצעת חברות, בטח לא של אנשים שאינני מכירה, אבל גם לא כל מי שאני מכירה. וגם יצא לי לא פעם לבצע "הסרת מעקב" (כלומר UNFOLLOW) לחברים (בלי להפסיק את החברות) כי העדכונים התכופים שלהם מילאו לי את העמוד (ה-FEED) ומנעו בעדי לראות עדכונים של אחרים. 

באופן כללי הממשק של פייסבוק לא מוצא חן בעיני, אין לי סבלנות לראות יותר ממה שנכנס בעמוד אחד ממילא, כך שאם אני נכנסת פעם בשבוע בערך, מה שמופיע לי בעמוד הראשון זה כל מה שאני מצליחה לראות. מעולם לא הייתי מאלה שהולכים לאיבוד שעות באינטרנט בכלל ובפייסבוק בפרט. זה פשוט לא עושה לי את זה. והחוויה שלי היא שאי אפשר למצוא שם שום דבר, אם ראיתי משהו פעם והוא כבר "ברח" לי מה"פיד". מאד לא נוח. 

גם כ"אמפיארטי" פתחתי בשלב כלשהו חשבון בפייסבוק (הבנתי שכעת מדברים על כך שלא תתאפשר בקרוב פתיחת חשבונות פיקטיביים) כי חשבתי להיות כך בקשר עם חבריי הבלוגרים, בלי הצורך לחשוף את זהותי האמיתית, אבל עם השנים ראיתי שאני כמעט לא נכנסת לשם - אפילו לא כדי לעקוב או "לאהוב" - אז מה הטעם? 

הדבר שאני הכי פחות מבינה הוא השימוש בפייסבוק כמקור ידע, מקור לחדשות. זה כל כך לא אמין שפשוט אין סיכוי שאמצא את עצמי שם. 

מזמן מזמן כאשר עוד עבדתי בתחום המחשבים היה לי חשבון בלינקדאין שלא ממש עשיתי איתו שום דבר. 

טוויטר מעולם לא היה לי, ומעבר לכך מעולם לא פתחתי חשבון בשום רשת חברתית אחרת, פרט למקרה בודד בו פתחתי בשנה שעברה גם חשבון אינסטגרם - מסיבות עסקיות בכלל - ופרט לנושא העסקי לא פרסמתי בו שום דבר אחר. כרגע הוא בעיקר משמש אותי לעקוב אחר בת דודי ובנותיה, שאין להן פייסבוק אבל מידי פעם מעלות תמונות לאינסטוש. 

אני כן מעריכה שיש ערך בחלק מקבוצות הפייסבוק שעוסקות בנושא מסויים ומסייעות לחברי הקבוצה, קבוצות שמעבירות ידע או סיוע, קבוצות שמצליחות ליצור קשרים בין אנשים שלא ניתן היה ליצור בדרכים אחרות. אבל אני אישית לא ממש מחוברת לכל זה. 

השיתוף של חיי בבלוג הוא אמנם אנונימי, אבל דווקא האנונימיות מאפשרת לי להיות לגמרי חשופה, אמיתית, אותנטית, ובלי הצורך בצנזורה - לא לגבי עצמי ולא לגבי האנשים שבחיי. התיעוד בכלל נועד בראש ובראשונה עבור עצמי, אבל ברור שאני מתרגשת מהעובדה שקוראים אצלי, ואף מופתעת מכך בכל פעם מחדש, ועוד יותר מופתעת כאשר מגיבים לפוסטים שלי. אני מרגישה שהתפתחו מערכות יחסים חבריות מסוג אחר עם הקוראים והמגיבים, וכמובן עם הבלוגרים שאני קוראת ומגיבה אצלם, ואני לא מרגישה שבפייסבוק יכולות או בכלל אמורות להיווצר מערכות יחסים כאלה. 

לסיכום - התשובה לשאלת מדור השרביט החם היא : לא. 

עדכונים שוטפים

ממש אהבתי את הפוסט של ענת פרי  לגבי הדיון בעניינו של אריה דרעי ויכולתו / אי יכולתו לכהן כשר. הלוואי שהיא צודקת והלוואי ששופטי בית המשפט העליון חושבים כמוה (או יקראו את הפוסט גם). 

אוהבת גם בדרך כלל לקרוא אצל תמר בן יוסף, והפוסט האחרון שלה ממש הדהד את התחושות שלי. 

בדרך כלל אני גם נהנית מהפוסטים של מיטל (meitalsha).

אני מציינת את שלושת אלה מכמה סיבות. 

ראשית - הם לא ב"רשימת הקריאה" שלי בצד הבלוג כי אני לא קוראת אצלם באופן סדיר וקבוע. 

שנית - כי אני בדרך כלל לא מגיבה אצלם. אצל ענת פרי לא ניתן להגיב בכלל, ולא תמיד יש לי משהו ספציפי לומר גם לאחרות. חשבתי על זה והבנתי שבטח גם אצלי יש אנשים שקוראים ואינם מגיבים - חלקם כי אין להם באמת משהו מסוים לומר בתגובה לפוסט, חלקם כי קשה להם טכנית להגיב (בין אם זה בגלל בלוגספוט עצמו או מערכת התגובות של דיסקוס) - וזה בסדר. לא חייבים להגיב. אני לא רואה טעם להגיב רק כדי שיידעו שקראתי (לפעמים, כשמתאפשר, אני עושה LIKE אבל לא בכל הבלוגים זה אפשרי). 

שלישית - אני מציינת אותם כדוגמא לפוסטים שאני קוראת דרך דף ה"פרפרים", שמאגד תחתיו באמת מגוון יפה ומעניין של כותבים. למי שעדיין לא נחשף או שכח שזה קיים - ממליצה בחום. 

אני עדיין קוראת את THE MAIDENS (אלכס מיכאלידס) ובינתיים נהנית ממנו מאד. בינתיים קבלתי המלצה על ספר בשם "איזה עידן נפלא" מאת קיילי ריד, שזהו ספר הביכורים שלה. אם הבנתי נכון הוא מדבר על סוגיות של אפלייה בארה"ב והיחסים המורכבים בין שחורים ללבנים. אעדכן מה דעתי עליו לאחר שאקרא. אבל מה שרציתי לספר הוא שכיון שהיה לי ברור שזהו תרגום מאנגלית, הלכתי לחפש אותו באמאזון, להורדה לקינדל. אלא שלא ידעתי בדיוק איך הספר או שם הסופרת נכתב באנגלית. 

ניסיתי כל מיני איותים שונים שהעלו חרס בידי לגבי שם הסופרת, וכמובן שלא היתה לי שום דרך לדעת אם שם הספר בעברית נאמן למקור או שעבר איזה עיבוד שיתאים לעין/אוזן העברית. לאחר שהתייאשתי מאמאזון הלכתי לגוגל. וכאן קיבלתי (שוב!) הוכחה לגאונות של אלגוריתם החיפוש המופלא של גוגל. אמנם לא הצלחתי למצוא את שם הספר באנגלית על ידי חיפוש שמו בעברית, אבל כשחיפשתי את שם הסופרת הוא הבין אותי כבר בניסיון הראשון. ואבא שלי אמר לי שהאלגוריתם הזה פותח בישראל. גאווה לאומית. 

ששי עבר עלינו ברוגע ובערב התיישבנו לצפות בסרט החדש של "אוואטר" ( AVATAR - THE WAY OF WATER) - שלוש שעות ועשרים דקות - ב-KODI. מה אספר ומה אומר? חבל על הזמן במובן המקורי של הביטוי. הסרט הראשון היה קסום ומתוק ונוגע ללב ממש, אהבתי אותו מאד ולאחרונה צפינו בו שוב. הסרט החדש מטומטם ומיותר וגם האורך שלו הוכיח לי בעיקר שג'יימס קמרון יותר מדי מאוהב בעצמו וביצירה שלו ולא יודע לחתוך היכן שצריך. 

בשבת נפגשנו עם בתי ומשפחתה המתוקה לצהריים במסעדת אבו סעיד בהרצליה. עמוד הפייסבוק שלהם מבטיח "אוכל טוב ואווירה משפחתית" וזה מאה אחוז נכון. הם מאד נחמדים, האוכל מזרחי טעים והשירות - אפילו בשבת צהריים במסעדה מלאה עד אפס מקום - מצוין. וזול. כל כך זול שחתני שילם את החשבון של כולנו בלי שנרגיש בכלל (וזה אומר הרבה 🤣).

היה כיף ממש לבלות קצת זמן איכות עם הנכדים ועם בתי וחתני בלי שנצטרך להתאמץ ולבשל - היה אמנם רועש וקצת קשה לדבר (זו תמיד ההתלבטות בין מסעדה לבין הבית) אבל היה שווה. שרי ישבה לידי וקיבלתי המון נשיקות ותשומת לב....היה נהדר. התעכבנו לפטפט קצת בחוץ לאחר שסיימנו, הייתה שמש נעימה באמצע יום מעט חורפי, ונהנינו מהביחד. 

בערב T יצא להפגנה בכיכר "הבימה" על האופנוע. הוא לא רצה לצאת עם הרכב מפאת הפקקים הצפויים ובעיות החניה, ואני לא הייתי מסוגלת הפעם לעשות את הדרך על האופנוע (ועוד במזג אוויר מעט סגרירי ואולי גשום). עוד אני מתפללת שהדרך (וגם ההפגנה עצמה) יעברו לו בשלום, והנה הוא חזר - כעשרים דקות לאחר שיצא - ספוג מים! התברר שהדרך היתה גשומה לחלוטין וגם מלאת שלוליות, והוא הבין שאין מצב שהוא ממשיך כך עד תל אביב (שלפחות לפי מה שראינו בחדשות לא היתה גשומה כלל) ושב הביתה. 

בראשון בבוקר התייצבו בעלי המקצוע מטעם הביטוח כדי לנסות לפתוח את הסתימה הבלתי נגמרת בשירותים, ואחרי ניסיונות רבים וכושלים להגיע אליה בכל מיני דרכים וזוויות, התברר שיש צורך לחצוב דרך החצר של השכנים (הדו) שלנו. למה? כי לא היתה זווית טובה מספיק בשום דרך אחרת. ברור שהשכנה (לה אמא שלי הדביקה אי אז את הכינוי "קרואלה" ואנחנו אימצנו אותו בחום) הביעה התנגדות נמרצת, אבל בסופו של דבר לא הייתה ברירה, והיא שוכנעה שכל מה שהם יהרסו יתוקן על ידי ועל חשבון חברת הביטוח. בסך הכל T אמר שהם חצבו חור קטן מאד בחלק שלהם של החצר. 

למען האמת, אני לא לגמרי מבינה מה קרה שם, אבל הצינור נמעך ונשבר ונחסם על ידי בטון - שעל זה הם עמלים כל הזמן הזה, לחצוב דרכו ולפנות אותו. הטענה שלהם היא שהבניין שקע. זה מעלה אצלי שאלות וסוגיות רבות בלי קשר לסתימה בצינור אבל אני לא מצליחה לקבל תשובות לאף אחת מהן. כך או אחרת נותרה להם עוד עבודה רבה, הם לא סיימו את המלאכה וכבר קבעו מראש להגיע בעוד שבועיים ושוב בעוד שלושה שבועות בתקווה שבפעמיים האלה הם יצליחו לפתוח את הכל, לפנות את הבטון החוסם וגם לתקן את הצינור. בקיצור - אנחנו עדיין תקועים עם השירותים האלה. לעוד הרבה זמן. לנשום, אמפי, לנשום עמוק. 

השבוע נפגשתי עם 'מחברת' שוב לאחר שלא התראינו מאז בני ומשפחתו חזרו אלינו מצפת, וכרגיל היה טוב מאד. השבוע אני גם מתכננת להיפגש עם 'היידי', שאיתה כלל לא התראיתי מאז  שבני הגיע, אז אני כבר מצפה לכך מאד.

לסיום הבהרה קטנה: בפוסט הקודם ציינתי שסיימתי לנהל את "מדור השרביט החם" בפרפרים ושראיתי שקנקן התה לקח בינתיים את הניהול על עצמו. ובכן, קנקן ביקש להבהיר כי הוא לא התנדב לנהל את המדור בעצמו אלא הוציא קול קורא לבלוגרים מי מכם מתנדב לקחת את הניהול או להשתתף בניהול עם אחרים. בינתיים הוא הציע נושא לכתיבה לשבוע זה וייתכן שימשיך למלא את מקום מנהל/ת המדור באופן זמני. 

אז אם יש מי מכם שמעוניין - ניתן לפנות אליו במייל  kankanhate@walla.co.il  או m.parparym@gmail.com

שבוע מקסים בריא ופורה לכולם

צרות בצרורות

 באנגלית יש אימרה שאומרת: when it rains it pours, או במילים אחרות - צרות בצרורות. 

אז בצילום של אבא מתקבלת תמונה של ניוון והזדקנות - אוסתיאופרוזיס עם קריסות של חוליות זו על גבי זו ובעיקר - וזה כנראה מה שכואב כל כך - שבר דחיסה של ממש באחת מהן. 

האורתופד רשם לו חגורת גב עם חיזוקים, ש-T מייד נסע איתו לקנות בבית מרקחת של מכבי (כדי למדוד, כי זה בא במידות שונות).

למה T נסע ולא אני?

כי אני חטפתי בחמישי לפנות בוקר דלקת בדרכי השתן מהגיהנום - ממש עם כאבים וצריבות וריצות לשירותים ובחילות וצמרמורות - משהו נורא. כתבתי ל'רופאחדשה' אבל אז ראיתי שהיא תהיה בקליניקה רק אחר הצהריים, אז התקשרתי למזכירה והיא קישרה אותי עם השותפה של 'רופאהחדשה' (שלהלן תיקרא ד"ר 'רופאהשותפה') שמייד רשמה לי אנטיביוטיקה (ציפרודקס) - מקווה שהיא תעזור. משום מה זוכרת שלפני שנתיים וחצי עוד עם הרופאה הקודמת, הציפרודקס (או משהו דומה) לא עזר והיא היתה צריכה לתת לי גם אוגמנטין. נקווה שלא אצטרך הפעם. 

עוד לפני כן בתי הספיקה להזעיק אותנו כשהיינו בסופר לאסוף את נשמותק מבית הספר כי שיחק בהפסקה "פרה עיוורת" ונכנס בעמוד! בתי היתה בקליניקה ועשינו חשבון מהיר שעד שנסע הבית עם המצרכים ונשים במקרר, לפחות, ונצא להרצליה להוציא את הילד מבית הספר, בתי כבר תסיים לעבוד. אז ככה, עם כל המצרכים בתא המטען (ממילא היה קר ולא חששנו נורא שיתקלקלו) יצאנו מהסופר ישר לבית הספר. לקחנו אותו הביתה ושמנו לו קרח על אזור המכה, ויצאנו מייד הביתה לסדר את הדברים.

בתי וחתני והנכדים היו מתוכננים לבוא אלינו לארוחת ששי סוף סוף אחרי שבועות של חולי ובידוד - בתי היתה חולה בקורונה כל השבוע ויצאה מהבידוד בחמישי - ואז בששי בבוקר חכמוד התחיל להרגיש לא טוב ובדיקת האנטיגן שלו יצאה חיובית. 

ממש טפטוף של קורונה במשפחה הזאת. כל אחד בשבוע נפרד. אם זה ימשיך ככה זה לא ייגמר עד פסח! רק מתפללת שגם המתוקי יעבור את זה בשלום. בתי וחתני היו די מסכנים, כל אחד בתורו, למרות שלכאורה ניתן להגדיר את המחלה שלהם כ"קלה". 

שרי עדיין עם הדליפה מהאוזן אבל כבר ללא כאבים, ונקבע לה סוף סוף תור לרופא אף אוזן גרון של ילדים בשבוע הקרוב. הגיע הזמן לטפל כמו שצריך בדבר הזה. 

בערב פשוט נסענו אליהם עם קופסאות של אוכל (T ממילא בישל כבר) והשארנו על סף דלתם....ושוחחנו איתם בוידאו מהרכב (וגם מחלון המרפסת). איזו מציאות הזויה. 

ועדיין עם הקורונה - חלקכם כבר שמעתם שהבלוגרית האהובה n_lee מאושפזת עם קורונה במצב קשה כשהיא מורדמת ומונשמת. היא כתבה במענה לתגובות בבלוג שלה שזה מה שעומד לקרות, ושהיא מפחדת - ומאז לא שמעתי ממנה. פועה וטליק בקשר עם אחותה ואנחנו מקבלים עדכונים ככל שניתן. אני מתפללת לבריאותה ושלומה והתאוששותה מהמחלה האיומה הזאת. 

וכדי לא לסיים באווירה קודרת לגמרי, אני מביאה תמונות שצילמתי השבוע כאשר T ואני טיילנו בשמורת פולג (מתחת למכון וינגייט) במזג אוויר מושלם. 

מאחלת לכולם בריאות שלמה

הכיוון מתבהר

מתגבשת ההבנה שהולכים על ניתוח הוויפל. 

הפרופסור התכתב עם T במייל והם קבעו להיפגש בתחילת השבוע בא. במייל הוא שוב הסביר שמאחר שאין שינוי ואין עדיין תמונה ברורה, האפשרויות הן להמתין עוד ולעקוב, או לנתח. T הזכיר לו שהם סיכמו בחודש שעבר שאם לא תהיה הצטמקות של ההתרחבות בצינור המרה הולכים על ניתוח, וביקש ממנו לקבוע מועד קרוב ככל האפשר. 

גם מנהלת הדימות התכתבה עם T כמה פעמים ולבסוף התקשרה לשוחח איתו. זו היתה שיחה ממש טובה ומפורטת, שבה היא הסבירה כיצד היא רואה את התמונה.

היא, ועוד כמה רדיולוגים, עברו ביסודיות על ה-MRI (הנוכחי והקודם), ואישרו שוב שבבירור יש שם איזשהו תהליך - אולי ממאיר, אולי "רק" דלקתי, שיש לטפל בו. להערכתה ולדעתם של הרדיולוגים, יש סיכוי רב יותר שהריקמה הדלקתית איננה ממאירה (משהו כמו 70/30), אבל עדיין קיים הסיכון של 30% שזה גידול סרטני לעומת 2% סכנת תמותה מניתוח הוויפל, באיכילוב לפחות, היא ממליצה על ניתוח. 

בנוסף, היא הסבירה שגם ריקמה דלקתית שפירה שאינה מטופלת, עלולה להפוך בהמשך לסרטנית. היא לא מכירה דרך אחרת להסיר את הריקמה הדלקתית/גידול ולחבר מחדש את כל המערכת מאשר ניתוח וויפל. היא הזכירה שיש אופציות להרחבות כמו הכנסת בלון, במקום הסטנט, אבל כאמור - זה לא מטפל בעצם העובדה שהתפתחה שם ריקמה דלקתית או ממאירה שעלולה לסכן את T עכשיו או בהמשך.

השיחה איתה הרגיעה מאד את T. גם ההתכתבות עם הפרופסור. הוא היה מתוח מאד עד שהוא שמע מהם. עכשיו ייתכן שהוא ייכנס ללחצים ופחדים מהניתוח עצמו, כמובן, בדיוק כמוני - אבל נראה שהכיוון מתבהר ואנחנו מבינים לא רק למה אנחנו הולכים אלא גם מדוע. 

אז פרט לזה השבוע עד כה עבר בנעימים. 

השבת שלנו היתה שקטה ונעימה. יצאנו להליכת הערב הקצרה שלנו יחד (ארבעה קילומטר) והרגשתי היטב את כל השרירים שנתפסו בריצה של אותו בוקר. גם ביומיים הבאים הרגשתי היטב שרירים שנתפסו בעקבות הריצה. זה חכם מאד לעשות הפסקה של יום יומיים בין ריצה לריצה כדי לאפשר לשרירים החדשים האלה לנוח. הבוקר כבר עשיתי אימון ריצה שני, והפעם גם הקפדתי לעשות מייד את המתיחות אחרי שחזרתי הביתה. 

סיימתי  את הספר LEVIATHAN WAKES. הספר הזה באמת תפס אותי לגמרי. זה הגיע לשלב, שבו בכל רגע פנוי הייתי מתיישבת לקרוא. לא ברור לי עדיין אם ארצה להמשיך עם הטרילוגיה הזאת, לפחות לא ברצף. מצד אחד זה מסקרן לקרוא מה קורה בהמשך אבל מצד שני אולי עדיף לנוח מזה קצת. לקח לי זמן להיכנס לעניינים בספר הזה, להתחבר לנפשות הפועלות, בכלל להבין מי נגד מי - אבל בסוף זה באמת שאב אותי פנימה.

זוכרת שהורדתי איזו דוגמית מספר אחר בקינדל, אז אולי אנסה לקרוא בו ואם הוא יתפוס אותי אז אקנה אותו. 

בגיזרת הסדרות התחלנו לצפות ב"הוא חייב למות" the beast must die הבריטית המצויינת. מומלץ. מתה על השחקנית הזאת, CUSH JUMBO, שמשחקת גם ב"האישה הטובה" וגם ב"הטובות לקרב" המצוינת. 

בראשון הדלקנו נרות דרך הוידאו עם בני, כלתי וסביבוני. בני וכלתי נתנו לו במעמד הדלקת הנרות ספר חדש ששלחנו לו (על משאיות באתר בנייה, כמובן) והוא לא עזב את הספר הזה באותו היום וגם למחרת, לקח אותו איתו לכל מקום. אפילו כשלקחו אותו להסתפר. הצלחה מסחררת. 

למחרת נסענו להדלקת נרות אצל בתי וחתני, אכלנו איתם ארוחת ערב ואחר כך הגדולים חזרו איתנו הביתה לישון. בבוקר לקחנו אותם לקנות משהו עם דמי החנוכה שנתנו להם ומשם נסענו ישר לקולנוע לראות את "לשיר 2". הוא היה מוצלח מאד, אפילו יותר מ"לשיר 1". לא שמחנו לראות שלא בדקנו לנו (או לאחרים) תו ירוק בכניסה לקולנוע. בישראל כמו בישראל!

נפגשתי פעמיים עם 'מחברת' השבוע וזה עשה לשתינו ממש טוב. באחד המפגשים ניסינו בית קפה חדש שפתחו באזור, וזה היה מסוג ה"פעם ראשונה, פעם אחרונה ופעם אחת יותר מדי". המקום מקסים, המחיר שערורייתי והתמורה אפסית. 

בגיזרת המשקל משהו השתחרר וירדתי בחזרה את הקילו וחצי שהעליתי לפני כמה שבועות, לא יודעת בדיוק מה זה היה (לדעתי ענייני עיכול ועצירויות בכלל) אבל שמחה שזה חלף. 

היום גשם וזה נחמד אחרי החום והיובש של הימים האחרונים. חנוכה שמח (ואף מילה על האומיקרון - שיודעים עליו עוד פחות מאשר על שאר הואריאנטים אבל בהעדר נושאים דחופים אחרים לא מפסיקים לקשקש עליו גם בלי לדעת). 

מתמקדת בטוב

מנסה לפחות, להתמקד בטוב.

בשבוע שעבר שותפנו ושריתה הביאו איתם, כשבאו לארוחת הערב, צרור שושנים צחורים.

בהתחלה הם היו עדיין ניצנים סגורים

 

ואז הם התחילו לפרוח

וזה משמח אותי מאד.

עדיין מוקדם לקבוע, אבל ייתכן שהטיפות האלה שהתחלתי לקחת באמת קצת משפיעות. 

זה לא שאין לי דאגות או חרדות פתאום, אבל נדמה לי שאני מרגישה אותן טיפה יותר עמומות. אבל אולי זה כי בסך הכל הימים האלה די טובים, ואולי כאשר T יתאשפז לבדיקה הקרובה הכל יחזור לעוצמות הקודמות....אז זהירה מאד באמירות שלי. בכל מקרה כרגע מעט יותר טוב.

בגיזרת הבלוגיה - נראה לי שדיסקוס מתאושש קצת והתחיל לשלוח לי מיילים בכל פעם שמישהו מגיב אצלי בבלוג ולפעמים אפילו כאשר עונים לי על תגובה בבלוג שלהם. גם כאן אני אומרת זאת בזהירות עדיין, אבל נראה שהם מנסים למטפל בתקלה. 

בכל מקרה בזכות עדה (כרגיל) גיליתי שאם נכנסים להגיב דרך דיסקוס אצלי בבלוג או אצל מישהו אחר, ניתן לראות אם מחכות לי תגובות שטרם קראתי. 

לחיצה כפולה על העיגול האדום עם המספר בתוכו שצמוד לכינוי הדיסקוס שלי פותחת לי חלון עם כל התגובות והמענים לתגובות שלי, בסדר כרונולוגי מהמאוחר יותר למוקדם יותר. 

עוד בבלוגיה - בינתיים למרות ההצהרות של גוגל - feedburner ממשיך לשלוח מייל עדכון בכל פעם שבלוג שאני מנויה עליו מפרסם פוסט חדש. לא ברור מה קורה שם, אבל כרגע יוצא שאני מקבלת שלושה מיילים בכל פעם שבלוג שאני מנויה עליו מפרסם פוסט חדש - אחד כרגיל באמצעות feedburner של גוגל, אחד באמצעות blogtrotter ואחד באמצעות follow.it. זה קצת מבול של מיילים אבל מעדיפה יותר מדי מאשר לפספס פוסט של בלוג אהוב. 

בגזרת החיסון  - קמתי לגמרי בסדר ברביעי בבוקר, נראה שתופעות הלוואי חלפו לגמרי. עשיתי הליכה, התעמלתי, תפקדתי כרגיל בבית. אני שמחה שהתחסנו. במיוחד לאור האשפוז הצפוי לצורך הבדיקה של T והסתובבות בבית חולים ובכלל הסתובבות במקומות הומי אדם. אין לי מושג עד כמה החיסון הזה יעזור אבל ברור לי שגם בפעם הבאה שיציעו לנו בוסטר נקח את זה. 

בגזרת הרכב - נראה שמצלמת הרברס של האוטו שלי בכל זאת עובדת, לא ברור מה היתה התקלה הרגעית אבל היא חלפה בפעם הבאה שנסעתי איתו. יש לאוטו הזה דברים כאלה לפעמים. חלון שנפתח ומסרב להיסגר. בלותות' שפתאום לא מגיב בשיחות נכנסות. באגים קטנים. אולי בפעם הבאה שאקח אותו לטיפול אבקש שיבדקו חלק מהדברים האלה. 

השייט של T עם אחיו ושניים מנכדיו היה מוצלח מאד. אני מקווה שייצא לו בקרוב לעשות זאת גם עם הנכדים שלנו. שמחתי על ההזדמנות שלו לשוט, כאשר בתקופה האחרונה הוא היה צריך לבטל כל כך הרבה פעמים בגלל הבריאות. שמחתי גם על ההזדמנות שלו להכיר קצת את הנכדים של אחיו, אנחנו לא כל כך בקשר עם הענף הזה של המשפחה, בגלל יחסים מורכבים בין T לבין אח שלו. וגם יחסים מורכבים ביני לבין אשתו. חבל לי כי היינו קרובים מאד לאחיינים. ועכשיו לכולם יש גם ילדים משלהם. 

השבוע בתי התקשרה בשמחה וצהלות רמות לבשר לי שנשמותק עשה שוב את המבחן של המחוננים והפעם התקבל. היא כל כך שמחה בשבילו, כי חברים שלו התקבלו לשם גם וכך ייצא לו להשתתף איתם בחוגים מחוץ לבית הספר, וגם כי הבטחון העצמי שלו בריצפה, שלא בצדק. הוא שאל אותה אם זה זמני....והיא ניסתה להבין אם הוא מתכוון לחוג עצמו, למסגרת, או לעובדה שהוא הוכרז כמחונן.

היא הסבירה לו דבר ראשון שהוא תמיד היה מחונן, ופשוט כרגע יש עוד אנשים שיודעים את זה. היא הסבירה לו שהוא יהיה מחונן כל החיים. היא סיפרה שהחוג הזה שבית הספר נותן יהיה קיים כל עוד הוא בבית הספר הזה, ושאחר כך אם הוא ירצה יוכלו למצוא לו מסגרות דומות נוספות, בהן הוא יוכל - אם ירצה - ללמוד דברים שמעניינים אותו. בעיקר היא אמרה לו שהוא יכול להשתתף במסגרות המוצעות לו של המחוננים כל עוד הוא עצמו ירצה בכך. אני מקווה שהוא ייהנה ממש שיציעו לו שם, ושיהיה לו שוב משהו שהוא רק שלו - בכוחות עצמו, בכשרון שלו - כמו שהיה לו בזמנו עם הפסנתר. 

השבוע גם נפגשתי עם 'מחברת'. סוף סוף מצאנו זמן שבו שתינו פנויות, ואחרי התלבטות קצרה החלטנו שהיא תבוא אלי. בלי בית קפה, בלי חיבוק. כמה שפחות סיכוי להיחשף לקורונה. מחברת כל הזמן מתקשרת אלי ומסמסת לי ותומכת בי, נפשית, בתקופה הזאת שאני עוברת עם T. ודוקא כשהיתה כאן הייתי בסדר, והייתי פנויה להקשיב לצרות שלה. באותו היום היא באה מאוכזבת, כי ביום הולדת שלושים של בתה (זו שהתחתנה) הילדים שלה ייפגשו עם האבא שלהם ולא איתה. אני מבינה את הקושי שהוא חווה בכל פעם מחדש מהמצב הזה, המצב של ארבע השנים האחרונות מאז שהם פירקו את הנישואים האלה. ימי הולדת, חגים - שם זה תמיד מתנגש. הפעם היא גם היתה מאוכזבת מכך,  שהאקס לא הציע לה להצטרף למפגש הזה. בכל זאת יום הולדת עגול. מצד שני אולי היא שוכחת שבעבר היא היתה זו שהתעקשה לחגוג ימי הולדת של ילדים ונכדים בנפרד. אני לא יודעת אם האקס שלה בכלל חשב שזו אופציה. בנוסף היא סיפרה שהיא מאוכזבת שהילדים לא ממש מקבלים את החבר שלה. בסך הכל קשה לילדים - גם כשהם גדולים - כאשר ההורים מתגרשים. במיוחד כשזה נעשה עם דרמה כזאת גדולה. גם את החברה של האבא הם לא אוהבים. ככה זה כל כך הרבה פעמים, ילדים מתקשים לבלוע את השינויים שההורים עוברים במצבים כאלה. אני מבינה אותם ואני מבינה אותה. לא פשוט. 

בגזרת הבריאות של T - כרגיל בדקה התשעים הגיעה ההתחייבות לאשפוז ממכבי (את הבקשה הגשנו לפני שבועיים), וכמובן שיש טעות בקוד וההתחייבות הזאת בעצם לא שווה כלום. ברגע האחרון T הצליח לתפוס את מתאמת האשפוז מאיכילוב שתדריך אותו מה צריך לומר למכבי כדי שיתקנו את ההתחייבות, וברגע העוד-יותר-אחרון הוא תפס את מכבי וקיבל מהם הבטחה שהם יעבירו את הדרישה לתיקון ההתחייבות באופן מיידי. ברם, עד לרגע זה לא קיבלנו מהם כלום, והם כמובן לא יעבדו שוב עד יום ראשון, והאשפוז כבר במוצאי שבת.....אז נראה מה יהיה. 

בחמישי היה יום הולדת לחתן שלנו אז נחגוג לו בארוחת ערב ששי. בקיצור, אנחנו מנסים "עסקים כרגיל" כל עוד אפשר. בחמישי בערב אפילו יצאנו להליכה (אחרי שבבוקר כבר היינו בחדר כושר). היה חם מאד ולח אבל שנינו הרגשנו שחייבים לחלץ קצת עצמות, והיה טוב ללכת ביחד בחוץ.

המשך יבוא. 

🎈 בלוגולדת

 היום יש לבלוג שלי בלוגולדת.

אמנם התחלתי אותו בישראבלוג אבל זה אותו בלוג שאני כותבת ברצף כבר תשע שנים. 

הכתיבה תמיד היה משמעותית עבורי, חלק בלתי נפרד מחיי, וגם כתיבת הבלוג התבררה כחלק חיוני בדרך שבה אני מעבדת את מה שעובר עלי ביום יום. 

אני מוקירת תודה לאופציה הזאת, לכתוב יומן אישי שבו אני מתעדת את חיי, את המחשבות ואת הרגשות שלי, את מערכות היחסים שלי, את השמחות ואת הדאגות. 

אני מוקירת תודה והאמת שגם בכל פעם מופתעת מחדש עליכם - הקוראים שלי, אלה מביניכם שגם מגיבים אבל גם ולא פחות מכך, אלה שקוראים ולא מגיבים. אני מרגישה שהתפתחה כאן במרוצת השנים סוג של מערכת יחסים, אמנם שונה ממערכות יחסים של "פנים אל פנים" ועדיין - זו חברות מסוג כלשהו. אז תודה שאתם כאן. 

כשאני קוראת לאחור בבלוג, אני רואה שיש תקופות שונות ונושאים שונים, שעליהם אני מתמקדת ומטבע הדברים עליהם אני כותבת. ואני רוצה לסלוח לעצמי על התקופות, כמו לאחרונה, שבהן יש משהו שמשתלט, שמאפיל כמעט על כל השאר, ושעליו אני כותבת בתדירות ובכמות גדולה יותר. ככה זה בחיים וככה זה כשמתעדים את החיים, כנראה. 

שלשום יצא לי לשוחח עם בתי לבד - אירוע יחסית נדיר לאחרונה - כי השאלתי לה את הרכב שלי לכמה ימים (המזגן אצלה עושה בעיות כבר הרבה זמן והפעם נכנס לטיפול ממושך) והיא הסיעה אותי הביתה. 

אמרתי לה שאני מצטערת שאני כל כך עסוקה בעצמי ובאבא שלה, וכאילו שוכחת שגם לה מאד קשה עם המחלה של T וחוסר הוודאות והדאגות. היא כמובן אמרה שאין לי מה להצטער ושהכל בסדר, אבל כן יצא לנו לשוחח על כך ששתינו מגיבות באופן לגמרי שונה ויוצא דופן מאיך שאנחנו בדרך כלל מתמודדות עם קשיים, דאגות ומשברים. 

היא העלתה השערה שאולי זו הפעם הראשונה שאנחנו חוות דאגה וחרדה כל כך גדולה, עד כדי שהיא סודקת את המנגנונים שמסייעים לנו בדרך כלל עם התמודדויות מסוג זה. על עצמה היא העידה שכמוני, היא מגיבה הרבה יותר קשה עכשיו כאשר אבא שלה עובר את מה שהוא עובר, ושפתאום היא תוהה אם פשוט החיים היטיבו עמה עד עכשיו, ולא היו לה דאגות עד כדי כך גדולות ומשמעותיות. אני לא יודעת אם היא צודקת. זה משהו שאני צריכה עוד לחשוב עם עצמי. 

היא הישוותה את זה גם לאמהות שלה. היא אמרה שעד עכשיו היא חשבה שהיא אמא טובה, ושמאז ששרי נולדה, והיא רואה שהיא מתמודדת מולה אחרת לגמרי מאשר מול הבנים (או יותר נכון, לא כל כך מצליחה להתמודד), היא מתחילה לחשוב שחכמוד ונשמותק פשוט ילדים טובים וקלים, וזה לא שהיא כזאת אמא טובה. גם זה חומר למחשבה. 

אני כן יודעת שלכל ילד במשפחה יש אמא ואבא שונים. שהילד מושך מכל אחד מההורים יחס אחר, ולכן גם ילדים שגדלים באותו הזמן באותו הבית, בעצם זוכים להורים קצת שונים זה מזה. גם זה חומר למחשבה. 

כך או אחרת ביומיים האחרונים אני מוצאת את עצמי מתאמצת יותר מהרגיל להרגיע את עצמי, לנשום, להתגבר על רגעי (שעות) החרדה המשתלטת. הטיפות שהזמנתי (בהמלצתה של שנטי) טרם הגיעו, ואני מנצלת את הזמן הזה לנסות להגביר את עבודת ההרגעה העצמית בכוחות עצמי, ולראות אם בכל זאת זה יצליח לי.

אני גם לגמרי לא בטוחה שהטיפות תעשינה את העבודה (כמה שאני פתוחה לרפואה משלימה, כל הרגיעונים והקלמנרבינים למיניהם שניסיתי עכשיו ובעבר לא עשו על הגוף והנפש שלי שום רושם). נחכה ונראה.

אני גם (שוב) חושבת אם ואיך לחזור לאיזושהי מסגרת של טיפול או אימון, אני חושבת שאני ממש זקוקה לזה בתקופה הזאת. הבעיה העיקרית היא איזה סוג ואצל מי. ועם זה אני תקועה כבר זמן מה. 

ובינתיים מאחלת לבלוג שלי בלוגולדת שמח, ועוד הרבה שנות כתיבה ותיעוד של מה שעובר עלי. אין לי ספק שהכתיבה הזאת עוזרת לי - לפרוק, לשחרר, לעבד לעצמי דברים. 

וגם מאחלת לעצמי שיהיו בחיי דברים טובים ושמחים לכתוב עליהם. אמן ואמן. 

עוד בנושא הרשמה למנוי במייל על בלוגים באמצעות FOLLOW.IT

בהמשך להסברים בפוסט הזה רציתי לספר על עוד דרך קלה וקצרה יחסית להירשם  באופן יזום לקבלת עדכונים במייל מבלוגים שונים, ללא תלות בבלוגר עצמו (בין אם הטמיע את הכפתור אצלו בבלוג ובין אם לא). 

בדומה למה שניתן לעשות באתר blogtrotter - אודותיו הסברתי בפוסט הזה , גם באמצעות אתר FOLLOW.IT ניתן ליזום קבלת עדכונים במייל עבור כל פוסט חדש שיפורסם בבלוג כלשהו. 

בשלב ראשון יש להיכנס לאתר   https://follow.it ולהירשם.

עם קבלת המסך הראשי היכנסו ל-sign up (בצד ימין למעלה של העמוד)
 

אפשר להכניס משתמש וסיסמא או לבעלי חשבון גוגל (או פייסבוק או טוויטר) ניתן פשוט ללחוץ על הצלמית המתאימה ולהירשם באמצעות החשבון הנבחר.

בהתחלה העמוד הראשי ריק מתוכן וגם בהמשך הוא יישאר ריק אם עשיתם מנוי מסוג "מייל בודד עבור כל פוסט חדש"

בתפריטים אשר בצד שמאל של העמוד יש שורות שמתייחסות לקריאת בלוגים ויש שורות שמתייחסות לפרסום בלוגים. 

כדי להירשם כמנוי במייל באופן יזום לבלוג כלשהו, יש ללחוץ על השורה בתפריט 

+ find feeds to follow

 במסך שמתקבל יש להקיש על האופציה Enter Website שמופיע בתת התפריט שמתחת לכותרת 

1. Pick your news source(s)

 היכן שכתוב Enter website (or RSS) url here יש להכניס את כתובת הבלוג שעליו רוצים לעשות מנוי ולקבל ממנו עדכונים במייל עבור כל פוסט חדש שמתפרסם. לאחר מכן יש ללחוץ על GO. 

שימו לב שאתם מכניסים את כתובת הבלוג עצמו 

לדוגמא https://empiarti.blogspot.co.il 

ולא כתובת של פוסט ספציפי כמו 

https://empiarti.blogspot.com/2021/04/blog-post_28.html

לאחר מכן לחצו על GO

 

במסך שמתקבל תופיע תדירות שבועית ממוצעת של פרסום רשומות באתר הזה ומספר אופציות סינון לבחירתכם - לפי מילות מפתח, תגיות, שמות כותבים (אם יש יותר מכותב אחד) ומידת הפופולריות של הרשומה. נראה לי שאפשר לשנות את הקריטריונים האלה בהמשך, ולכן עדיף פשוט ללחוץ על NEXT.

 

במסך האחרון מופיעות אפשרויות לקבלת העדכון כאשר יתפרסם פוסט חדש בבלוג שבחרתם.

בדוגמא שהבאתי סימנתי רק את הריבוע האמצעי העליון: מייל בודד עבור כל פוסט חדש שיפורסם בבלוג שבחרתם. זו ההעדפה שלי. 

כברירת מחדל מסומנים:

-  הריבוע שמשמאל למעלה: קבלת מייל אחד ביום הכולל את כל הפוסטים שאתם מנויים עליהם שפורסמו ב-24 השעות האחרונות. 

- הריבוע שמימין למעלה: ריכוז של כל הפרסומים האחרונים באתר follow.it עצמו (כנראה שמתקבל מייל עם קישור לאתר). 

עוד אפשרויות הן קבלת עדכון לטלפון, לחשבון הטלגרם שלכם או (ואת האופציה הזאת לצערי אני לא מבינה בכלל) בפיד ה-RSS של ה-READER שלכם. 

לאחר שבחרתם כיצד אתם מבקשים להתעדכן כאשר יש פוסטים חדשים בבלוג שבחרתם, לחצו על כפתור FOLLOW.IT. תמיד אפשר לשנות את הבחירה מאוחר יותר באתר FOLLOW.IT.

ניתן להמשיך ולעשות מנוי במייל באופן זה לעוד ועוד בלוגים ואתרי חדשות כאוות נפשכם. 

לאחר שכבר עשיתם מנוי במייל לבלוג/ים כלשהו/ם העמוד הראשי שלכם ב-FOLLOW.IT כבר ייראה ככה עם בחרתם באופציה של "מייל בודד עבור כל פוסט חדש"

 בעמוד הראשי שלכם יופיע פוסטים של הבלוגים עליהם סימנתם שאתם מעוניינים במנוי מסוג  news page.

 לסיום: בתפריט בצד שמאל יש SETTINGS - הגדרות. 

 על פי מה שבחרתם (אופציית ניוזלטר - רשימת כל העדכונים של היממה האחרונה במייל - או מייל בודד עבור כל פוסט שפורסם) ניתן לקבוע האם תרצו לקבל למייל רק את הכותרות של כל פוסט או את הרשומה המלאה. 

אם בחרתם באופציית הניוזלטר, ניתן כאן לקבוע באיזו שעה תרצו לקבל את המייל עם רשימת העדכונים. 

כאן קיימת גם אופציה לבקש את המיילים האלה בעברית אבל לא ראיתי שזה עובד. 

אפשר לטעון לכאן תמונה או צלמית אבל לא ראיתי היכן זה בכלל בא לידי ביטוי. 

נראה לי שזהו, פחות או יותר. אם יש למישהו מכם טיפ נוסף או משהו להעיר אתם מוזמנים כמובן. 

מדריך: כיצד להטמיע את FOLLOW.IT בבלוג שלכם בבלוגגר/בלוגספוט כדי לאפשר הרשמה של מנויים במייל

החלטתי לכתוב מדריך קצר בעברית בעקבות פניות מכמה מכם לקבלת הסבר ברור יותר כיצד להטמיע את כפתור ההרשמה למנויים במייל של FOLLOW.IT.

לאחר ההרשמה יש ללחוץ בתפריט אשר בצד שמאל של העמוד על publishing 

 לאחר מכן יש ללחוץ על 

+ Add Feed

 

היכן שכתוב enter your website or RSS url הכניסו את כתובת הבלוג שלכם. שימו לב שאתם מכניסים את כתובת הבלוג עצמו ולא כתובת של פוסט מסויים. 

 

במסך שמתקבל יש אפשרות לעצב את כפתור ההרשמה שייטמע בבלוג שלכם

 

בסעיף אחד ניתן לקבוע את גודל הכפתור. ברירת המחדל המסומנת היא התאמה לגודל הזמין בבלוג. כאן אפשר גם לקבוע תיחום לכפתור ואת צבעו. 

בסעיף שניים ניתן לשנות את טקסט הכותרת של הכפתור.

כך במקור כתוב get new posts by email ואצלי שיניתי לעברית: להרשמה למנוי במייל

כמו כן בסעיף שניים ניתן לשנות את צבע הפונט וגודלו, את הסגנון שלו, את צבעו ואת המירכוז שלו.

בסעיף שלוש ניתן לשנות את הטקסט בתיבה שבה יש להכניס את הדואר האלקטרוני של המנוי. כמו כן ניתן לשנות את הפונט, את הסגנון שלו, גודלו וצבעו, את המירכוז שלו וכן את צבע הרקע שלו.

בסעיף ארבע ניתן לשנות את הטקסט שעל כפתור השליחה של בקשת ההרשמה, וכמו כן ניתן לשנות את הפונט של הטקסט, את הסגנון שלו, את צבעו, גודלו, מירכוזו וצבע הרקע שלו. 

למיטבי לכת ניתן להשתמש בתבנית משלכם לעיצוב הכפתור, אני לא מבינה בזה ולא נגעתי בזה. 

בסיום יש ללחוץ על CONTINUE

יתקבל מסך אשר יספק לכם קוד מסוג HTML להעתקה ולהטמעה בבלוג. 

 יש ללחוץ על המילים copy code  ואז בחלון אחר או כרטיסיה אחרת לעבור ללוח העריכה של הבלוג שלכם, וללחוץ על כפתור ה"פריסה" (LAYOUT).

במיקום כלשהו לבחירתכם (אצלי זה מופיע במה שנקרא SIDEBAR-RIGHT-1) לחצו על כפתור

"הוספת גאדג'ט"

תיפתח חלונית גאדג'טים

יש לבחור בגאדג'ט בשם HTML/JavaScript וללחוץ עליו

אין צורך (לדעתי) לרשום שום דבר בכותרת (כי בכפתור המוטמע יש כבר כותרת).

בשדה תוכן יש לעשות הדבקה (PASTE) של קוד ה-HTML שהעתקנו מאתר FOLLOW.IT ואז שמירה

ניתן למקם את הגאדג'ט היכן שרוצים בתוך סרגל הגאדג'טים שבחרתם (מיקום העכבר על שלוש הנקודות של כל גאדג'ט מאפשר להזיז אותו למעלה או למטה בתוך הסרגל). 

בסיום יש ללחוץ על שמירה בחלק השמאלי התחתון של העמוד

 בעצם כבר עכשיו כפתור ההרשמה של FOLLOW.IT מוטמע אצלכם בבלוג. לחצו על DONE

מהמסך הבא ניתן להתעלם, לדעתי. 

הוא משמש להורדת צלמית לכפתור נוסף מסוג follow שניתן להטמיע בבלוג כגאדג'ט מסוג תמונה עם קישור שיוביל לבלוג שלכם. אפשר פשוט לא לעשות דבר וללחוץ על DONE

כנ"ל לגבי המסך שאחריו 

 שכנראה קשור איכשהו ל-Popup - לא הבנתי, לא התעמקתי. לחצו בבקשה שוב על CONTINUE.

את השלב הבא עדיין לא הבנתי עד הסוף, אבל בהמשך אם אצליח (בעזרת כמה מידידי וידידותי כאן בבלוגיה) לפצח אותו, אכתוב הדרכת המשך. הוא קשור לקישור אתר ה-FOLLOW.IT שלי לבלוג שלי, ואמור לתת לי מידע לגבי המנויים שלי, הסטטיסטיקות שלי ועוד נתונים שעד היום קיבלנו מה-FEEDBURNER של גוגל (והשירות הזה עומד להיפסק ביולי 2021). 

 עריכה מאוחרת: תודה רבה ל- n_lee שבזכותה קיבלתי הסבר טוב יותר לגבי השלב הבא.

כל השלבים שבוצעו עד כה, אם מילאתם את ההנחיות שהבאתי כאן, כבר הביאו לכך שקוראים יכולים להירשם לקבלת עדכונים במייל של הפוסטים החדשים שאתם מפרסמים.

כלומר, לא חייבים גם להשלים את השלב הבא, אבל הוא לא מסובך מדי לביצוע והוא יאפשר לכם גישה למנויים שלכם בבלוג וקצת סטטיסטיקות, אם זה מעניין אתכם. 

אז במסך שהופיע הזינו את כתובת המייל שלכם ולחצו על Start. 

תתבקשו (כרגיל) להוכיח שאינכם רובוטים

 סמנו את תיבת ה-CHECKBOX, הוכיחו שאינכם רובוטים ולחצו על Start claiming process

לתיבת הדואר הנכנס של המייל שסיפקתם תגיע הודעה שנראית כך:

תחילה יש להעתיק את השורה (כאן היא מחולקת לשתי שורות) שמתחילה ב-> ואחריה המילים meta name ומסתיים ב <

בחלון או כרטיסיה אחרים יש להיכנס לעריכה של הבלוג שלכם, ולבחור בתפריט על עיצוב

ואז לבחור בכפתור "התאמה אישית" 

 

לפתוח את החץ הקטן שליד "התאמה אישית" ולבחור "עריכת HTML"

ייפתח מסך שייראה ככה: 

אם אתם כמוני, בפעם הראשונה שתראו את המסך הזה תיבהלו קצת. מה לי ול-HTML? 

ונכון שהייתי בתחום המחשבים שלושים וחמש שנה, ונכון שנחשפתי להרבה מאד שפות תכנות - אבל מה לעשות? לא התעסקתי אף פעם עם HTML, XML שום דבר דומה. 

אבל האמת היא שעריכת הקוד הזה דומה מאד לעריכת מסמך. וההנחיות במייל שקיבלתם מאתר FOLLOW.IT מאד ברורות.

יש למצוא את תגית ה-<head> ופשוט לעשות "הדבק" מיד מתחתיה את שורת הקוד שהעתקתם מהמייל שקיבלתם. בתמונה כאן כבר עשיתי את ה"הדבק" הזה. 

ואז יש לשמור 💾 (אצלי זה מופיע בצד שמאל למעלה) ולחזור למסך הקודם (עם החץ שמופיע בצד ימין למעלה ליד סמל ה-B של בלוגגר. זהו. 

עכשיו חוזרים להודעת המייל שקיבלתם, ובסעיף 2 לוחצים על הקישור בו כתוב :
and then Click here to claim it. 

זאת בהנחה שכבר עשיתם sign in לאתר של follow.it קודם לכן. 

תקבלו תחילה מסך כזה בזמן שהאתר בודק שעשיתם את הנדרש בעיצוב הבלוג

 ומיד לאחר מכן תקבלו מסך כזה שבו תוכלו לערוך מעקב אחר מספר המנויים שיש לכם.

כעת בתפריט השמאלי תחת All Feeds יופיע שם המשתמש שלכם, ופתיחת תת התפריטים שלו יגלה לכם את רשימת המנויים שלכם.

לחיצה על statistics בתת התפריט יציג לכם גרפים בחיתוכים שונים של המנויים שלכם

קיימת גם אפשרות להוסיף לעצמכם מנויים על ידי הכנסת כתובות המייל שלהם. 

אם הספקתם להיכנס ל-feedburner שלכם ולשמור את רשימת המנויים שהיו לכם שם, אתם יכולים פשוט לטעון את הרשימה כאן והמנויים שלכם יוכלו להמשיך לקבל עדכונים במייל אודות פוסטים חדשים שלכם בלי להתאמץ ובלי הצורך להירשם אצלכם מחדש. 

כמובן שהאתר מבקש שתטענו אך ורק כתובות מייל של אנשים שבאמת עשו בעבר מנוי לבלוג שלכם. כרגע לא נראה לי שאני אישית אטען את כל המנויים שהיו לי ב-feedburner - אלא אם מישהו מהמנויים יבקש ממני לעשות זאת, כי נראה לי שזה יעמיס על המנויים לקבל מייל עדכון פעמיים בכל פעם שאפרסם פוסט - גם מגוגל וגם מ-follow.it (שלא לדבר על מי שעשה מנוי במייל דרך blogtrotter). אבל אולי אחרי ש-feedburner יפסיק לשלוח עדכונים, כדאי יהיה לעשות זאת.

בהצלחה וכתיבה מהנה