בסוף השבוע שעבר ירד גשם שוטף ואז שבוע שרב ויובש ואז סערה כל הלילה וגשום ואז שוב קיץ? ממש מוזר.
בבית נעים רוב הזמן ועם השקיעה מתחיל להיות לי קר אף שבחוץ עדיין טמפרטורות גבוהות. אני לא מתווכחת עם התחושות שלי, וכשנהיה לי קר אני מתלבשת בהתאם.
לקראת חזרתו של T בשבת וגם לקראת מפגש בני הדודים שלו במוצאי שבת בנשר, ערכתי ברביעי וחמישי קניות, הכנתי ארוחת צהריים לשבת וגם אפיתי שתי עוגות שמרים לקחת איתנו. הכל יצא מאד טעים.
התקיימה סוף סוף השיחה בין בתי לבין אחותו הצעירה של חתני. בתי הגיעה לפגישה הזאת עם טונות של רצון טוב, אמפתיה, הקשבה והכלה, ויצאה ממנה בתחושה כבדה מאד. היא באמת ניסתה להבין מה האחות מרגישה, חושבת, מתכננת, וגם ניסתה להעביר לה בכל מיני דרכים עקיפות ועדינות את מה שחתני והיא מרגישים. מה שהיא הבינה, בעיקר, זה שהאחות לא מבינה (או לא מעוניינת להבין) מה בדיוק אחיה ואחותה הגדולה מצפים ממנה. מבחינתה הצוואה (שמי שלא הבין מקריאה בבלוג, כי כתבתי ואז מחקתי, פשוט הורישה לה - לאחות הקטנה - בלעדית את כל רכושו והונו של האב) היא רצונו של אביה האהוב והיא מתכוונת לקיים אותה מתוך אהבתה אליו וכיבוד רצונו. היא לא מוכנה לקחת אחריות על מעשה שהוא עשה והיא לא מוכנה לבטל את מה שהוא ביקש. היא נמצאת עמוק באבל שלה עליו, וייתכן אולי שהיא חושבת שכל זה מגיע לה ואחיה ואחותה חייבים גם לקבל את זה וגם לא לבוא אליה בטענות או בדרישות. אני לא יודעת אם ואיך הם באמת יצליחו להתמודד עם זה בלי לעכר את היחסים - אני כבר רואה שהאחות הגדולה ובעלה עושים הרבה מאד רעש ומחרימים מפגשים משפחתיים ואף את ה"שלושים" שהיה בתחילת השבוע - לא ברור לי מה חתני בדיוק מרגיש ומה הוא יחליט לעשות. כאמור, על בתי כל הסיפור הזה יושב מאד כבד.
וגם עלי הסיפור הזה יושב, כי כל הצער על ילדותו של חתני ועל ההתעללות הנפשית בו מצד האב לסירוגין ובאופן בלתי עקבי במהלך כל חייו, שכך מעט בשנים האחרונות, שנראה היה שיש התקרבות ויש אהבה ויש תיקון. ומסתבר שלא. לא מצידו של האב, לפחות.
מייד שלפתי את הצוואה שלנו, לוודא שהכל בה כשורה. ונרגעתי. הכל ברור שם והכל מחולק שווה בשווה וגם הנכדים מוזכרים...הכל בסדר.
אז T ושותפנו חזרו בשבת, אחרי שברגע האחרון בששי הגיעו עוד משלוחים שהם מאד מאד חיכו להם ודאגו להם. עדיין חסרים די הרבה דברים, שעכשיו הודיעו לנו שיגיעו בששי הקרוב, ואם זה נכון - בזאת סיימנו עם העניין הזה, לפחות.
מזל שיש לנו שם כבר סידור לטיפול בבית, כך יש מי שיכול להכניס משלוחים וגם בעלי מקצוע, ככל שנדרש. אכן, הם הספיקו הרבה בשניים עשר הימים שהם היו שם. צריך לתכנן מתי ניסע לשם שוב, נשלים את כל ההתקנות והעיצוב - נצלם את כל הבית ונעמיד אותו להשכרה לטווח קצר, תוך שנשריין את הזמנים בהם אנחנו והמשפחה של שותפנו נרצה לנפוש בו. אני מוצאת את עצמי יותר ויותר נרגעת לגבי הבית הזה ואף מצפה לחופשות בו. T ושותפנו תיארו תחושה של שלווה ורוגע שם - לא רק בבית עצמו אלא בסביבה, עם האנשים, עם הנוף.... משהו שכולנו מאד מאד זקוקים לו.
בכל מקרה אספתי את שותפנו ואת T משדה התעופה בשבת בצהריים, ולאחר שאכלנו (T ואני) ונחנו קצת, נסענו לנשר למפגש בני הדודים המתוכנן. התארחנו בדירתם החדשה של בן הדוד מניו ג'רזי (לשעבר, כעת שוב תושב ישראל) ואשתו, וגם 'לונדון' ובעלה הגיעו ממודיעין, כך שהיינו כמעט בהרכב מלא. היתה חסר בת דודה אחת - שהיא כמעט בגילם של הורי וכבר כמעט לא מגיעה למפגשים כאלה - וגם אשתו של אחיה לא הגיעה, והוא הגיע לבד.
לא את כל בני הדודים האלה אני מחבבת, והכנתי את עצמי - בעיקר לשיחות פוליטיקה מעצבנות. אבל חששתי לשווא. אף אחד לא העלה שום נושא פוליטי, כולם היו חביבים במיוחד והיתה אווירה נהדרת והרבה מאד צחוקים. כל אחד הביא מאכל טעים כזה או אחר, וכולם התענגו על עוגות שהשמרים שלי - והיה ממש כיף. גם היה לנו מזל עם התנועה. בדרך לשם היו פקקים נוראיים בכיוון ההפוך, ולנו הלך מהר מאד. ובדרך חזרה התנועה כבר זרמה.
עוד השבוע היה לי תור אצל הספר שלי, שעבר לאחרונה לעבוד מהבית. מבחינתי זה שדרוג, כי הוא גר במרחק כמה דקות הליכה מביתי. בנוסף הוא סידר לעצמו מספרה ממש חמודה בבית, עם גינה קטנה, ואווירה הרבה יותר נעימה באשר במספרה. נהניתי מאד.
השבוע היה מתוכנן גם מפגש עם חברותי מהצבא 'קלי' ו'שני', אבל 'שני' הודיעה שהיא לא יכולה להגיע, ו'קלי' ואני החלטנו שנפגשות בכל זאת, שתינו לבד. זה היה תענוג, כתמיד, והחלטנו שנמשיך כך - לקבוע מפגשים שלושתנו אבל לקיים אותם גם אם 'שני' לא יכולה. בכל זאת היא מגיעה יותר מרחוק, ולנו יחסית קל לתאם בינינו.
היום אני מתוכננת להיפגש עם 'מחברת' ושוב אני מבינה כמה מערכות היחסים האלה שיש לי עם חברותי האהובות פשוט עושה לכולנו טוב.
בגזרת הורי, היום התחילה המטפלת החדשה את שבוע הניסיון שלה, במקביל למטפלת הנוכחית שעדיין נמצאת. איך זה יעבוד? אין לי מושג. החדשה ביקשה להגיע מוקדם ואף לישון בסלון עד שהנוכחית תעזוב. היא אפילו הציעה לעשות את שבוע הניסין בחינם, רק כדי שהורי יתנו לה לגור אצלם כבר מעכשיו. נקווה לטוב. נקווה שהסידור הזה יעבור בשלום, שהיא תרצה להמשיך, שהורי ירצו אותה.......נקווה.
בגזרת הבריאות של T, אולי בזכות הטיפולים ואולי במקרה היה לו התקף קל מאד אחד כשהיה ביוון ובינתיים שום דבר מעבר לכך. הוא היה שוב בטיפול אתמול, והרופא טען שהוא מרגיש שיפור בגוף. הלוואי.
האמת שגם למיינקוני היה רק התקף קל אחד בתקופה ש-T היה ביוון (באותו יום, אגב) אבל אתמול היה לו התקף פרכוסים רגיל. עדיין, חלף הרבה זמן בין הפרכוסים, ולמרות שזה לא אומר שום דבר על מצבו - אני שמחה על כל יום שעובר עליו בשלום.
אנחנו מתכננים לקחת אותו שוב לגרומרית, לספר לו את ה"ראסטות" שאנחנו לא מצליחים להתמודד איתן (בעייה ידועה של גזע חתולי המיין קון), ומקווים שהביקור יעבור לו בשלום. הוא צריך גם את החיסון השנתי בקרוב.
אתמול, בעת שתכננו לבקר אצל בתי אחר הצהריים, התקשרה 'לונדון' שהיא ובעלה בדרך חזרה למודיעין (הם נשארו יומיים בנשר אחרי מפגש בני הדודים), ורצו לעבור דרכנו. שמחנו מאד והודענו לבתי שנאחר קצת, והיה כיף לארח אותם קצת עם קפה טוב וקצת מתנות מיצירות האפוקסי של T.
בתי והנכדים שמחו מאד שסבא חזר, והוא כמובן עזר להכין להם ארוחת ערב, ונשארנו הרבה יותר מאוחר מהרגיל, גם כשהנכדים פרשו לעיסוקיהם ופשוט ישבנו ושוחחנו עם בתי. היה טוב פשוט לשבת ביחד ולהתעדכן. שוחחנו עם המצב במשפחה של חתני, שוחחנו על הקושי שלהם למכור את הדירה ואת הכניסה המתוכננת לדירה החדשה תוך כמה חודשים, וכמובן על הדרכים שבהן נוכל לעזור להם להתמודד כלכלית.........
בתקווה שכל מה שיכול להסתדר - אכן יסתדר. שכל מה שיכול להשתפר - אכן ישתפר. שכל מה שעלול להתדרדר - לא יקרה. נחוצה כאן הרבה תקווה אבל יש מספיק נקודות אור כדי לומר תודה בכל יום על מה שיש.
אז אלה העדכונים השוטפים לבינתיים........
