וואו, מאיפה להתחיל?
אולי דווקא אתחיל ממה שבתי (הפסיכולוגית הקלינית) כל הזמן אומרת לי: שלא ברור איך יצאתי שפויה אחרי שגדלתי אצל הורי.
מה שכן, הרבה אנרגיה, שעות, דמעות וכסף הושקעו למען השפיות הזאת.
אז מי אמר שיצאתי שפויה? נו, טוב די שפויה, יחסית. ובכל זאת, שרוטה למשעי, זה די ברור.
סט שלם של שריטות מוקדש אצלי, כצפוי, לסדר וניקיון.
הכוסות במגירה מסודרות בסדר מסוים, במיקום מסוים, וכאשר מישהו במקרה מסדר אותן אחרת, תוך זמן קצר אני מחזירה את המצב לקדמותו.
כנ"ל לגבי סידור הכלים במדיח.
כן, וכבר סיפרתי שבדרך כלל אשטוף כלי גם אחרי שמישהו אחר שטף אותו, כי בדרך כלל זה לא עומד בסטנדרט הניקיון שלי (פרט ל'שותפנו' שכאשר הוא שוטף אצלי כלים או מכניס למדיח אני לא צריכה לעבור אחריו או לשנות כלום).
אני לא סובלת פירורים או דביקות כלשהי על השיש במטבח, ועוברת עליו כמה פעמים ביום.
בכל פעם אחרי שמבשלים עוברת על הכיריים.
יש לי גם שואב אבק נייד בהיכון לשאוב פירורים או חול/בוץ מבחוץ או שערות של החתולים מהריצפה או הספה. אבל האמת שאני לא עושה זאת לעיתים עד כדי כך קרובות.
על המדף בחדר הכביסה מונחים בקבוקי ג'ל הכביסה, המרכך ומסיר הכתמים בדיוק לפי סדר המגירות של מכונת הכביסה, משמאל לימין.
בסל הכביסה בחדר האמבטיה יש תאים לחלוקה בין כביסה לבנה לכביסה צבעונית.
אמנם במגירת התחתונים הכל זרוק (ולא מקופל) ללא סדר נראה לעין, אבל במגירת הגרביים מונחות בצד ימין הגרביים הארוכות יותר, ובשמאל הקצרות. גם במגירת החזיות יש חלוקה בין חזיות לספורט ורגילות.
מימין לכיור הרחצה מונחת מגבת לפנים ולידיים, ומשמאלו מונחת מגבת קטנה לניגוב הכיור והברז. וכן, גם כשאני עייפה מתה אין מצב שלא אנגב את הכיור ואת הברז כשסיימתי לצחצח שיניים.
כשאני קמה בבוקר אני מסדרת את המיטה. אלא אם כמובן T עדיין במיטה. אבל אז בהזדמנות הראשונה שאחזור לחדר, אנצל את ההזדמנות כדי לסדר את המיטה.
כשאני נכנסת הביתה אני חולצת נעליים ונועלת כפכפים או נעלי בית. לא מסתובבת בבית עם נעליים. אגב אני גם לא מסתובבת יחפה, אבל זה מסיבות אורתופדיות. הקשת הגבוהה שלי בכף הרגל גורמת לכאבים ברגל ובגב אם אני מסתובבת יחפה וללא מדרס מותאם (פרט כמובן לחוף הים, שם מעולה לי ללכת יחפה בחול).
טוב, הבנו כבר שזה גובל ב-OCD (שכן, יש אותו גנטית במשפחה שלי, ובגרסאות הרבה יותר חמורות ממה שתיארתי כאן) אז אעבור לשריטות בתחומים אחרים.
אני קוראת מיילים לפי הסדר מהישן לחדש.
אני לא אוהבת לדלג על פרקים בסדרות, ואם במקרה T המשיך לצפות במשהו בלעדיי (מה שכבר כמעט לא קורה, כי הוא הבין את העניין) אז קודם אשלים את הפרקים החסרים לפני שאצטרף אליו לצפייה.
רציתי לומר שאני לא אוהבת בלת"מים (בלתי מתוכננים) ומעדיפה שיתאמו איתי דברים מראש (בין אם זה ביקורים חברתיים/משפחתיים או בקשה לסיוע לילדים) כמה שניתן - אבל האמת היא שהיום אני פחות נלחצת מזה. כנראה שחררתי משהו ולמדתי לזרום.
אני לא אוהבת שמעירים לי על מה שאני אוכלת/לא אוכלת, ששואלים אותי כמה אני שוקלת או אומרים לי שירדתי/עליתי במשקל. כן, אני גם לא אוהבת שאומרים לי שירדתי, כי זה כמובן מייד מקפיץ לי שקודם ראו כמה הייתי שמנה. כן, שרוטה לגמרי בתחום הזה 😉
אגב אני גם נמנעת מלומר דברים כאלה לאחרים. מעדיפה מקסימום לומר "את נראית טוב!" או לא להעיר בכלל.
אני שונאת לאחר ובדרך כלל אני מקדימה (שגם זו בעייה לפעמים, אז כשאני מקדימה מאד אני מחכה בחוץ או ברכב). T כבר מכיר את התכונה הזאת שלי (שירשתי מאמא שלי) ומזמן הפסיק לנסות להתנגד לה, וזורם איתי. אני גם לא אוהבת שמאחרים לי, אבל כבר הבנתי שאין לי שליטה על זה, ושיחררתי.
בטח יש עוד הרבה אבל נראה לי מספיק להפעם. אם אזכר בעוד משהו....אוכל תמיד לחזור ולהוסיף. אה, כן, היה לי זכרון פנומנלי ועם השנים הוא הולך ונחלש, וזה משגע אותי. אז אחת השריטות הקשות שלי היא לשים לעצמי תזכורות בטלפון על כל דבר כמעט.
