אני יושבת בפינת העבודה של הורי בסן חוזה, קליפורניה.
אפרורי וגשום בחוץ אבל תפסתי בעדשה שלי סנאי שמטפס על העץ מחוץ לחלון.............
הורי ו-T תפסו שנ"צ ואני משום מה לא מרגישה צורך.
אמנם לקחנו לפני השינה סירקדין אבל בטוחה שהשעון הביולוגי שלי מראה אחת עשרה בלילה ולא שתיים בצהריים (שאגב בכל מקרה שתיהן שעות מצוינות ללכת לישון מבחינתי).
לפני שטסנו החלטתי שאני לא רוצה לבשל ולארח בששי.
הצעתי שבתי וחתני יזמינו מקומות במסעדה לפי בחירתם, והשארתי את זה פתוח.
עד שהם התפנו לזה, הם לא השיגו שולחן בשום מסעדה שנראתה להם, אז בתי החליטה שהיא תבשל ארוחת ששי.
דווקא התאים לי.
טסנו בשני בבוקר - כלומר היינו צריכים להיות בשדה לפנות בוקר.
בראשון היו לי לימודים (פעם בחודש באימושיין - "לחיות חיים נינוחים בשיטת סאטיה", קורס המשך ל"נקודת מפנה").
אז רציתי להשאיר לי את סוף השבוע להתכונן בנחת לנסיעה.
לעשות "רענון" לשכנה שמטפלת לי בבית ובחתולים, וגם ל'שותפנו' ו'שריתה' - שהם הגיבוי שלה למקרה הצורך.
בחמישי חגגנו בר מצווה לבן של שותפנו ושריתה, כך שלא היינו עם הנכדים, ואני כבר מתחילה להתגעגע.
בתמונה: חכמוד קיבל גיטרה, והתחיל ללמוד לנגן (בינתיים לבד דרך שיעורים מ-Youtube )
בכל יום מרגישה שיפור בקרסול. בחמישי היה לי הטיפול האחרון אצל המעסה/מדקרת לפני הנסיעה.
מרגישה שהיא ממש עזרה לי להתגבר על הפציעה הזאת.
בני בסיבוב הופעות בסין, טאיוואן והונג קונג, וזה נשמע מלהיב ביותר. מקבלים אותם בכל כך הרבה התלהבות ואהבה, מארחים אותם כל כך יפה - במלונות, במסעדות, בסיורים (במעט זמן שיש להם לסייר) וטיסות מעיר לעיר....תענוג ממש.
כלתי נותרה לבד בדירה בבוסטון המושלגת
גם בחניית הביניים שלנו בלונדון (היתרו) ראינו שהכל מושלג. חלק ניכר מהדרך היתה מושלגת (אירופה, קנדה, חלקים מארה"ב).
הלימודים באימושיין היו מצוינים - למרות שלא נטלי לימדה (היא עדיין בחופשת לידה). מאמנת בכירה (לא זו שלימדה בחודש שעבר) עבדה איתנו על היחסים שלנו עם כסף.
הגענו לשדה התעופה בחמש וחצי והיה מפוצץ באנשים. הספקנו בדיוק לעבור את כל התורים ולגשת לשער. ממילא לא תכננו דיוטי פרי. זה היה קשה על הקרסול המסכן שלי והצטערתי שלא ביקשתי סיוע דמוי הסעה או כיסא גלגלים, אבל כנראה לא מספיק קשה כי לא עשיתי שום דבר בנידון. צריכה אולי להתאמן על הנטייה הזאת להיות "גיבורה".
הטיסות של בריטיש איירווייז היו מצוינות. הצוות מקצוען ולא הפסיק לרגע לשרת ולהגיש ולעזור.
בהיתרו נתקענו שעתיים מיותרות כאשר תיקנו איזו תקלה טכנית במטוס (כבר דמיינתי את הכותרות: "הטיסה עוכבה עקב תקלה טכנית, ולבסוף המריאה אבל התרסקה באטלנטי...") אבל הטייס שם רגל על הדוושה והגענו מהר יחסית.
גם התור ב"הגירה" התנהל לו לאיטו, אבל לשם שינוי פקיד ההגירה היה עליז ונחמד והתלוצץ עם T על הסבל הכרוך בביקור אצל החותנים........
הורי אספו אותנו למרות הפצרותינו שנגיע בכוחות עצמנו (הם גרים כרבע שעה נסיעה מהשדה) וכמובן שהתברברו ולא מצאו היכן אנחנו בהתחלה - כי התברר שבנו מסוף חדש לגמרי בשדה שהם לא הכירו.
ואז התברר שאבא שלי מקורר נורא, ועכשיו אנחנו מהמרים מי יידבק ראשון וכמה זמן זה ייקח.
הצלחנו למשוך את הערב ערים עד עשר בערך שאז קרסנו (אחרי ארוחה קלה ומקלחת) במיטה עם המזרון החדש המאד נוח שהורי קנו (בעצם זה לא נכון - הם ישנו על המזרון החדש, שנראה להם רך מדי עבורנו, והעבירו אלינו את המזרון המשובח שלהם).
ישנו בהפסקות אבל ישנו, וקמנו סופית בחמש וחצי בבוקר.
בינתיים ישבנו ודיברנו כל הבוקר, בחוץ קריר וגשום.
עכשיו כאמור הם כולם ישנים, וכנראה אחרי הצהריים נצא קצת - לפחות לשאוף אוויר ואולי קצת קניות. מעבר לזה אין מה לעשות במזג אוויר כזה. מזל שטסים בסוף השבוע ללאס וגאס...............
אפרורי וגשום בחוץ אבל תפסתי בעדשה שלי סנאי שמטפס על העץ מחוץ לחלון.............
הורי ו-T תפסו שנ"צ ואני משום מה לא מרגישה צורך.
אמנם לקחנו לפני השינה סירקדין אבל בטוחה שהשעון הביולוגי שלי מראה אחת עשרה בלילה ולא שתיים בצהריים (שאגב בכל מקרה שתיהן שעות מצוינות ללכת לישון מבחינתי).
לפני שטסנו החלטתי שאני לא רוצה לבשל ולארח בששי.
הצעתי שבתי וחתני יזמינו מקומות במסעדה לפי בחירתם, והשארתי את זה פתוח.
עד שהם התפנו לזה, הם לא השיגו שולחן בשום מסעדה שנראתה להם, אז בתי החליטה שהיא תבשל ארוחת ששי.
דווקא התאים לי.
טסנו בשני בבוקר - כלומר היינו צריכים להיות בשדה לפנות בוקר.
בראשון היו לי לימודים (פעם בחודש באימושיין - "לחיות חיים נינוחים בשיטת סאטיה", קורס המשך ל"נקודת מפנה").
אז רציתי להשאיר לי את סוף השבוע להתכונן בנחת לנסיעה.
לעשות "רענון" לשכנה שמטפלת לי בבית ובחתולים, וגם ל'שותפנו' ו'שריתה' - שהם הגיבוי שלה למקרה הצורך.
בחמישי חגגנו בר מצווה לבן של שותפנו ושריתה, כך שלא היינו עם הנכדים, ואני כבר מתחילה להתגעגע.
בכל יום מרגישה שיפור בקרסול. בחמישי היה לי הטיפול האחרון אצל המעסה/מדקרת לפני הנסיעה.
מרגישה שהיא ממש עזרה לי להתגבר על הפציעה הזאת.
בני בסיבוב הופעות בסין, טאיוואן והונג קונג, וזה נשמע מלהיב ביותר. מקבלים אותם בכל כך הרבה התלהבות ואהבה, מארחים אותם כל כך יפה - במלונות, במסעדות, בסיורים (במעט זמן שיש להם לסייר) וטיסות מעיר לעיר....תענוג ממש.
כלתי נותרה לבד בדירה בבוסטון המושלגת
גם בחניית הביניים שלנו בלונדון (היתרו) ראינו שהכל מושלג. חלק ניכר מהדרך היתה מושלגת (אירופה, קנדה, חלקים מארה"ב).
הלימודים באימושיין היו מצוינים - למרות שלא נטלי לימדה (היא עדיין בחופשת לידה). מאמנת בכירה (לא זו שלימדה בחודש שעבר) עבדה איתנו על היחסים שלנו עם כסף.
הגענו לשדה התעופה בחמש וחצי והיה מפוצץ באנשים. הספקנו בדיוק לעבור את כל התורים ולגשת לשער. ממילא לא תכננו דיוטי פרי. זה היה קשה על הקרסול המסכן שלי והצטערתי שלא ביקשתי סיוע דמוי הסעה או כיסא גלגלים, אבל כנראה לא מספיק קשה כי לא עשיתי שום דבר בנידון. צריכה אולי להתאמן על הנטייה הזאת להיות "גיבורה".
הטיסות של בריטיש איירווייז היו מצוינות. הצוות מקצוען ולא הפסיק לרגע לשרת ולהגיש ולעזור.
בהיתרו נתקענו שעתיים מיותרות כאשר תיקנו איזו תקלה טכנית במטוס (כבר דמיינתי את הכותרות: "הטיסה עוכבה עקב תקלה טכנית, ולבסוף המריאה אבל התרסקה באטלנטי...") אבל הטייס שם רגל על הדוושה והגענו מהר יחסית.
גם התור ב"הגירה" התנהל לו לאיטו, אבל לשם שינוי פקיד ההגירה היה עליז ונחמד והתלוצץ עם T על הסבל הכרוך בביקור אצל החותנים........
הורי אספו אותנו למרות הפצרותינו שנגיע בכוחות עצמנו (הם גרים כרבע שעה נסיעה מהשדה) וכמובן שהתברברו ולא מצאו היכן אנחנו בהתחלה - כי התברר שבנו מסוף חדש לגמרי בשדה שהם לא הכירו.
ואז התברר שאבא שלי מקורר נורא, ועכשיו אנחנו מהמרים מי יידבק ראשון וכמה זמן זה ייקח.
הצלחנו למשוך את הערב ערים עד עשר בערך שאז קרסנו (אחרי ארוחה קלה ומקלחת) במיטה עם המזרון החדש המאד נוח שהורי קנו (בעצם זה לא נכון - הם ישנו על המזרון החדש, שנראה להם רך מדי עבורנו, והעבירו אלינו את המזרון המשובח שלהם).
ישנו בהפסקות אבל ישנו, וקמנו סופית בחמש וחצי בבוקר.
בינתיים ישבנו ודיברנו כל הבוקר, בחוץ קריר וגשום.
עכשיו כאמור הם כולם ישנים, וכנראה אחרי הצהריים נצא קצת - לפחות לשאוף אוויר ואולי קצת קניות. מעבר לזה אין מה לעשות במזג אוויר כזה. מזל שטסים בסוף השבוע ללאס וגאס...............
