לא השתנה הרבה מאז כתבתי את הפוסט האחרון, אבל לא ישבתי מדוכדכת בבית והתנהלתי כרגיל - נפגשתי עם מחברת, נפגשתי עם שותפנו ושריתה (חגגנו יום נישואים - 43 שנים), ביליתי עם הנכדים.
באחד הימים השבוע T יצא לשוט עם מועדון השייט ואני נסעתי אל בתי, לבלות קצת איתה ועם שרי ואז לקחתי את נשמותק וחכמוד אלינו הביתה לישון.
שרי היתה מתוקה מאד ושיחקתי איתה בכיף.
כשהגעתי הביתה עם הגדולים בדיוק T חזר מהשייט והכין לכולנו ארוחת ערב, שאחריה פשוט ישבנו כולנו יחד וצפינו ב"כוכב הבא" - משהו שאנחנו בדרך כלל לא עושים כשאנחנו לבד אבל היה כיף לעשות את זה איתם.
הם ישנו מצוין בלילה ובבוקר (אחרי ארוחת בוקר של פרנץ' טוסט לחכמוד וואפל אמריקאי לנשמותק) נסענו לחוף בית ינאי - כי בא לי לגוון איתם בחוף שהם לא מכירים.
זה חוף נחמד אבל משום מה זכרתי אותו יותר מטופח. כנראה זה היה בשנים שלקחו תשלום בכניסה. כעת הכניסה חופשית.
בנוסף הים היה ממש סוער עם גלים חזקים וסחף חזק דרומה. בקיצור, נכנסנו - רק אני והילדים - אבל בזהירות רבה, כמובן רק ממש מול סוכת המציל, ודי קרוב לחוף, ובכל פעם הותשנו על ידי הגלים ויצאנו לנוח. על החוף שיחקנו קצת במטקות וזה היה בסך הכל נחמד.
הבעייה היתה שבדרך - תוך כדי נהיגה, איך לא? - T חטף התקף כאבים - מה שכבר לא קרה שלושה שבועות. זה היה התקף "קל" יחסית (איך הוא אמר? "הצלחתי לנשום") אבל בעצם מהבוקר הוא לא הרגיש כל כך טוב והיתה לי הרגשה שמשהו כזה מגיע, ואחר כך הוא היה קצת מותש. אבל הוא לא הסכים לוותר והמשכנו לנסוע לים (הוא עצר בצד כמובן כשהתחיל ההתקף) ואחרי כן גם לקחנו אותם לארוחת צהריים.
לפני שהחזרנו אותם הביתה חזרנו אלינו, התקלחנו כולנו ו-T ואני הלכנו לנוח סייסטה והילדים צפו בטלוויזיה. אחר כך היה לנו כוח להסיע אותם הביתה.
ואז הגיעה הודעה ממכבי שיש פענוח ל-CT. נכנסנו לקרוא ובסך הכל נראה תקין לגמרי. היה שם משפט אחד שצד את עינינו: "יש לציין נוכחות של צינורית דקה מאוד בפיתול בבטן הימנית העליונה" ושנינו חשבנו שאולי אולי הנוכחות הזאת של הצינורית הדקה מאד הזאת היא זו שגורמת להתקפי הכאב האלה....
T שלח את הפענוח לפרופסור שענה תוך דקה, שלא - שה-CT תקין לגמרי.
ובכן, חדשות טובות כמובן שה-CT תקין לגמרי, אבל היי ד"ר, יש כאבים. ויש הרגשה לא טובה. אז מה עושים עכשיו?
בכל מקרה בששי בערב אנחנו לא מארחים וחשבנו לקחת את הורי למסעדה.
בתי ומשפחתה נוסעים לקמפינג בצפון, מהיום עד שבת. כנראה זו הגירסא דלת התקציב של חופשת אוגוסט השנתית שלהם, כעת משחסכונותיהם "עפו" על המקדמה לדירה החדשה. סבבה, מה רע? כמה קמפינג עשינו איתם כשהיא ובני היו קטנים? מקווה שייהנו המון.
בתחום החדשות הפחות טובות, אבא של כלתי חטף התקף לב רציני, עבר צינתור חרום ומתוכנן לו צינתור נוסף בעוד כשבועיים. נאמר להם שממש הצילו את חייו ברגע האחרון. כלתי כמובן נסערת ודואגת מאד, ולא עוזרת העובדה, שגם לו היתה רוצה לבוא לתמוך בו ובאמא שלה היא ללא ויזה מסוג כלשהו כרגע ואם תצא מארה"ב לא תוכל לחזור.
אז למרות שענייני ויזת העבודה שלה מקרטעים בעצלתיים, היא מנסה כרגע לחדש את ויזת ה"dependent" (זו שתלויה בכך שהיא נשואה לבני ושיש לו ויזה בתוקף). היתה לה כזאת בשנה שעברה, אבל בינתיים הויזה ההיא של בני פגה והוא חידש אותה (די בקלות, אגב, בניגוד לקשיים שכלתי נתקלת בהם) - וויזת ה"תלות" שמוטבעת בדרכונה כבר לא רלוונטית.
כרגע היא בודקת את האפשרות לקבוע תור בשגרירות בארץ עבור ויזת תלותית כזאת מעודכנת במקביל להליך בקשת ויזת העבודה, ויש הרבה מאד סימני שאלה. האם ניתן לקבל תור בשגרירות בכלל? האם מותר להגיש בקשה לויזה מסוג X כאשר את באמצע תהליך בקשת ויזה מסוג T? ולכך מתלווים עוד מכשולים. לא ניתן עדיין להוציא לקיקה דרכון ישראלי, כי משום מה אין אפשרות כרגע להוציא דרכונים ישראלים בחו"ל, וזאת למרות שמייד כשהיא נולדה הם רשמו אותה בקונסוליה. הם מוציאים לה עכשיו דרכון אמריקאי, וכרגע הבנתי שעדיין מאפשרים לישראלים בעלי דרכון זר להיכנס ולצאת מהארץ עם הדרכונים הזרים שלהם - אבל האם ההיתר הזה יישאר בתוקף עד שהם יגיעו לביקור? אין לדעת. בקיצור - רבות השאלות ורבים המכשולים.
אם זה יצליח, התכנית היא שהיא ובני והילדים יגיעו בחורף, ובסיעתא דשמיא אבא שלה יהיה בסדר עד אז, וכולנו נזכה למפגש משפחתי משמח. אבל זה אם כל כך גדול שמוקדם מדי לשמוח.
בתחום הרבה פחות קריטי ובכל זאת מעצבן - הלכה לנו הטלוויזיה בסלון. כן כן זאת שעשתה לנו בעיות כמה וכמה פעמים, ושלפני שנה וחצי הגיע טכנאי שהחזיר אותה לחיים וטען שהיא תחזיק עוד 4-5 שנים לפחות. אז הפעם לא נעשה את השטות של לנסות לתקן אותה שוב, והזמנו טלוויזיה חדשה. כי אנחנו צופים הרבה בטלוויזיה, T ואני. סרטים וסדרות וכמובן חדשות, וכמובן הנכדים..... ונקווה לטוב.
בין לבין אנחנו ממשיכים עם שיגרת יומנו. ספורט כל בוקר ובדרך כלל גם אחר הצהריים.
הערב יש לנו הצגה: "כנר על הגג". אין לי מושג איך T הסכים שארכוש כרטיסים. הוא שונא מחזות זמר. אבל הוא הסכים ואני מקווה שזו הפקה טובה. כשהייתי קטנה ראיתי אותה עם הורי בכיכובו של בומבה צור האגדי, ובארה"ב ראיתי אותה בברודווי - אין לי מושג מי היו השחקים. וכמובן ראיתי כמה וכמה פעמים את סרטו של טופול.
יאללה, שוב יצא לי פוסט באורך הגלות. שבת שלום.
