את הדברים הנוראים והאיומים אין צורך לפרט.
הם קורים כל הזמן והם רבים כל כך שלפעמים קשה לעקוב.
והנה התפוצץ לו כטב"מ חות'י בלב תל אביב ורצח ופצע והרס.
אז כתמיד מנסה להתמקד בדברים הקטנים והטובים, ולמרבה הפלא יש כמה כאלה.
למשל, בחודשים האחרונים סבלנו מכל מיני בעיות ותקלות, בעיקר מול הרשויות השונות (עירית תל אביב, מס ההכנסה האמריקאי IRS) וגם כמובן היה את העניין של חופשת בר המצווה של חכמוד לתאילנד ששובשה ובוטלה, תחילה עקב מתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית על ישראל ומייד אחרי כן גם בגלל השטפונות בשדה התעופה בדובאי.....
כבר ממש הרגשנו שהוטלה עלינו איזו קללה, אם היינו לגמרי מאמינים בקללות.*
[*האמת שאנחנו דווקא כן מאמינים ביכולתן של אנרגיות שאנשים שולחים ליקום או אלה לאלה....ויש לנו כמה סיפורים, חלקם משעשעים וחלק מצמררים לגבי זה].
גיס-טי, שמאמינה מאד ב"עין הרע", משוכנעת שאם עינו של מישהו צרה בשמחה שלה או במזל טוב שנפל בחלקה, הוא לגמרי יכול להטיל עליה "עין הרע" ולגרום לשיבושים חמורים מאד, כולל בעיות בריאות ואף גרוע מכך.
נניח את זה בצד כרגע.
כי בימים האחרונים החלו לבצבץ סימנים ראשונים שאולי אולי, אם באמת היתה קללה, היא הוסרה או נמצאת בשלבי הסרה.
כי מול העירייה מסתמן שאולי סוף סוף נפתר העניין והכל אולי יהיה בסדר עכשיו.
כי ה-IRS שלח ל-T את ההחזר (לפחות את חלקו, זה של שנת 2023) - בעקבות הפגישה שהוא ערך אצלם בבוסטון במהלך שהותנו שם.
אני לא יודעת אם ניתן להסיק מזה שהכל כבר הסתדר - שה-IRS כבר לא ידרשו עוד קנסות על כל מיני חובות עלומים מן העבר. שעיריית תל אביב לא תתקוף אותנו מזווית חדשה. שלא יצוצו צרות חדשות.
אבל אולי אולי אפשר לקוות, בקטן קטן, שהפעם החופשה המתוכננת שלנו עם בתי, חתני והנכדים בתאילנד, שכעת מתוזמנת לתחילת החודש הבא, כן תצא אל הפועל ואף תהיה מוצלחת?
אני רואה שצפויה בתאילנד בימים הקרובים סופת מונסון חזקה..... אז מותר לבקש שעד שאנחנו נטוס לשם זה כבר יהיה מאחוריהם???? מאחורינו? אנחנו מודעים לעובדה שאוגוסט אינו החודש המתאים ביותר לנפוש בתאילנד - ושצפויים גשמים במהלך שהותנו שם. אבל אפשר שהם יהיו מתונים, משהו? בהפסקות? מותר לבקש?
בנוסף עדיין יש בעיות עם זיגמונד וארגז החול. הוא אמנם מקפיד לעשות בארגז, אבל כבר אמרתי שאין לו באמת מושג איך עושים את זה. הוא עושה את צרכיו ואז מתיישב בתוכם ו"חופר" בקירות של הארגז. התוצאה היא שאנחנו צריכים לשים לב באיזה מצב הוא יוצא מהארגז, ואם הוא מכוסה בקקי - לתפוס אותו ולנקות אותו מייד.
כשהצגתי אותו בפני הבת של השכנים שעתידה לטפל בחתולים (אם ו)כאשר ניסע, היא לא נרתעה מזה. אבל ברור לי שיהיה לה קשה להתמודד. בצר לי פניתי סוף סוף לפסיכולוגית החתולים שבזמנו עזרה לי עם החתולה ל'. דבר ראשון היא הציעה לי להסיר את המכסה של הארגז, ולנסות לתפוס אותו בזמן שהוא בתוכו, ממש לאחוז בכפותיו ולהדגים לו מה צריך לעשות. אז אנסה, ואשוחח איתה שוב ביום שני בבוקר. ובהצלחה לכולנו.
השבוע שרי היתה חולה. זה התחיל מחום וכאב ראש, עבר לבטן, לגרון ואז - בגלל שהיתה מצוננת מאד - חטפה כאב אוזניים נוראי. גם ככה יש לשרי (כמו לכולנו) בעיות אוזניים. תעלות קטנות ונטייה "להיסתם" - רוב החורף היא חצי חרשת מרוב נוזלים שצבורים לה באוזן. לנשמותק עשו בזמנו "כפתורים" שפתרו לו את הבעייה, אבל משום מה לשרי לא עשו את זה והיא סובלת הרבה מאד מהעניין הזה.
לבסוף האוזן "התפוצצה" והחלה לנזול, והכאבים נעלמו. אבל בתי לא יכלה לשלוח אותה לגן ככה עם אוזן "זולגת", אז ביום חמישי נסעתי להיות איתה בזמן שבתי נסעה לעבודה. הילדה כבר הרגישה טוב (וכל כמה שעות החליפה טישו באוזן בעצמה) והיה לנו יופי של זמן איכות ביחד.
נשמותק היה בקיטנה, ואת חכמוד - שהתעורר במיוחד מוקדם כדי להיות איתה עד שאגיע - שלחתי בחזרה לישון למשך עוד כמה שעות. כשהגעתי היא אכלה ארוחת בוקר (שחכמוד הכין לה) וכשאמרתי שאני מכינה לעצמי קפה היא הציעה להכין לי. היא הבטיחה שתחזור לאכול אחר כך, ואכן - הכינה לי קפה (הפוך) ושתינו התיישבנו לפטפט על כוס קפה (אני) ופיתה עם שוקולד + כוס חלב (היא).
אחר כך שיחקנו קלפי "רביעיות בעלי חיים" (ונתתי לה לנצח), שיחקנו בפלסטלינה (סליחה - CLAY, זה משהו אחר) ויצרנו המון "אוזני המן" וגם "חנוכיה" (איכשהו חנוכה התערבב לנו עם פורים), ואפילו "קובייה", שהיא ידעה שצריך לשים על כל פאה מספר אחר של נקודות מאחד עד שש.
ואז בנינו פאזל של ברבי בשחור לבן ובסוף צבענו אותו.
והיא התעקשה לאפר אותי קצת ולענוד לי "צמה" צבעונית, של אלזה או של חד קרן....לא התעמקתי.
אחר כך התחשק לה לצפות בסרט "ברבי האמיתית" בטלוויזיה - סרט שהיא ראתה כבר אינספור פעמים, כולל בקולנוע, ושאני דווקא מעולם לא תכננתי לראות. זוכרת שהיא כבר הושיבה אותי פעם מול הסרט הזה באחד מביקורי הקודמים, ומשהו - למזלי - קטע את הצפייה. גם הפעם למזלי בתי הגיעה בשלב הזה ולא נאלצתי להמשיך לצפות. אבל היה כיף איתה ממש.
באיזשהו שלב חכמוד התעורר ונשמותק חזר מהקיטנה, ובתי הזמינה לכולנו ארוחת צהריים - היה כיף להיות איתם, כתמיד.
ראיתי שחכמוד עשה בחדר "טבלת ייאוש" - סופר את הימים עד תאילנד. אני מאד מאד מקווה בשבילו, בשביל כולנו, שהפעם לא נתאכזב.
בששי כולם באו לארוחת ערב....פרט לבתי, שכנראה נדבקה משרי. זה קצת מדאיג כי חלף שבוע שלם שבו שרי היתה חולה ורק בחמישי בתי התחילה עם חום וכאב גרון....אז מה זה אומר לגבי שאר המשפחה? ומה זה אומר לגבי, שחיבקתי אותה בחמישי לפני שעזבתי?
טוב, יהיה מה שיהיה.
בכל מקרה הארוחה היתה נהדרת, -גם בהרכב חסר, וגם הורי נהנו, וחתני לקח אותם הביתה מוקדם ואז T ואני שיחקנו קלפים עם הנכדים - הוא שיחק עם הגדולים פוקר ובלק ג'ק, ואני שיחקתי טאקי עם שרי..... זמן איכות אמיתי.
נשמותק התעקש להישאר לישון, למרות שחתני אמר שלא יהיה לו זמן לבוא לקחת אותו למחרת, אז אמרנו שאנחנו נחזיר אותו.
כמו שאמרתי.... נאחזת בדברים הקטנים והטובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה